מלבי"ם על דברי הימים ב יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א) "ויבא". דלג מש"ש פסוק כ' ויהי כשמוע כל העדה כי שב ירבעם וישלחו ויקראו אותו, כי זה נכלל במ"ש בפסוק ב' כמש"ש. ואמר להשיב את הממלכה, ושם המלוכה, כי המלוכה היה לו גם עתה רק לא הממלכה, כמ"ש כ"פ בהבדל שם מלוכה וממלכה:


 


(ד) "לא תעלו". להלחם עמם בעריהם: "ולא תלחמו." שתזמינו אותם למלחמה: "שובו איש לביתו". וא"צ שתעמדו חלוצים מיראה שיבואו למלחמה עליכם: "וישובו מלכת". וזה נגד אל תעלו. ובמלכים אומר וישובו ללכת, וזה נגד שובו איש לביתו:


 


(ה) "וישב רחבעם". כמו שספר במלכים איך חשב ירבעם תחבולות לחזק מלכותו, כן ספר כאן איך עשה רחבעם שהיו עמו מעט נגד עם ירבעם, לעומת שירבעם הוצרך לבנות שכם לעיר מלכות ישב רחבעם בירושלים הבנויה מכבר, ומיראתו מפני ירבעם בנה ערי מבצר:


 


(יא) "ויחזוק." זאת שנית, שחזק את המצורות בל יוכל לכבשם. ג] שנתן נגידים ומנהיגים עליהם. ד] שנתן שם אוצרות מאכל ושמן לימי המצור:


 


(יב) "ובכל". ה] שגם בערים הבלתי בצורות נתן שם כלי נשק ויחזקם. עתה יספר איך התחזק גם מצד העם, א] "ויהי לו יהודה ובנימין", שהם היו כולם לו, משא"כ ירבעם שעזבוהו מקצת עמו והלכו לחזק מלכות רחבעם. זאת שנית:


 


(יג - טו)" שהכהנים והלוים התיצבו עליו". ע"י שירבעם הפריע עבודת ה' והעמיד כהני הבמות מישראל, הוכרחו לעזוב את עריהם:


 


(טז - יז) ג]" שאחריהם". נמשכו רבים מישראל שרצו לבקש את ה' ויבואו ירושלים לזבוח לה', וכל אלה "חזקו את מלכות יהודה" הקטנה, עד שנעשית ממלכה חזקה ברב עם, ובזה "אמצו גם את רחבעם" נגד ירבעם (והאימוץ מורה על אימוץ הלב), באופן שמה שהתנכל ירבעם להחזיק מלכותו ע"י העגלים אשר עשה וע"י שהעביר כהני ה' מפקודתם כמבואר במלכים, זה היה לו למוקש, שעי"כ נתחזקה מלכות ב"ד. וזה נמשך "שנים שלש", שבשלש שנים הראשונות הלכו בדרך דוד, כי אח"כ מעלו גם המה ונחלש מלכותו, כמו שיתבאר אח"ז:


 


(יח - יט) "ויקח." אח"ז חשב רחבעם מחשבות להשאיר יורש עצר בל יתעורר מלחמה בין בניו ע"ד המלוכה, כי לקח אשה מזרע דוד כדי שהבכור אשר ימלוך יהיה מזרע דוד גם מצד אמו, והיא לא ילדה לו, ואחריה לקח בת אליאב בן ישי והיא ילדה לו:


 


(כ) "ואחריה לקח את מעכה". והיא היתה בת הדיוט (כמו שיתבאר יג, ב), ולא היה ראוי שהיא תהיה הגבירה, ולא שבנה אביה שנולד אחרי בני אביחיל בת אליאב יהיה המולך תחתיו, אבל:


 


(כא)"ויאהב". ע"י שאהב את מעכה מכל נשיו ופלגשיו (כי היה לו נשים ופלגשים ובנים ובנות רבים), ולכן מאהבת אשתו שרצה שהיא תהיה הגבירה:


 


(כב) "העמיד לראש רחבעם את אביה". ר"ל שנתן לאביה משפט הבכורה שהוא יהיה לראש רחבעם, ר"ל ראש הבית, ומצד זה היה "לנגיד באחיו", כי זה עשה כדי "להמליכו", להעביר המלכות מבני אביחיל אל בן מעכה:


 


(כג)" ויבן". ובאשר ירא שיתר בניו יעמדו נגד אביה בפרט אחר מותו, "הבין" לתקן זאת, במה "שהפריץ מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין", שנתן לכל אחד איזה שררות על ארץ מיוחדת, וכן הפקידם "על ערי המצורות ויתן להם רוב מזון, וישאל" לצרכם "המון נשים", באופן שכ"א היה מתעסק בתפקודתו ושמח בחלקו וטרוד בהנהגת נשיו וביתו ולא יתעוררו על המלוכה. וגם יל"פ שמ"ש "ויבן" מוסב על אביה, שאביה הבין תיכף ויפרוץ מכל בני רחבעם לכל ארצות יהודה (הלמ"ד במקום ב'), שהתגבר בכל ארצות יהודה ובכל ערי המצורות והכין מזון לרוב בערי המצורות, באופן שהחזיק תיכף בהנהגת המדינה עד שראו שהוא יהיה המולך, וישאל תיכף המון נשים בידעו כי הוא ימלוך: