מיני תרגומא על התורה/בראשית/ג
יא[עריכה]
המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו וכו׳ תרגם אונקלוס מאן הוי לך וגו׳ בדיל דלא למיפל וגו׳ תיבת בדיל שבתרגום צריך מובן למאוד:
טז[עריכה]
זה לשון הרמב״ן ואל אישך תשוקתך לתשמיש ואעפ״כ אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשול בך הכל ממנו ולא ממך לשון רש״י. ואיננו נכון כי זה שבח באשה כמו שאמרו וזו מדה יפה בנשים ור״א אמר וכו׳ והנכון בעיני שהעניש אותה שתהיה נכספת מאוד אל בעלה ולא תחוש לצער ההריון והלידה והוא יחזיק בה כשפחה וכו׳ ע״ש. הנה בעירובין דף ק׳. עשר קללות נתקללה וכו׳ ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת אל בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה וכו׳ זו היא מדה טובה בנשים. וז״ל רש״י ד״ה והוא ימשול בך שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה עכ״ל: ובכן דברי הרמב״ן צע״ג שהקשה על פי׳ רש״י מה דמבואר להדיא בש״ס ופי׳ רש״י על פי הש״ס והוה ליה לתמוה על הש״ס ולא על רש״י תלונתו לבדו. שוב ראיתי במזרחי שכתב בזה״ל. אבל הרמב״ן טען ואמר ואין זה נכון כי זה שבח באשה כמו שאמרו וזו מדה היפה בנשים. ואני תמה מאוד איך לא השגיח להבדיל בין מדה לברכה כי אע״פ שהיא מדה יפה שלא יהיה לה מצח לתובעו מ״מ קללה היא לה שתהא משתוקקת ולא יהי׳ לה מצח לתבעו עכ״ל. גם עליו יש לדקדק אשר לא העלה ולא הביא סוגיא דעירובין דברור מללו כמ״ש רש״י בנמוקי החומש: