מלבי"ם על יהושע הקדמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלבי"ם · על יהושע · הקדמה · >>

שטף הפירושים והמון הבאורים, הזורם ושוטף ועובר מעת לעת, בנהרי הנביאים ונחלי הכתובים, מרבית הבאורים והתרגומים, היוצאים ונולדים וצומחים יום יום בדורנו זה, על הררי המקרא שדי תרומותיו, כגלים על תלמי שדי, המה יתנו עדיהם, כי הנפשות השוקקות להבין במקרא ולחשוף תעלומותיו, לא מצאו רויה במי באר חפרוה שרים כרוה נדיבי קדם במחוקק במשענותם, ולכן יתורו ויחפרו בארות אחרות ויבקשו מים, הוא האות והמופת כי הדור הזה, דור חכם בעיניו לבקר על שורש כל דבר ולכל תכלית הוא חוקר, לא מצא שפק ונפשו לא תרגיע בפירושים הולידו דור אבותם, לכן רבתה הדרישה ועצמה החקירה מאד, למצוא תעלומות כתבי הקדש ולפתור חידותיהם, ולכן יציצו הבארים מעיר ועיר כעשב הארץ.

אמנם כן, לב הראשונים היה פתוח כפתחו של אולם, המה ידעו חכמת הלשון, השכילו דרכיה הבינו נתיבותיה, והמה מצאו דעת קדושים בינה.

אולם באשר הם היו המתחילים במלאכה זאת, ולפניהם היתה הארץ הזאת מדבר ארץ לא זרועה, לכן שקדו שקידה עצומה ועבדו עבודה רבה, לחפור בעמק ולעדור בהרים ולשדד אדמת הכתובים, לפתור המלות הקשות ולפענח חקר המאמרים, לפתח מסגרותיהם במפתח הפשט הפשטי, בל יהיו עוד כחידות סתומות, כעס נועז עמקי שפה משמוע, על כן מעת זרע רש"י ז"ל בארץ ההיא וימצא מאה שערים, ויברכהו ה' ויעש פרי תבואה, עד בא הקמחי ויטחן קמח סולת ברחיים ויאפה עוגות מצות, היה כל עסק המפרשים ופרי עמלם, למצוא ראשית דעת פתרוני המלות ודקדוקם לבד, ולא נטו באלה להוליד ילדי הרעיונות הנשגבים, המעופפים בכח אמיץ על מרומי המליצות האלהיות, אשר גבהו מאד מן הילדים כגילם, הנולדים על ברכי רוח איש ובינת אדם, כגבוה שמים על הארץ.

ועל כן כל קורא והוגה אשר ישית לב ושום שכל להבין במקרא, ידע ויבין את זאת, כי לא לבד אשר עדן נשארו מליצות רבות, וגם פרשיות, וגם נבואות שלמות, אשר לא הוסר מעל פניהם המסכה הנסוכה הלוט הלוט על כונתם, וגם על פתרון מאמריהם ופירוש מלותיהם סגור חותם צר ופרוש מעטה עלטה, כי גם הנבואות אשר ידמה לנו בהשקפה ראשונה כי התבארו והתפרשו, גם המה לא התבררו ולא התלבנו, עת נשית לב כי המליצים האלה שרי קדש ברוח ה' השכילו, עת נזכור כי לא רוח אנוש, אך רוח אלהי רוח קדוש כביר דובר בם ומלתו על לשונם, רוח נשגב אדיר מאד נעלה מרוח בני אדם, העולה היא למעלה בתועפת הרגש על במתי המליצה, ויעף בהתנשאות הנפש על כנפי השיר, בתעצומות כח המדמה והתפעלות נפש האנושית, ואם גם אז תתעצם הנפש ותשגיב בכחה לדבר נשגבות, אף כי בעת תמלא כח את רוח ה' ומשפט וגבורה, כי יתן ה' את רוחו עליה, אם בכח אל אלים תדבר נפלאות ומלים מצד עלאה תמלל; "ואיך ינעמו לחכנו (ישאל כל מעיין) מטעמים עשו לנו בעלי הפירושים, להטעים מעדני החוזים ומליצות אנשי הרוח, בריר חלמות? ואיככה נראה בנות האדם ושיריהן כלילות יופי, ומליצותיהן מטיפות חן ואמרי נועם ורביד הזהב על גרונם, ובנות עליון קדורנית תלכנה, מדיהן קרועים, ומליצותיהן קצרי יד עמקי שפה נלעג לשון אין בינה? ואיך תקח נפשנו לקח פרושיהם, אם לפיהם יתראו מליצות הכתובים דלות ורעות תואר מאד, צנומות דקות שדופות קדים, וגם השבלים הטובות והמלאות, תבלענה אותן השבלים הדקות והרעות"? כה שאול ישאלו המעיינים, וכן התמו.

אולם לא על זה אדבר עמך עתה, לא קראתיך הלום לשחר פניך כי תטה אזנך לי, לשמוע אמרתי על פירושי ספרי הקדש הכתובים ונאמרים בדרך השיר והמליצה, להשכילך בינה את המגרעות אשר נמצאו בפירושי הספרים ההמה, ולהודיעך איך סוללתי המסלה סקלתיה מאבן, ושמתי שם מסלול ודרך חדש ודרך הקדש יקרא לה, כי לא עת עתה ולא המקום פה לדבר על אלה, כתר לי זעיר כי עוד חזון למועד ועוד לאלוה מלים בהקדמת הספרים ההם, איש על מקומו בעתו ובזמנו, כי עתה לא באתי רק להעיר את אזנך לשמוע כלמודים, את אשר הניעני לזרוע ולטעת בחלקה הזאת אשר התבכרה ראשונה, שהוא חלק נביאים ראשונים, אשר כל דבריו באו דרך ספור והגדה במאמרים פשוטים, פן ידמה לבבך כי בם אין להוסיף על דברי המפרשים דבר, אחר שהדברים פשוטים, ומבוארים בנקל לכל תלמיד עם מבין, ומה שמץ דבר נשמע בם, לכן אתן בידך אנך פלס ומאזני משפט, ושקלת במאזני שכלך וראית, כי גם הכתובים נעו מעגלותיהם, לא תדע כונתם העלומה והחתומה, עדי תשיג דברי נר לרגלך, ופירושי אור לנתיבתך.

גם אם תערוך ותשוה ספורי דברי הימים האלה, אל ספורי חול, כתבו חכמים יודעי העתים בדור דור, קורות עם ועם משנות עולמים, כבר יתראה לעיני הקורא כי נגרע ערך הספרים הקדושים האלה, לפי פי' המפרשים, מערך ספרי חכמי לב המושכים בשבט סופר מהיר בכמו אלה ועומדים לעומתם בשפל המדרגה בכל פרטיהם, כי כל כותב זכרון דברי הימים, מתנאי שלמות הספר ויפיו: א] שהכותב ישים לנגד עיניו תכלית מיוחד, הוא יהי לו למטרה אשר על פיהו יסדר דברי ספוריו, והוא, אם שיקשר את הספורים והקורות אשר יעלה על ספר, ביחוס הסבות ומסובביהם, וישמור בזכרון הדברים, להקדים לכל מסובב את הסבות אשר הניעו את התולדות לצאת לרגלם, ואם שיצייר תהלוכות התולדות לפנים או לאחור, בקשר שלשלת העת והמקום והמקרים אשר התנענעו ברתוקות חבל התולדה, והמון עמים ולאומים, אקלימים ומדינות, והתהפוכות אשר תחת מסבותיהם התהפכו, ואם שישים מטרתו לצייר מצב העמים, המוסרי, או המדיני, לפי הקורות אשר התילדו מן המצב הזה, לחסד או לשבט. וצריך הכותב לשמור חק ולא יעבור, שכל פרטי הדברים אשר יעלה בספוריו, יכונו יחד עם המטרה, אשר אליה שם מגמתו. ב] צריך הוא לשמור סדר הדברים, בל יקדים המאוחר בזמן או בסבה ובל יאחר את המוקדם, ואף כי שלא יהיו דבריו מעורבבים ומבולבלים. ג] ישקול דבריו במאזני צדק, לא יגרע שיחה לפני הקורא ולא ירבה דברים ללא ענין. ד] יבחר לשון ערומים צח ונקי, ודברים ערבים ונעימים לאזן שומעת. וכאשר נבחון את דברי הספרים הקדושים האלה, כפי פי' המפ', במצרף הבחינה הלזו, נראה: א] הנה התכלית אשר אליו כוונו הכותבים בספוריהם, מבואר נגלה שהיתה מטרתם להראות, איך נלוה השגחת ה' התמידית אל עם קרובו בכל משך הדורות האלה, ואיך עלו או ירדו, הצליחו או דללו, לפי מעשיהם לטוב או לרע, ואיך היה כל עניני הנהגתם בענין פלאיי נסיי אלהיי, (חוץ מדברי מוסר והנהגה, דברים תורנים ואמוניים, אשר ארג וטוה בתוך ספוריו) ובכל זאת נמצאו במשך הספורים ענינים רבים יחטאו את המטרה הזאת, ומעורב במו ספורים רבים לא נודע תכלית זכרונם, לא למוסר ולא להנהגה, לא לתורה ולא לאמונה. ב] רוב הדברים באו מעורבים ובלי סדרים להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם, ולפעמים מדלג מענין אל ענין, ובאמצע יתפוס ענינים אחרים בלתי שייכים אל ענין זה כלל, או יתפוס ענין קודם לענין המדובר, וכן ישוב יהפוך ידו כל היום?. ג] יכפיל דברים וענינים ללא צורך, ובאו בם רוב דברים ומעט ענין?. ד] ידבר במליצה מוזרה ולשון לא נבחר, ולפעמים יאחז ענין וינחהו, יתחיל ולא ישלימהו, וכהנה פליאות רבות אשר תראה בכל פרשה ופרשה, אם תקרא את השאלות אשר ערכתי בכל ענין וענין, מחלון השאלות תשקיף במחזה, ולבבך יבין לדעת, כי מים עמוקים עצה נסתרה בעומק הספורים האלה, ואיש תבונות ידלם, ודלית מים חיים זכים קרים נוזלים, ממקור הבאור אשר קרתי, והשבעת כל עצי ה' ארזי אל בעדן גן אלהים, והשקית מדבר ציה וערבה ותפרח כחבצלת, והרוית נפשך העיפה, והיתה כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ומלאת ברכת ה', גם תברכני נפשך, כי אחרי באתי במשפט על כל נעלם, הנה פירושי ערוכה בכל ושמורה, בו שמתי העקוב למישור והרכסים לבקעה, אין כפל ואין חסרון אין ערבוב ואין חסרון סדר, כי כל הכתובים מלאים חכמת לב ותבונה רבה, והדברים מעידים על עצמם כי הם דברי אלהים חיים, הנאמרים ברוח אלהים ע"י אנשי הרוח, והלוחות מעשה אלהים המה.

וסדרתי דברי הפירוש בקיצור נמרץ ובלשון קל, למען ירוץ כל קורא בו המבין דבר לאשורו, אם יקרא את דברי בשום שכל, ולבו אל ימהר, ופניתי אל המפרשים אשר פירשו המקרא אחרי הקמחי, המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, ואין איש מתחזק להפיח רוח חיים בכתובים בדרך הפשט, זולת השר מהרי"א ואחוזת מרעהו אשר חיו בדורו, והוצאתי פנינים ממצולות דבריהם, במקום אשר עלו דבריהם לפני רצון, ואספתים ביתה בשמם, כי המפרשים זולתם פנו אל דרך הדרוש אשר אין אנו עוסקים בו עתה, והמבארים בדור אחרון אין בפיהם כל חדש, ויש מהם נשא אותם רוח הקדים וירעו רוח.

כחתמי לדבר, אפרוש כפי אל ה', שלח עזרך ממרום ומקודש תסעדני, נחני באמתך, ורוח נדיבה תסמכני, פניך האר בעבדך ותורתך חנני, וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני, עד אגיד זרועך לדור לכל יבא דברות קדשך, ואודה את שמך, על חסדך על אמתך.

חותם כ"ו תמוז תרכ"ו לונטשיץ, מאיר ליבוש מלבים