מלבי"ם על במדבר כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על במדבר · כו · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א) "ויהי אחרי המגפה." כבר בארתי בפ' תשא, שכדי להסיר המגפה שהיתה שולטת בהם ע"י מעשה העגל צוה ה' למנותם, כי הנס הוא הפך הטבע והמנין שמביא נגף לפי הטבע, הי' רפואה על הנגף בדרך הנס, שכדי לסלק המגפה צוה ה' למנותם ושיתנו חצי שקלים ובזה הבטיח ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם שע"י הפקידה יוסר הנגף, וכן בכאן כדי לסלק הנגף צוה למנותם ובודאי נתנו חצאי שקלים כדין כמש"ש:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד) "מבן עשרים שנה ומעלה," ר"ל כי בפעם הראשון שנמנו בצאתם מארץ מצרים אחר יוהכ"פ לא הקפיד רק שיהיו נמנים כמה יש בהם שהם מבן עשרים ומעלה ולא הקפיד אז לפקדם לפי המשפחות ויתר ענינים שהקפיד עליהם במנין השני שמנה אותם בא' באייר, אבל במנין השני צוה להשגיח על חמשה ענינים, כמ"ש בפי' במדבר והוא [א] שיהיו למשפחתם לבית אבותם, [ב] שיהיו זקניהם בראשיהם, [ג] במספר שמות, [ד] כל זכר לגלגלותם, [ה] כל יצא צבא, עיי"ש בפירושי, חוץ ממה שצוה שימנו רק מבן עשרים ומעלה שזה נצטוו גם במנין הראשון, ועתה במנין זה הזכיר לבית אבותם ולא הזכיר למשפחותם ולא הזכיר שיהיו במספר שמות ולגלגלותם, ומזה ידע משה שמנין זה דומה למנין הראשון שמנה אותם בעת יצ"מ אחר יוהכ"פ שהי' העקר שימנו מבן עשרים שנה ומעלה ואינו מקפיד על יתר הפרטים כי מנין זה לא צריך רק לדעת סכום האנשים שהגיעו לעשרים, וא"צ להתיחס על משפחתם ויתר הדברים שהקפיד במנין השני וז"ש וידבר משה ואלעזר ר"ל שדברו אליהם שא"צ להקפיד רק שימנו מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה ה' את משה וב"י היוצאים מארץ מצרים, ר"ל במנין הראשון שלא הקפיד רק שימנו כמה יש בהם שהם מבן עשרים שנה ומעלה:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) "בני ראובן, "הנכון בזה שראשי המשפחות הקבעו משבעים נפש שירדו למצרים שהם היו חשובים ונעשו ראשי משפחות, לבד מאלה שלא הולידו בנים או שלא רבו להחשב משפחה בפני עצמו, והיו מראובן ד' משפחות:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "ובני פלוא", לפלוא היו לו עוד בנים כי י"א שאון בן פלת היינו בן (פלאי) [פלוא], ופה לא חשב רק אליאב להזכיר ענין דתן ואבירם, לכן אמר ובני בל"ר כאלו יאמר ובני פלוא אליאב וגו', כמו שבארתי זה בפי' ד"ה בכל הספר:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט) "ובני אליאב וגו'," בא להודיע שמבני אליאב רק נמואל וזרעו נטלו חלק בארץ כי דתן ואבירם היו מעדת קרח שלא נטלו חלק ולא זכו שבט ראובן בחלקם:


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י) "במות העדה", ר"ל שהיו שם ג' מיני עונשים, א' מיתת דבר שעז"א במות העדה, ב' שרפה ועז"א באכל האש, ובכ"ז אותם בלעה הארץ שהי' בריאה חדשה כבריאת יש מאין כמש"ש, שזה כדי להגדיל הנס שהיה צריך לזה כדי לחזק האמונה כמש"ש במקומו וז"ש ויהיו לנס, וספר שהי' בזה עוד נס שבני קרח לא מתו שהם נצולו וגם זה היה נס גדול ובזה ראו כלם את מעשה ה' הגדול להמית ולהחיות:


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב - יג) "בני שמעון", זרח הוא צוחר הנזכר (בראשי' מו י'. שמות יד טו) ומשפחת אהד בטלה רש"י, כי משמעון חסר במנין זה ל"ז אלף ומאה, שמתו כל משפחת אהד, וגם מתו רבים ממשפחות נמואל וצוחר ושינו שמם מנמואל ימואל ומצחר זרח, ששנוי השם מבטל הגזרה:


 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב - יג) "בני שמעון", זרח הוא צוחר הנזכר (בראשי' מו י'. שמות יד טו) ומשפחת אהד בטלה רש"י, כי משמעון חסר במנין זה ל"ז אלף ומאה, שמתו כל משפחת אהד, וגם מתו רבים ממשפחות נמואל וצוחר ושינו שמם מנמואל ימואל ומצחר זרח, ששנוי השם מבטל הגזרה:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז) "לאזני", הוא אצבון הנזכר בפ' ויגש, וגם מגד חסר מן המנין הראשון ה' אלפים ק"ן, וי"ל שנפל ממשפחת אצבון, ושינו שם אצבון לשם אזני:


 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לד) "ופקודיהם," בכולם אמר לפקודיהם בלמ"ד שר"ל לפי ערך המנין הקודם שיש שחסרו לפי ערך הקודם כמו ראובן שמעון גד אפרים נפתלי, ויש שהוסיפו כמו יהודה יששכר זבלון בנימין דן אשר, אבל מנשה נתוסף על מנין הקודם יותר מכל השבטים כי נתוסף עשרים אלף ת"ק לכן אמר ופקודיהם, שנתרבה המנין בפ"ע, ושמעון שחסר יותר מכל השבטים שחסר ל"ז אלף ומאה לא אמר כלל לפקודיהם:


 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לו) "ואלה בני שותלח לערן," כבר בארתי זה בפי' דה"א (ז' כ' כ"ג) ששם באר שבני שותלח כלם נהרגו בחיי שותלח ואפרים אביו מאנשי גת, ושותלח בא אל אשתו ותהר ותלד בן ותקרא את שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו, ובארתי שם שזה הוא ערן הנזכר כאן שהפכו שם רע לשם ער ולהבדיל בינו ובין שם ער בכור יהודה קראו ערן ור"ל תחלה היה לשותלח משפחת השותלחי ואחר שנהרגה משפחה זאת אלה בני שותלח לערן משפחת הערני:


 

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לח) "בני בנימין למשפחותם," בפ' ויגש חשב בני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד, ומבואר מפה שנעמן וארד הם בני בלע בני בניו של בנימין, וי"ל כמ"ש הרמב"ן שנעמן וארד בניו של בנימין מתו בלא בנים ויבם בלע את נשותיהם וקרא שם בניו נעמן וארד ע"ש המתים, ונחשבו בין בני בנימין מצד היבום להקים שם המת, והם באמת בני בלע, וי"ל שמ"ש בלע ובכר הוא שם אחד ר"ל בלע הבכור כמ"ש בדה"א ח' את בלע בכורו והוא טעם להיבום מצד שהיה הבכור וכן י"ל מש"ש אחי וראש הוא שם א' ר"ל אחירם, אחי ראש ר"ל אחי רם, כי ראש ורם ענין אחד, ולפ"ז לא נשאר רק גרא שלא היה למשפחה בפ"ע:


 

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מו)" ושם בת אשר." בנוסח הת"א של הרמב"ן הי' כתוב ושום בת אתת אשר סרח, שאשר לקח אשה שהיתה לה בת מאיש אחר יורשת נחלה וכן נמצא באמת בס' הישר וע"כ אמר בפ' ויגש ושרח אחותם, כי לא היתה בת אשר רק אחותם של בני אשר, כמו ואחותם צרויה ואביגיל:


 

פסוק נג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נג)

א. "לאלה תחלק הארץ", כבר מעט כהנים ולוים כמ"ש (במדבר יח כ) אל אהרן בארצם לא תנחל ואל בני לוי (שם כד) בתוך ב"י לא ינחלו נחלה, וע"כ הפסיק בפ' זו בין מנין ישראל ובין מנין בני לוי, כי מנין זה היה בשביל חלוק הארץ שאין בני לוי בכלל, וממ"ש לשמות מטות אבותם יצאו גרים ועבדים ומשם איש מעט נשים וכבר מובא בפ' קרח:

ב. "לאלה תחלק הארץ", הנה אי אפשר לומר כפשוטו שאלה הנכנסים עתה הם אשר יזכו בארץ ולהם תתחלק, שא"כ מה הי' טענת בנות צלפחד שיתן להם נחלה מחלק אביהן הלא אביהן מת במדבר ולא זכה בארץ כלל ואף אם היה מניח בן פחות מבן עשרים לא היה נוטל כלום, וע"כ דעת ר' יאשיה שהארץ נתחלקה ליוצ"מ כמ"ש לשמות מטות אבותם ינחלו. ומ"ש לאלה תחלק היינו כאלה להוציא מי שלא היה בן עשרים בעת יצ"מ כ"ה בגמ' (ב"ב דף קי"ט) להוציא את הטפלים והרשב"ם (שם) גריס בספרי מפני כשרים וקדושים, נראה פירושו כי במנין הקודם של יוצאי מצרים היו ת"ר אלף וג' אלפים תק"נ, ועתה היו ת"ר אלף ואלף תש"ל, נמצא היו במנין הקודם יתר על עתה אלף תת"כ, הודיע להם שמן מנין הקודם נמצא אלף תת"ך שאין להם חלק בארץ, כי לא היו כשרים כמ"ש שמתלוננים ומרגלים ועדת קרח לא נטלו חלק, עד שמנין הזוכים ע"י יצ"מ הם שוים במנין למנין של עתה כי היה בהשגחה שיהיו שוים אלה כאלה, ור' יונתן היה לו זה לדוחק שהכתוב אומר לאלה תחלק, וע"כ אומר שהגם שיוצאי מצרים זכו בארץ, מ"מ אחר שלא נכנסו בעצמם בני בניהם הם שלוחים שלהם כמשל הכהן שאיש אחד הבטיח לו תרומה וי"ל שני בנים, והבנים שולחים את בניהם זה בן א' וזה ג' בנים, והם מביאים אל אבי אביהן [כן גריס הגר"א וזה כפי' רש"י, ובתוס' ב"ב דרך אחר] ורשב"א אמר ששניהם זכו בין יוצאי מצרים בין באי הארץ, ויתקיימו שני הכתובים ועיין בגמ' שם יש אריכות בזה:


 

פסוק נד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נד)

ג. "לרב תרבה נחלתו," מזה משמע כדעת ר' יאשי' ומלמד שמי שהיה רב בעת יצ"מ אף שעתה נתמעט בכ"ז יתנו לו נחלה מרובה כי יורשים את יוצאי מצרים שהיו מרובים, ומי שהיה אז מעט יקבל מעט אף שעתה הם מרובים משא"כ לר' יונתן מאי קמ"ל וכמ"ש כן בגמרא (דף קי"ז ע"ב):

ד. "איש לפי פקודיו יתן נחלתו," הנה הרמב"ן האריך בזה וכן יתר המפ' ואנכי כבר בררתי בפי' ספר יהושע (סי' יד) שהעקר כדעת ראב"ד שהובא בש"מ ב"ב (דף קי"ז) שהגורל היה מברר רק המחוז באיזה מחוז יקח השבט, וחלקו את הארץ למחוזות וע"י הגורל נתברר המחוז שבו יהי' תחום השבט, ואחר שידע תחום השבטים חלק יהושע וראשי אבות המטות לפי מספר הגלגלות ונתנו באותו מחוז לשבט שהיו אנשים מרובים חלק מרובה, וזה לא היה ע"פ גורל רק מדעת המנחילים, ועי' בהרי"א בפי' יהושע האריך בזה וברר ששטה זו מוסכמת מהגמ', ואני בררתי שם שגם רש"י עומד בשטה זו, ועפ"ז נכון מה שצוחו בני יוסף כי אחר שנפל להם הגורל באותו מחוז שנטלו גורלם כשבא יהושע לחלק לפי מספר האנשים לא מצא באותו מחוז קרקע מרובה שיספיק להם כי היו עם רב וע"ז צוחו בני יוסף, ואמר להם שיכרתו את היער שבאותו מחוז ויכוננו שם ערי מושב, ואמרו שגם היער לא יספיק, וע"ז הוצרכו המנחילים להוסיף להם ערים מחלק אשר ויששכר שהיו בגבול נחלתם כמ"ש (יהושע י"ז י"א) ויהי למנשה ביששכר ובאשר, ובזה נבין את דברי הספרי שאמר לאלה תחלק הארץ, מדבר מן החלוקה שנעשה ע"י יהושע לפי מספר האנשים שעז"א לרב תרבה, איש לפי פקודיו, יתן נחלתו ר"ל לפי מספר האנשים, ועז"א בספרי שנתחלקה לכל שבט לפי מה שהוא, ר"ל לפי רבוי אנשיו, ומביא ראיה מבני יוסף, שהוצרך יהושע להוסיף להם כי לא מצא במחוז שנפל לפי הגורל די ספוק לרבוי אנשיו, ומ"ש אך בגורל יחלק את הארץ, קאי על המחוז, שיפילו גורל לכל שבט באיזה מחוז יהיה תחומו ועז"א שומע אני מעורבבים ת"ל אך בגורל, שהגורל הי' מיחד לכל שבט מחוז בפ"ע, שלא יהיו מעורבבים אנשי שבט זה במחוז של שבט אחר, ועז"א לשמות מטות אבותם ינחלו, שהגורל היה בין השבטים, באיזה מחוז יהיה גורלו, ועז"א עפ"י הגורל תחלק נחלתו ר"ל נחלת כל שבט באיזה מחוז יהי' זה יברר הגורל, בין רב למעט, ר"ל באין הבדל בין שבט מרובה או מועט, כי הגורל לא ברר כמות הנחלה רק מקום נחלת כל שבט ותחומו:

ה. "אך בגורל יחלק את הארץ", עפ"י הגורל תחלק נחלתו, לשון יחלק את הארץ מדבר מחלוקת כלל הארץ לי"ב חלקים ומשמע שזה יעשה יהושע בינו לבין עצמו אך לשון תחלק נחלתו מציין שהגורל יפרט נחלת כל שבט באיזה מחוז יהיה ומובן שיהיה במעמד נשיאי השבטים הנוגעים בדבר, ומפורש במק"א שהיה הגורל עפ"י ה' ברוח הקדש, וגי' הגר"א אי בגורל שומעני עפ"י עצמן ת"ל על פי ה' מגיד שנתחלקה א"י ברוה"ק שומעני בינו לבין עצמם ת"ל תחלק נחלתו:


 

פסוק נה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נה)

ו. "אך בגורל יחלק את הארץ", התברר אצלי תמיד שמלת אך ממעט במשפט הזה עצמו, ר"ל אך חלוקת כלל הארץ לציין מחוז השבטים אך לזה צריך גורל, אבל לתת מתנה ליחידים כמו שנתנו ליהושע וכלב היה ביד המחלקים ולא הי' צריך גורל:


 

פסוק נו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נו)

ז. "בין רב למעט", נכלל בזה ג"כ שאחר שהגורל קבע תחום השבט, ויש שבט שנפל גורלו במקום שהוא רב בדמים והיה צריך להוסיף לשבט שנפל גורלו במקום שהוא מעט בשווי הדמים לפי ערך השומא, אבל בעת הגורל הגריל בין רב למעט ר"ל מחוז טוב או מחוז רע, ואח"כ בעת החלוקה שמו בית כור נגד בית סאה לפי יוקר הקרקע (עי' בב"ב דף ק"כ):


 

פסוק נז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נז) "ואלה פקודי הלוי", גם לוי נפקד הגם שלא נטלו חלק בארץ כי היה המנין גם להסיר המגפה, והנה מנו משפחות גרשון לבד וקהת לבד כי כ"א היה לו מנוי אחר במקדש, ומלבד זה חושב המשפחות, ודלג משפחות שמעי וכתב הראב"ע שיתכן שלא היו לו בנים, וז"א שבדה"א כ"ג ט' מנה משמעי שלשה בתי אבות רק שלא מנה כאן רק החשובים ביותר וע"כ דלג היצהרי והעזיאלי: