מלבי"ם על מלכים א יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על מלכים א · יד · >>

א) "בעת ההיא". עתה יספר איך נגזר עליו הגז"ד ע"י אחיה השלוני עצמו אשר משחו למלך, ואיך כבר הוחל העונש לבא בימיו במות בנו אשר היה נכבד מכל בית אביו:

(ב) השאלות (ב) למה צוה שתשנה א"ע והלא הנביא ידע שהיא אשת ירבעם ברוח ה'? ומה בכך שיכיר אותה? ומ"ש הוא דבר אלי למלך, וכי לא הוחזק אחיה לנביא לה' רק בדבר זה?:

"קומי נא והשתנית". אם בפני העם שלא יכירוך כמ"ש "ולא ידעו כי את אשת ירבעם", כי חשש שיאמרו שהוא מאמין בנביאי ה' לא בנביאי העגלים, ואם בפני הנביא כמ"ש (פסוק ה) ויהי כבואה והיא מתנכרה, כי הנביא כשהיה צופה במחזה לדעת ענין פרטי לא השיג רק הענין הפרטי שרצה לדעתו כמו שהיה בשאלת האורים ותומים, ולכן אם לא ידע שהיא אשת ירבעם לא ידרוש רק לדעת אם יחי החולה בן האשה הנצבת לפניו, או יתפלל עליו, אבל אם ידע שהיא אשת ירבעם אז יכין עצמו לדעת ולהשקיף על כל עניני בית ירבעם שזה ענין נוגע להכלל, ופן יודיעו לו עליו נבואה לרעה, והתירא מאד מזה מטעם שאמר "הוא דבר עלי למלך על העם הזה", שכמו שבאה גדולתו ע"י נבואתו, כן יוכל לרדת אם ינבא עליו רעה, כמו שהיה בשמואל עם שאול:

(ג) "ולקחת בידך עשרה לחם". גם זה היה עצה שלא יכירה, כי לחם ונקודים אינו מתת מלך, וידמה לו שהיא אשה מבנות הכפרים. והיה מוכרח להביא איזה תשורה בבואם לאיש האלהים (כמ"ש בש"א ט, ז) למען יניחה משרתו ליכנס אליו, וז"ש "ובאת אליו":

(ו) "למה זה את מתנכרה". שהוא כדי שלא אכין א"ע לנבאת על בית ירבעם, וזה בחנם כי גם בלא הכנתי "אנכי שלוח אליך" בנבואה "קשה":

(ז) "יען אשר הרמתיך". א] היה לך לזכור הטוב שעשיתי עמך "שהרמתיך מתוך העם", שהיית הדיוט, "ואתנך נגיד". והיה לך לזכור זאת ולעבדני ביתר שאת:

(ח) ב] "ואקרע את הממלכה מבית דוד ואתנה לך". שלפ"ז היה לך להיות צדיק יותר מבית דוד, ואתה לא די "שלא היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי", בפועל: "ואשר הלך אחרי בכל לבבו", במחשבה ובכונת הלב, הנה חוץ מזה עוד:

(ט) "ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך". ר"ל משלמה שלקחתי המלוכה ממנו בעבור חטאו כי הוא בנה במות בעבור נשיו, ואתה "ותעשה לך אלהים" לעצמך. הוא לא מיחה בנשיו מתוך שאהב אותן, ואתה לא עשית זאת מאהבת נשים רק "להכעיסני". שלמה לא עזב את ה' ועבודתו, ואתה "אותי השלכת אחרי גוך":

(י - יא) "לכן" וכו' "משתין בקיר עצור ועזוב". יל"פ שלא יהיה לו משתין בקיר של עצור ועזוב, שאף העצור באסורים והעזוב והעני לא יניח לא' מבית ירבעם שישתין בקיר ביתו. אבל לקמן (כא, כא; מ"ב יד, כו) לא משמע כן. ורי"א פי' שלא ישאר לו ממון האצור באוצרות ולא מקנה העזובים בשדה. וגם "אחרי בית ירבעם אבער כאשר מבערים הגלל", ר"ל דברים מגוללים גללים וצואים. וגם המתים לא יתנו לקבורה:

(יב - יג) "ומת הילד וספדו". לכן ימות עתה כדי שיספדו לו ושיקברו אותו, מה שלא יהיה אח"כ: "כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר". ר"ל בקבר שחצב ירבעם למשפחתו, לא יבא אליו שום אחד מבניו להקבר עמו רק זה לבדו, ובזה הודיעו שגם ירבעם יבא לקבורה: "יען נמצא בו דבר טוב בבית ירבעם". ר"ל שהגם שגם הוא אינו צדיק, מ"מ הדבר טוב שנמצא בו הוא גדול יען שהוא בבית ירבעם, שהיו מסיתים אותו ומעכבים על ידו מלעשות טוב והוא עמד בפניהם, וחז"ל (מו"ק כח ב) אמרו שבטל משמרתו ועלה לרגל:

(יד) "והקים". באר לו מי יהיה המכרית בית ירבעם, לא יהיה זה אחד ממלכי יהודה, רק מלך שיקום אחריו על ישראל, וה' יקימהו לתכלית זה "שיכרית את בית ירבעם זה היום", ר"ל כל הבית הנמצא היום, שכולם נהרגו: "ומה גם עתה". פי' וכן יכרית מה שיולד גם עתה מהיום ואילך עד זמן הזה כולם יכרתון:

(טו) השאלות (טו - טז) תחלה אמר שיעניש ישראל בעבור האשרים שעשו, ואח"ז אמר בגלל חטאת ירבעם, וירבעם לא עשה אשרות רק עגלים:

"והכה ה'". אחר שהודיע עונש ירבעם שזה יהיה עתה, הודיע עונש ישראל שיהיה אחר זמן רב, תחלה יכה אותם, בימי חזאל (לקמן ב' יג, ז). אח"כ "ונתש את ישראל", יעקרם מעל אדמתם, ע"י מלך אשור בימי פקח. ואח"כ "זרם מעבר לנהר", בימי הושע, שהגלם סנחריב לעבר הנהר: "יען אשר עשו את אשריהם והיו מכעיסים את ה'". ר"ל כי על חטא העגלים לא היה מעניש אותם כי הם כמפותים או אנוסים מירבעם, אבל במה שהוסיפו לעשות אשרות שזה לא היה ע"פ ירבעם רק הם עצמם עשאום להכעיס, וע"כ ייחס אליהם גם חטא העגלים, וע"כ:

(טז) "ויתן את ישראל". יתן להם עונש גם בגלל חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא, שהגם שהוא החטיא אותם, ע"י שהוסיפו לעשות אשרים גלו אדעתייהו דניחא להו ואינם אנוסים:

(יז) "היא באה בסף הבית והנער מת". פי' שכבר מת ברגע שבאה לשער העיר כמ"ש בפסוק י"ב, ובבואה בסף הבית נודע לה שמת:

(כא - כב) השאלות (כא) למה אמר שני פעמים ששם אמו נעמה העמונית, כאן ובפסוק ל"ב?:

"העיר אשר בחר". ר"ל והיה ראוי שלא יטה מדרך ה', רק "ושם אמו נעמה העמונית", שעבדה ע"ז לעת זקנת שלמה והיא יעצה אותו להרשיע, ולכן "ויעש יהודה הרע בעיני ה'", וזה היה ג' שנים אחר שמלך ירבעם כנזכר בד"ה (ב' יא, יז): "מכל אשר עשו אבותם". בימי שפוט השופטים:

(כג) "על כל גבעה". מוסב על אשרים: "ותחת כל עץ". מוסב על במות ומצבות:

(כד) "וגם קדש היה". יל"פ שהכנענים היה ביניהם קדש, ומפרש, "עשו ככל התועבות", מי עשה, "הגוים אשר הוריש" עשו ככל התועבות האלה, וישראל לא מיחו בידם. ולכן לא נזכר בד"ה שהיה ביניהם קדש. ולפי פשוט "התועבות הגוים", חסר הנסמך התועבות תועבות של הגוים, וכמו שפי' במ"ש (יהושע ג, יד) הארון הברית:

(כז) "ויעש המלך" וכו'. בארתי בד"ה שעשה זה לתשובה ולזכר עונותיו עי"ש:

(לא) "ושם אמו". הזכיר זה שנית כי היא הסיתה אותו לרוע עד סוף ימיו: