מלבי"ם על איוב מ ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"הרוב", באשר החריש איוב ולא ענה כל מאומה, וה' ידע כי עוד דברים בלבבו, א"ל, הלא מי "שרב עם שדי אשר יסור, לאלוה מוכיח יעננה", אחר שתחלה יסר ה' אותך ביסורים ובכ"ז עמדת כנגדו לריב אתו ובקשת שיתוכח עמך פנים אל פנים, וא"כ עתה שנסתלקו היסורים ממך ואני רק "אלוה מוכיח", שאני מתוכח עמך בדברים ובראיות בדרך הוכוח, כ"ש שראוי שיעננה, ומדוע החרשת עתה ולא ענית מענה:


ביאור המילות

"יסור, מוכיח". המוסר הוא ביסורים, והתוכחה הוא וכוח בדברים. עמ"A ירמיה ג', "הרוב", מי שעושה מריבה עם שדי אשר יסור, מוכיח אלוה, אלוה מוכיח, "יעננה" ראוי שיענה על תוכחתו:

 

<< · מלבי"ם על איוב · מ ב · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.