מילון התופת/מהדורה שלישית 1844/הקדמה

(הערת המתרגם: לא נבדק במלואו עדיין מול המבוא של מהדורת 1825, נבדק מול ההקדמה שלה. ידוע שההקדמה כאן מבוססת בעיקר על המבוא במהדורות קודמות.)

	כמו קולוסוס ענק, רגליו על שתי הגדות, האמונה הטפלה שולטת בעולם.
– תומאס.

כשאנו עוצרים לרגע לשקול את ההבדלים בין עמים שונים שבידם הופקדה הארץ וכשאנחנו עוברים ביעף על תולדות העמים שחלפו, נמצא תמיד דת ופולחן. אך בכל תקופה ובכל מדינה בה שבהן מרחיקה הגאווה את הדם מן הכללים שנתן לו האל, אותם רעיונות של אלוהות קבורים בתוהו ממנו נובעים אלף אמונות טפלות מגוחכות.

בימי קדם היה רק עם קטן שאלוהים נשאר ידוע לו: אלו הם בני ישראל. מאז בואו של ישוע הנוצרי, כל ילדי הכנסיה שלו, הפזורים על כל הארץ, מכירים אותו ומבינים אותו. עם זאת, בינינו, כמו בין היהודים הקדמונים, האמונות הטפלות הנצלניות לא נעלמו לחלוטין. האמונה הטפלה, מעשה ידיו של אויב הקדום, יכולה לעוות לעיתים קרובות בלבבות מקולקלים את עצם הדת בה הם מכסים את עצמם, ולשמש כנושא מרכזי עבור אותם ילדי שטן שעוזרים להילחם נגד הכנסיה.

במיתולוגיות העבר היתה זו האמונה הטפלה שטישטשה את מושג האל, ובמקום לסגוד לו סגדו לרצח ולגילוי העריות, לאכזריות, לנקמה, לזנות ולגניבה, במעטה דמויותיהם של יופיטר, מארס, יונו, ונוס ומרקורי. לפעמים אפילו היה לרוח הרשע ניצחון אלים יותר ונועז יותר, ששמם היה בעל, מולך, בליעל ומה ששלט בעוז על המזבחות שטופי דם האדם. הקיצונויות הנתעבות הללו עונש על פשעים כבירים, התפוגגו מלפני הבשורה, והשדים המודחים נאלצו להגות הטעיות נחבאות יותר.

האמונות הטפלות שהם שימרו חלשו על אנשים שהיו זרים לאמונה, ולא יכלו לדבוק בקתוליות כמו היו סיגים לא טהורים. אך הם ביקשו פעמים רבות לערער אותה, ולמרות התפארויות הפילוסופים, ידוע היטב שהכנסיה היא שתמיד עשתה הכי הרבה למיגור האמונות הטפלות, שאת מקורן אנו יכולים למצוא בארבעה גורמים שהרופאים הנוצריים מעולם לא חדלו להילחם בהם: הבורות, הגאווה, הקיצוניות והפחד.

המחלות הלא-ידועות, התאונות נדירות, התופעות והאירועים שעברו את מהלך הדברים הרגיל, הוסברו בצורה פלאית, וללא האורות שהפיצו הכנסיה ללא הפסק, היינו, כמו עמי המזרח, נתונים לאימפריה של ג'ינים וקוסמים שתופסים מקום מרכזי בסיפורי אלף לילה ולילה.

הרצון לשלוט ייצר מגידי עתידות ואסטרולוגים. ואז, לצד אלו שקראו במהלכי הכוכבים את גורלו של האדם על כל צורותיו, עמדו המומחים, שמבלי לחפש באותות השמיים את הדברים שבארץ, ראו בחלומות, במעוף הציפורים, בקרבי הקורבנות, בתנועת המים, בעלים הנעים ברוח, בקריאת התרנגול, ביד, במראות, ולאחרונה גם בקלפים, בקמטי המצח, בתווי הפנים ובבלוטות הגולגולת את כל הניואנסים של דמות האדם, מחשבותיו והסודות הבלתי-חדירים של עתידו, והחלו לחלק לבני התמותה תקוות ופחדים, וגורלות טובים ורעים.

היו קוסמים ומכשפים חופשיים מכל מערכת, הם התפארו במסחר עם כוחות בלתי נראים, ובסופו של דבר לא היו אלא מתחזים. לצד המכשפים שהתמסרו כל כולם לדברים שכאלו, הבורות והפחד יצרו כל יום מכשפים ממי שלא היו כאלו. מתימטיקאים, אמנים ולהטוטנים נעשו למכשפים.

הקסם הוא עתיק ביותר, רבים מאמינים כי שם^[1] ביצע קסמים. אנו רואים קוסמים בחצרו של פרעה. קירקה, מדיאה, אמפיאראוס^[2], טירסיאס, אבאריס^[3], טריסמגיסטוס^[4], אורפיאוס, כולם עסקו בכישוף.

נאמר, אחרי בואלו^[5], סאן-פואה^[6] ואחרים, שהאגדות העתיקות היו עולצות יותר מאלו המודרניות. זה לא מדויק. להיפך, אצלנו אין את האופל באמונות הטפלות שלנו, מלבד מה שנשאר מעידני חושך שקדמו להגעתו של אדוננו, ישוע הנוצרי. הקוסמים של השולחן העגול בעידן קארל הגדול ובתקופת האבירים, הפיות והלוטאנים^[7], גם הם חינניים כמו האגדות העתיקות. המלכה בסינה^[8] אינה דומה בשום צורה למדיאה האיומה. אני גם מתנגד לעובדות המוגזמות על שריפת מכשפים במאה השש-עשרה. מלבד כמה שופטים אידיוטים שקיימים בכל תקופה, אם אנו לומדים את המסמכים ההיסטוריים, נראה כי המכשפים שהוצאו להורג בזמנים אחרים, בינות לאבותינו, היו שודדים שהחוקים של היום היו מגנים בניסוח אחר. אפלטון, במאמרו על החוקים, רוצה שהקוסמים יורחקו מן החברה, אחרי שיינזפו בחומרה, לא רק על הנזק שהם יכולים לגרום מכוח קסמיהם-כביכול, אלא גם בגלל הרע שהם רוצים לגרום. דון קאלמה^[9], שאין מי שמפקפק בסלחנותו, העיר בבירור כי הקסם האכזריות והלחשים המרושעים הם בדרך כלל תוצאה של הפרעות בדמיון, ושהאנשים המתמכרים להם אינם אלא נבלים, פרוצים וגנבים.

האמונה הטפלה היא מקור לטעויות, והיא אפילו יותר מסוכנת מאחר שהיא מנסה להתערבב בדת עצמה. התוצאה היא, לעיתים, שאלו המבהירים את האמונות הטפלות שמציגות התייחסות ישירה או עקיפה לדברים דתיים, חשים כי אמונתם מזדעזעת בגבולות שהדת כופה עליה. האמונה הטפלה מייצרת דואליזם, או אמונה מרושעת למדי בשני עקרונות. זה מייצר פאטאליזם אצל אלו שמוצאים גורל בלתי נמנע כתוב בכל מקום. זוהי בתו של הפחד, שמייצרת פחדנים ודוחה את הלבבות ששוכחים כי הם תחת השגחת האל. אנשים המאמינים באמונות טפלות חיים בפחד, הלילה עצמו לא נותן להם מנוחה.

"השינה משכיחה מהעבד את חומרת אדוניו, ומהאסיר האומלל את כובד הברזל בו הוא קשור. דלקת של פצע, כיב של גידול, הכאבים החריפים ביותר נותנים קצת הפוגה במהלך הלילה לאלו המתייסרים בהם. אבל," אומר פלוטארכוס, "האמונה הטפלה לא נותנת הפסקת אש. היא לא מאפשרת לנשמה לנשום לרגע אחד. והאנשים בעלי האמונות הטפלות, כשהם ערים, מלבים אף יותר את אשליותיהם, ואינם יכולים להעלות על הדעת שאין שום דבר אמיתי באותם פאנטומים שמטילים עליהם אימה."

האמונה הטפלה, שמורכבת מאמונות ומנהגים שחורגים מהכללים שנקבעו על ידי הכנסיה, מתחברת אף יותר לכפירות, פילוגים והקצנה מכל סוג. עם זאת, אין זה אומר שעלינו לייחס לה, כפי שעשו הקלוויניסטים, את טבח ברתולומאוס הקדוש^[10], הפיכה פוליטית גרידא שסיפורה עדיין לא התבהר כל צרכו, וגם אין לייחס לה את הקטל המגונה של הכובשים הראשונים של אמריקה, שהם פשעים של יצרים אנושיים, או את האינקוויזיציה, מוסד ששופטים אותו אצלנו על בסיס נתונים בוגדניים ושקריים ביותר.

מחבר ספר זה, בשני המהדורות הראשונות שהוציא, נפל גם הוא בצורה מחפירה אל הסטיות שהוא מגנה כאן. עם הכשרה חיצונית לכנסיה, מרכז האמת היחיד, הוא סטה לנתיבים של פילוסופיה שקרנית, וזרע בכתביו טעויות שהוא מתעב ומתכחש להן. בשובו לכנסיה הרומאית בחסדו של טוב האלוהים שאינו ראוי לו, הוא הצליח לזהות מאז שלכנסייה לבדה יש את האמצעים להילחם ביעילות, כפי שנלחמה תמיד, באמונות הטפלות מלאות ההבל ובדרכיו המגוחכות של הדמיון.

נצטט רק כמה עדויות: אוגוסטין הקדוש אמר שהאמונות הטפלות הן גנאי למין האנושי. אוריגנס מגנה אותן בתוקף רב יותר מאשר האנציקלופדיסטים עצמם, ומעל לכל: עם משקל משמעותי יותר. האפיפיור ליאו העשירי ציין לגנאי את אלא שהתמסרו לניחושים ולמנהגים אחרים הקשורים באמונות טפלות. המועצה הרביעית של קרתגו הוציאה אותם מאסיפות המאמינים. מועצת הפרובינציה שהתקיימה בטולוז ב1590 הורתה למוודים ומטיפים לעקור, על ידי דרישות תכופות ומסיבות מוצקות, את הפרקטיקות שנגעו לאמונות טפלות ונכנסו אל הדת. מועצת טרנט, לאחר שגינתה שגיאות שונות, הורתה רשמית לבישופים להגן על המאמינים מכל מה שעלול להוביל אותם לאמונות טפלות ולעורר שערוריות בהמשך.

מה שאולי לא נאמר מספיק על רקע זעקות העניין של הפילוסופים, הוא שהאנשים היחידים שחיים חופשיים מאמונות טפלו הם הילדים הנאמנים של הכנסיה. כי הם לבדם האור האמיתי. הספקנים, לעומתם, נראה שמצדיקים כולם את האמירה הגדולה ההיא, שלמי שמפריד עצמו מאלוהים יש רוח מוטעית. כי מביניהם, המאמינים ביותר הם גם בעלי האמונות הטפלות הגדולות ביותר, הם דוחים את הדוגמות שהתגלו. כמו ג'ונסון^[11], שהאמין ברוחות. כמו רוסו^[12], שפחד מהמספר 13. כמו בל^[13], שהיה בעל דעה קדומה נגד יום שישי. כמו וולני^[14] שחיפש את פתרון החלומות. כמו הלווטיוס^[15], שהתייעץ בקוראי קלפים. כמו הובס, שחקר את העתיד בצירופי מספרים. כמו וולטייר, שחשש מאותות. יש ציטוט של מלומד אחד מזמננו שחיפש את שיקוי החיים. מתימטיקאי מפורסם שהאמין לאלמנטים שנמצאים במהויות קבליות. פילוסוף שלא ידע אם הוא מאמין באלוהים ושביצע טקסי כישוף כדי לזמן את השטן.

הסטיות בשל אמונות טפלות תמיד היו משמעותיות יותר בתקופות הכי לא-דתיות. ואני לא יודע אם אפשר לחזור גם בימינו על מה שאמר בזמנים אחרים הכומר תייר בהקדמתו לחיבורו על האמונות הטפלות: "הן כל כך נפוצות, שמי שחוזה בהן לא חושב עליהן כלל. האשם הוא במי שלא מאמין בהן."

כך ששימושי, לפחות לדעתי, לתת ברוח הטובה ביותר מהדורה חדשה של ספר זה, כדי להפיג את השגיאות ואת האמונות הטפלות המגונות וכדי לחשוף בפני הסקרנים את האמונות המוזרות או הייחודיות שאינן אלא פואטיות (כמו שאומרים בימינו) ואין בהן סכנה.^[16]

היצירות שעוסקות בנושאים אלו בדרך כלל לא היו אלא ערימות בלתי ניתנות לעיכול של רעיונות מוגזמים או ליקוטים חלקיים, או דיונים קרים עם סנכרון גרוע. הקורא שרוצה להכיר מעט את הנושאים הללו, וליצור אוסף של יצירות נדירות ומסקרנות שעוסקות בנושא, חייב להוציא לשם כך סכומים גבוהים, להעביר מספר שנים בחקירתם.

סביר כי ניתן לחסוך מהם את כל ההוצאות הללו וכל הכאב הזה באמצעות המהדורה החדשה הזו, המתוקנת לחלוטין, של מילון התופת. הסקרנים יוכלו למצוא שם כל מה שנוגע לשדים, לרוחות, לספרייטים, לשדונים, לפאנטומים, לחוזרים מן המתים, לספקטרים, לערפדים, לגועלים, למכשפים, ללאמיות^[17], לשבת, לאנשי זאב, לאינקובות ולסאקובות, לבונים החופשיים, לקסמים, לכישופים, להקסמות, לצוענים, לקוסמים, לגמדים, לסילפים, לאונדינים, לסלמנדרות, לפיות, לעוגים, לג'ינים, לזימונים, לסודות מופלאים, לאלכימיה, לקבלה, לקמעות, לאסטרולוגיה שיפוטית, לפיזיונומיה, לקריאת כף יד, למטופוסקופיה^[18], לקרניולוגיה^[19], למגנטיות של בעלי חיים, לשרביטי עתידות, להורוסקופים, לקרטומנסיה, לחלומות, לדרכים השונות להגיד עתידות, לשגיאות, לדעות קדומות נפוצות ולדעות שווא וכו'. ובמילה אחת, תקציר של כל הספרים שנכתבו על האמונות הטפלות, הדיווחים על שדים ומכשפים וומאמרים על הדמונוגרפים. שם נוכל לשפוט מהן ערימות הזבל, המסוכנות למרות השטותיות שלהן, שהטיפשים עדיין מתאמצים לחפש: "האלבר הגדול והקטן", "ספרי הכישוף", "הדרקון האדום", "מפתח שלמה", "האנשירידיון" שמיוחס בחוצפה רבה לאפיפיור לאו השלישי וכו', וכו', וכו'.

בנושאים בהם ערמומיות שטנית הרבתה להיות קרובה מאוד לדת, היא לפעמים העמידה בפני הכותב מפגשים בוגדניים ומעברים עדינים. מי ייתן ורוח החוכמה תכוון אותו! אם במאמרים מסויימים הוא טועה, הוא מצהיר מראש כי כבן כנוע של הכנסייה הקדושה, בכניעות ללא גבולות וללא סייג, הוא מתכחש, מגנה ושונא כל מה שהכנסיה לפסול בספר זה.

הערות שוליים

1. שם בן נח.
2. w:en:Amphiaraus
3. w:en:Abaris the Hyperborean
4. w:הרמס טריסמגיסטוס
5. w:ניקולא בואלו
6. w:en:Germain-François Poullain de Saint-Foix
7. w:en:Lutin
8. w:בסינה
9. w:en:Antoine Augustin Calmet
10. w:טבח ליל ברתולומאוס הקדוש
11. w:סמואל ג'ונסון
12. w:ז'אן-ז'אק רוסו
13. w:פייר בל
14. w:וולני
15. w:קלוד אדריאן הלווטיוס
16. עד כאן כל הקטעים שלקוחים ממהדורות קודמות, לקוחים מהמאמר הפותח ולא מההקדמה שלהן. החל מכאן, הקטעים לקוחים מההקדמות שלהן.
17. w:en:lamia
18. w:en:Metoposcopy
19. w:פרנולוגיה