מלבי"ם על דברי הימים ב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א) "והאש". במלכים לא נזכר מירידת האש, וחז"ל בס"ע ובספרא ויקרא (סי' מט) אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית העולמים, א"כ בא האש ממזבח הנחושת של משה וע"כ לא הזכירו ירמיה בס' מלכים, ועזרא הזכירו כי העם ראו איך אש השמים נעתקה ממזבח זה אל מזבח זה. אולם יפלא לי הלא לר' יוסי בזבחים (נט א) מ"ש בפסוק ז' שקדש תוך החצר הוא שבנה מזבח אחר חוץ ממזבח הנחושת, ותחלה עמד מזבח של משה, ואיך יאמר ר' יוסי בסדר עולם שלא נעתקה האש ממזבח הנחושת? וצ"ל לדידיה שבאו הכתובים שלא כסדר, ומ"ש בפסוק ז' שקדש תוך החצר (שהוא לשטתו מזבח שבנה) היה קודם ירידת האש. ובל"ז כתבתי בפירוש מלכים שפשטות הכתוב בד"ה שאמר כי מזבח הנחושת אשר עשה שלמה מורה כדעת ר' יהודה בזבחים שם שמ"ש שקדש תוך החצר דברים כפשטן, וגם מ"ש למעלה (א' כא, כו) ויענהו באש מן השמים, לא נזכר בספרים הקודמים:  


(ג) "וכל ב"י "וכו' "ויכרעו על הרצפה". כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים רק במקדש, כמו שלמד בספרא סוף בהר ובמס' מגלה (כב ב), ואחר שראו שזה הוא המקום הנבחר מה' השתחוו על הרצפה:  


(ד - ו) "והמלך." פסוק ד' ה' הועתק ממלכים, ופסוק ו' הוסיף עזרא שכולם עמדו על משמרותם, והלוים בכלי שיר והכהנים בחצוצרות כמו במועדים, כמ"ש (במדבר י, י) ביום שמחתכם וכו' ותקעתם בחצוצרות, ושהיו הכהנים נגד הלוים, שהלוים עמדו על הדוכן במזרח והכהנים בצד מערב:  


(ז) "ויקדש." שם פסוק ס"ד כתוב כי מזבח הנחושת אשר לפני ה', ועיין מה שכתבתי שם בפירושי:  


(ח - ט) "שבעת ימים." שם כתיב שבעת ימים ושבעת ימים, ועזרא באר ששבעה ימים הראשונים לא היה חג רק חנוכת המזבח והיה מותר בעבודה, ולפ"ז י"ל שהתענו ביוהכ"פ אחרי שלא היה כחג, וחז"ל אמרו שאכלו ביוהכ"פ וזה ממה שכתוב במלכים עליו שם חג:  


(י) ו"ביום עשרים ושלשה". במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם, ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה, רק שלחם חפשי מהחינוך, ושם לא כתיב שלח לאהליהם. וביום כ"ג אז שלחם לאהליהם:  


(יא) "ואת כל הבא". (שם ט, א) כתיב ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות, ועזרא תקן זה דהא בנה בנינים רבים אחר דבור זה כמו שיתבאר, רק שהצליח במה שרצה לעשות בשני בנינים האלה שהיו עיקרים בעיניו:  


(יב) "וירא ה'". מראה זו וכל המדובר בה נזכר במלכים (ט), רק מ"ש פה פסוק י"ג י"ד ט"ו, הוא נוספות ולא נזכר שם, ויתר הדברים באו שם בקצת שנויים: "שמעתי את תפלתך". כי שלמה התפלל על ב' דברים, א] שישכין ה' שכינתו שם וישמע תפלת המתפללים לפניו, ב] על התמדת מלכות בית דוד. וא"ל ששמע וקבל את תפלתו, אם על השראת השכינה, בחרתי במקום הזה לי לבית זבח. ואם על קבלת התפלות:  


(יג - יד) "הן אעצור". חזר מ"ש בתפלתו (ו, כו - כט) שאם יגזור עצירת גשמים או חגב או דבר יקבל תפלתם ותשובתם, וע"י שיסלח לחטאתם ירפא את ארצם, כי החטא הוא המכה והתשובה היא הרפואה:  


(טו) "עתה עיני". ר"ל שיהיה שם השראת השכינה בתמידות, ויקבל שם את התפלות באזנים קשובות:  


(טז) "ועתה בחרתי" וכו' "להיות שמי שם". עיין פי' במלכים שם:  


(יז - יח) "ואתה". שם כתוב כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר וכו', והקימותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל. נראה שעזרא הוסיף ענין אחר, שבמלכים נזכר אם ילך בתום וביושר, שהוא המעשה השלמה בלא שום פניה חיצונית, אז תקום כסא הממלכה (שיש הבדל בין כסא מלוכה שמציין רק שימלוך, ובין כסא ממלכה שמציין העם שמולך עליהם), היינו שימלוך על כל ישראל ושיהיה לעולם, וע"ז לא כרת ברית לדוד, רק דבר אליו. ועזרא הוסיף שגם אם לא תהיה המעשה בתום וביושר, וישמור מצות ה' שלא לשמה, בכ"ז עכ"פ יקים כסא המלוכה על קצת ישראל (וע"ז לא אמר לעולם), וע"ז היה כריתת ברית שיהיה מבניו עכ"פ איש מושל בישראל גם אם לא תהיה ממשלה כללית על כל העם:  


(יט - כ)" ואם תשובון אתם." ושם אם שוב תשובון אתם ובניכם וכו' והכרתי את ישראל וכו' ואת הבית אשלח וכו', שם מדבר אם הוא ובניו ישובו מה' שהוא בתמידות, שעז"א שוב תשובון, שהמקור הבא לפני הפעל מורה על תמידות הפעולה, שאז יכרית ישראל לגמרי ואת הבית ישלח בהחלט. ופה מדבר אם רק הוא לבדו ישוב מה' עכ"פ ינתש את ישראל, שהוא עקירת הנטוע ממקומו, הגם שלא יכריתם לגמרי: "והבית ישליך". שלא ישגיח עליו בהשראת שכינתו הגם שלא ישלחהו רק יושלך משמים ארץ:  


(כא) "אשר היה עליון". הוא פי' למש"ש והבית הזה יהיה עליון: