"ותבא בי רוח" שאחר שנבטלו חושיו וכחותיו בנפלו על פניו כתיב ואשמע קול מדבר, ר"ל שלא שמע רק הקול ולא הבין הדברים. לכן חזק אותו ברוח והעמידהו על רגליו, ואז "ואשמע את המתדבר אלי" והבין דבריו:
"שולח אני אותך אל כל בני ישראל" ר"ל ישראל אין דרכם למרוד בה' אבל אם מרדו אינם קרובי תשובה וקשה להשיבם, והגוים דרכם למרוד בה' אבל הם קרובי תשובה ע"י הנביא ומעשה נינוה יוכיח, א"ל שהם י"ל שני חסרונות שהם בני ישראל ולא יקבלו דברי הנביא, ובמעשיהם הם "גויים המורדים", ולא מעתה "רק אבותם פשעו, והם מרדו" שהמרד גדול מן הפשע וזה נמשך "עד עצם היום הזה":
ביאור המילות
"מרדו פשעו", הפשע ימצא גם בפ"ע, והמרידה הוא רק העבד המורד במלכו, ואצל ה' המרידה היא מי שפורק לגמרי עול מלכות שמים, והוא גדול מן הפושע:
"והבנים" י"ל עוד חסרון, שהם "קשי פנים" להכחיש דברי הנביא מה שיוכיחם מצד השכל "וחזקי לב" לבל ייראו אם יתרה בם בעונשי ה' ופורענות, בכ"ז "אני שולח אותך אליהם, ואמרת אליהם כה אמר ה'" שעקר תכלית השליחות הוא שתאמר להם שאתה נביא ה' למען ידעו שה' שולח אליהם נביא ומשגיח בענינם, לבל יאמרו כי הנם ככל העכו"ם בלתי מושגחים מה', ובזה תפיק התכלית, כי.
"ואתה בן אדם" (ציוי ב') באשר הנבואות שישלח על ידו אל העם יהיו דברים קשים צוה "בל ירא מהם" שיעשו לו רע, ואף "מדבריהם" אף שידברו לעשות לך רע בכ"ז "לא תירא" כי הגם "כי סרבים וסלונים אותך" שיסרבו לשמוע ויקיצו לך כסילון מכאיב, ואף אם "אל עקרבים אתה יושב" שירצו לעקצך עקיצת עקרב, בכ"ז "מדבריהם אל תירא" שידברו להרוג אותך, ואף "מפניהם אל תחת" ולא תשפל בעיניך נגדם, "כי בית מרי המה" ולא יוכלו לך, וע"כ.
ביאור המילות
"סרבים" תרגום של מאן סריב:
"וסלונים", מענין סילון ממאיר:
" אל תירא אל תחת", החתת הוא הפך האומץ לב שיושפל בעיני עצמו (ירמיה כ"ג ד', ל' י'):
"ודברת את דברי אליהם" לא תדלג דבר מדברי מחמת יראה, בין "אם ישמעו" ובין "אם יחדלו" מצד "כי מרי המה" לא תחשוב שמוטב שלא לומר דבר שאינו נשמע ושיהיו שוגגין ולא מזידין, כי בל"ז הם מרי ומזידין:
"ואתה בן אדם" (ציוי ג') "שמע את אשר אני מדבר אליך", שהוא עצמו ישמע לדבר ה' ולא ילמד ממעשי העם, "ולא ימרה כבית המרי פצה פיך ואכל" המליצה שישובו דברי ה' להיות אצלו קנין עצמי דבוק בנפשו כמו שישוב המזון להיות גוף עצם הניזון:
