מלבי"ם על דברי הימים ב יג

(ב) "ושם אמו מיכיהו." ולמעלה (יא, יט) וכן במלכים (טו, ב) מעכה בת אבשלום, וצ"ל ששם מיכיהו נתנו לה אחר שנעשית גבירה, וכן שנו שם אביה אוריאל לשבח:" ומלחמה היתה." מלחמת אביה וירבעם נזכר במלכים (שם, ז) בקיצור, ופה יספר באורך:

(ה)" כי ה'". ר"ל מלכות ב"ד יש לה שורש חזק בתחלתה, א] כי היא לו מה', ב] שנתנה לו ולבניו, ג] שנתנה לו "בברית מלח". שכמו שהמלח לא יפסד לעולם כן לא תופסק המלכות אף אם בניו חוטאים, כמ"ש אם יעזבו בניו תורתי וכו' וחסדי לא אפיר מעמו:

(ו - ז) "אולם." התחלת מלכות ירבעם היא כשורש מארץ ציה, א] הוא היה עבד מורד, ב] אנשיו שהתקבצו עליו היו בני בליעל, ג] "ויתאמצו". שיש הבדל בין חיזוק ובין אימוץ, החיזוק בפועל והאימוץ בלב, שלא התחזקו עליו במלחמה רק התאמצו בלבם שהעיזו פנים נגדו, ואם היה נלחם אתם היה מתחזק עליהם, רק שהיה "נער ורך לב ולא התחזק לפניהם," וא"כ לא בחנתם שלא יתחזקו בני דוד עליכם בעת מלחמה:

(ח) "ועתה אתם אומרים להתחזק". בפועל ע"י מלחמה: לפני ממלכת ה'. וה' עמהם לעזרם, ואתם מה כחכם, אם ברוב עם, אתם רק המון רב בלתי מסודר, לא ממלכה ואנשי חיל. ואם ע"י עזרת האל אשר לו המלחמה, הלא עמכם עגלי הזהב, ולא תאמרו שאינכם עובדי ע"ז רק הוא מין עבודה לה' והוא ירצה בזה, לא כן כי אשר עשה לכם ירבעם לאלהים, לשם אלהות. ובאר זה בראיות, א] מצד העובדים:

(ט) "הלא הדחתם את כהני ה'". ב] מצד העבודה עצמה, "כל הבא למלא ידו בפר," לא כפי העבודה הסדורה מה'. ג] מצד הנעבד, והיה כהן ללא אלהים:

(י)" ואנחנו." אם מצד הנעבד," ה'" הוא" אלהינו". ואם מצד העובדים," וכהנים משרתים" וכו' "והלוים במלאכת," ר"ל שוערים ומשוררים. ואם מצד העבודה:

(יא)" ומקטירים לה' עולות וכו'." הכל כפי מצות התורה, וזה לראיה "כי שומרים את משמרת ה'", כפי דיני הקרבנות שבתורה, ומזה ג"כ האות כי אתם עזבתם אותו:

(יב) "והנה." לפ"ז השלשה דברים אלה הם הולכים עמנו בראש, א] "האלהים", ב] "וכהניו" העובדים, ג] "וחצוצרות" שבם אנו מריעים בעת העבודה, ובשלשת אלה נריע עליכם תרועת נצחון, ומלחמתכם היא נגד ה' ולא תצליחו:

(יד - טו)" ויצעקו." הוא הג' דברים שחשב בפי"ב, א] "לה'", ב] "הכהנים", ג]" חצוצרות התרועה", ובזה ויריעו איש יהודה וינצחו בכח ה':

(טז - יז)" ויתנם". אחר הניסה נתנם ה' שנית בידם עד שהכו מהם ה' מאות אלף:

(יח)" ויכנעו, ויאמצו". באר שלא בחיל ולא בכח נצחו, רק שישראל נכנעו, ויהודה אמצו לבם ע"י המשענת החזק שנשענו בה':

(כ - כא)" ויגפהו". פי' חז"ל שנגף לאביה מפני שלא בטל העגל שבבית אל, ועוד טעמים. אבל לפי הפשט מורה שמוסב על ירבעם, שלא עצר כח עוד ונעשה חולה מאז. הגם שחי עוד שנה אחרי אביה, היה מנוגף במחלה רעה. ואביה התחזק ונשא עוד נשים עד שכל נשיו היו ארבע עשרה, ועז"א תחלה (יא, כג) וישאל המון נשים, לפי' השני שם:

(כב) "דברי אביה". במלכים אמר שדברי אביה וכל אשר עשה כתובים בספר דברי הימים, ר"ל מלחמותיו, ועזרא יאמר שדרכיו ודבריו כתובים במדרש עדו, שהוא ספר אחר: