מלבי"ם על איוב יז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על איוב • פרק יז >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • 



"אם לא", ר"ל הימים הנזעכים הם קברים לי, כי לא נשאר ממציאות האדם בהם שום רושם רק נשאר מהם "התולים עמדי" שהתולי הזמן ורעתו בזמן העבר נשאר עמדו בזכרונו לא זולת זה, ורק זאת נשאר מן העבר מה שעוד "בהמרותם תלן עיני", הרעה שנעשה לי בזמן העבר עדן קיימת במציאות והיא לנגד עיני, אבל דבר אחר לא נשאר ממנו, כי העבר חלף הלך לו ולא ישוב עוד, וא"כ על מה שאתה אומר "שרוחי חבלה" ושחיי הרוח הוא קיים ונצחי ובלתי חולף עם הזמן, והמשכון הזה ישוב לבית בעליו אחר מות הגוף, (כענין עד בא השמש תשיבנו לו) ואז אקבל שכרי בעולם הנצחי, אני משיב לך.


ביאור המילות

"התולים". הלצנות של הימים ובגדם והמרותם.

"ותלן". כמו תלין, מענין התמדה כמו בצוראו ילין עז (לקמן מ"א):

 

<< · מלבי"ם על איוב · יז ב · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.