מלבי"ם על דברי הימים א יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט



<< · מלבי"ם על דברי הימים א · יג · >>


<< · מלבי"ם על דברי הימים א · יג · >>

[{{fullurl:{{{1}}}|action=edit}} עריכה]


(א) ויועץ דויד. בש"ב (ו, א) נכתב בקיצור ויוסף עוד דוד את כל בחור מישראל שלשים אלף, ועזרא באר שתחלה התיעץ עם השרים ע"ז, וזה לא היה תיכף אחר המלכתו, כי בעת מעשה זו כבר כבש את ירושלים, וציון היתה עיר דוד, כמבואר לקמן:  


(ב) ויאמר לכל קהל ישראל. שהם שריהם שעומדים במקומם: ואם מן ה' אלהינו. יצא הדבר: נפרצה. מלשון התחזקות יותר על הגבול, כמו (בראשית כח, יד) ופרצת ימה וקדמה:  


(ה) ויקהל. ובשמואל מבואר שנתקבצו כל בחור מישראל, דהיינו ששלחו בחיריהם ושופטיהם מכל עיר ועיר כמש"ש: מן שיחור. ר"ל מגבול נגב עד גבול צפון, וכן מלבא חמת עד נחל מצרים:  


(ו) בעלתה. כמ"ש בעלה היא קרית יערים (יהושע טו, ט): יושב הכרובים אשר נקרא שם. ר"ל אחר שה' נקרא בשם יושב הכרובים, ששוכן בין בדי הארון, אם כן ראוי לחלק לו כבוד כי ה' שוכן עליו, וזה פי' למ"ש בשמואל (שם, ב) אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים (נקרא) עליו, ר"ל בעבורו נקרא ה' בשם יושב הכרובים:  


(ז - ח) וירכיבו וכו' ודוד וכו'. בשמואל מאריך יותר, ושם בארתי פרטי החטאים שחטאו בזה נגד קדושת הארון:  


(ט - י) לאחז. באר שמ"ש בשמואל (שם, ו) ויאחז, ר"ל שרצה לאחוז, ומת על אשר שלח ידו על הארון הגם שלא אחז בו עדיין:  


(יד) עם בית עובד אדום. שישב אצלו ביחד עם כל בני ביתו ולא הוזק א' מהם, ויתר הדברים בארתי בשמואל שם (סי' ו):