לדלג לתוכן

מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תמונה ותבנית


יחשב שעניין תמונה ותבנית בלשון העברית אחד, ואינו כן. וזה כי "תבנית" שם נגזר מן "בנה" ועניינו בניין הדבר ותכונתו, ר"ל תארו בריבוע והעיגול והשילוש, וזולתם מן התארים.

  • אמר: (שמות כה ט): "אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו"
  • ואמר: (שמות כה מ): "בְּתַבְנִיתָם--אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר"


כל זה תאר.

ולזה לא הפיל לשון העברים אלו המלות בתארים נתלים באלוהים בשום פנים.



אמנם "תמונה" הוא שם נופל על שלושה עניינים בספוק -


וזה שהוא יאמר על צורת הדבר המושגת בחושים חוץ לשכל, ר"ל תארו, והוא אמרו :


ויאמר על הצורה הדמיונית, הנמצאת בדמיון באיש אחר העלמו מן החושים והוא אמרו:

(איוב ד יג): "בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה"

וסוף הדבר: (איוב ד טז): "יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי"

ר"ל דמיון לנגד עיני בשינה.


ויאמר על עניין האמיתי המושג בשכל. ולפי זה העניין השלישי יאמר בו יתעלה "תמונה".

אמר: (במדבר יב ח): "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" עניינו ופירושו, ואמתת השם ישיג.