מלבי"ם על דברי הימים ב לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(ג)" תנו". שהארון לא היה במקומו בימי מלכי ישראל הרשעים כפרש"י, וחז"ל פי' שראה שעתידים לגלות (כפי שאמרה לו חולדה הנביאה) וצוה לגנזו, ושלמה עשה מקום גנוז במחילת בית קה"ק שיהיה בית לארון לגנזו שם בעת הצורך, וי"ל שהיה מכוון נגד מקומו למעלה בקה"ק וצוה שיתנו אותו שם: "אין לכם משא". כמו במדבר, וכל עבודתכם הוא עתה לעבוד את ה' ואת עמו בעבודת המקדש:  


(ה - ו) "לפלגות". שכל בית אב מישראל הי"ל כנגדו בית אב מן הלוים לעשות עבודתו, ועז"א והכינו לאחיכם, שכל בית אב מן הלוים יכין לבית אב מישראל אשר כנגדו:  


(ז - ט)" וירם יאשיהו". הרים פסחים הצריכים לעם ישראל, והשרים הרימו פסחים הצריכים לכהנים, ושרי הלוים הרימו פסחים הצריכים ללוים:  


(יא) "וישחטו". השחיטה וההפשטה היה ע"י הלוים, והזריקה וה"ה הקבלה היה על ידי הכהנים, ועז"א מידם שקבלו בכלי אחר ששחטו בידם:  


(יב) "ויסירו העולה." החלבים והאימורים העולים לגבוה הסירו כדי "לתת" בשר הפסח "למפלגות לבתי אבות של העם," ולתת האימורים לכהנים להקריב לה':  


(יג)" ויבשלו". כי היה צאן לפסח ובקר לחגיגה כנ"ל ז' ח' ט', ואת הפסח צלו באש והחגיגה בשלו במים:  


(יד - טו)" ואחר". שהכינו פסחי העם, הכינו פסחיהם ופסחי הכהנים, כי הכהנים לא יכלו להכין להם כי היו טרודים בהעלות העולה והחלבים, וע"כ הלוים הכינו להם ולכהנים, וגם הכינו למשוררים ושוערים שאין להם לסור מעל עבודתם:  


(טז) "לעשות הפסח". הנאכל לישראל: "והעלות עולות". החלבים והאימורים לגבוה:  


(יח) "ולא נעשה." פי' הרי"א שתמיד היו מקריבים בבמות, ולא נעשה כמו בעת ההיא שבערו כל ע"ז ובטלו הבמות קודם, וגם שהתאספו אליו כל ישראל הנמצאים אז בארץ ישראל:  


(כא) "לא עליך". איני הולך להלחם עליך "אתה "מלך יהודה! "היום". כי אני הולך "אל בית מלחמתי" (שהלך להלחם עם מלך אשור כמ"ש במלכים): "ואלהים אמר לבהלני." צוה לי שאמהר למלחמה זו, [כמו ויבהילו להביא את המן] ואין לך להתירא שאתעכב בתוך כך לכבוש גם את ארצך, כי אני מצווה למהר דרכי, ואחר שאין מלחמה זו נחוצה לך כי לא באתי עליך: "חדל לך מאלהים אשר עמי". שאני הולך למלחמה זו על ידי דבר אלהים:  


(כב) "ולא הסב." שהוא "מתחפש להלחם בו," שמה שאומר שהולך דרך ארצו לכרכמיש הוא ערמה מאתו שבזה מתחפש להסתיר מעשיו שלא ישמר ממנו ועי"כ יכבשוהו בקל, וע"כ "לא הסב פניו ממנו", ולא שמע מ"ש לא נכו מפי אלהים שהוא ממהר למלחמה זו, וגם שכלל במ"ש ואלהים אמר לבהלני שצוה לו שימהר דרכו וע"כ הולך דרך ארצו שהיא דרך קצרה כדי שיבא מהר, ויאשיה לא שמע לתירוץ הזה וחשב שהוא ערמה מאתו:  


(כד) "ויאמרו." שהקינה שאמר ירמיהו על יאשיהו, אמרו כל השרים והשרות אז, וכן עד היום נשארה קינה זו בין הקינות במגלות איכה, שקינת איכה יועם זהב נאמרה ע"ז, וישראל מקוננים אותה עם יתר הקינות שעל החורבן: