מלבי"ם על ירמיהו כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על ירמיהו · כו · >>

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אולי ישובו ונחמתי אל הרעה" אחר שמה "שאנכי חושב לעשות להם הרעה" הוא "מפני רוע מעלליהם", וממילא כשישובו ממעשיהם הרעים אנחם על הרעה:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד-ה) "ללכת בתורתי" התנה שישמעו לדברי התורה ושישמעו לדברי הנביאים ואם לאו יחרב הבית:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

תחלה אמרו כל העם מות תמות ויקהלו עליו, ואח"ז אמרו כל העם אין משפט מות לאיש הזה?, תחלה תפשוהו העם להמיתו ובבוא השרים נעשו כשופטים עם השרים, כמ"ש ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם?. אחר שהחליטו השרים והעם שאין לו משפט מות מה רצו האנשים מזקני העם בספור של מיכה המורשתי שהיה למותר אחרי שיצא זכאי בדינו?. ואיך אמר תכף ספור הסותר לזה מאוריה שנהרג?, ואיך סיים שאך יד אחיקם בן שפן וכו' לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו, שמשמע שהעם רצו להמיתו, וזה סותר להנאמר למעלה שהעם המליצו בעדו?:

"ויתפשו אותו הכהנים והנביאים וכל העם", תחלה השתתפו גם העם עם הכהנים להמיתו, ולא בעבור שחשבו שהוא נביא שקר ושבדה הנבואה מלבו, כי באמת האמינו שה' שלחו וא"כ אין לו משפט מות כפי הדין, רק שרצו להמיתו שלא ע"פ הדין כדי שלא ימצא מוכיח להוכיחם ולהודיעם דברי ה', שאחר שלא רצו לשמוע לדברי ה' רצו שלא ימצא נביא שלוח אליהם ומתרה בם, וז"ש "מות תמות":

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מדוע נבאת בשם ה'", שהגם שהנבואה אמת לא היה לך לנבאות נגד רצוננו, כי אין אנו רוצים בנבואה כזאת הגם שהיא מאת ה':

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישמעו שרי יהודה", אמנם השרים באו לבחון הדבר אם הוא חייב מיתה ע"פ הדין, כי להשרים לא יאות להמית נקי חנם, ואז נסתלקו העם, כי העם האמינו שהוא שליח מאת ה', וא"א להמיתו ע"פ המשפט והדין:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם", אמנם הכהנים והנביאים לא האמינו בנבואתו ורצו להרגו מצד שמנבא שקר בשם ה' (כי נביאי השקר היו מכחישים נבואתו והיו מנבאים בהפך), וע"כ טענו הם אל השרים ואל העם ואמרו "משפט מות לאיש הזה" היינו שיש להמיתו ע"פ המשפט והדין, "כי נבא על העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם" והיא נבואת שקר כי לא שלחו ה', ובפרט זה לא הסכימו העם. לפ"ז הנביאים רצו להרגו כפי המשפט מצד שהוא נביא שקר, ורצו שהשרים ידונו אותו בדין, והעם לא הסכימו על פרט זה ובכל זה רצו להרגו אף שהוא נביא אמת כדי לסלק הנזק שיש להם מנבואתו שמנבא פורעניות:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם", ירמיה השיב לשני הצדדים, בין להשרים שרוצים לדונו משפט מות ע"פ הדין, בין להעם שרוצים להמיתו לסלק הנזק שמגיע להם מנבואתו, על הצד שרצו להרגו במשפט מצד שהוא נביא שקר, השיב "ה' שלחני להנבא על הבית הזה" והוא נבואת אמת, ועל הצד שהעם רוצים להרגו לסלק הנזק, אמר,

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם", אדרבה בזה ששלחני ה' להודיעכם זאת הוא סימן שרוצה שתיטיבו דרכיכם "ושאז ינחם אל הרעה אשר דבר עליכם", וא"כ לא יגיע לכם נזק מנבואתי:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואני הנני בידכם" אם תרצו להמית אותי, "עשו לי כטוב וכישר בעיניכם", ר"ל בין על הצד שתחשבו שמגיע לי משפט מות ע"פ הדין והוא דבר טוב בעיניכם, ובין על הצד שאתם רוצים להמית אותי שלא ע"פ דין רק לסלק נזק שזה אינו דבר טוב רק שכן ישר בעיניכם, בכל אופן הנני בידכם:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אך ידוע תדעו" שבזה לא תסלקו היזק מעליכם, "כי דם נקי אתם נותנים עליכם ועל העיר הזאת" ותוסיפו חרון אף ה' עליכם, וכן אינו דבר טוב ע"פ הדין "כי באמת שלחני ה' עליכם לדבר באזניכם" וכו':

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים", אז הסכימו השרים עם העם נגד טענת הכהנים והנביאים, ויאמרו "אין משפט מות לאיש הזה" ר"ל שא"א להמיתו במשפט ובדין, "כי בשם ה' אלהינו דבר" ונבואתו אמת אולם בכל זה עדיין היה דעת העם להמית אותו שלא במשפט כדי לסלק ההיזק שמגיע להם לפי דעתם מנבואתו:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויקמו", אז "קמו אנשים מזקני העם" להשתיק את העם ולברר שאין להרגו בשביל יראת נזק שיגיע מנבואותיו, כי הלא.

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח-יט) "מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו" ג"כ כדברים האלה "ההמת המיתוהו", הלא לא המיתוהו, כי ע"י שחלו את פני ה' נחם ה' על הרעה ונתבטלה הגזירה ע"י תשובה ותפלה ולא הגיעו נזק מנבואתו, ובהפך "אנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו", ובזה לא נסלק הנזק כי תגדל הרעה ע"י חטא הריגתו:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כ-כא) "וגם", עתה מודיע כותב הספר שטענת זקני העם לא היתה מועילה להציל את ירמיה ממות, כי בזמן ההוא בעצמו התנבא אוריה ג"כ כדברי ירמיה, וגם הוא נבא בשם ה', ובכ"ז נהרג ע"י המלך, ולא תאמר שהיה הדבר פתאום בלא ישוב הדעת כי הלא ברח למצרים:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כב-כג) "וישלח המלך ויבאהו ממצרים", והלא היה לו עת לחשוב על הדבר, ולא תאמר שנהרג ע"פ ב"ד כי החזיקוהו לנביא שקר, כי הלא "הכהו בחרב" ומיתת נביא שקר הוא בחנק, והלא "השליך את נבלתו אל קברי בני העם" והנהרג בדין נקבר בבית הקברות המיוחד לחייבי מיתה, וכן היה עולה לירמיהו:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אך יד אחיקם בן שפן" הוא לבדו הצילו מיד העם וההמון, שלולא שעמד למגן בעדו היו העם ממיתים אותו בחמתם: