מלבי"ם על בראשית כח יג
<< | מלבי"ם על בראשית • פרק כ"ח • פסוק י"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃
(יג)" והנה ה' נצב עליו." שנדמה לו בדמיונו שה' מתקומם במקום וכמ"ש אוי לי כי נדמיתי כי את המלך ה' צבאות ראו עיני, והנה כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. ופי' בזהר וארא באל שדי דא אספקלריא דלא נהרא, ושמי ה' לא נודעתי להם דא אספקלריא דנהרא, באספקלריא דלא נהרא כתיב בה ראיה, באספקלריא דנהרא כתיב בה ידיעה, ר"ל שהרואה באספקלריא המאירה לא יראה שום דמיון, וע"כ לא יחזה שום מראה ותמונה ולא יתכן בו לשון ראיה, כי אין רואה כל מאומה רק לשון ידיעה, וזה היה מדרגת משה. אבל הרואה באספקלריא שאינה מאירה יראה מחזה ודמיון, כמו יעקב שנדמה לו שה' מתקומם במקום ונצב עליו, לכן כתיב ראיה, שעז"א וארא אל אברהם באל שדי, אבל בשמי ה' שהוא באספקלריא המאירה שבו אין נמצא שום ראיה רק ידיעה לא נודעתי להם, לכן אמר נודעתי, וע"כ אמר יעקב "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי," ר"ל אחר שנדמה שיש ה' במקום, ר"ל שה' מתקומם במקום ונצב עליו, ר"ל על הסולם, א"כ אנכי לא ידעתי, לא הגעתי למדרגת ידיעה באספקלריא המאירה רק למדרגת ראיה באספקלריא שאינה מאירה:
הערות
ועוד לאלוה מלים. שכבר אמרו חז"ל שמה שנתירא יעקב מפני עשו נחשב לו לחטא, שכבר אמר החכם בושתי מיראת אלוה שאירא זולתו, כי היראה הגדולה תבטל את היראה הקטנה, שמי שעומד לפני ארי הרוצה לטרפו לא יירא אז מפני דבורה שתרצה לעקצו, כי יראה הגדולה שירא מן הארי תבטל יראה הקטנה של הדבורה ואחר שהאדם צריך לצייר נגד עיניו תמיד יראת ה' המלך הגדול הצופה על כל נסתריו, איך יכנס בלבו מורא קטנה של ב"ו, כמ"ש מי את ותיראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך, וספר כי יעקב הראה בפועל יראתו מן עשו במה שיצא מא"י לחו"ל, שעז"א ויצא מבאר שבע, והן במה שפגע במקום וילן שם, כי ירא ללכת בלילה. הן במה שהניח מאבני המקום מראשותיו שירא מפני חיות רעות, ע"ז הראו לו בחלום הנבואיי איך הוא בעצמו הוא הסולם המקשר כל העולמות, כי מוצב ארצה מצד גופו וראשו מגיע השמימה מצד נשמתו, והראו לו עוד איך הוא מרכבה לשכינה, היינו שההנהגה ההשגחיית הנעשית ע"י מלאכיו עושי רצונו, תלויה ביעקב לפי מעשיו ופעולותיו, עד שמלאכי אלהים שהם שלוחי ההשגחה עולים ויורדים בו. שלפי מעשיו העולים מתחת למעלה יעורר ירידת השפע מלמעלה למטה, עד שעולים תחלה מלאכי תורתו ומצותיו ואח"כ יורדים מלאכי השפע היורדים למטה, כמ"ש במד' התחתונים עולים והעליונים יורדים, ושה' נצב עליו על יעקב, שהוא הסולם הקטן המגביל נגד הסולם הגדול שהוא האלהות המתפשט בעולם הגדול ובהנהגה הכוללת, שהכל נערך לפי עלית וירידת מלאכי יעקב בסולם הקטן, לבד כי בסולם הקטן תהיה העליה תחלה לפי המעשים העולים ממטה למעלה, ובסולם הגדול תהיה הירידה תחלה, וכבר בארתי בפי' מעשה בראשית, שבעולם הגדול ירדה הבריאה מן הגבוה אל הנמוך, אצילה בריאה יצירה עשיה, ובעולם השפל עלתה בחזרה מן השפל אל הגבוה, דומם צומח חי מדבר, שהאדם הוא ישוב לעלות אל ראש הסולם, והנה ה' נצב עליו, שבצד שיורד מלמעלה למטה ה' נצב על הסולם, ובצד שעולה בצד האחר ממטה למעלה כמ"ש הודו על ארץ ושמים ה' נצב על יעקב, כמ"ש במד' ה' נצב עליו על הסולם, ד"א עליו על יעקב, וכן אמר שם עולים ויורדים בו, י"א בסולם וי"א ביעקב, ואמר במד' כמה שליבות היו בסולם, ארבעה, שבין בירידה בין בעליה יש ארבע מדרגות שהם שליבות הסולם, ובזה גלה לו שאין לו לירא משום אדם, וגם אמר והנה אנכי עמך ושמרתיך, ואחר שאתה מובטח על השמירה אין לך לירא. וז"ש וייקץ יעקב משנתו, התעורר וירא כי טעה בפחדו, ואז אמר, אחר שיש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, שאז לא יראתי יראה הקטנה מאדם ומחיות רעות, וע"ז ויירא יראה הגדולה מן השם והמקום הנורא: ובמד' אומר והנה ה' נצב עליו, הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו, רק הצדיקים אלהים מתקיים עליהם, ר"ל כי ה' לא יתקומם במקום רק יצויר שיחול הכבוד העליון על הנפש אשר היא חלק אלהים ממעל כי ידבק בה דבקת מעלה והשגחה, וה' מקומו של עולם ומקיף את העולם, אבל ע"י הצדיק יצויר שיחול הכבוד בעולם התחתון, ומכ"ש שהצדיק מקומו של עולם, אחר שהעולם מתקומם על ה' שהוא מקומו של עולם, וה' נצב על יעקב, ועז"א אנכי אלהי אביך, שע"י האבות שרתה השכינה בארץ, וע"כ הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה, כי אתה מקום הארץ וקיומה. ובמ"ר פ' לך ויאמר ה' אל אברם, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר, תאמר שאין מנהיג לבירה זו, הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה, כך היה אברהם אומר, תאמר שהעוה"ז בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר אני בעל העולם, כי ע"י האבות התחיל ה' להשרות שכינתו בעולם, שתחלה היתה הבירה בלא מנהיג, שמנהיג הבירה הגדולה הזו שהוא העולם הסתתר והתעלם ולא הכירו אדם, כי הטבע והמערכת היו הנרות שהאירו אור בהבירה, והמדליק את הנרות לא נודע בעולם, וע"כ שאברהם חקר ודרש בעיונו על המדליק נרות הבירה ומוציא חמה ממקומה ומאיר לעולם כלו בטובו, הציץ עליו בעל הבירה ויחד שכינתו עליו והאלהות התפשט בעולם, ונקרא אלהי אברהם ואלהי יצחק, כי עליהם ובאמצעותם השרה שכינתו ואלהותו, ועל ידיהם שכינתו שרויה בארץ אשר ה' דורש אותה תמיד, וע"כ הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה:
<< · מלבי"ם על בראשית · כח יג · >>