מלבי"ם על בראשית לב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על בראשיתפרק ל"ב • פסוק ו' | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • יז • יח • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ל"ב, ו':

וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃



(ו) "ויהי". ועוד שהברכה הוא שיהיה שפע והצלחה למעלה מדרך הטבע, ואני המעט אשר יש לי בא ברוב עמל ויגיעה. וז"ש "ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור", לא קודם לכן, רק אחר עבודה של עשרים שנה, וגם לא ברכה רבה רק "שור וחמור", מעט מכל מין, וגם שעקר הברכה היה בקרקעות, משמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ומזה אין לי מאומה, ואני צריך לבקש מקום לשבת בארצך, וע"כ "ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך", שתקבלני בארצך: