מלבי"ם על איוב יד יח
<< | מלבי"ם על איוב • פרק י"ד • פסוק י"ח | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְ֭אוּלָם הַר־נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל
וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ׃
"ואולם", האמת שהגם שבכל הדברים הטבעיים לא יפסד דבר מן המציאות, כי "ההר הנופל" אל העמק לא יפסד ע"י נפילתו כי "יבול" ויצמח שנית ויתהוה מן העפר הר אחר, (ורבים מהטבעיים הסכימו שההרים צומחים), וגם "צור" (הנופל) רק "יעתק ממקומו" אל מקום אחר, אבל לא יפסד ענינו, כי יהיה כמו שהיה:
ביאור המילות
"יבול". ישא יבול ותנובה, ובא מנע"ו כמו בול הרים ישאו (לקמן מ"ב), או מן הכפלים כמו בשדה בלילו יקצורו, שכולם משתתפים עם יבול מנחי פ"י בדרך הכפולים ונחי פ"י ונחי העי"ן שמשתתפים לרוב, כמו שכן שטת רש"י ור' מנחם בן סרוק וכל קדמוני הלשון, כמו שבארתי במק"א:
(יח-יט) "צור, אבנים". הצור הוא הקשה ואין המים שוחקים אותו, אבל האבנים רכים. שחקו כמו ושחקת ממנה הדק.
"ספיחיה", היא הצמח הצומח מאליו, והושאל אל האבנים שהם ספיחי הארץ, שהעפר של הארץ יתדבק ויתקשה ויהוו ממנו אבנים, וע"י שחיקת המים ישובו להיות עפר כבתחלה:
<< · מלבי"ם על איוב · יד יח · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.