מלבי"ם על איוב כב טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"אשר", עפ"ז יאמרו שאלה "אשר קמטו" ונכרתו, הרשעים שנכרתו במי המבול, וכי "לא" היה "העת" מחייב "שנהר יוצק יסודם?" שהעת היה מחייב זה, לפי טבע הארץ והמים אשר עליה בעת ההיא, ולפי מצב המערכת אבל לא היה זה ענין השגחיי ע"י רוע מעשה הרשעים שבעת ההיא:


ביאור המילות

"קמטו", מענין הכרתה, כמו ותקמטני (למעלה ט"ז). "נהר יוצק", מן ההפעל, וי"ל שר"ל יסודם הלא הוא נהר יוצק, כי המים הם היו יסוד הארץ בראשית הבריאה, ופעל יוצק כולל דבר מקשיי הניצק ונתך כמו ואבן יצוק נחושה, ועל המוצק והמוקפא ג"כ, כמו והיית מוצק ולא תירא, ור"ל שיסוד העולם נהר שנקפא ונתך שמן המים נקפא הארץ והם נתכים בכל פעם מן הארץ ע"י האדים כנודע:

 

<< · מלבי"ם על איוב · כב טז · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.