מלבי"ם על יהושע ח
(א) "אל תירא ואל תחת". עי' הבדלם (למעלה א, ט): "קח עמך את כל עם המלחמה". לא מקצתם כבראשונה, וקום ועלה אתה בראשם: "נתתי בידך את מלך העי ואת עמו". תחלה, כי הם יצאו מן העיר, ואח"כ תכבוש "את עירו ואת ארצו" ע"י האורב:
(ב) "ועשית". לשרוף העיר ולהרוג כולם: "רק שללה". שביריחו נתנו לאוצר ה': "ובהמתה". ששם החרים אותם, עתה "תבוזו לכם", כי פה לא יהיה הכבוש כולו נסיי כמו שהיתה נפילת חומת יריחו שלכן הקדישו השלל, רק יהיה ע"י תחבולת מלחמה, ולכן "שים לך ארב לעיר":
(ג) השאלות (ג) למה שלח אורב זה שני ימים קודם לאורב השני?: "ויקם". כמו שצוהו ה', א] הוא בראשם, ב] "וכל עם המלחמה: ויבחר". לקיים מ"ש שים לך ארב: "וישלחם לילה". זה היה שני ימים לפני הכבוש כמו שיתבאר הטעם בפסוק ט':
(ד) "ראו אתם ארבים לעיר". ר"ל כי נמצא כמה מיני אורבים, כאשר תראה במעשה דאבימלך (שופטים ט). א] אורב על אנשי העיר ליפול עליהם פתאום כשיצאו משער העיר, והאורב הזה צריך לעמוד לפני העיר לא מאחריה, היינו בצד שבו השער, להיות מוכן על העם היוצאים מן השער. ב] האורב בשדה, כמו (שם, כה) וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו כל אשר יעבר עליהם בדרך, וזה צריך להתרחק מן העיר מאד, שלא ישובו הנעשקים ויודיעו בעיר וישמרו מפניהם. ג] האורב על שניהם יחדיו, כמו (שם, מג - מד) שהחצה אבימלך את עמו לג' ראשים, ושני ראשים ארבו על העם היוצא בשדה, וראש אחד עמד פתח שער העיר בל ישובו העירה, ובזה יעמדו האורבים לפעמים גם אחרי העיר אם השדה ששמה יתאספו העם הוא מאחרי העיר, וכן אם מקום האסיפה רחוק מן העיר יארבו שם, אבל בזה לא יהיו כולם נכונים, כי רק האורבים בשדה נכונים לארוב, אבל הקרובים הם יעמדו על הפרק להסגיר הפלטים לבד. והנה בכל ג' אופנים אלה אינם אורבים על העיר עצמה רק על אנשי העיר, לכן אמר "ראו אתם אורבים לעיר", ר"ל לעיר עצמה לא על אנשי העיר ככל ג' האופנים הנזכרים, ולכן תארבו, א] "מאחרי העיר", לא כהאורב על אופן הראשון. ב] "אל תרחיקו מן העיר מאד", לא כהאורב על אופן הב'. ג] "והייתם כולכם נכונים", לא כהאורב על אופן הג':
(ה) "ואני". אהיה נגד היוצאים אל שדה המערכה: "כאשר בראשונה". ר"ל אחר שבראשונה יצאו כל שכן שיצאו עתה:
(ו) השאלות (ו - ח) מה טעם כי יאמרו כי נסים הם, וכפל ונסנו לפניהם? ומה טעם ראו צויתי אתכם?:
"כי יאמרו". ר"ל בוודאי כי לא ירגישו כי בערמה אנו נסים, כי יתלו אחר שנסנו בראשונה נמוג לבבנו מפניהם ולכן אנו נסים עתה שנית. וסדר דבריו בצלעות מקבילות, שמ"ש עד התיקנו אותם מן העיר, עונה עמ"ש "ונסנו" לפניהם, ומ"ש כי יאמרו נסים לפנינו הוא עונה עמ"ש ויצאו אחרינו: "ונסנו". ואנחנו נהיה נסים והולכים גם כשיהיו מועתקים מן העיר עד נעתיקם אל המדבר, כדי שיהיה להאורב עת להצית העיר ולהסגיר לפניהם הצד הדרומי כמו שיתבאר:
(ז) "ואתם תקומו". בעוד שאנו נסים, ע"י שתראו סימן הכידון: "מהאורב". ר"ל ממקום המארב:
(ח) "ראו צויתי אתכם". ר"ל בל תאמרו אחר שהתיר ה' לבוז שללה, כמ"ש רק שללה ובהמתה תבוזו לכם, תקדימו להציל השלל טרם תשרפו העיר, לכן אמר ראו כי צויתי אתכם, ומלמדכם כונת דבר ה':
(ט) השאלות (ט) איך אפשר שישבו מים לעיר ולא פגעו בם אנשי בית אל שבאו לעזרת עי מן המערב? ועוד הלא אמר (פסוק יד) שארבו מאחרי העיר והוא בדרום, כי פני העיר היה בצפון כמ"ש (פסוק י"א)?:
"וישלחם". הטעם ששלח את האורב הזה שני ימים קודם יום המלחמה, כי עם המלחמה חנו מצפון לעי, והאורב עמד מרחוק מעי בצד דרומית כמו שיתבאר, ולהגיע לשם מבלי שירגיש אדם בלכתם היו צריכים להקיף דרך רחוק כמה פרסאות מן העיר בשדות ומדבריות בל יתראו: "וישבו". לא הלכו שם הנה והנה, רק ישבו נסתרים בהחבא: "בין בית אל" "ובין העי". א"א לאמר שישבו בצד מערב העיר בשטח שבין בית אל "ובין העי", דא"כ איך לא ראום אנשי בית אל שבאו לעזרת עי, כמ"ש (פסוק יז). ועוד, הא האורב הזה ישב מאחרי העיר כמ"ש (פסוק ד ופי"ד), שהוא בצד הדרומי, דאחרי ששער עי היה בצד צפון כי שם חנו המחנה כמ"ש (פי"א), ממילא אחרי העיר הוא בדרום, וע"כ כי האורב ישב במקצוע דרומית מערבית שמצד שנמשך לצד דרום היה אחרי העיר ומצד שנמשך למערב ג"כ היה לים העיר, ולכן לא פגעו בם אנשי בית אל שהלכו ביושר, כי האורב היה להם מן הצד:
"וילן". להיות מוכן ליום מחר:
(י) "ויפקד". "הוא" היה שר צבא הפוקד ומצביא את העם בפעם ההיא: "ויעל", כפי שני התנאים שא"ל ה', א] "הוא" בראשם:
(יא) השאלות (יא - יב) מה היה האורב השני אשר שם, ופשטות הכתוב מורה שהיה ג"כ מים לעיר ושם הלא עמד האורב הראשון ולא ידענו מה היה עבודת השני? - מ"ש וישימו העם וכו' אין לו באור? ולמה קרא לאורב הזה בשם עקבו, וכן כינוי עקבו משמע של המחנה? למה הלך יהושע תוך העמק?:
ב] "וכל העם עלו: ויבאו נגד העיר". פתח שער העיר היה בצפון, ולכן חנו מצפון לעי: "והגי". עמק היה מפסיק ביניהם ובין המדינה:
(יב) "ויקח כחמשת אלפים איש". היה הבדל גדול בין אורב זה ובין האורב הראשון, כי האורב הראשון עמד במקצוע דרומית מערבית רחוק מן העיר (הגם שלא היה רחוק מאד כמ"ש אל תרחיקו מאד), והיה נחבא מבני העיר (כנ"ל פסוק ט). לא כן אורב זה עמד אצל המחנה שעמדה מצפון לעיר, רק שנמשך לצד מערבי, עד שעמדה המחנה בצד צפון עם האורב שיצא מצדה לצד מערב כמין דל"ת הפוכה, לכן קרא לאורב הזה בפסוק שאח"ז בשם עקבו, המעקב הוא המסבב, שתכלית המעקב הזה היה לסבב את האויב משתי צדדיו, כדרך המלחמה, ואורב זה לא נחבא כלל כי אנשי העיר ראוהו כי היה אצל המחנה קרוב לעיר, וז"ש:
(יג) "וישימו העם". ר"ל שהכינו לתפוש את העיר את המחנה אשר מצפון, ואת עקבו שהם החמשת אלפים שהעמידו לסבב את האויב, שעמדו אצל המחנה מים לעיר במקצוע צפונית מערבית, נמצא עמדה המחנה שתי שורות, שורה בצפון ושורה יוצאת אצלה מה' אלפים איש בצד מערב ח כזה /במקור יש שרטוט/, וזה היה בגלוי לפני אנשי העי. ותראה אח"כ התחבולה הגדולה שעשה בסדר הזה: "וילך יהושע". ר"ל הגם שביום חנו לפני העמק, בלילה התחיל יהושע ואנשיו ללכת בתוך העמק שהיה בין המחנה ובין העי כדי שיראו אנשי העי שמתקרבים אל העיר, וז"ש:
(יד) השאלות (יד) למה לא ראם מלך העי עד יום שלאחריו? ומהו למועד? ולמה הלך לפני הערבה ולא לפני שער העיר או העמק?:
"ויהי כראות". כאשר ראה מלך העי שהתקרבו והלכו בעמק: "וימהרו וישכימו ויצאו לקראת ישראל". ולא המתינו עד שיעלו מן העמק ויתקרבו עד לפני השער כמו בפעם הראשון, אחר שגם בפעם הראשון הכום במורד היינו בהעמק הזה חשבו שגם עתה יכום שמה: "למועד". יהושע קבע זמן מוגבל עם האורב ששלח לפני שני ימים כי ביום השלישי בשעה פלונית ישים על העיר, למען יהיו מוכנים אז, ובמועד הזה נשקה המלחמה: "לפני הערבה". היא ערבות יריחו שהיתה במזרח, כי אחר שמחנה ישראל עמדו כמין ג"ם בצד צפון ומערב, לא היה אפשר להם להתקרב לצד ההוא לבל יהיו מוקפים משתי רוחות, והוכרחו לנטות אל הקרן המגביל כנגדו לצד המזרח, ויהושע הבין כי בהכרח יתיצבו שם, ושם ילכדם בחכמתו כמו שית': "והוא לא ידע כי אורב לו מאחרי העיר". שהגם שראה את האורב שהיה לפני העיר ונשמר מפניו לנטות לצד מזרח, לא ידע מן האורב הראשון של שלשים אלף שעמד מאחרי העיר:
(טו) "וינגעו". עשו א"ע כאילו המה מנוגעים, וי"ל שהוא מבנין התפעל כמו (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה, להראב"ע, ומורה על הפעולה המדומה, כמו מתעשר, מתרושש: "וינוסו דרך המדבר". הוא מדברה בית און הנזכר (לקמן יח, יב), שהיה בין יריחו ובין בית אל נגד העי בצד הצפוני (כי עי היה אצל בית און, למעלה ז, ב), נמצא חזרו מחנה ישראל לאחוריהם לצד צפון ביושר ג"כ כמין ד' הפוכה:
(טז - יז) "ויזעקו". ואז גם העם שנשארו בעיר לשמרה רדפו אחריהם, וגם אנשי בית אל, והעיר עזבו פתוחה:
(יח - יט) "בכידון". לסימן אל האורב שעמדו במקצוע דרומית מערבית ומשם לכדו העיר:
(כ) השאלות (כ - כב) אחר שאמר והעם הנס נהפך אל הרודף למה כפל שנית ויהושע וכו' וכל ישראל וכו' וישובו וכו', ויפלא איך היו לישראל בתוך הלא לא היו מוקפים רק מצד צפון ומצד דרום ועדיין היו יכולים לברוח לצד מזרח או לצד מערב?:
"ויפנו" וכו' "ולא היה בהם ידים" וכו'. תחלה בעת נטה יהושע ידו בכידון עמדו הבורחים ופנו פניהם נגד האויב, והאויב נבהל כי ראה עשן העיר מאחריו והמחנה לפניו, ועמדו נבהלים מבלי יודעים מה לעשות, ואחר זמן מה כששער יהושע כי יוכל האורב לצאת מן העיר להסגיר את האויב בל יפלט לו פליט, "וישובו", והתחיל להכות את אנשי העיר:
(כב) "ואלה". ואז יצאו האורב לקראתם, כי הם רצו לנוס אל העיר: "ויהיו לישראל בתוך", נמצא עתה היו מוקפים מכל ארבע רוחותם, כי מחנה יהושע הקיפה אותם מצד צפון ומצד מערב כמין ג"ם, והאורב בא כנגדם מצד דרום, וצד מזרח הפתוח היה נגד יריחו שכבר היה תחת ממשלת ישראל. ובזה תראה חכמת יהושע, כי זה היסוד בתכסיסי מלחמה להקיף את האויב מכל עבריו:
(ל) השאלות (ל - לב) במצוה הזאת יש שלש שטות לחז"ל, וכולם קשים להסכימם עם פשט הכתובים, כי באשר צותה התורה (פ' תבא) שביום עברם את הירדן יקימו אבנים וישידו אותם בשיד ויבנו מהם מזבח ויכתבו עליהם את דברי התורה, ובספר יהושע נזכר בסימן ד' שהקים האבנים בגלגל, ופה נזכר שבנה המזבח בהר עיבל, לכן יש דעה אחת (משנה סתמית בסוטה לב א) כי בו ביום שעבר את הירדן באו להר עיבל ובנו מזבח, וכתבו התורה על האבנים וקפלו את הסיד, וחזרו בו ביום ולנו בגלגל. ועל זאת הרבה הרי"א שאלות. א] שא"כ היה מעשה נסים ללכת ולשוב ששים מיל ביום א' ולכתוב ביום ההוא כל דברי התורה ולבנות המזבח, ולמה לא הזכירו הכתובים נסים האלה? ב] מדוע לא נזכר ספור זה במקומו?. הדעת השנית הוא בירושלמי (שם פ"ז ה"ג) דעת ר"א ששני גבשושית היו אצל גלגל, שקראו לאחד בשם הר גריזים ולשני בשם הר עיבל, וגם ע"ז יפלא מדוע לא כתב מעשה זו במקומו בפרט במקום שנוכל לטעות שעשה שלא כתורה שצותה שבנין המזבח וכתיבת התורה יהיה תיכף ביום עברם?. הדעה הג', בסנהדרין (דף מד) אמר רב שילא א"ל ה' ליהושע קום לך, אתה גרמת לך, אני אמרתי והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות ואתם רחקתם ששים מיל, בתר דנפק אוקי רב אמורא עליה ודריש כאשר צוה ה' את משה כן עשה יהושע, לפ"ז לדעת רב שילא היה מעשה זו ימים אחרי העברת הירדן ומיושבים כל הקושיות רק שיקשה איך עבר יהושע על דברי משה, ויפלא איך שם רב העקוב למישור במה שדרש כאשר צוה וכו' כן עשה יהושע והלא לא כן עשה, והו"ל לבאר דבריו שהיה נס כדעה א' או גבשושית כדעה ב'?:
"אז יבנה". כפי הפשט עשה מעשה זאת אחר מלחמת העי, וכפי סדר הכתובים. והנה בתורה אמר (דברים כז, ב - ח) והיה ביום אשר תעברו את הירדן כו' והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו', והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד, ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים וכו', והעלית עליו עולות וכו', וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת. ויש להבין מדוע כפל הציווי מהקמת האבנים ושוד אותם בשיד ומכתיבת דברי התורה שני פעמים; ובתחלה אמר ביום אשר תעברו ואח"כ אמר והיה בעברכם; תחלת אמר והקמות לך, ולא באר שיקימום בהר עיבל, ואחר כך אמר שיהיו בהר עיבל; ומדוע אמר וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, שמלת בעברך מיותר. וכפי זה מבואר שהם שני צוויים בשני (זמנינו) [זמנים] מחולפים, תחלה אמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות, הוא ציווי א' שנצטוו לעשות באותו יום שיעברו את הירדן ולא יאחרו, וכן עשה יהושע שהקים אבנים גדולות בגלגל באותו יום כנזכר (למעלה ד, ח ושם כ) והיו לאות ולזכרון אל הנס שנעשה להם בירדן. ואמר להם ושדת וכו' וכתבת וכו' בעברך, ר"ל ואח"כ בעברך (לא ביום עברך רק בעברך), ימים אחר שתעבור תעשה מצוה אחרת באבנים האלה שתשוד אותם בשיד ותכתוב עליהם את דברי התורה. ויען שזה בא דרך אגב, קצר, ואח"כ באר המצוה השנית איך יעשוה, וז"ש שמה שאמרתי וכתבת וכו' בעברך, כן תנהוג, והיה בעברכם את הירדן (ר"ל איזה ימים אח"ז, כי פה לא אמר ביום עברכם) אז תקימו את האבנים בהר עיבל, שתקחום מן המקום שהקמותם במלון ותקים אותם בהר עיבל ושם תקיים המצוה השנית ופרטיה לשוד אותם בשיד ולבנות מהם מזבח ולכתוב עליהם את דברי התורה ושיהיה (הכתובה) [הכתיבה] באר היטב. ולפ"ז לא הפיל יהושע דבר ממצות רבו, כי מ"ש תחלה ביום אשר תעברו אינו מוסב רק על הקמת האבנים, ומ"ש ושדת וכתבת, ר"ל שיהיו האבנים ראוים אל שתוכל לכתוב עליהם את התורה בעברך שהוא אח"כ, ופירושנו עולה עם דעת ר' שילא בסנהדרין (מד א) שספור זה היה אחר מלחמת עי, וכדעת רב (שם) שדרש שיהושע לא שינה מדברי משה, וכיון למה שכתבנו (ולא כדברי תוס' (ד"ה ואתם) שם):
(לא) "כאשר צוה משה". ר"ל ששד אותם בשיד ושהיה המזבח מן האבנים שהקים במלון כמו שצוה משה, ור"ל שצוה בספר דברים שנתיחס למשה: "ככתוב בספר תורת" "משה". מוסב למטה שהיו אבנים שלמות, שזה נזכר גם בספר תורת "משה", ר"ל בסדר ואלה שמות סוף פ' יתרו (כ, כב):
(לג) "לברך את העם". כפי דעת הראב"ע בפי' התורה, היו ששה שבטים שבהר גריזים אומרים הברכות וששה שבהר עיבל אומרים הקללות, והלוים שעמדו למטה אמרו רק הארורים הכתובים שמה, וכן אמר (דברים כז, יב - יד) אלה יעמדו לברך וכו' ואלה יעמדו על הקללה וכו' וענו הלווים, לכן אמר שישראל עמדו נגד הכהנים הלוים (שהלוים פתחו בארור, ולא הוצרך להודיע זה פה, כי נודע כי כתורה עשו). ושעור הכתוב "ישראל לברך את העם בראשונה", ישראל הם הקדימו הברכה בראשונה, שלא כלוים שפתחו בקללה, ומלת ישראל קאי על המברך, ושעורו לברך את העם היו ישראל בראשונה (דלפי' המפרשים זרה פה ה"א הידיעה של העם, וגם מוזר לאמר עם ישראל). ומ"ש והחציו עם הכינוי, שהיה החצי הידועים בתורה שהיו מיוחדים לאמר הקללות, כי חציו סתם יפול על מחצית סתם, מה שיהיה:
(לד) "ואחרי כן קרא". הברכות והארורים שבפרשה (שם כו) והיה אם שמוע תשמע וכו' והיה אם לא תשמע, זה קרא יהושע בעצמו:
(לה) "לא היה דבר". כל המצות עשה ול"ת: