מלאכת שלמה על ידים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלאכת שלמה · על ידים · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

המכניס ידיו לבית המנוגע:    חולין פ' השוחט (חולין דף ל"ג) והתוספתא שהביאו שם בגמרא הביאה הר"ש ז"ל בספ"ק דטהרות וכתבתי' אני בפ' בתרא דטהרות סי' ד'. ידיו תחלה גרסי' וכן הגי' הרי"א ז"ל:

מטמאין את הידים להיות שניות דברי ר' יהושע.:    כתב הר"ש ז"ל אע"ג דפלוגתא דר"ע ורבנן במכניס ידיו לבית המנוגע לתרומה ולקודש כדאיתא בפ' שני דחולין סיפא דהאוכלין והמשקים דפליגי בה ר' יהושע ורבנן לקדש דוקא ולא לתרומה ע"כ:

אמר רשב"ג:    ס"א אמר רבן גמליאל. אמר לה ובמה ס"א בתי ובמה וכו':

היתה טומאתה:    ס"א היתה הטומאה ס"א היתה טומאתו:

מבואר הדבר:    כך צ"ל. (א) ופי' הרא"ש ז"ל מבואר הדבר מאחר שהוצרך לשאול לה דאי אף נטמא בולד הטומאה מטמא את הידים לא היה צריך לשאול במה נטמא התנור:

משנה ב[עריכה]

היד מטמאה:    ס"א ויד מטמאה:

כל הפוסל וכו':    פי' האי כללא דברי ר' יהושע הוא כדקתני בסיפא דברי ר' יהושע אבל לרבנן דמתני' דלעיל את שנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים והאי דאיצטריך ליה למיתני היד מטמאה את חברתה והלא גם זה בכלל הפוסל את התרומה דאם היתה ידו אחת טמאה פוסלת את התרומה כדתנן בפירקין דלעיל היתה ידו אחת טמאה ואחת טהורה ולפניו שני ככרים משום דרישא איירי אף לתרומה כמו לקדש והיד מטמאה לא איירי אלא לקדש דבפרק חומר בקודש תנן היד מטמאה את חברתה לקדש ומייתי עלה מתני' דהכא הר"ש והרא"ש ז"ל. אבל תוס' ז"ל שם בשבת פ"ק נראה שסוברים דגם רישא איירי דוקא לקדש. ועיין במ"ש שם בפרק בתרא דחגיגה סי' ב':

אמר להם והלא כתבי הקדש:    וכתבי הקדש הם כמו שני אע"ג דלרבי יהושע נמי כתבי הקודש מטמאין את הידים אף לתרומה כדאיתא בפ"ק דשבת דידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה ויד מטמאה את חברתה לא איירי אלא לקדש כדמוכח בחגיגה לא חשש רבי יהישע אלא למצוא תשובה לדברי חכמים שאמרו שאין שני עושה שני אע"פ שאין התשובה שוה לנידון והא דלא אייתי להו מאוכל אוכל שני משום דפסול גוי' שאני הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין עוד בפי' הר"ש ז"ל גם עיין בפי' רש"י ז"ל פ' אלו דברים דף נ"ד:

משנה ג[עריכה]

ר"ש אומר רצועות תפילין וכו':    שבת דף ע"ט קתני בתוספתא (א) ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש הנוגע ברצועה טהור עד שיגע בקציצה דהיינו הדפוס של עור ר' זכאי אומר משום ר"ש עד שיגע במזוזה עצמה שהן האגרות שבתוך הבתים:

משנה ד[עריכה]

ר' יהודה אומר:    ואין הלכה כר' יהודה. הרמב"ם ז"ל:

משנה ה[עריכה]

ר' יהודה אומר שיר השירים וכו'.:    בפ"א דמגלה דף ז' ופליגי התם במגילה אם מטמאה את הידים. הר"ש ז"ל:

קהלת אינה מטמאה:    מפני שחכמתו של שלמה היא ולא ברוח הקודש נאמרה והם דברי ר"ש בן מנסיא בתוספתא וס"ל בקהלת כרבי יוסי ופליג עלי' בשיר השירים דר"ש בן מנסיא אית ליה דשיר השירים מטמאה ולית בה פלוגתא:

אמר שמעון בן עזאי (ב) וכו'.:    נראה דכל זה דברי שמעון בן עזאי אפילו אמר ר' עקיבא וכו' עד א"ר יוחנן והוא כמו ואמר ר' עקיבא:

ושיר השירים קדש קדשים.:    בברייתא אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטים ונתנה לנחתום א"ל הוצא לי כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלת לי מתוכה גלוסקא אחת מנופה ומעולה כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו ע"כ. ולפי מאי דתנן על שיר השירים שלא תטמא בלשון נקבה כן היה ראוי לשנות כיום שניתנה בו שיר השירים. וכן ראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל ותמהתי שכתב ס"א כיום שניתנה תורה לישראל ע"כ. ועיין בריש פי' שיר השירים להרב מוהר"ר משה אלשיך נ"ע. בהקדמה עלה ב'. ובפירוש עלה ה' עוד ב' פירושים ומצאתי עוד בריש פי' קהלת להחכם ה"ר משה גלנטי נ"ע שנקרא שיר השירים קודש קדשים כההיא דבזוהר פרשת תרומה דף קמ"ד שבשיר השירים רמוז כמה עניני מעשה בראשית רזא דאבהן גלות דמצרים וגאולתו שירת הים עשרת הדברות מעמד הר סיני הליכת ישראל למדבר כניסת הארץ בנין בית המקדש עיטורא דשמא קדישא גלות ישראל בין האומות גאולתן של ישראל תחיית המתים ועולם הבא מה שהיה מה שהווה מה שיהיה עד אחר יום השביעי שבת הכל הוא בשיר השירים ולכך נקרא קדש קדשים ע"ש שכולל כמה קדושות ע"כ. וזה לשון פי' דון יוסף ן' יחייא ז"ל בתחלת פי' שיר השירים והילך כל לשונו ממש אמר העבד הקטן יוסף בן לאדוני הרב דון דוד ן' יחייא להיות כי המלך שלמה הפליא לדבר ולומר עניני כל החכמות באופנים משונים מהדבור פעם במשל ומליצה. ופעם כדברי חכמים וחידותם. ופעם במליצת השיר אשר הוא אחד מחמשה אופני הדבור הגיוניי. כי יהיה אם מופתיי ואם נצוחיי ואם הלציי ואם הטעאיי ואם שיריי. לכן פירש היות הספר הזה נאמר בדבור שיריי. ולהיות כי בדבור מהאופן הלז הרבה לחבר ספרים אין קץ כאמרו ויהי שירו חמשה ואלף פירוש כי השיר הזה הוא נעלה מכל שאר השירים ויוצא מתחת גדרם. להיותם משל לדברי חכמה הנשפעת באמצעות הנפש המשכלת מה שהשיר הלז הוא משל ורמז בדברים אלהיים בדבוק האלוה עם עמו בחירו וזולתן מהענינים מהדבוק חולף ועתיד שהם נבואות נשפעות באמצעות הנפש האלהית ויחס הנשפע אל הנשפע כיחס האמצעי אל האמצעי. ואמנם גדולת הנפש האלהית על המשכלת היא מן המפורסמות אשר אין צריך להן ראיה. וזהו אומרו שיר השירים וכו' שרוצה לומר זה השיר הוא המשובח והנעלה מכל השירים אשר לשלמה לסיבה שאמרנו וזהו אמרם ז"ל כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים ע"כ:

כן נחלקו על קהלת:    וכן גמרו דמטמאה את הידים כדברי בן עזאי: