מלאכת שלמה על זבים ג
<< · מלאכת שלמה · על זבים · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
הזב והטהור וכו': (הגהה. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סי' כ"ח וז"ל כתבת עוד שנסתפק' במת שמעבירין אותו דרך ספינה קטנה לבית הקברות אם מותר לכהן ליכנס באותה ספינה בעוד שהמת שם ואם יש לחלק בין נתון במטה לנתון בארון. והשבת דאין לחלק ובין כך ובין כך כהן אסור שהנוטל את המת או מסיטו טמא ובספינה קטנה היסט הוא לפי שהיא מתנדנדת ע"י כניסת בני אדם שם והבאת ראיה מדתנן במס' זבין פ"ג הזב והטהור שישבו בספינה או בסדה או שרכבו ע"ג בהמה אע"פ שאין בגדיהם נוגעים הרי אלו טמאין מדרס.
תשובה. נ"ל דכל מה שדנת בדבר זה כדין דנת ודברים ברורים הם לפי דעתי דספינה שאמרו אפילו בעומדת בנהר היא דאי לא ה"ל לפרושי ספינה שביבשה וכי קתני הזב והטהור שישבו בספינה גדולה טהור לפלוג בספינה קטנה גופה ולימא בד"א בספינה או בסדה שבמים אבל ביבשה טהורין אלא דבין כך ובין כך כל שקטנה הראויה להמיט בה אדם א' אפילו בים טהורים @[66?המ"ל נר' שחסר כאן איזה תיבות וכצ"ל טמאים אבל ספינה גדולה אפי' עומדת במים טהורה דאינה מתנדנדת מכחו אלא מכח המים והביא ראי' שהספינה קטנה אפי' כשעומדת במים טמאה מאילן שכחה רע] דאינה מתנדנדת לעולם מכחו אלא מכח המים. ואילן שכחו רע שהוא דק כ"כ שאין לחוק בעיקרו רובע קב וסוכה שכחה רע שנחבית בחויונה כדאיתא בפרק המקבל אי אפשר שאין הרוח מסייעו להנידו לפעמים אלא שאין משגיחין אלא בגופו של דבר אם ראוי מצד עצמו להתמוטט מצד כחו של יושב בלי סיוע אחר טמא מפני שלעתים ינידנו הטהור או הזב כל א' לבדו ועוד מסתברא שלא נאמרו דברים הללו של מסייע אלא לענין שבת ולענין זב וטעמא משום דלענין שבת אמרינן שנים שעשו פטורין דכתיב בעשותה וכשזה יכול וזה יכול לר' יהודה נקרא מסייע והלכך שניהם פטורין. א"נ בזב משום דבעי' שינשא רובו עליו והיינו טעמא דכל הני מתני' דהיה רכוב ע"ג בהמה וד' טליות תחת ארבע רנלי הבהמה וזב שהיה מועל על ה' ספסלים או על ה' פונדיות וזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורין כרעו הן טמאין ר"ש אומר ביחידי טמא ובמרובים טהור שאין אחד מהם נושא את רובו אבל אדם הנושא אי המסיט את המת אפילו היו עשרה נושאים אותו מסיטין אותו טמאין ע"כ. ואיתא נמי שם בסי' תקנ"ט):
אסרא: פי' בערוך משימין עצים שתי וערב על המים עד שיעשה מגדל ועולין עליו בעלי המלחמה וי"א כשיש להם עצים גדולים וכו' כמו שפירש רעז"ל. והרא"ש ז"ל פירשו אסדא ספינה קטנה עוברין בה הנהרות. והר"ש וז"ל נראה דגריס סדה שפי' סדה כמו אסדא:
בפי' רעז"ל כך צ"ל וכתיב וכל כלי חרס אשר תבושל בו ישבר מה בו האמור להלן מאוירו אף בו האמור כאן מאוירו וכו'.
עוד בפירושו ז"ל סתם בהמה נכפפת תחת הרוכב הלכך ל"ש כחה רע וכו'. אמר המלקט פירוש מדלא מפליג גבי בהמה בין כחה רע לכחה יפה כדמפליג גבי אילן:
על הגשיש: כתוב בערוך ואית דאמרי קשיש וטועין בכך ע"כ:
בזמן שהן מחגירין: אכולהו קאי פי' שרגלי הספסל אינם שוין שהאחד קצר מחבירו שכשאדם יושב עליו יתנועע ויתנודד אילך ואילך כמו החגר. והקשו שם תוס' ז"ל תימא אפילו אין כחו רע שאין יכול להסיטו אמאי טהור הלא יטמא התחתון לעליון ועוד טומאה בחבורין היא וטמא טומאת ז' כדאמרינן בפרק אין מעמידין וי"ל כגון שתחתון כנעני שאינו מקבל טומאה וטהור העליון מטומאה דאורייתא א"נ אפילו התחתון ישראל וכגון שלובשין הרבה בגדים דטומאה בחבורין לא מטמא אלא אדם אחד או בגד אחד אבל שני אין טמא אלא טומאת ערב ואין מטמא אדם וכלים ואפילו יטמא טומאה מדרבנן כמו שפי' ר"י בפ"ק דשבת גבי מרדע מ"מ שלישי לא הוי אלא ראשון ולא יטמא עכ"ל ז"ל. פי' ר"ש לוריא ז"ל פי' אפילו יטמא בגדים שני בחבורין מדרבנן מ"מ בגד שלישי או האדם שהוא שלישי לו לא יטמא בחבורין טומאה חמורה אלא עושה ראשון לטמא אוכלין ומשקק ע"כ:
בסוכה שכחה רע באילן יפה: במשניות מוגהות לפי' הרמב"ם ז"ל מצאתי מחוק מלות באילן יפה ושם במציעא דף ק"ה בפ' המקבל מפ' איזהו סוכה שכחה רע כל שנחבאת בחזיונה ומפרש הרמב"ם ז"ל שם בפ"ח בחזיונה כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה היא מזזת אותו ולזה קורא אותה כחה רע בלשון ראשון דר"ע ז"ל ונטמאו בגדיו טומאת מדרס כתב עליו החכם ה"ר סלימאן ז"ל לא דק דאין הזב מטמא בהיסט להיות מדרס אם הן ראויין למשכב ואינם אלא ראשון ושאני ספינה ואסדא ובהמה שלפעמים מכריע הטהור את הזב וה"ל כמו הזב בכף מאזנים ומשכב בכף שנייה והכריע המשכב את הזב דהוי כאלו דרס עליו. גם פי' הרמב"ם ז"ל דחוק שפי' שאנו חוששים שמא דרס ועיין בפי' הר"ש ז"ל. עכ"ל ז"ל:
ובסולם מצרי: כתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א או על סולם:
משנה ב[עריכה]
מגיפין או פותחין: נראה לפרש בין אם מגיפין או פותחין הזב והטהור טמא מטעם היסט הזב ואטמאים דקתני לעיל ברישא קאי וכן מעלין זה את זה מן הבור ומפשילין בחבלים ואורגים. משמע מפי' הרמב"ם ז"ל שכתב מגיפין וכו' ואלה כולם מונים מן ההיסט עכ"ל ז"ל:
עד שיהא זה מגיף וזה פותח: אבל שניהם מגיפין או פותחין במלאכה קלה כזאת אין האחד נתלה על חבירו ודומה למשאן קל דטהורין. הרא"ש ז"ל:
עד שיהא הטהור מעלה את הטמא: (א) אז הטמא נתלה מכח הטהור וה"ל כמו כרע המשכב בכף מאזנים אבל טמא מעלה את הטהור האדם ובגדיו ראשון כדין משא הזב אבל טהורין ממדרס ורבנן סברי גם כשהטמא מעלה הטהור כיון שהטמא מלמעלה חשבינן לי' כנתלה על בגדי הטהור וכן אם היו מפשילין בחבלים פי' גודלין וחכמים חשבי ליה מלאכה קלה אבל אורגין בין בעמידה בין בישיבה או טוחנין מלאכה כבדה היא ורש"א דוקא טחינה ברחיים של יד לאו דוקא נקט של יד דה"ה רחיים של חמור לר"ש דהכי קתני בהדיא בברייתא ומודה ר"ש בשנים שהיו טוחנים ברחיים של חמור או ברחיים של יד או טוחנים ברחיים ר"ש אומר וכו' כך מצאתי מוגה:
פורקין מן החמור: בפ"ק דנדה דף ז' קאמר דתנן זב וטהור שהיו פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד טמא משאן קל טהור וכולן טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה ופי' רש"י ז"ל וכולן טהורין לבני הכנסת אפילו משאן כבד וכתבו עליו תוס' ז"ל ואין נראה דוכולן קאי אמשאן כבד דבמשאן כבד נראה דטמא אפילו לחולין דא"א שלא יסיט זה את זה אלא אמשאן קל קאי וכן משמע במס' זבין דקתני התם משאן קל טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה והא דקתני הכא וכולן טהורים לבני הכנסת. אכל עניינא דטהרה דהתם קאי עכ"ל ז"ל משמע שהיה להם ז"ל נוסחא אחרינא בגירסת המשנה וכן כתב ג"כ הר"ש ז"ל דאית דלא גרסי אלא משאם קל טהורים לבני כנסת ול"ג וכולם ע"כ:
בזמן שמשאם וכו': מ"מ שמשואן בוי"ו והכי נמי הגיהו במתני' דבריש פרקין דלקמן:
וכולן טהורין לבני הכנסת: (ב). הא דקרי הכא בני הכנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק כל פסולי המוקדשין גבי בכור דיש לו מום מובהק דהתרתו ע"פ ג' בני כנסת פי' הדיוטות שאינם מומחין. בכל מקום קורא בני כנסת הפחותין מעלה אחת מן השנויים אצלם מלשון קבוץ המון העם. הרא"ש ז"ל. וז"ל תוס' ז"ל פ"ק דנדה וא"ת דהכא קרי בני כנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק פסולי המוקדשין גבי מומי בכור קאמר דהתרתו ע"פ שלשה בני כנסת והתם אפילו שלשה הדיוטות כשרים וי"ל דהכא נמי מזכיר בני הכנסת לגריעותא כלומר שאינם אוכלים תרומה ע"כ וכן פי' הר"ש ז"ל ג"כ. והרמב"ם ז"ל פירש וכולן פי' כל השנויין בזה הפרק הם טמאים וראשון לטומאה לענין תרומה ומה שמלמעלה ממנה בקדושה אבל שלא יבא לבית הכנסת שנייחד לו מקום כזבים ומצורעים לא ע"כ:
משנה ג[עריכה]
הזב והטהור וכו': הני תרי בבי קתני לענין טהרה הר"ש ז"ל ונלע"ד דמרישא לא שמעינן שפיר בבי דסיפא ולהכי אצטריך למיתנינהו וקל להבין:
להמיט באדם: הרא"ש ז"ל נראה דגריס להסיט באדם וכך הוא הלשון שם ביד אלא ששם בפ"ט סי' ד' כתב בספינה קטנה היכולה להמיט באדם אחד. ומ"מ להמיט בה אדם אחד:
בסולם צורי: פי' אפילו אם אינו קבוע במסמר או מצרי בזמן שהוא קבוע במסמר והרמב"ם ז"ל השמיט סולם צורי שם ביד ושם מצאתי כתוב או בכבש ובקורה ובדלת שמחוברין בטיט אפילו עלו מצד אחד ה"ז טהור ע"כ:
שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל: מתני' רבנן היא ור"מ פליג עלייהו בתוספתא וקאמר דבין טמא מכה את הטהור או טהור מכה את הטמא בגדי טהור טמאים ור"ש ס"ל דאם מכה בכח טמא ואם מכה ברפיון טהור:
בפי' רעז"ל אבל טמא הוא שהרי נשען על הזב. אמר המלקט לשון הרא"ש ז"ל אבל הוא ובגדיו ראשונים כדין משא הזב ע"כ: