מטה אפרים אורח חיים תקצט

<< | מטה אפרים · סימן תקצט | >>

סימן תקצט בטור ובשולחן ערוך

דין תפילת ערבית ליל שני, ואם חל בשבת, ודין טבילת מצוה והדלקת הנרות

סעיף א

כשחוזרין הציבור מהליכת תשליך לבית התפילה, ועוד לא הגיע זמן תפילת ערבית, חלילה להם להקל ראש לישב בטל. וגם ירחיק עצמו מחברת רעים לשוח יחד; שאף שנדמה להם שהם מדברים מעניין היום והם דברי יראה, אי אפשר שלא ימשך מעניין לעניין של חול ושחוק וקלות ראש ולשון הרע. ומכל שכן שלא ליקח מקטרתו בידו להיות מעלה עשן כמעשהו בחול; כי אף מי שנוהג להקל בשאר יום טוב להעלות עשן הטיטון אף ביום ראשון, יש לו לפרוש מזה בשני ימים טובים של ראש השנה. ויש מי שכתב שלא לעשן ביום טוב ראשון, ולהקל לצורך ביום שני, וכן אני נוהג. אבל בראש השנה יש לבעל נפש לפרוש מזה בשני הימים, אם לא שיש צורך גדול לרפואה. אלא כל אחד יהיה עסוק בשלו, ללמוד או לומר תהילים, הכל לפי מה שהוא אדם:

סעיף ב

יש לאחר קצת בהתחלת ערבית, לפי שצריכים להבעיר אש, הבערה לצורך בישול, ועיניהם נשואות אל התחלת תפילת ערבית בבית הכנסת. ואין צריך לומר כשחל בשבת, שיש לאחר קצת תפילת ערבית, עד שיצא מכל ספק וידע שהוא ודאי לילה:

סעיף ג

הש"ץ מתחיל "ברכו" בניגון כמו אתמול, וכן שאר התפילה, הכל כדאתמול. רק שאם הוא במוצאי שבת, אומרים בתפילה "ותודיענו", כמו בשאר יום טוב. ואותן שנוהגים לומר אחר התפילה קודם קדיש "לדוד מזמור" כו', אומרים גם בליל שני. ואחר התפילה פוקדים איש את רעהו לשלום, כמו בשאר יום טוב, ואין אומרים "לשנה טובה תכתב":

סעיף ד

אם חל יום ראשון בשבת, ואז יום ב' הוא מוצאי שבת, יש לו לשמש הכנסת להתפלל בכניסת הלילה ביחיד, ויאמר "ותודיענו", בכדי להדליק נרות של יום טוב, וגם הציבור יאותו לאורם להתפלל ולומר "ותודיענו" מתוך הסידור, שאין בקיאין בהם בעל פה. ואם יש אינו יהודי, יצוה להאינו יהודי להדליק קצת נרות להאיר לקהל, ויתפלל השמש עם הציבור, ואחר סיום תפלתו ידליק כל הנרות של בית הכנסת שהם לצורך יום טוב:

סעיף ה

מי ששכח לומר "ותודיענו" בתפילה אין צריך לחזור. ומכל מקום אסור במלאכה האסורה בשבת קודם שיקדש ויבדיל, אלא צריך לומר תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול בין ישראל כו' בין קדושת שבת כו' ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (עיין במגן אברהם סימן רצט ובאליה רבה). וכן יש ללמד הנשים שצריכות לבשל לצורך הלילה, ואינן יודעות להתפלל, שיאמרו כן בלילה קודם עשיית מלאכה:

סעיף ו

אם שכח לומר "ותודיענו" בתפילה, וקודם שקידש והבדיל על הכוס – טעם דבר מאכל או עשה מלאכה האסורה בשבת, צריך לחזור ולהתפלל לומר "ותודיענו", ולקדש ולהבדיל על הכוס כדינו:

סעיף ז

כששכח לומר "ותודיענו", כיון שהתחיל "ותתן לנו ה' אלהינו" שוב אין להחמיר על עצמו לחזור ולומר "ותודיענו"; אבל כשסיים תפילתו, ורוצה להחמיר על עצמו להתפלל שנית בתורת נדבה, רשאי, אך יהיה זריז וזהיר ויאמד בנפשו שיוכל לכוון תפילתו מראש ועד סוף, שאם לא כן קרינן ביה "למה לי רב זבחיכם" כו' (ישעיהו א, יא) (עיין סוף סימן רצד וסוף סימן קז):

סעיף ח

במקום שנוהגים לקדש בבית הכנסת, מקדשין בליל שני גם כן. ומתר להכין יין לקידוש תיכף אחר שאמר "ברכו", ואפילו כשחל יום ראשון בשבת, ולא התפלל וגם לא אמר "המבדיל":

סעיף ט

הנשים מדליקות הנרות לכבוד היום, ומברכות עליהם "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". ויש להם ללבוש בגד חדש קודם הדלקה, ותכוון לצאת בברכת שהחיינו זו, כמו שמבואר בסימן שאחר זה לעניין קידוש. ואם אין לה בגד חדש ותרצה לקחת פרי חדש, יש לה להדליק סמוך לקידוש ממש, כדי שתאכל אחר כך הפרי מיד. אם אין לו אשה, או שהיא יולדת בשבת ראשונה שיש נוהגים שהבעל עצמו מדליק, ידליק הוא, ויברך ברכת הדלקה ויקדש מיד; וברכת שהחיינו של הקידוש עולה לו:

סעיף י

יש נשים שמדליקות בכניסת הלילה קודם הליכה לבית הכנסת. ואף אם ארע ליל טבילתה, לא תדליק מבעוד יום קודם שתלך לבית הטבילה וכמו שנתבאר בערב שבת, אלא תמתין עד שתבוא מבית הטבילה ותדליק. ויש שאין מדליקות^[1] עד ביאתן מבית הכנסת, כיון שצריכות להמתין עם הדלקה עד הלילה, ומכל שכן אם חל במוצאי שבת, ובין כך יתחילו הציבור תפילת ערבית, ולכן הן מתפללות עם הציבור ואחר כך מדליקות. ונכון לעשות כן, ובפרט באם חל במוצאי שבת, שטוב שיתפללו קודם ויאמרו "ותודיענו" בתפילה קדם הדלקה. ואם צריכות להדליק קודם, צריכות לומר "המבדיל בין קודש לקודש", כמו שנתבאר למעלה. אבל בליל ראשון של יום טוב נוהגות להדליק בעוד יום קודם הליכה לבית הכנסת, כמו בערב שבת:

סעיף יא

יש ליזהר שלא להדליק אותן נרות ופתילות שנכבו ביום ראשון של ראש השנה, שעל ידי זה הוכנו יותר להדלקה. ולכן מי שמכין נרות שידליק אותם בליל ראשון ויכבם על ידי אינו יהודי, ושוב ידליק אותם בליל שני, כמו שנוהגים על הרוב לעשות כן בבית הכנסת, יש לו להדליק אותם מערב יום טוב, שתדלוק ראש הפתילה ויכבנה, שאז כבר הוכנה להדלקה מערב יום טוב; ואז אף אם ידליק אותם ביום טוב ראשון ויכבם, מותר לחזור ולהדליקם ביום שני, שאין הכנה זו מיום ראשון, רק מערב יום טוב. ואם לא עשה כן, יכול להדליק מצד השני שעדין לא הודלק:

סעיף יב

לפידים שנשארו מיום ראשון שכבו, אין לחזור ולהדליקם לצורך בישול ביום טוב שני, אם לא שירבה עליהם עצים אחרים ויבטלם ברוב, ובלבד שלא יגע בהם. אבל יכול להפך בהם אחר שנתבטלו ברוב. ואם אין לו עצים אחרים, והוא צריך ללפידים אלו לבשל לצורך יום טוב, יש לסמוך להתיר (עיין סימן תקא וסימן תקיד):

סעיף יג

אשה שאירע טבילתה בליל יום טוב שני של ראש השנה, אזי יש לה לחוף ולסרוק ולשטוף במים חמין מערב יום טוב, ולקשור שערותיה שלא יתבלבלו. ותזהר שלא ידבק בה שום דבר עד שעת טבילה, ובשעת טבילה תעיין ותבדוק היטב כל גופה ושערותיה, שלא יהיה דבר חוצץ. ותדיח בית הסתרים במים חמין שהוחמו אפילו ביום טוב, ויש מחמירין במים שהוחמו ביום טוב; ומכל שכן שאין להחם ביום טוב לצורך טבילה של לילה, ולכן יש לראות שיהיו שם חמין מוכנים מערב יום טוב, כי לא נהגו לרחוץ קודם טבילה בצונן, ובפרט במקום שיער. ואם יש שם חמין שהוחמו בהיתר, רשאי הוא ליקח אותם לרחוץ בהם בית הסתרים. ולכן אם חל ראש השנה ביום ה' וביום ו' וטבילתה חל בליל שבת, יש לה גם כן לחוף מערב יום טוב ולעשות כמשפט כתוב ביורה דעה סימן קצ"ט. ואם חל טבילתה במוצאי שבת, תלוי במנהג, שאם נהגו גם בזה לחוף מערב יום טוב אין לשנות מנהגם; ובמקום שלא נהגו אין להחמיר עליהם לחוף מערב יום טוב, אלא די להם בחפיפה שתעשה קודם טבילה במוצאי שבת:

הערות

1. פירוש, קאי ביו"ט שני, וכדמסיים.