מלבי"ם על דברי הימים ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א) "ויחל" וגו' "אשר נראה". ה' שמה "לדוד", ע"י שירדה שם אש מן השמים, ויתכן כי באשר נאמר (בראשית כב, יד)" בהר ה' יראה", ששם יראה ה' בעתיד ותתגלה שכינתו בבהמ"ק ששם היה המקום שנעקד יצחק, עז"א אשר נראה לדוד: "אשר הכין". שדוד הכין שם המקום, כי דוד חפר היסודות וכרה שיתין ועשה הכנות בעמקי האדמה כמ"ש חז"ל, ונקרא המקום ההוא מאז מקום דוד, ע"ש מ"ש ע"פ עד אמצא מקום לה', וכשמצא המקום קראו על שמו, המקום שמצא דוד בגורן ארנן:


 


(ב) "בחדש השני בשני". הוא פי' למ"ש במלכים בשנה הרביעית הוא החדש השני למלוך שלמה, שר"ל מפני שלמלכי ישראל מניסן מנינן הוא בשנה הרביעית וחדש השני למלכותו, כמו שפי' חז"ל בר"ה, ושלא נפרש שמ"ש למלוך שלמה מוסב על השנה לבד כפי' המפ', באר בחדש השני (למנין החדשים) בשני בשנת ארבע למלכותו למנין שנות וחדשי המלוכה:


 


(ג) האורך. שיעורו, האורך אמות ששים, והמלות "אמות במדה הראשונה" מוסגר, ופי' המפ' שר"ל באמת בת ששה, שחשבו אמות בנין בימי משה (כי סתם אמות היו קטנות, כמו שנראה ממ"ש ביחזקאל (מ"ם, ה"א) באמות אמה וטפח), ויש לומר ג"כ שדוד מדד מספר האמות בעת שחפר היסודות ומשמיענו ששלמה לא שינה המדה הראשונה שמדד אביו:


 


(ד) "והאולם אשר על פני האורך". מלמדנו בזה פי' חדש עמ"ש במלכים והאולם על פני היכל הבית עשרים אמה ארכו, על פני רוחב הבית, שקורא בשם היכל את הדביר שהוא פנימי לבית ובשם בית את הבית הגדול שלפני הדביר, כי בדביר חשבו האורך מדרום לצפון, כמ"ש בפסוק ח' ויעש את בית קה"ק ארכו על פני רוחב הבית, ובבית חשבו האורך ממערב למזרח, נמצא שאורך האולם שהיה מדרום לצפון היה מגביל נגד האורך של היכל הבית, לא נגד האורך של הבית, ועל מ"ש במלכים והאולם על פני היכל, הוסיף עזרא "על פני האורך של היכל הבית על פני רוחב הבית: והגובה מאה ועשרים." במלכים אמר שלשים אמה קומתו, והודיע עזרא שזה רק עד התקרה בפנים, אבל עד הגג היה גבוה מאה ועשרים, ומפני שהאולם היה בלא תקרה העומד באולם בפנים ראה שהיה גבהו עד תקרת הגג מאה ועשרים, וע"כ יחס הגובה של מאה ועשרים אל האולם. וכבר בארתי בכל הספר שעזרא לא בא להעתיק כל הדברים הנאמרים בספרי קדש הקודמים, שהם היו ידועים בימיו והיו ביד כל אדם, רק בא לפרש דברים הסתומים שם, או להוסיף דברים שלא נזכרו שם והוא מצאם בספרים אחרים. וכן בספור בנין הבית, לא כתב רק דברים שנתחדשו לו, וע"כ דלג כל הנאמר במלכים שם מן פסוק ד' עד פסוק ט"ז מבנין הבית והיציעים ומן המראה שראה, כי לא היה לו בזה דברים חדשים. ואמר "ויצפהו מפנימה זהב טהור, ר"ל שגם את האולם חפה בזהב, וזה לא נזכר במלכים":


 


(ה) "ואת הבית הגדול". זה פי' למ"ש במלכים שם פסוק ט"ו ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים, שרק את הבית הגדול חפה עצי ברושים לא את הדביר, שרצפת הדביר לא היה מחופה בעץ רק בזהב לבד:" ויחפהו זהב טוב." ר"ל את הרצפה, וזה לא נזכר במלכים בפירוש שצפה זהב על עצי ברושים של רצפת ההיכל, ולמדנו עזרא: "ויעל עליו תמורים ושרשרות". היינו על הרצפה של ההיכל, וגם בזה למדנו חדשות, כי במלכים שם (פסוק יח) אמר וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי ציצים, ושם (פסוק כט) ואת כל קירות הבית מסב קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמורות ופטורי ציצים מלפנים ולחיצון, שמלבד שפסוק י"ח כפול עם פסוק כ"ט, יש סתירה, שבפסוק י"ח לא הזכיר שהיו שם כרובים, ופירש עזרא שבפסוק י"ח מדבר מן ציפוי הרצפה והיו שם רק מקלעת פקעים ופטורי ציצים שהוא תמורים ושרשרות הנזכר שם, ולא היו כרובים רק על הקירות שמזה מדבר בפסוק כ"ט:


 


(ו) "ויצף את הבית אבן יקרה". בזה גלה לנו דבר נפלא מאד, להבין הכתובים במלכים, ששם פסוק ט"ז אמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות, ושם פסוק כ"ף ולפני הדביר עשרים וכו' ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור, שכבר התפלאו הקדמונים הלא קומת הדביר היה שוה עם קומת ההיכל והיה גבהו שלשים אמה, ופירשנו שם שר"ל שהבנין הפנימי של עץ וחיפוי הזהב אשר עליו לא היה רק עד עשרים אמה בגובה (שלכן לא אמר בדביר עד קירות הספון, כמש"ש (פסוק טו) בהיכל עיי"ש), ולא ידענו במה היו מחופים העשר אמות שנשתיירו בגובה עד קירות הספון, ולמדנו עזרא שהיה מצופה באבן יקרה לתפארת (שמ"ש פה ויצף את הבית היינו הבית הקטן, שאת ההיכל קרא בפסוק הקודם בשם הבית הגדול), וכבר בארנו שם שלכן אמר שם (פסוק יח) וארז אל הבית פנימה אין אבן נראה, שבא להוציא הדביר ששם היו אבנים טובות על החפוי בשליש העליון:" והזהב." גם בזה מלמדנו הבדל חדש, שהזהב שהיה הבית הקטן (ר"ל הדביר) מצופה בו, היה זהב פרוים שיקר מאד, שזה לא נאמר במלכים:


 


(ז) "ויחף". בזה מפרש מ"ש שם (פסוק כא) ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, ושם (פסוק כג) ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית, שהם דברים מיותרים, ופי' שבפסוק כ"ג מדבר מציפוי התקרות והספים והדלתות: "ופתח כרובים על הקירות". כמ"ש בפסוק ה', שרק על הקירות היו כרובים לא על הרצפה, וזאת למדנו עזרא בפירוש הכתובים במלכים:


 


(ח)" ארכו". מפני שהכרובים היו עומדין מצפון לדרום מקיר אל קיר חשב זה לאורך, והארון עמד בצד מערב באמצע האורך לכן קרא צד זה בשם אורך, וכמ"ש כן גם למעלה פ"ד כנ"ל: "ויחפהו." למעלה (פסוק וא"ו) דבר מחפוי הקירות ופה מדבר מחפוי הרצפה שלא היה מחופה בעץ, וא"א לחפות זהב על אבנים רק זהב עב שיעמוד בפ"ע, ועז"א שהיו משש מאות ככרים, והיה צריך על חיפוי אמה על אמה של הרצפה ככר זהב וחצי, עד שהניח טסין עבים של זהב ובהם רצף את הרצפה:


 


(ט) "ומשקל". מוסב למעלה, שאחר שהרצפה לא יכול לחפות זהב על אבנים רק להניח טסין עבים של זהב, חבר אותם שיהיו מחוברים להרצפה ע"י מסמרות, וכל מסמר היה משקלו חמשים שקלים:" והעליות". עליות בית קה"ק או כל העליות, וגם זה לא נזכר במלכים, עד שכל הנאמר עד כאן הם דברים חדשים שחדש עזרא ולא ידענו אותם מספר מלכים:


 


(י) "ויעש". במלכים (ו, כג) כתיב שני כרובים, שהיו שוים, ועזרא למדנו שהיו שנים בלתי שוים מצד שזה זכר וזה נקבה, זה משפיע וזה נשפע כמ"ש חז"ל, שכן גם בתורה כתיב בציווי (שמות כה, יח) שנים כרובים ובעשיה (שם לז, ז) שני כרובים מטעם זה, כמ"ש בחבורי התו"ה פ' אחרי. עוד למדנו שהיו מעשה צעצועים, נראה פירושו שהיו נראים כפורחים, כי הכנפים היו עשוים ככנפי העוף העשוים להתפשט ולהתקמץ (ושרשו צעה שפי' מענין תנועה פנימית, כמ"ש ישעיה נ"א על מהר צועה להפתח, שהוא קרוב עם זועה וסועה עיי"ש, וכפל פ' ועי"ן הפעל כמו שעשועים תעתועים): "ויצפו אותם זהב". מפני שבמלכים נזכר שהיה מדה זו קודם הצפוי (ששם נזכר הציפוי לבסוף), למדנו עזרא שעקר המדה היה אחרי הצפוי:


 


(יא - יג)"ארכם אמות עשרים". מפני ששם לא כתיב רק שעשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו, וי"ל שעמדו זה אחרי זה, וכמ"ש בב"ב (צט א), דא"כ הכרובים לא בנס היו עומדים, לכן באר עזרא שעמדו זה אצל זה והיה ארכם עשרים אמה, ומזה מוכח שבנס היו עומדים כדברי חז"ל, או שהיו שתי הכנפים דבוקים מאחריהם זה אצל זה כפי' המפרשים. ולבל תאמר שעמדו פניהם איש אל אחיו, ובזה משכחת שיהיו עשרים חוץ מגוף הכרובים, עז"א שפניהם לבית. ולבל תאמר שא' עמד על רגליו וא' רבוץ תחתיו ובזה משכחת שיגעו כנפיהם זה בזה אחד למעלה מחברו, ושיעמדו באורך עשרים עם גוף הכרובים, עז"א שהם עומדים על רגליהם. ולפי הפשט ג"כ ופניהם איש אל אחיו היו בכרובים שעל הארון, אבל הכרובים שעשה שלמה עמדו פניהם לבית, ולחז"ל ע"ז דרש שכשאין עושין רצונו של מקום פניהם לבית, ר"ל כרובי משה שעמדו על הארון רמזו לזמן שישראל עושים רצונו של מקום וההשפעה יורדת מארון הברית ששם פניהם איש אל אחיו מקבלים ומושפעים מאת ה' בלא אמצעי, וכרובים שהוסיף שלמה באו לרמז שגם בעת שלא יעשו רצונו של מקום ויעמדו לפני הארון, יקבלו השפע על ידי אמצעי, ובזה היה פניהם לבית בלתי מקבלין דין מן דין:


 


(יד)" ויעש את הפרכת". זה לא נזכר במלכים והוסיפו עזרא, והפרוכת היה לפני פתח בית קה"ק:


 


(טו) "שלשים וחמש". שבמלכים (ז, טו) שכל עמוד היה גבוה י"ח אמה, ולמד עזרא שבעת יצק שניהם כאחד היו ל"ה אמה ואח"כ הקיש בקורנס על כ"א ונתארך חצי אמה, כמ"ש בפי' שם: "והצפת". היא הכותרת (מלשון צניף, או על שעומד כצופה מלמעלה), ומפני שהיו בו ב' חלקים קרא לשניהם בשם צפת:


 


(טז) "ויעש שרשרות". לא הזכיר מן השבכה שיזכרנה לקמן (ד, יב), רק למדנו שהשרשרות היו מצופים בראשם בשבכה ובסופם היו הרמונים תלוים, וקרא תחתית השבכה בשם דביר, שהוא החדר הפנימי המכוסה, שהיו דומים כמונחים בדביר וחדר לפנים מחדר: "ויעש רמונים מאה". היינו בכל שרשר היו תלוים מאה רמונים, וזה מ"ש במלכים (פסוק כ) והרמונים מאתים, ר"ל שני טורים, כל טור של מאה רמונים, וכמ"ש בסוף ירמיה, וכבר בארתי דבר זה היטב בפי' מלכים שם, עיי"ש: