מלבי"ם על ירמיהו כג יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על ירמיהופרק כ"ג • פסוק י"ד | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ירמיהו כ"ג, י"ד:

וּבִנְבִאֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם רָאִ֣יתִי שַׁעֲרוּרָ֗ה נָא֞וֹף וְהָלֹ֤ךְ בַּשֶּׁ֙קֶר֙ וְחִזְּקוּ֙ יְדֵ֣י מְרֵעִ֔ים לְבִ֨לְתִּי־שָׁ֔בוּ אִ֖ישׁ מֵרָעָת֑וֹ הָיוּ־לִ֤י כֻלָּם֙ כִּסְדֹ֔ם וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּעֲמֹרָֽה׃



"ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה" דבר מגונה מאד, כי הם לא תעו בבעל כלל, רק ע"י "שנאפו" ורצו למלאות תאות לבם לכן "הלכו בשקר" שהם בעצמם ידעו שהוא שקר, גם לא התעו העם בנבואת הבעל רק "חזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו", עד שהנביאים והעם לא היו מותעים רק בודים שקרים למלאות תאותם, ובזה "היו לי כולם כסדום והעם היו כעמורה" שהיה להם חקים לא טובים למלא תאותם:  



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.