מלבי"ם על דברי הימים א יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חזור לדף ראשי >מלבי"ם על דברי הימים א יב

פרקי דברי הימים א יב

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא

קישורים נוספים


<< · מלבי"ם על דברי הימים א · יב · >>


<< · מלבי"ם על דברי הימים א · יב · >>

[{{fullurl:{{{1}}}|action=edit}} עריכה]


(א) עוד עצור מפני שאול. ר"ל שלא באו בעת שבאו בני מנשה לציקלג (פסוק יט), שאז מת שאול בימים ההם, רק הם באו לפני זה בעת שישב בצקלג ימים וארבעה חדשים (ש"א כז), שאז היה עצור שלא לשוב לארץ יהודה: בגבורים. היה בין גבורי דוד עוזרים לו במלחמותיו:  


(ב) נושקי. הכלי נשק שלהם היה בקשת: מימינים ומשמאלים. כי רוב בני בנימין היו אטר יד ימין (שופטים כ):  


(ג - ד) הראש אחיעזר ויואש. כי באו מהם כ"ג, והיה עליהם שני שרי עשרות אחיעזר ויואש: וישמעיה גבור בשלשים. כי גם מן גד הגיעו י"א גבורים (פסוק ט - יג), וא' היה הראש, נשארו בין כולם שלשים גבורים (חוץ מראשיהם, וישמעיה), והיה ישמעיה גבור בין השלשים גבורים ושר השלשים:  


(ט) ומן הגדי. הם באו קודם בני בנימין הקודמים: נבדלו. כי היו שרי צבא כמ"ש (פי"ד) ועזבו צבאותיהם לצאת אל דוד: למצד מדברה. בעת שישב במצודות כמ"ש בשמואל (א' כג, יד):  


(טו) ראשי הצבא. בהיותם בביתם היו ראשי הצבא:  


(טז) אשר עברו. בהיותם שרי הצבא, ואז בימי שאול היה לבני גד מלחמה עם ההגריאים כמ"ש (למעלה ה, י) עברו את הירדן והירדן היה מלא על כל גדותיו: ויברחו. כל ההגריים שהיו בעמק:  


(יז) ויבואו. בהיותו במצד באו גם מבני בנימין, והיו עמהם מבני יהודה ועמשי היה בראשם, כמו שפרש"י שהתיראו שיחשוד דוד אותם אחר שהם משבטו של שאול, שבאו לתפשו ולמסרו ביד שאול, לקחו עמהם את עמשי שארו של דוד:  


(יח) אם לשלום. אמר זה בדרך תפלה, באשר לא ידע אם באו לטובתו או לרעתו, בקש מה' היודע תעלומות לב שהוא יברר לו האמת, ואם באו לשלום ולעזרו יתן ה' בלבב דוד אהבה עליהם, ויהיה לבבו מוכן להתאחד עמהם, ואם באו לרמאות אותו (אחר שהוא בלא חמס בכפו, יראה ה') יוכיח ה' ויברר לו האמת שיתן בלבבו להשמר מפניהם [ויוכח היינו יברר הדבר, כמו (בראשית לא, מב) מאת עניי ראה אליהם ויוכח אמש]:  


(יט) ורוח לבשה. וכה אמר עמשא, הלא ראש השלישים לך דויד, ר"ל הלא אני העומד בראש השלישים והגבורים האלה הלא אני לך, כי אני שארך ובשרך: ועמך אני בן ישי. כי עמשא היה בן אביגיל, וכבר בארתי (למעלה ב, טז) שאביגיל היתה אחות דוד מן האם ולא מן האב, כי אמה נשאת תחלה לנחש והולידה את אביגיל, ואח"כ נשאת לישי והולידה את דוד, ולא היה עמשי מבני ישי, רק שאם אמו היתה אשת ישי ואם דוד, ונתגדל בביתו, ובהיותו עם דוד שהוא אחי אמו נחשב כאלו הוא בן ישי, ואחר שאני מבית אביך ושארך, שלום, ואל תירא, כי שלום לך ושלום לעוזרך, שהאנשים האלה הבאים שלמים הם בין עמך בין עם עוזרך: כי עזרך ה'. י"ל שזה היה אחר שכרת כנף המעיל לשאול שראו שעזר ה' נלוה אל דוד (ולמ"ש מ"ש ראש השלישים מוסב למעלה ולמטה, עמשא ראש השלישים אמר ראש השלישים לך דוד):  


(כ - כא) וממנשה נפלו. התחברו אל דוד, וזה היה בעת שהלך עם פלשתים עד אפק למלחמה נגד שאול עפ"י בקשת אכיש מלך גת (ש"א כח) ולא עזרו אנשיו לפלשתים אחר ששלחוהו סרני פלשתים לשוב לציקלג כי אמרו במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם, ובעת שובו פגע בבני מנשה שהלכו לעזור לשאול נגד פלשתים, והתחברו עמו:  


(כב) והמה עזרו על הגדוד. של עמלק, ששבו את מחנה דוד: ויהיו שרים בצבא. שאחר כך כששב דוד בעת ההיא ליהודה עשאם לשרי הצבא לבני מנשה שבאו אליו לחברון, ומפרש:  


(כג) כי לעת יום ביום יבואו. שמעת ההיא שאז שב דוד לארץ יהודה המליכו אותו באו גם מיתר שבטים ונוספו על מחנותיו בכל עת, כמ"ש ש"ב (ג, א) ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים, וכמש"פ שם:  


(כד) ואלה. מעתה יספר בעת שבאו כל ישראל להמליכו: מספרי ראשי החלוץ. המספרים שנתנו לו ראשי החלוץ, שכל ראש הודיע מספר אנשיו: באו. אשר באו:  


(כה) בני יהודה. הם המליכו אותו מכבר ולא באו רק לכבודו, ולכן באו מעט, כפרש"י:  


(כח) ויהוידע. אביו של בניהו: הנגיד. שר ומנהיג:  


(ל) מרביתם. רובם היו אצל מלכות שאול משומרי ראש המלך ושומרי ביתו ונאמנים לו:  


(לב) אשר נקבו בשמות. שבאו ראשיהם והביאו שמותם חתום שמסכימים על המלוכה:  


(לג) יודעי בינה לעתים. היו יודעים לתת עצות על מעשה בני ישראל לפי הזמן. וחז"ל פי' שהיו בקיאים בחשבון תקופות ומזלות: ראשיהם מאתים. כבר בארתי למעלה (ז, יב) שבני יששכר היו להם מאתים שרי אלפים, והם באו בשם כל השבט להמליך את דוד:  


(לד) ולעדר. הוא מין תכסיס מלחמה שיתיצבו המחנות עדרים עדרים איש מול חברו, ובכ"ז יהיה לב כולם שלם זה עם זה להתגבר נגד האויב:  


(לט) וגם כל שארית. אף אותם שלא באו: