"שאלו", נמשך למעלה הבחורים והבתולות ינובבו ויאמרו שהם רוצים רק דגן ותירוש, ולכן אל תשאלו מה' אבני נזר, רק "שאלו מה' מטר בעת מלקוש", כי ה' יתן המטר בהשגחה והגם שלא תהיה הטבע מוכנת לשירד מטר, "ה' עושה חזיזים ויתן מטר גשם", ר"ל גשם השגחיי לא לבד לצורך הרבים כי "לאיש" אחד, וגם לבעבור "עשב" אחד הנמצא "בשדה", אם העשב הזה צריך מטר יורידנו בעבורו:
ביאור המילות
"מטר, מלקוש, גשם, חזיזים". מלקוש הוא הגשם היורד אחרי זמן הגשם, ומטר וגשם בארתי הבדלם (התו"ה בחקתי סי' ג') שגשם הוא הטבעי ומטר הוא ההשגחיי, ר"ל שגם בעת מלקוש יתן מטר ע"י תפלה, וגם יעשה חזיזים הם העננים העוצרים בתוכם אדים אשיים המסבבים הברק והרעם, ויתן מטר גשם, שאל גשם הטבעי יוסיף מטר ההשגחיי. בין להם, היינו לצורך הכלל, ובין לאיש אחד וגם לעשב אחד בשדה:
"כי", לא יסמכו עוד על הכחות הטבעיות ומעשה הטלמסאות ודרכי האצטגנינים, באשר יכירו "כי התרפים דברו און, והקוסמים", המגידים עתידות עפ"י הקסם "דברו שקר", וכן לא יאמינו עוד בחלומות כי ידעו "שהחלומות שוא ידברו", וירמוז שקודם בוא המשיח יעמדו תרפים וקוסמים וחולמי חלומות שיתעו את העם בהבליהם ואז ידעו כי אין בם ממש, "כי על כן" על שהאמינו בהבלים אלה "נסעו כמו צאן" אשר "יענו כי אין רעה", כי לא היה להם רועים משכילים מנהיגים אותם עפ"י התורה והשכל רק מהבילים אותם בחלומות והבלים ודברים הרבה והיו כצאן אשר אין להם רועה נאמן:
"על", על כן "חרה אפי על הרעים" שהם המנהיגים שלהם שהתעו את הצאן, "ועל העתודים" שהם השרים והעשירים והחזקים "אפקוד", כמ"ש (יחזקאל ל"ד) הנני על הרועים וכו' הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים, "כי פקד ה' את עדרו", כמש"ש ודרשתי את צאני ובקרתים, "ושם אותם כסוס" תחת שהיו כצאן נכנעים, יתדמו כסוס "שהודו" מתראה "במלחמה", ששם יראה גבורותיו וכחו, כן יתראה כחם במלחמת גוג ומגוג:
ביאור המילות
"הודו במלחמה". מבואר אצלי כי הדר הוא החיצוני וזה יתראה בהסוס תמיד, (אבל ההוד שהוא הכח הפנימי של הסוס לא יתראה רק בעת מלחמה. כמ"ש (איוב ל"ט) הוד נחרו אימה וכו' ישיש לקראת נשק:
"ממנו פנה", הפנה הוא האבן שהוא היסוד והראש בבנין הבית, והוא משל אל המלך, "והיתד" הוא המחזיק את כל האהל, שהאהל הוא משל מושב הרועה שהוא הכהן או ראש הסנהדרין הרועה אותם בעניני הדת, וכמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן, שלעומת זה יצוייר המלכות בציור הבית, כמ"ש כי בית יעשה לך ה' (ש"ב ז'), ור"ל המלך ומורה הדת יצאו ממנו לא כמו בבית שני שנתמנו עפ"י מלכי פרס יון ורומי שהיו כבושים תחתיהם, וגם "ממנו קשת מלחמה", לא יצטרכו לעזר עמים אחרים במלחמתם כי הגבורים שלהם יהיו מתוך העם, ועי"ז "ממנו יצא כל נוגש יחדו" שלא ימשלו עוד זרים עליהם:
"והיו", הגם שלא יהיה להם רכב וסוס רק "יהיו במלחמה כגבורים" ההולכים רגלי "ובוסים בטיט חוצות" ברגליהם, בכ"ז "ילחמו ע"י שה' עמם והובישו רוכבי סוסים", כי יתגברו עליהם:
"וגברתי את בית יהודה" שהם חלשים ונדכאים אגבר אותם, "ואת בית יוסף" שהם גבורים רק הם נדחים ואובדים "אושיע והושבותים" אל מקומם לא"י, והגם שהשלכתים מעל אדמתם באף ובחמה וזנחתי אותם, עתה "רחמתים והיו כאשר לא זנחתים", כי הגם שעד עתה לא הייתי אלהיהם ולא פניתי אל תפלתם, עתה "אני ה' אלהיהם" משגיח עליהם "ואענם":
ביאור המילות
"והושבותים". מורכב מן והושבתים מן ישב, ומן והשיבותים מן שוב, ר"ל שישיבם לארצם ויושיבם שם בשלום ושלוה (רד"ק):
"והיו כגבור אפרים", עשרת השבטים נכללו בשם אפרים הם יתעוררו אז בגבורה ללחום מלחמת ה', "ושמח לבם כמו יין" יתעורר שמחה בלבם כשמחה המתעוררת ע"י שתיית היין, "ובניהם" הדור שאחר הדור ההוא לא יצטרכו עוד למלחמה רק יראו התשועה שהושעתי לאבותם ושמחו בשמחה תמידית על התשועה העברה, וגם "יגל לבם" גילה חדשה בכל עת "בה'", ע"י הניסים שיחדש ה' להם וע"י ההופעה האלהית שיתוסף תמיד, שזה גדר הגיל שבא על דבר מתחדש:
ביאור המילות
"כמו [שמחת] יין":
ושמחו יגל לבם. ההבדל בין שמחה וגיל ששמחה בא על דבר תמידי וגיל בא על דבר מתחדש, כמ"ש בכ"מ:
"אשרקה", ונגד יהודה שהם מפוזרים בין העמים והם משועבדים בגולה "אשרק להם" לסימן שיחזרו לא"י, ובזה "אקבצם כי פדיתים" מן הגלות, ותחת שבגלות היו מתמעטים תמיד ע"י עלילות והריגות, עתה "ירבו כמו שרבו" בזמן הקודם:
ביאור המילות
"אשרקה". כמו ושרק לו מקצה הארץ, ע"י שריקת השפתים לבד יהיה די לקבץ אותם:
"ואזרעם בעמים", גם אלה מבני יהודה שע"י השמדות נסוגו מה' והתערבו בעמים, ידמו כמו זריעה, שע"י שתרקב הזרע בארץ תצמח בריבוי כפלים, כן על ידם יתוספו גוים רבים לע"ל שיכירו דת האמת, עד שיהיו כזריעה, כי גם "במרחקים יזכרוני", שהגם שבגופם יהיו רחוקים ממני, בלבם יזכרו אמונה האחדות ולא ימותו מיתת הנפש לא הם ולא בניהם אשר יולידו, כי "יחיו עם בניהם ושבו" אל ה' אלהי אבותם:
"והשבותים", ואז אשיב הנדחים "בארץ מצרים", וגם האובדים "בארץ אשור" שרחוק יותר, וגם הנפזרים שם בפיזור "אקבצם, ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם", שיחזרו לנחלת אבותם שהיה להם בעבר הירדן המזרחי בגלעד ובמערב בלבנון, "ולא ימצא להם" כי אז יתוספו גבולי הארץ מכל צד (כמו שהתבאר ביחזקאל סי' מ"ז):
"ועבר בים צרה", מצייר הצרה כים זועף, שהגם שיהיה בים הצרה שיתגברו הצרות אז וחבלי משיח יעבור את הים הזה בשלום, "והכה בים של הגלים", הוא הים ממש שיש לו גלים ר"ל שיחריב את הים לעבור בו מן הגלות, כמ"ש והחריב ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר, וז"ש "והובישו כל מצולות יאור", הוא יאור מצרים, ואז "יורד גאון אשור ויסור שבט מצרים", שהם משלו מקדם בישראל והם יפלו בין העמים שיתקבצו למלחמת גוג ומגוג (כמו שהתבאר ביחזקאל סי' ל"ב וסי' ל"ח):
ביאור המילות
"בים צרה, בים גלים". בדרך המליצה יצייר הצרה כים זועף, כמו בים דאגה (ירמיה מ"ט כ"ג), ולנגד זה קורא הים בשם ים גלים, שיעבור ים ההגיוני ים של הצרה, ויכה ים החושיי הנמצא בפועל שיש לו גלים:
