מועד לכל חי סימן כג
<< · מועד לכל חי · סימן כג · >>
סימן כג[עריכה]
ותפקדנו לבקרים,
פרי עץ הדר כפות תמרים
א יזהר הרבה בלקיחת לולב ואתרוג והדס וערבה שיהיו כולם כשרים בלי פקפוק על פי הדין, ולא יצמצם בלקיחתן כי מצינו ברבן גמליאל שלקח אתרוג באלף זוז כדאיתא במדרש רבה סדר אמור פרק ל', ובמדרש חזית אמרו וזה לשונו, ולקחתם אגודת אזוב הוה טימיה דידיה ארבע אוני, והוא גרם לישראל לירש ביזת הים וביזת מצרים וביזת שלשים ואחד מלכים, לולב שעומד על האדם בכמה דמים וכמה מצוות יש בו על אחת כמה וכמה, לפיכך משה מזהיר את ישראל ולקחתם לכם ביום הראשון, עד כאן.
ב כתב הרב המאיר עיני הגולה בספר כף אחת סימן כ"ד וזה לשונו, ישתדל לקנות ארבעה מינים והאתרוג שיהיה משובח, ולפרוע קודם החג לצאת ידי חובה אליבא דכולי עלמא, שיקנם ארבעה מינין בקנין דאורייתא, עכ"ל, (ויוס"ף עוד דוד בספרו הבהיר שמחת הרגל חלק ב' דף נ"ב ע"א, ועיין בברכי יוסף סימן תרנ"ח), ועיין בספר אגורה באהלך דף ה' דהעלה דאפילו נתן דמים צריך משיכה, (ועיין מוצל מאש חלק ב' סימן מ"ב, ובספר עפרא דארעא מערכת מ' יעויין שם, ועיין בספר קול אליהו חלק א' סימן מ"ד בענין לפרוע אחר החג, ועיין בספר בכורי יעקב סימן תרנ"ח).
ג משום דרוב העולם אינן יודעין להקנות לחבריהם, בעבור כן ישתדל לקנות לולב ומיניו לעצמו, ועוד בשביל הנענועים, אלא דלנענועים יש תיקון ליקח אף שאינו כשר לברכה, (עיין הגהות מימוניות, ומור"ם סוף סימן תרנ"ח, ובית השואבה דף צ"ב ע"א, ובכורי יעקב שם).
ד קטן אינו מקנה ולכך לא ליקני יום ראשון לינוקא, (ישועות יעקב, ועיין כסא אליהו, ובארעא דרבנן אות תקע"ט), בנותן לקטן יום ראשון יעשה תנאי אם היום קודש כו', (בכורי יעקב סימן תרנ"ח), וקטן שהגיע לחינוך יוצא בשאול אפילו ביום ראשון, (ספר תניא), ועיין ברכי יוסף, ובית השואבה דף קמ"ג ע"ב, ובכורי יעקב, דאינו יוצא, יעויין שם, ובהא דאביו חייב לחנכו אם הוא בלולב דידיה או חייב לקנות לו בפרטות, עיין להגאון הגדול מרן זקני בספר חקרי לב אורח חיים סימן קכ"ח, ואי איכא מצות חינוך בשאר הימים עיין בכורי יעקב סימן תרנ"ז.
ה שאול שלא החזירו אם יש לו דין גזול לשאר הימים דפסול, עיין ישועות יעקב, ועיין של"ה להיכא שאינו מינו וגזול לשאר הימים.
ו אפילו גזל מן הגוים אסור, (עולת שבת), ורבים חושבים דגזל הגוי מותר ולא ידעו דהוא רעה רבה, והקורא במעשיות שמביא בספר החסידים יראה דהוא יותר קשה מגזל של ישראל, ובכן שומר נפשו יזהר שלא לגזול מגוי כלל ויראה הצלחה והרוחה במעשה ידיו.
ז מי שגזל אתרוג אם יכול לומר אחר החג הרי שלך לפניך, הנה הפרי מגדים הובאו דבריו בעיקרי הד"ט כתב דלאו כל כמיניה לומר כן, והרב בית השואבה דף ק"א סוף ע"ב הביא ראיה דמצי פטר נפשיה ממה שמצינו בדין פירות שהרקיבו מקצתן, יעויין שם, והרואה יראה דאין משם ראיה כלל, בא"ר לח"י רוא"י.
ח בגזל מדבריהם דהוא מפני דרכי שלום, אי יש בזה משום מצוה הבאה בעבירה ואי ראוי לברך עליו, הנה שב ואל תעשה עדיף, (ועיין שער המלך חלק א' הלכות לולב דף צ"ג, ובית השואבה דף קל"ד ע"ב ודף קל"ה ע"א וב', ובכורי יעקב סימן תרמ"ט).
ט גזול הרי הוא כשר לאחרים בשאר הימים, (אורחות חיים, ומרן בית יוסף, ועיין בספר כפות תמרים, ובספר גט מקושר נבון דף קכ"ה ע"א, ובפרי מגדים, ובבית השואבה, ובכורי יעקב, ושמן למאור, והא דלאחרים כשר אין היורש בכלל כמבואר שם).
יוד היכא דגזל ערבה או הדס דהוא פחות משוה פרוטה דליתיה בהשבה, אז שאר הימים יוצא ידי חובה אליבא דכולי עלמא, (פרי מגדים, ובכורי יעקב סימן תרמ"ט).
יא לענין ערבה מרשות הגוים, עיין מזבח אדמה דהביא מסכת עדויות מזקני ארץ גאוני עולם, ולהרב בנו בספר ברכות מים, ובספר קול אליהו חלק א' סימן מ"ג, בלקיטת אתרוג על ידי ישראל מקרקע גוי, יעויין שם, (ועיין לקמן באות מ"ט).
יב אף אי ידעינן בבירור שהגוי נטע הגינה והאילנות שלו, יש להחמיר דהישראל לא יקצוץ בידו, (ברכי יוסף, ועיין בית השואבה דף קמ"א ע"ב, ובכורי יעקב), ואפילו יש להגוי שטר מקנה דהקרקע שלו, (עיין הרדב"ז החדשות סימן תקי"ד, ובספר קול אליהו סימן מ"ב, ובית השואבה דף קמ"ב ע"א), ואפילו אם קנה הגינה מהגוי לא יקצוץ הוא בעצמו, (כסברת הלבוש שם דף קמ"ב ע"ב וקמ"ג ע"א), ודוקא לעצמו אך אם קצץ לאחרים כשר, (עטרת זקנים, וטורי זהב, ומגן אברהם, יעויין שם), ובדיעבד אם קצץ לעצמו כשר ולא יברך, (גט מקושר דף קכ"ז ע"ב, ועיין באות הקודם, ולקמן אות מ"ט).
יג יזהר שלא יקנה מהאריסים שלא מדעת בעלי הגינה, ואף בשאר הימים פסול. (בכורי יעקב דלא כפרי מגדים).
יד ביטול לענין תערובת מגזלה, הנה בהדס וערבה מהני כיון דלא אפשר להחזיר הגניבה עצמה, (בכורי יעקב).
טו גזל אתרוג ואחר כך פייס את חבירו בעל האתרוג אי למפרע יצא, עיין משאת משה חלק א' סימן ד', (אגורה באהלך דף י"ח ע"א, זכור לאברהם חלק א', קרבן אליצור דף קכ"ט ע"ד, ברכי יוסף, ושיורי ברכה סימן תרנ"ח, ובספר שמחת יהודה להרב השקדן בתורה כמהר"י אליעזר ז"ל דף קנ"ב ע"ד, ובכורי יעקב אות כ"ב, ועוד שם אות ט' ואות כ"ד, ועיין מה שכתבתי בספרי זוטא אל נכ"ח פני בחלק יורה דעה סימן נ"ב בעזר משדי).
טז ההפרש שיש בין לולב גזול לשופר, עיין להרב המגיד פרק א' דלולב, ומשחא דרבותא דף נ"ד ע"ג, וע"ש סימן תקפ"ו, ועיין בכורי יעקב סימן תרמ"ט לענין שינוי, יעויין שם
טוב בהודה שהוא של חבירו, אם לא אמר אתם עדי לא קנה חבירו והרי הוא שלו, (אגורה באהליך דף ה' ע"ב, ועיין כסא אליהו סימן תרנ"ח, ובכורי יעקב שם).
חי מי שמכר לולב על מנת שלא יטלוהו הציבור עיין מוהרשד"ם סימן מ"א, (ובספר שני המאורות הגדולים דף כ"ג ע"ג, ולהרב השקדן בתורה כמהר"י אליעזר ז"ל בתשובות שמחת יהודה סימן קכ"ג, ולהרב כסא אליהו סימן תרנ"ח), ואם אמר על מנת שלא יקדישנו, עיין ישועות יעקב בסיום הלכות לולב דף תע"ו ע"ב.
יט מתנה על מנת להחזיר בלולב כיצד הוא האופן לצאת בו, מבואר במרדכי פרק ג' דסוכה, ובעולת שבת ריש סימן תרנ"ח, (ועיין ישועות יעקב, ובספר מאמר מרדכי, ובתשובות זרע אברהם חושן משפט סימן נ"ט), וידוע שצריך שיאמר על מנת שתחזירהו לי, ולא יאמר והחזירהו לי, (והטעם לזה עיין טורי זהב, וש"ך יורה דעה סימן ש"ו, ועיין מגן אברהם סימן תרמ"ח ס"ק ה', ובכורי יעקב סימן תרמ"ט, ובספר שער המלך חלק א' דף צ"ט ע"ב, ועיין בית יעקב סימן קי"ד), ולפי מה שכתב הרדב"ז החדשות סימן תש"ב הוא, דבציבור אם לא אמרו כלל על מנת ליכא קפידא ואדרבה יפה הם עושים ועיין בי"ע סימן תרנ"ח.
ך אין הפרש בין אמר לי ללא אמר, ובין יש לו אתרוג אחר לאין לו, ואפילו דיצא ידי חובה בעל האתרוג מקודם, ואפילו ביום שביעי צריך להחזיר מיד, אלא דאם ידע דיצאו ידי חובה גם בני ביתו באותו יום, אז עד למחר קודם זמן הנטילה יש לו שהות להחזיר כמו שכתב כל זה בספר בכורי יעקב סימן תרנ"ח.
אך מתנה על מנת להחזיר אי צריך שני נטילות, עיין קול אליהו חלק ב' סימן כ"ה, ובספר חוקי חיים סימן ה'.
בך הנותן לולב במתנה יזהר לברך הוא קודם שיתן לאחרים, (כתונת יוסף סימן כ"ז, והביא ראיה מסוכה דף מ"א ע"ב בעובדא דרבן גמליאל, ובספר עיקרי הד"ט סימן ל"ג אות כ"ז דחה ראיתו).
כג המודר הנאה מחבירו לא יקבל לולב במתנה לכתחילה, ואם עשה כן יחזור ויקח עוד הפעם בלא ברכה, ואם אין לו לולב אחר יתננו לאחר במתנה, או מניחו על הסלע, (עיין מחנה אפרים, וקול אליהו חלק ב' סימן ה', ובית השואבה דף קמ"ג ע"ב), ומן ההפקר ולא נתכוין לזכות אינו יוצא ידי חובה, (כפות תמרים, ובכורי יעקב).
כד מי שאסר אתרוג באכילה, לדעת שיבת ציון סימן טו"ב יכולין לצאת בו, אך הבית השואבה אות מ"ד חלק עליו דאסור כל שבעה, יעויין שם, ובספר בכורי יעקב סימן תרמ"ט כתב, דהמודר הנאה מלולב ואתרוג יטול בלא ברכה, ובנדר מאכילה לבד אפילו בברכה.
כה אסור לזלזל אתרוג ושאר מצוות שהנכרים מוכרים, וצריך ליתן יותר מכדי דמיהם, (מגן אברהם), גם בספר בכורי יעקב כתב דיקח מהגוים יותר מכדי דמיהם ולא יחוש דייקרו השער, אלא דאם מוצא במקום אחר על ידי טירחא והוצאת הדרך לא יתן יותר מדאי.
כו יתום שיש לו יכולת לקנות לולב ואתרוג, הנה האפוטרופוס צריך שיקח לו, וכן בשאר מצוות, (גיטין דף נ"ב ופסקו הרמב"ם סוף הלכות נחלות, והטור שולחן ערוך חושן משפט סימן ר"ץ), ואפילו בהידור מצוה חייבין לפי מה שכתבתי בספרי הקטן חקקי לב חלק א' סימן טו"ב, (ועיין בית השואבה דף ק"ב סוף ע"א וריש ע"ב).
זך יקיים הידור מצוה עד שליש אפילו אחר שקנאו להחליפו, (עיין למרן בית יוסף, ולמגן אברהם, ועיין בלבוש שתי סברות בזה, ונהר שלום, וישועות יעקב, ובית השואבה, ועיין שם שהאריך בהא דהידור מצוה עד שליש מדף צ"ב עד דף ק"ב כמה חילוקי דינים, ועיין מאמר מרדכי), וכל זה אפילו יותר משליש היינו דמצא יותר נאה אך לבקש אין חיוב, (בכורי יעקב סימן תרנ"ו), ואם הוא יותר מכביצה אין צריך, ואם יש ספק דפסול ובקושי התירו, יוסיף שליש והותר כמו שכתב שם להדיא, יעויין שם, ואני מוסיף דאם זה דרכו להחמיר בטריפה שהורה בה חכם, כל שכן לדבר מצוה דצריך להיזהר ביותר, ומשום הקריבהו נא לפחתך נמי, ואם חייו דחוקים פטור מהידור מצוה, (ביכורי יעקב סימן תרנ"ו), ולעשות ההידור ממעשר עיין שם להרב הנזכר, וכתב של"ה הקדוש, דההידור מצוה הוא צריך בגוף האתרוג ולא בשושנה, יעויין שם, ואם חבירו אומר לו תזכה אותי לקיים הידור מצוה ותתן לי אתרוגך לא ישמע לו להחליף או למכור, (ועיין בבכורי יעקב סימן תרנ"ו), ומי שיש לו אתרוג כשר מוטב לברך בשלו אף אם של חבירו מהודר טפי, עיין מבי"ט חלק א' סימן מ"ט, ועיין בכורי יעקב סימן תרמ"ה
כח שליח ששינה דתלוי האתרוג בפלוגתא מקרי שליח ששינה, (בכורי יעקב סימן תרנ"ו, ולענין מקח טעות עיין שם בבכורי יעקב).
כט הא דכתב הרב מגן אברהם דמצות אתרוג קודם לפדיון הבן, היינו היכא דלבדו דר ולא אפשר לו לצאת בשל חבירו, (בית השואבה דף צ"ב ע"ב).
ל מי שקלקל אתרוג חבירו כיצד ישלם לו, אם צריך מהודר ויפה כמו שהיה או סגי שיהיה כשר לברכה, עיין מוהר"מ מינץ סימן קי"ג, (ולהתנא בספר משנה למלך פרק טו"ב מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ז', יעויין שם, ומר מחותני הרב השלם הדיין המצוין כמוהר"ר שלמה ג'וקוריל נר"ו רצה להביא ראיה לספק זה ממה שאמרו במעילה דף כ"א ע"א, דר"י אומר בעל הבית לא מעל שהוא אומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע, יעויין שם, ולכאורה יש לצדד לדחות ראיה זו, אך כד מעיינינן שפיר יראה שיש לקיים הראיה, ודו"ק, ועיין חכם צבי סימן ק"כ, ובספר אדמת קדש סימן ס"ד, ונחפה בכסף סימן י"ב, ושבות יעקב חלק ב' סימן ס"ד, ויריעות האהל סימן ל', ועיקרי הד"ט אות ל"א, ובספר ישועות יעקב, ובספר בית השואבה דף ק' וק"א ע"א וב', ושם כתב דאין לחלק בין מזיד לשוגג, יעויין שם), ולענין הלכה אינו חייב לשלם כי אם שיהיה כשר ראוי לברכה כמבואר בדברי הרבנים שזכרנו, יעויין בדבריהם, והחוטף אתרוג קודם החג מחברו המוכר האתרוגים חייב לשלם לו כפי מה שנמכרו האתרוגים, (משבצות זהב סימן תרנ"ו, ועיקרי הד"ט, וישועות יעקב).
לא המקדש אשה באתרוג בחג הסוכות ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, וכן אם אמר לה בניסן, באתרוג הרי את מקודשת לי בתשרי, עיין בספר קמ"ר חלק א' בתשובות סימן כ' וכ"א וכ"ב וכ"ג, דמלכים מדיינים אלו עם אלו בזה, פוק חזי.
לב בשאלה על מנת לצאת בו ידי חובה אי מהני, ונפקא מינה לקדש בו את האשה, עיין בכורי יעקב סימן תרנ"ח, ודין שאול דפסול ביום ראשון, הנה לדידן בחוצה לארץ גם ביום שני, (בכורי יעקב).
לג הלוקח לולב שלא מדעת חבירו, אם ידעינן דקפיד מאד אף בשאר הימים לא יטול, ומדעת אשתו אם מהני, עיין בכורי יעקב סימן תרמ"ט ותרנ"ח דכתב, דמיד האשה שלא מדעת בעלה אפילו אדם חשוב ומסתמא ידעינן ביה דאינו מקפיד, עם כל זה לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך, יעויין שם, ושם כתב דיש להחמיר שלא ליתנו לאחר בלתי רשות הבעלים, ונפקא מינה דאם נתן ונאנס ביד השני אז למפרע גם הראשון לא יצא ידי חובה, יעויין שם, ובמגן אברהם כתב דהא דיוצא בשאר הימים שלא מדעת חבירו, מכל מקום אסור להביאו לביתו או לבית הכנסת שלא מידיעתו, יעויין שם.
לד מה שכתב בשיירי כנסת הגדולה סימן תר"ם דאין חולקין כבוד לרב וחכם גדול בקניית אתרוג, (והבאתיו בספרי סל"ח לנו, וגם בספרי הקטן לב חיים חלק א' סימן צ"א כאשר יעויין שם בסייעתא דשמיא), הנה אפילו לאביו נמי אין לו לחלוק כבוד בזה, (כמו שכתב בבכורי יעקב סוף סימן תרנ"ו).
לה אם יש להמתין שיבוא לו אתרוג נאה יותר, עיין חכם צבי סימן כ"ו, (ויד אליהו סימן מ"ג, וע"ב, ושבות יעקב חלק ב' סימן ל"ז, ועיין שם חלק א' סימן ל"ד, ובספר עיקרי הד"ט, ועיין שער יוסף סימן מ' בין התחיל ללא התחיל במצוה, יעויין שם).
לו אלמנה שהיא עשירה כופין אותה ליתן לדמי אתרוג, (ע"ש סימן ל"ד, ועיין לקמן אות מ"א).
לז מה שנהגו למכור בבית הכנסת ביום טוב עצמו אתרוגים אין פקפוק בדבר, (עיין שיירי כנסת הגדולה סימן ש"ו, ומגן אברהם שם, וחמדת ימים פ"ה מסוכות אות נ"ג, ומרדכי ביום טוב סימן תתרע"ב), ולענין מכירה ביום טוב ומתנה לגמרי, עיין בכורי יעקב סימן תרנ"ח, ולהרב נח"ל חלק ב'.
לח עיר שאין להם אתרוג אי כופין שישלחו להם, עיין עיקרי הד"ט אות ז"ך, ובספרי הקטן לב חיים חלק א' סימן צ"א, ועיין של"ה דכתב דיחיד ידחה מפני ציבור, (ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"ח), ועיין בספר בית יעקב סימן קי"ד דמפני יחיד אין לשלוח יחיד, (יעויין שם, ועיין עוד בספרי זוטא חקקי לב אורח חיים סימן י"ח בזה מה שכתבתי שם בעזר משדי).
לט אם מותר לגזור שלא יקחו לולבים ואתרוגים כי אם אחד לקהלה אחת כדי שלא יהיו מייקרים את השער, על זה עמדתי בתשובה בספרי הקטן לב חיים בסייעתא דשמיא.
מ לא יתן לולבו מתנה לאשה נשואה אלא בתנאי שאין לבעלה רשות בה, וכן לעבד, (בכורי יעקב סימן תרנ"ז), וזה משכחת לאחותו או לאמו, אך לאשה זרה אעיקרא לאו אורח ארעא.
מא שותפים באתרוג אחד אם אינו רוצה להשוות, עיין בכורי יעקב סימן תרנ"ח, והשל"ה הקדוש כתב, דיותר טוב לברך על של הקהל ולא על של שותפות.
מב קניית אתרוג הוא לפי ממון ולא לפי נפשות, (נוהג כצאן יוסף דף ע"ט ע"ב), ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"ח דהעלה, חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות, ואשה פטורה, דלשני הטעמים דמברכת, ועוד דיש סגולה לעצור הטללים ורוחות רעות והיא נהנית, יש לדחות, ומיהו מעכבין לברך אם לא תשלם, יעויין שם.
מג לפי הזוהר הקדוש סדר תרומה הוא שלא לברך על האתרוג שלוקחו בחינם, דהקליפות יונקים מאותן המצוות הבאות בחינם, (נוהג כצאן יוסף דף ע"ט ע"ב, ועיין בספר נחלת יעקב עם אבני שוהם סדר במדבר).
מד יש קונים הקמת ספר תורה או פתיחה בדמים יקרים, ואילו לולב אין לוקחין ויוצאין בלולבו של חבירו, הא ודאי לאו שפיר עביד דעושה העיקר טפל והטפל עיקר, (אורחות יושר פרק ט"ז).
מה יזהר כל מורה צדק בעירו לשלוח לולב ומיניו למי שהוא בבית הסוהר ולא יכלו להוציאו בחג. (ועיין לעיל סימן י"ד אות י"א).
מו מנהג יפה להשים האתרוג בתיבה קטנה ולא בסודר דמוליד ריחא אם יחליף הסודר, ועיין להרב בית דוד סימן רצ"ג ותנ"ג, ובכורי יעקב סימן תרנ"ח, ושם כתב דביום טוב לא ידחוק האתרוג אצל שאר המינים דמוליד ריחא.
מז לא יקח מהגינות של בית תשמישם כי אם דוקא כשאינו מוצא במקום אחר, (ספר החסידים סימן תנ"ח, ומגן אברהם), ויש חילוק בזה בין אילן מאכל דיכול לקצוץ הישראל לאילן סרק שיקצוץ הגוי, (עיין בית השואבה אות ל', ובכורי יעקב סימן תרמ"ט לענין חצר של עבודה זרה), ובקונטרס רוח חיים סימן הנזכר העליתי, דלולבים מבית תפילתם אסור ליקח משום דהם נוטעים אותם אדעתא דמצוה דידהו, דהם נוהגים ליקח לולב בזמן שקבוע להם לעשות בו עבודה, ואית סרך עבודה זרה ומאיס למצוה כאשר יעויין שם בסייעתא דשמיא.
מח אתרוג של ערלה אפילו של חוצה לארץ אסור, (כפות תמרים, ועיין בית יהודה חלק ב' סימן ל', ובי"ע, וישועות יעקב), ודוקא יום ראשון פסול, (בית השואבה דף קנ"א ע"ב, ודף קמ"ו ב', ודף קנ"ז ע"א וב'), ואם נתערב באתרוג אחר אם יוצא בלקיחת שניהם בזה אחר זה, נסתפק בספר קהלת יעקב דף ע"ט והביא ראיה דאינו יוצא, (ועיין בית השואבה אות מ"ה, ועיין להגאון הגדול מרן זקני זיע"א בספר חקרי לב יורה דעה חלק א' סימן צ"ו, ובספר שם חדש הלכה קכ"ד), ועיין בכורי יעקב שהביא מספר פרי מגדים, דאתרוג פסול שנתערב הוא דבר חשוב לאיזה מקומות, ודבר שבמנין לכל המקומות ולא בטיל, והוא הדין לולב והדס וערבה, ושם תמצא היכא דנתערב חד בחד, אם יקח שניהם בזה אחר זה, (ועיין פתח הדביר דף נ"ו ע"ד ובהשמטות, ועיין להגאון בדורינו כמהר"ר שמואל נר"ו בספר טוב טעם ודעת בסוף פסק המורכבין, יעויין שם).
מט אתרוג בשביעית, עיין למרן מלכא מורינו הרב זה הי"ם גדול בספר שורשי הים חלק ב' מדף קמ"ו ואילך, (ועיין להרב המופלא בדורו גאון יעקב גירון ז"ל בספרו הנורא אביר יעקב בחלק אורח חיים מה שהעמיק הרחיב בזה, ברוך שחלק מחכמתו).
ן מה שנוהגים בצפת לקצץ האתרוג על ידי ישראל, עיין בתשובות הרב בצלאל סימן ב' דלא נכון לעשות כן משום טבל אף על פי שמותר בהנאה, (ודברי רבינו בצלאל הביאם בספר עולת שבת ריש סימן תרמ"ח, ועיין מהרשד"ם יורה דעה סימן קצ"ב, ובספר קול אליהו חלק א' סימן מ"ג על דברי הרדב"ז, ועיין בית השואבה אות ל"ט, ועיין לעיל אות י"א וי"ב).
נא אתרוג שבלע איסור באופן דאסור באכילה פסול כל שבעה. (שה"ג, ועיין שיבת ציון סימן ט"ז, וב"ה אות מ"ב ואות נ"ו ואות נ"ח, ופמ"ג, ובכורי יעקב).
נב אתרוג מראה אדום, עיין משחא דרבותא ריש סימן תרמ"ח, (ועיין בקיצור של"ה), ובספר פני אריה סימן ה' הכשיר בשופי וכתב דהמחמיר בזה מפסיד ממונם של ישראל, (ועיין לקמן אות נ"ז).
נג חזזית הוא רוב הנראה לעינים, ואפילו בשתי אבעבועות פסול, ואפילו בשאר הימים אין לברך עליו, (עיין כנסת הגדולה על דברי המבי"ט חלק ב' דף קכ"א, ועיין הרדב"ז חלק ב' סימן קי"ב, ובבאר היטב, ואליהו רבה, וברכי יוסף, ובספר פני אריה סימן ה', ומט"י, ובית השואבה אות ס', ועיין בי"ע).
נד יש מקומות שאין להם אתרוגים, אך הלולבים והדס והערבה מרובים, ויש מהם שלוקחים לימון מהודר הנראה כאתרוג לנענועים והקפת התיבה, והיה לבי מהסס על זה מפני מראית העין ומחזי חס ושלום כחוכא, אך לא ראיתי דבר מפורש כדי למחות למי שעושה כן, (ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"א, ונוהג כצאן יוסף דף פ' ע"א, ובית השואבה אות ס"ב וס"ח), ועיין מרדכי בסוכה סימן תשמ"ט לענין דמעכבים זה את זה, ושם ראיתי לבכורי יעקב שכתב דבגזול דוקא בשאר הימים, אבל בשאינן מינן אפילו מורכב לא יטול אפילו בלא ברכה, וספק מורכב יטול בלא ברכה, ועיין בספר בית דוד סימן תנ"ה, ובספר דבר שמואל סימן פ"ט לענין בד אחד של ערבה דיטול בלא ברכה, ועיין כיוצא בזה בספר לקט הקמח למורכב, (ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"א), ועיין בתשובות כנסת הגדולה סימן מ"ז לענין שני בדי הדס, יעויין שם, ואי צריך לחזור ולברך ועל מה מברך, עיין יכין ובועז סימן קכ"ג וקכ"ט, (ובספר עיקרי הד"ט סימן ל"ג אות י"ב, ויוסף אומץ סימן ב', ומור וקציעה סימן תרנ"א), ועיין בבכורי יעקב בסימן זה להפכו או פסול נמי, (ועיין ש"ך יורה דעה סימן רמ"ט ס"ק ב'), ובספר שדה הארץ חלק ג' סימן מ"ב, דהיכא דהיה פסול צריך לחזור ולברך שנית בין בלולב ובין בסוכה, (ועיין לעיל סימן י"ד אות ה'), ועיין בית השואבה אות פ"ז, דפריש ורמון דהוא מין אחר לא יקח דאתי למסרך, אבל מורכב כיון דהוא מינו ואינו מברך ליכא חששא, יעויין שם.
נה אתרוג המורכב עיין יד אהרן סימן תרמ"ח, ובכורי יעקב שם בסימני מורכב, (ובספר מכתם לדוד סימן י"ח, ועיין מהר"ם אלשיך, ובתשובות מור"ם סימן קי"ד וקכ"ו, וחידושי משבצות זהב סימן תרמ"ט, ויוסף אומץ סימן פ"ב אות ב', שבות יעקב חלק א' סימן ל"ו, עיקרי הד"ט סימן ל"ג אות ג', בית אפרים סימן נ"ו, ובספר זכות אבות בתשובה סימן כ"ה אות א', ומאמר מרדכי דמתוק אינו סימן, משחא דרבותא סימן תרמ"ח, ועיין בשל"ה), סימן למורכב דאין בו בליטות קטנות אלא חלק, ועוד דהעוקץ בולט ואינו שוקע, ועוד דהמיץ שלו רחב והמוהל שלו רב, והקליפה החיצונה קצרה, והאתרוג הוא הגרעין שלו זקוף לאורך האתרוג, והמורכב הגרעין מושכב לרוחב, (עולת שבת, ומגן אברהם, ובכנסת הגדולה, ובאר היטב סימן תרמ"ט), והרב מהרד"ף כתב שם דאין לסמוך על הסימנים הללו אם מוצא ממקום שלא יש ספק כלל, ועיין בית חדש בתשובות סימן קל"ה וקל"ו, דמורכב מאתרוג ולימון אין לברך עליו, (ועיין בית השואבה אות ע"ט, וכפות תמרים דף י"ז ע"ד).
נו על האתרוגים מפארגה וראפיזה ואייא ובעניצע וקורפ'ו וממדינות אל לבאנייא נתהוה מחלוקת גדול, דהרב זיסקינד מינץ מברדי נר"ו וכל קדושיו עמו רבני וגאוני אשכנז, ובכללם הגאון הגדול המפורסם מורנו הרב רבי מאיר אייש נר"ו, והגאון האמיתי רבן של כל בני הגולה מורנו הרב רבי משה סופר נר"ו, ואחריהם חתמו רבני אלפין איש איש מקורפ'ו לפסול אותם, והרב המופלא כמוהר"י ביב'אס נר"ו ממקומו הכשירם, וגם הוא קיבץ רבנים עמו באופן שיצאו למלחמה מערכה לקראת מערכה, ושלחו כל העדויות וכל הפסקים לידי אלו ואלו דאנכי ההדיוט אכנס להכריע ביניהם, ואני בעניי בחמלת ה' עלי עמדתי בארוכה לברר וללבן האמת במה שהוא אמת ככתוב אצלי בתשובות בעזר משדי, והמנהג פשוט לשלוח על ידי כתב עדות מקורפ'ו אף על פי שמוחזקים, וכל שכן דאין ליקח מגוים ארחי ופרחי אפילו שישבע במלכו ובאלה"יו, ובג'ינובא הם מוחזקים יותר מקורפ'ו, ומהתגרים דלא מרעי נפשייהו, ובסימנים החיצונים לא היה צריך אפילו כתב, אלא דמשום השושנה שלא יאמרו דרך גדילתו בכך ושאר חששות צריך כתב, (עיקרי הד"ט שם).
נז בענין הדס המורכב דכשר, עיין בתשובת מור"ם סימן קי"ז, ומור וקציעה, וברכי יוסף, ועיין שבות יעקב חלק א' סימן ל"ו על הדס פאראג והוא מורכב, (ובספר חכם צבי סימן קס"א, ובכורי יעקב סימן תרמ"ו ותרמ"ט).
חן כשידוע שדרכו להוריק כמראה אתרוג כשר אפילו בעודו ירוק, (ג"מ דף קכ"ה סוף ע"ב, ובית השואבה אות ע"ז דכן עיקר), ומנהגם של ישראל תורה היא, (יעויין שם), ומראה האתרוג שדומה לעשבי השדה, עיין למרן בשולחן ערוך דאם חוזר למראה אתרוג כשר, (ועיין בלשון מוהרי"ל, ומגן אברהם, וטורי זהב, ובית חדש, ואליהו רבה, ובאר היטב, ובי"ע, ובמה שכתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים בסייעתא דשמיא), ולענין אתרוג שהוא בוסר ולא נגמר בישולו כשר אם יש בו כביצה, ואם אין בו כביצה אף על פי שעתיד להגדל ואפילו שנגמר בישולו פסול, (עיין טורי זהב, וג"מ דף קכ"ה, ובית השואבה אות פ"ט, ועיין מאמר מרדכי).
נט הדס שיש בו ג'אטאל, עיין בית חדש סימן תרמ"ו, והלק"ט חלק א' סימן ר"ך, ובהדס שיש בו פרחים שנפתחים על ידי המים, עיין זכור לאברהם חלק א' בערך לולב, (ובספרי הקטן חקקי לב חלק א' סימן י"ד, ובקונטרס כף החיים בהלכות שבת בסייעתא דשמיא).
ס אתרוג עקום וכפוף כשר, דדוקא בלולב פסול, (תמים דעים סימן רל"ב, מרן בית יוסף בשם הא"ח, בית דוד סימן תי"א), ועיין בתשובות בספרי הקטן לב חיים דעמדתי על אתרוג כפוף ונעקם בראשו קצת שהוא כגב בעל חטוטרת אם הוא כשר, עיין שם, והיכא דניטל רוב דדו או מקצתו אי כשר לשאר הימים, עיין זכור לאברהם חלק א', ועיין שבות יעקב חלק א' סימן ל"ה, דאם עדיין הוא מחובר ודבוק בו מותר לברך עליו אפילו יום ראשון אם אינו עומד ליתלש דלא במהרה ינתק, אך לדבקו ולחברו על ידי מחט לא, (דלא כמו שכתב הרב בית יעקב סימן קמ"ב וסתר ראיותיו מלחם דעירוב ומאזוב דסוכה, יעויין שם, ועיין בכורי יעקב סימן תרמ"ח), ועיין בית השואבה אות ז"ך באתרוג שנפרץ ותחבו, ושם תמצא לענין נקלף דאפילו מקצתו לא יברך, (עיין שם מאות כ"ח עד אות ל"ב), ושם באות מ"ד לענין אם נשבר רוב העוקץ ולא נשאר מחובר רק במקצת דכניטל ונפרד דמי, יעויין שם, ועיניך תראנה להרב רבי חייא רבא ז"ל בספרו הנחמד צפיחית בדבש סימן ל"ד ול"ה דהעלה דהיכא דהשושנה דבוקה במחט פסול, אך אם נשבר הפטמת ועדיין מחובר כשר יעויין שם, ובכורי יעקב כתב דיום ראשון לא יקח תחוב במחט, (ועיין בית השואבה אות מ"ג, ועיין באר היטב סימן תרמ"ח ס"ק ט"ו, ובאליהו רבה, ובספר מטה אהרן מערכת ח' דף קכ"ט ע"א, ורב צבי סימן ט' כתב להיכא דלא ימצא אחר אם יברך ביום ראשון שהוא שעת הדחק, ועיין מאמר מרדכי).
סא נקבים מחמת קוצים אם עלה עליהם קרום כשר, (ברכי יוסף, ומחזיק ברכה, וזכור לאברהם חלק ג', ועיין מבי"ט חלק ג' סימן מ"ט, וכנסת הגדולה, והרדב"ז חלק ב' סימן קי"א וקפ"ד, וטורי זהב, ואליהו רבה, וישועות יעקב, ובית השואבה אות י"א, ובי"ע סימן תרמ"ח).
סב אתרוג שכתוב בו שמו שכך שלחו לו אם מותר למחקו ביום טוב ואי הוי חציצה, על זה עמדתי בתשובות בספרי הקטן לב חיים בסייעתא דשמיא.
סג על אתרוג פסול דאינו מברך אם יכול לברך שהחיינו, עיין שער אפרים סימן ל"ה.
סד אם נטל האתרוג מעוקצו ולא נגע בגוף האתרוג אי יצא ידי חובה, עיין פני אריה סימן י"א, (ועיין מלא רצון בסוכה לדף י"ג ע"ב ודו"ק).
סה נקב מפולש ושאינו מפולש ואם חסר ללא חסר, יש בזה שתי סברות ויש נפקותא ביניהם, וביארם בבכורי יעקב סימן תרמ"ח, ומכל מקום ניקב ולא חסר, חסר ולא ניקב לדידן הוא דלא יברך, (ג"מ דף קכ"ד ע"א, ומחזיק ברכה), ובמפולש דיש שני פירושים נקטינן להחמיר, ועיין בכורי יעקב, ושם כתב דחסר אפילו בשאר הימים לא יברך, יעויין שם.
סו תו כתב הרב בכורי יעקב סימן תרמ"ח וזה לשונו, ובעיני ראיתי אתרוג שכבר עבר יותר משנה תמימה מעת שנתלש מהאילן, שנשמר מקליטת אויר על ידי הסגר בכלי של מתכות, והיה מונח במקום קר ולח קצת ועל ידי זה נשאר לו נויו ולחותו ובדקתיו ומצאתי בו לחות הרבה, ובכי האי גוונא נראה לי להתיר של אשתקד על ידי בדיקת חוט אם לא נתכווץ ונפסד הדרו, עכ"ל.
סז מאי דקיימא לן דניקב כאיסר אם הוא מרובע או ארוך, רואין אי כד מעגילת ליה הוי כאיסר פסול. (מגן אברהם, ועיין להרב בית השואבה אות ט').
סח אין שיעור בהרחקת החזזית זה לזה דאפילו אין ביניהם רק כחוט השערה פסול ואין להקל, (בית השואבה אות מ"ו), ואם עלה רובו חזזית אפילו מצד אחד פסול, (מט"י בלקוטיו דף ס"ג ע"ג), ובמיעוטו משני צדדים פסול כמו שכתב המגן אברהם, מחצה ומחצה במקום אחד נקטינן לחומרא לפי מה שכתב השלחן ערוך בעל התניא אות נ'.
סט אם לא היה בו דד מעולם וניכר דבמקום הפטמת כמו גומא בתחילת ברייתו כשר, (כנסת הגדולה משם המבי"ט חלק ג' סימן מ"ט, ועיין למרן בית יוסף משם הארחות חיים, ומט"י בלקוטיו, ובית השואבה אות ל"ז ול"ח, ועיין מגן אברהם, ואליהו רבה), ואפילו דבאותו אילן נמצאו עם פטמת. (בית השואבה אות ט"ל ואות מ').
ע אתרוג היבש שאינו מוציא ליחה יבדוק במחט על ידי חוט, ולא יעביר המחט מעבר לעבר שלא יפסל על ידי נקב מפולש, (תוספות יום טוב, ומט"י, ועיין מחזיק ברכה, ומור וקציעה, עיקרי הד"ט, ובית השואבה אות ב' וג', ובספר מאמר מרדכי, ושם לענין מנומר, ובכורי יעקב מה שפירש בו).
עא פיסול יבשות ברובו או בחוטמו פסול, (מס"י, ובית השואבה אות ה'), והטומנים בדבש עיין שם אות ו' דפוסל דהוא ככבוש, ואתרוג הכמוש כשר, (שם אות ז', ועוד אות ס"ז, ושרוי במים מעת לעת אות ס"ו), וכבוש בחומץ או בחרדל או שלוק או מבושל או נפל עליו מים בתלוש ותפח פסול כמו שכתב בשלחן ערוך, (ועיין בכורי יעקב, ושם בב"ה אות ס"ד וס"ו וס"ח), ובהדס וערבה שרוי במים מעת לעת הכשיר בבכורי יעקב סוף סימן תרמ"ז, (ועיין למרן בית יוסף, ולמור"ם סימן תר"ס, ובאר היטב סימן תרמ"ח ס"ק כ"ד, ובית דוד סימן תנ"ב, וזכור לאברהם חלק ג').
עב איזה מקום נקרא חוטמו, נחלקו הפוסקים, ועיין גט מקושר נבון דף קכ"ד ע"ג דנקטינן לחומרא לפסול בכל השיפוע, ועובי גובהו בכלל הפיסול, גם בדד עצמו פוסל חזזית בכל שהוא, (ב"ה אות נ"ב), ושינוי מראה ופיסול יבש ונסדק בחוטמו אפילו כל שהוא, (אות נ"ג), ופסול כל שבעה דאין זה הדר, והוא הדין לכל פסולי אתרוג, ואפילו אבעבוע אחת דהוא חזזית פוסל בחוטמו, (כמו שכתוב שם אות נ"ו).
עג החזזית שאינה נראית כי אם על ידי עיון גדול ובדיקה רבה ומי שיש לו יותר ראיה זכה יראהו אינו פוסל, (מבי"ט חלק ג' סימן ס"ט, הובאו דבריו בכנסת הגדולה, והרדב"ז הישנות סוף סימן קי"א, ובית השואבה אות נ"ז), ואם אינו ניכר במשמוש ואינו גבוה משאר, טוב לו ליקח מממונו מזה משיברך על מתנה, (שם אות ח"ן משם הרב המבי"ט, הובאו דבריו בכנסת הגדולה, ועיין מט"י בליקוטיו דף ס"ג ע"ג).
עד חזזית אם קולפו וחוזר למראה אתרוג כשר, ובלבד שלא יטול אלא הקליפה דקה של מעלה דאם לא כן יהיה חסר, (הרדב"ז הישנות סימן קי"א, וב"ה אות ס"ב).
עה שחור או לבן דינו כחזזית ליפסל אפילו במיעוט כשהוא בשתים ושלשה מקומות, ואם הוא במקום אחד פוסל ברובו, ובמקום שהאתרוגים שלהם כעין שחרות מעט כשרים, ואם היו שחורות ביותר פסולים בכל מקום, (שלחן ערוך), עוד פסק בשולחן ערוך, העגול ככדור פסול, וכתב בעטרת זקנים דאפילו אינו עגול כל כך ככדור ממש פסול, (ועיין בבית השואבה אות ס"ט ע' ע"א ע"ה, יעויין שם, ועיין מה שכתב בבכורי יעקב בזה).
עו אתרוג תפוח וסרוח שנימוח כל בשרו בפנים וקליפתו קיימת נקטינן להחמיר דפסול בכל ענין, (בית השואבה אות ט"ז - כ"א, ועיין בכור שור דף קט"ז ע"ב, ובכורי יעקב סימן תרמ"ח).
עז בניקב באילן ויש לנו ספק אם הבשר קיים יש להקל מספק ספיקא, אלא דאין לברך אפילו דיתרבו ספקות וספקי ספקי ספיקות, (בית השואבה אות ב', ובכורי יעקב סימן תרמ"ח, ועיין מכתם לדוד סימן י"ח, הובאו דבריו בב"ה אות פ"א, ולפי זה אתה תדין למה שכתב בספר שמחת יום טוב סימן צ"ד לענין כל מי שמגיע לולב בידו, ועמד על דבריו בספר שורשי הים לגאון עוזינו מורינו הרב הים הגדול ז"ל בפרק ז' דלולב הלכה י"ג, ורב אחאי גאון עמיתנו בתורה הרב מוהרש"א בספרו הנחמד שם שלמה בשאלות ותשובות סימן ב', יעויין שם, ודו"ק).
עח אם היה שיעורו כביצה ובימי החג נצטמק ונתמעט כשר, (בית השואבה אות צ"א על דברי הרב בית דוד), ועיין שם באות צ' לענין אם אירע זה קודם החג, דאף על גב דכשר כיון דהיה בו מעיקרא שיעור מכל מקום יחזור אחר הידור מצוה, יעויין שם, (ועיין ברכי יוסף סימן תרמ"ח, ועיין בספרי הקטן רוח חיים מה שכתבתי בזה בסייעתא דשמיא, ועיין ארץ יהודה דף י"א ע"ד, ובכורי יעקב), וגדול ביותר אינו פוסל כמו שכתב הר"ן, ובית יוסף, אלא דאיכא למיחש דנלאה ידו ולא יטלנו כל השעות דצריך ליטלו, ובפרט בהושענא רבא דהוא זמן ארוך וחלוש מהלילה ויהי ע"ר.
עט אתרוג ביום ראשון של סוכות צריך לכוין בלקיחתו שיתוקן עון אדם הראשון שהיה אתרוג, וזהו ראשון לחשבון עונות דהיינו החטא הראשון, (שם שמואל דף ל"ה ריש ע"א), ויתכן דבעבור זה אקדמיה קרא לאתרוג לרמוז דמעביר ראשון ראשון, ועיין בספר פאת נגב סימן ל' דעמד בזה, דקרא הקדים לאתרוג קודם הלולב ואיך הברכה היא על נטילת לולב, עיין שם מה שכתב, ובכונת הלולב, ואתה קח לך ספר זאת חוקת התורה ק"ק, ותמצא שם כל הכונות הראויות לכוין.
פ כל הפסולין פוסלין כל שבעה חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה דכשרים משני ואילך, (של"ה, ועיין בבכורי יעקב), ובנסדק רובו האריך בבית השואבה מאות כ"ב עד אות כ"ז, ובנסדק כל שהוא בדדיו דפסול, (שם באות ל"ז, ובכורי יעקב שם).
פא אם נמצא שני לולבים דבוקים זה בזה עד שנראין כאחד אי כשר כמו שהוא, ואי כשר כשמפרידן ולוקח אחד מהם שירצה, על זה עמדתי בספרי הקטן לב חיים בסייעתא דשמיא, ובבית השואבה אות ע"ג וע"ד כתב, התיום דהיינו שנים דבוקים זה בזה, דעת רב האי גאון והקדמונים שבדורו שהיו פוסלין אותו כמו שכתב הרוקח סימן ר"כ, (ועיין למרן בית יוסף, והלבוש), ולהפרידם וליקח האחד גם כן לא יועיל, יעויין שם, ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"ח לענין שני אתרוגים הדבוקים זה בזה.
פב על הלולבים שהם כפופים ראשיהם הנקראים קאדינאדו בלשוננו, על זה עמד משוש לבנו תפארת חכמים מורנו הרב מוהר"י נאבא'רו זלה"ה בשאלות ותשובות מבין דבר שעדיין לא נדפס, והרבה להביא ראיות על זה והעלה דהם כשרים, וגם אני בעוניי כתבתי בזה זאת לפנים בספרי הקטן רוח חיים סימן תרמ"ה, והן בעון נשרף חבל על דאבדין ולא משתכחין.
פג הפרש בין עקום לכפוף, עיין הרדב"ז, ועיין כפות תמרים, ובכורי יעקב, דנכון להחמיר בשניהם, וכפוף וסדוק בראשו בכל שהוא אי דוקא ממש קאמרי או לאו דוקא, עיין אליהו רבה, ובכורי יעקב, ובמה שרמזתי בזה בספרי זוטא רוח חיים סימן תרמ"ה, ושם בבכורי יעקב סוף סימן תרמ"ה העלה להלכה דסדוק וכפוף כל שהוא פסול יעויין שם, וכפוף דפסול היינו כאגמון דומה לאיש גיבן, (ועיין הרדב"ז חלק ב' סימן רנ"ט, וכפות תמרים).
פד לולבים שמחוברין העלין זה בזה על ידי אותו אודם והוא כמקל אינו נכון ליטלו, דנענוע הלולב הוא קשקוש העלין כמו שכתב הריטב"א ובעינן טפח חוץ לאגד וכיון דמחובר הרי הוא כאגד ואין לו שיעור, ולכן אין לאגוד הלולב למעלה, וביום טוב אסור להפרידם, האמנם שלש עלין הראשונים יהיו מחוברים מעצמן, (בכורי יעקב).
פה לולב שהוא כחץ ועדיין אין לו עלין כלל פסול דלשון לולב היינו שמלבלבין, (פרישה), נכון להחמיר שלא ליקח לולב אלא אם כן עליו שוכבין זה על זה ועולין עם השדרה, (בכורי יעקב), ואם עלה אחד עומד בעיקרו למטה מהשיעור של לולב ועלה אחת למעלה בתוך שיעור הלולב או שניהם למטה מהשיעור, נכון להחמיר, (בכורי יעקב).
פו ניקור העכברים ויבש ומנומר, היכא דתקנו ואינו ניכר עיין בכורי יעקב סימן תרמ"ט, ועיין להרב משאת בנימין סימן טו"ב ארבעה חילוקים בהא דיבשים, (ועיין שם להרב בכורי יעקב, ועיין מה שכתב רב רחומאי רב ספרא נר"ו בספרו היקר פתח הדביר דף מ' ע"ב לענין לולב יבש היכא דלא נמצא אחר, יעויין שם), ובלולב שנקבוהו עכברים, הרב בית דוד בסימן תמ"ז הכשיר, והבית השואבה אות י"ג החמיר, יעויין שם.
פז בנשברה השדרה נמי פסול ואפילו בשאר ימים ולא דמי לטריפה, (שאילת יעב"ץ חלק א' סימן ע"א, וברכי יוסף, ובית השואבה דף ק"ב ע"ב, ובי"ע סימן תרמ"ה).
פח אם התיומת מתחילת ברייתו לא היה אלא עלה אחד, בשעת הדחק יש להתיר ביום ראשון, (זרע אמת חלק א' סימן צ"ד ה"ד, הרב מחזיק ברכה, ובכורי יעקב סימן תרמ"ז, ועיין במאמר מרדכי), ובלולב שיש לו שני תיומות נסתפק הפרי מגדים, והבכורי יעקב כתב דטפי עדיף, יעו"ש.
פט יש לולבין שהם כלים בשתי עלין באמצע ולא מפסלי אלא בנקטמו השתי עלין, (עיין למרן בית יוסף, ובספר בית דוד סימן תמ"ו ותמ"ח, וזרע אמת חלק ג' סימן ע"ב, ועיקרי הד"ט סימן ג"ל אות כ"א, ובית השואבה אות י"ב, ובכורי יעקב), ומצוה מן המובחר שלא ליטול לולב שעליו פרודות ונוטות לצדדין אף על פי שאינן תלויות למטה, דאף על פי דהוא כשר מן הדין כיון שאינן תלויות למטה, מכל מקום לא יצא ידי חובת מצוה מן המובחר, (מאמר מרדכי סימן תרמ"ה).
ץ לולבין דראשי העלין העליונים יש בהן כקוץ ארוך קצת ודק מאד, ונקטמו כל הקוצין הללו והעלין נשארו שלמים דכשרים מספק ספיקא, עיין זרע אמת חלק ג' סימן ג', ובעיקרי הד"ט סימן ג"ל אות כ"א.
צא קטום בלולב פסול אפילו אין לו אחר, אך בהדס כשר בשעת הדחק, (בית חדש, תפארת שמואל, יד אהרן, ועיין בכורי יעקב).
צב בעלה האמצעי יש לחוש ולא יברך, (גט מקושר נבון בתוספותיו על הרא"ם דף ק"ך ע"א וע"ב).
צג נקטם ראשו היינו דנשבר ונפרד רובו משאר הלולב בין ברוחב העלה בין בעוביו, אבל אם נשבר מעט בראשו ועדיין מחובר בו דאם חוזר ומעמידו נשאר עומד למעלה כשר, (בכורי יעקב, ועיין שם שהאריך, ועיין מה שכתב בספר מאמר מרדכי).
צד עקום לפניו לצד שכנגד השדרה אפילו בשעת הדחק אין להכשיר, אך בעקום לאחריו דהיינו שנעקם לצד השדרה בשעת הדחק כשר, (עיין כפות תמרים, וגט מקושר נבון דף ק"כ, ועיין הרדב"ז הישנות סימן רנ"ח, וכפות תמרים שם על דבריו, ובי"ע).
צה אם נתנו במכבש לישר עקמימותו הכשיר הלק"ט חלק ב' סוף סימן רכ"א, ובלבד שלא יהא ניכר, (בית השואבה אות כ"ג).
צו יש להחמיר בכפיפת העלין לפניהם כהרדב"ז, ואם ראשי העלין כפופין לצדדין וכולו עומד אין להחמיר, ואם כל עליו או רובן כפופין יש להחמיר, (בית השואבה אות כ"ח ואות כ"ט ואות ל"א), ובכפיפת ראש השדרה פסול בין לפניו בין לאחריו בין מהצדדים, (שם אות ל', ועיין בכורי יעקב).
צז הרוצה לבדוק עלה העליון יזהר שלא להפריד העלין זה מזה אלא יכול לבדוק אותו בראיה בעלמא, וכל שרואה שם דבוק על ידי דבר אדום וכיוצא לא יגע בו כדי שלא להפריד העלין הדבוקים שהרי מן הסתם אז לא נחלק העלה האמצעי, ואם נחלק לא נחלק כי אם מעט, (מאמר מרדכי סימן תרמ"ה).
צח הדס שנקטם ראשו ולא ימצא אחר והוא יום טוב שאי אפשר לחתכו שלא יהא נראה, יש להקל, (בית דוד סימן ת"ן, ועיין מהריב"ל חלק ג' סימן קט"ז, ומחזיק ברכה, ובכורי יעקב, ועיין עוד שם בבכורי יעקב סימן תרמ"ו אי מותר למעט על ידי נכרי ביום טוב כדי להכשיר, ועיין בספר אדרת אליהו על הרא"ם, ועיין לעיל בדיני סוכה).
צט הדס צריך עבות כל שיעור אורכו ולעיכובא ברובו, (ברכי יוסף, ושיורי ברכה יורה דעה סימן א"ך אות א', וערך השולחן סימן תרמ"ה, ובכורי יעקב שם).
ק פסולי הדס לא שנא מיום טוב ראשון לשאר הימים, (תמים דעים סימן זכ"ר, ועיין פני יהושע סימן ג', היכא דנשרו עליו בשאר הימים).
קא אם עומד קן עבות בין שני קנים שאינן עבות מצטרפים, וקן פסול בין הכשרים מתחילת הקן הפסול דהיינו ממקום התחלת עלין על הקן הכשר שאין למעלה הימנו אין מצטרפים, (בכורי יעקב, ועיין ארץ יהודה דף י"א ע"א, ובספר מאמר מרדכי).
קב אתרוג והדס במחובר בעציץ מלא עפר וגדל שם נסתפק הפרי מגדים, והבכורי יעקב כתב דאין מקום להסתפק מכמה טעמי דאינו יוצא ידי חובה.
קג יושבי אירופה יוצאין במינים הגדלים באיי האימריקה הגם דאין הגידול בשוה, משום דכיון דנוטל הגדל סמוך לארץ למטה זה מקרי דרך גדילתו דהכי מסתברא, (בכורי יעקב סימן תרנ"א).
קד אם ההדס ארוך שני טפחים ויש בו בכל האורך שני טפחים ומשהו עבות מפוזר, אי נימא דכשר כיון דרוב שיעור עבות יש כאן, או כל שהרוב של הדס אינו עבות לאו הדר הוא ופסול, וצריך עיון, (פרי מגדים), והבכורי יעקב פשיט ליה להכשיר.
קה בהדס יש להחמיר להצריך קן אחד וראשו לח כולו, ובשני קנים התחתונים על כל פנים עלה אחד לח דזה כשר לדעת הרמב"ם, והרא"ם, ומוהרימ"ט, (בכורי יעקב סימן תרמ"ו).
קו מתוך שראיתי דהשמשים של בתי כנסיות אין איש שם לב להראות ההדסים לאיזה חכם הבקי בדינים אם הם כשרות, וחוששני דרובן פסולות, ופסולי ההדס הן הם יותר הווה ומרובה מהערבה, ולולב ואתרוג נבדקים על ידי מרביצי התורה ואם כן אין חששא כי אם בהדס, בעבור זאת אנכי תקנתי פה אזמיר יע"א להזמין לתלמיד חכם אחד ירא שמים ובקי בדיני ההדס, דיהיה יושב בחנות של המוכר הדסים כדי שיבחר לו כל הכשרות, ומהם ימכור לבעלי לולב ולשמשי קהלות, וגזרתי על המוכר שלא יוכל למכור כי אם מאותן שאומר לו החכם שהן כשרות, וכן נעשה מזה ארבעה שנים שנה אחר שנה, וחוקה חקקתי גזירה גזרתי שיקבלו עליהם לעשות כסדר הזה, יהי רצון שכן יהיה תמיד עד ביאת משיחנו, אמן.
קז הדס שאין עלי ראשו של זה מגיע לעוקצו של זה פסול מקל וחומר דלולב, (מור וקציעה), וכל שיש משהו נוסף על חציו דהן עבות כשר, (ברכי יוסף).
קח שיעור היבשות אפילו אם נפרך בצפורן אם עדיין ירוקין כשר, ואינן נקראין יבשין אלא כשילבינו פניהם אחר שיפרכו בצפורן, (משאת בנימין סימן טו"ב, ומגן אברהם).
קט ערבה שנקטם ראשה פסולה, ונקטם ראשה היינו העץ של מעלה, (תמים דעים סימן רל"א, וכנסת הגדולה, ומגן אברהם, וש"י), ובזכור לאברהם חלק ג' כתב, דנוהגים דאין מדקדקין כי אם בשלשה עלין העליונין, וסיים להלכה דצריך בשיעור שלשה טפחים שלא ינשרו רוב העלין, ושלא נסדקו רוב העלין, ושלא יהיו מדולדלין מהקנה, יעויין שם, ואדומות ושחורות פסולות, (פרי מגדים, ובכורי יעקב).
קי ערבה הגדלה בנחל מצוה מן המובחר, (עיין מאמר מרדכי, וגט מקושר נבון דף קט"ז ע"ב), ובכורי יעקב [כתב], דדוקא לכתחילה, יעויין שם, וערבה שנתלשה בו ביום אסור, (עץ החיים כסברת הרשב"א, בכורי יעקב סימן תרנ"א), ואמירה לגוי מיום ראשון לשני אסור, ואף אם הגוי תלש בפיו ולא ביד אסור, (עיין פרי מגדים, ובכורי יעקב סימן תרנ"ה).
קיא יש להזהר שלא למעט העלין מהערבה, (עטרת זקנים), ורוב העלין בערבה היינו אפילו בצירוף שלמטה כמו הדס, (בכורי יעקב).
קיב קשירת הלולב צריך שיהיה במיניו, (של"ה הקדוש), ובספר מורה באצבע סימן ט' אות רצ"א כתב, דבעלה לולב לא שייך קשירה, ויקשור ביום טוב הלולב עם ההדס והערבה, וקשר של קיימא לא יעשה ביום טוב בלולב אלא עניבה, ואם במינו התיר החמדת ימים בפ"ה מסוכות אות ו', (ועיין משחא דרבותא דף ר"ט ע"ד), ובכורי יעקב סימן תרנ"א החמיר וחלק על המורה באצבע דמיקל, (ועוד שם סוף סימן תרנ"ד, ובמאמר מרדכי), וצריך שיעשה ארבעה קשרים עם קשר האגודה נגד האבות ויוסף הצדיק, (רבינו מנוח, ועיין מאמר מרדכי), ויש נוהגין שלש אגודות בלולב ושלש למטה בערבות נגד ארבעה אבות, והאליהו זוטא כתב טעם אחר, כי לול"ב גימטריא ששים ושמונה ושלש אגודות הרי שבעים ואחד כמנין הסנהדרין, (קיצור של"ה, ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"א).
קיג הלולב צריך שיהיה גבוה מההדס והערבה לפחות עוד טפח, והשיעור של הלולב יהיה לפחות ארבעה טפחים, וטוב שימדוד, (מרדכי פרק שלישי דסוכה סימן תשמ"ח).
קיד ההדס והערבה צריך שיהיה בהם בכל אחד שנים עשר גודלים, ובלולב סימן טו"ב תהיה לנו, ויש מקילין דההדס והערבה עשרה גודלים, ובלולב שלשה עשר או ארבעה עשר, ושיעור אתרוג כביצה, (עיין בית השואבה דף קנ"ח ע"א וב', ודף קנ"ט ע"א וב'), וההדס צריך שיהיה גבוה מהערבה, (מגן דוד דף י"ג ע"ד, וכנסת הגדולה סימן תרנ"א משם מוהר"י וייל, ועיין חכם צבי סימן קס"ה בשיעור אתרוג), הדס שהוא שלשה טפחים, כשענפיו הקטנים אין בהם שלש אינן מצטרפין ולא יועיל צירוף בעלין, (פרי מגדים, ובי"ע), ולענין הטפחים דלולב אם הם בינוניים, עיין לרב חביבא ספרא רבה ויקירא בספרו הנחמד פתח הדביר דף קצ"ג ע"ג, יעויין שם.
קטו בטעם שאין אוגדין את האתרוג עם הלולב, עיין הרדב"ז בספר מגן דוד דף י"ג ע"ב, (ועיין נוהג כצאן יוסף דף פ' ע"א, במה שהכריח על מה שאין מברכין על כפות תמרים).
קטז איטר יד, עיין טורי זהב סימן תרנ"א אות ג', ומגן אברהם אות ט', וחוט השני סימן כ"ח, לענין תפילין, (ובאר היטב סימן כ"ז ס"ק י"ז, דעת קדושים מערכת א'), ובקיצור של"ה כתב בימין דידיה, ושולט בשתי ידיו בימין דידיה ואם היפך יצא, (ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"א, ובמאמר מרדכי), ולענין הנענועין איטר יד לא ישנה הרוחות כמו שכתב שם בבכורי יעקב סימן הנזכר, (ועיין ישועות יעקב).
קיז בל תוסיף בארבעה מינים, עיין דעת קדושים מערכת מ' אות כ"ח, (ועיין פנים מאירות חלק א' סימן ט' וסימן ס', ובספר שבות יעקב חלק ב' סימן כ"ח), ובצביעת הלולב יעויין שם בשבות יעקב, והנשים עוברות נמי על בל תוסיף, (שדה הארץ חלק ג' סימן ל"ב, ועיין בספר בכורי יעקב סימן תרנ"א חילוקי דינים בבל תוסיף, ועיין ישועות יעקב).
קיח אסור להתענות עד שש שעות כדי להמתין ללולב ומיניו, ולכן פחות מחצי היום יאכל, ואם יש לו אופן שלא ישכח כגון דשלח שליח להביא לולב או הולך הוא בעצמו אז יאכל, (בי"ע סימן תרנ"א), והן הם דברי המ"א, ושל"ה, דאם אין לו לולב ימתין עד חצי היום אך לא יתענה יותר מחצי היום, יעויין שם.
קיט מי שאין לו לולב לא יקיף דהוא פוגם חס ושלום, (עיין בית דוד סימן תס"ב, והרשב"ש סימן ז', וזכור לאברהם, ועיקרי הד"ט סימן ל"ג אות י', ובכנסת הגדולה סימן תר"מ, ובשיירי שלו סימן תרס"ד, ובספר נגיד ומצוה, ובחמדת ימים פרק ה' מסוכות אות ל"ד, ופרק ו' אות מ"ח, וכתונת יוסף סימן כ"ח), ואפילו ביום הושענא רבא לא יקיף עם הערבה, (רש"ל, ובית חדש, ומגן אברהם סימן תרס"ד ס"ק ב', ושיירי כנסת הגדולה סימן תר"ם, ובית דוד סימן תס"ב, ואליהו רבה, וזכור לאברהם חלק ג', וקמח סולת דף קנ"ב, ובכורי יעקב סימן תר"ם אות ו', עיין שם ומה שכתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים סימן תר"ם).
קך לאחוז הספר תורה בהקפה קודם להקפת התיבה, ואם אפשר לקיים שתיהם מה טוב, (לדוד אמת סימן ד' אות י"ד).
קכא מנהג עיר הקדש ת"ו במהרה בימינו אמן לעשות הקפת התיבה תיכף אחר ההלל, וכן בעיר הקדש חברון תוב"ב, (קרבן חגיגה סימן פ"ו, לדוד אמת סימן ד' אות י"ג, ועיין לקט הקמח הלכות סוכה ולולב, ועיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן חקקי לב באורח חיים סימן ו', ועוד כתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים סימן תר"ם בארוכה במה שהשבתי על פתקא ששלח לי בזה הרב המובהק עמית בתורה מוכתר בכתר מלכות כבוד מורנו הרב רבי יעקב אביגדור נר"ו פוק חזי), ועיין בית דוד סימן תע"ו דכתב דאם הוא אחר המוסף יצניעו הספר תורה ויעשו פתיחה מחדש יעויין שם, ובשבת כולם נוהגים לעשות הקפה קודם מוסף בעוד שהספר תורה בתיבה, אלא דהברכי יוסף סימן תר"ם כתב דבארץ ישראל אין אומרים הושענות בשבת יעויין שם, ובמורה באצבע סימן ט' אות רצ"ג כתב, וטוב לעשות ההושענות כמנהג ארץ ישראל כמו שכתב הרב המגן, וכן הסכים הרב בכורי יעקב סימן תר"ם אות א', ובנוהג כצאן יוסף דף ע"ב החזיק במנהג דהוא אחר המוסף, יעויין שם.
קכב מי שדחף חבירו בעת ההושענות או בהקפה או בשמחת תורה והזיקו אם הוא חייב לשלם, עיין להרא"ש כלל ק"א, והביא דבריו מרן בית יוסף בסוף חושן משפט, יעויין שם.
קכג האבל שלא נהג אבילות עדיין לא יקיף, אבל תוך שנים עשר חדש על אביו ואמו יקיף, (עיין ערך לחם, ושיירי כנסת הגדולה, וזכור לאברהם חלק ג', ושולחן גבוה, ועיין דגול מרבבה, ופרי מגדים, ובכורי יעקב סימן תר"ם, ובספר מאמר מרדכי).
קכד אין הגידם נוטל בשיניו, (הלק"ט חלק א' סימן ע"ז, בית יעקב סימן קמ"ט, ועיין פרי מגדים, ובכורי יעקב בסימן תרנ"א), ובשל"ה כתב דיקח בזרועו.
קכה אם יש לו מכה או כויה וכיוצא בידו, דהוכרח לקשור סודר דק או רטיה על ידו אי הוי זה חציצה, עיין מרדכי פרק ג' דסוכה סימן תש"ן, (ומחצית השקל סימן תרנ"א, ושמחת יהודה אליעזר דף קנ"ד ע"ג, מטה אהרן מערכת ח', ובספר פחד יצחק, ועיין סמא דחיי סימן ט"ו לענין טבעות, ועיין יד אהרן משם כפות תמרים, ועיין עיקרי הד"ט סימן ל"ג אות כ"ה), ומכל מקום בית יד אפילו הזמן קר אסור, (ועיין למרן מלכא מורינו הרב שרשי הים חלק א' דף קכ"ט ואילך, ולהרב מאמר המלך דף ע' ואילך, ועיין לקמן אות ק"מ).
קכו נשים דמברכות על הלולב וסוכה, עיין הרדב"ז חלק ה' בתשובות מן השמים סימן ח', (ברכי יוסף סימן תרנ"ד, ובספרו שיורי ברכה סימן תקפ"ט, ובספרו יוסף אומץ סימן פ"ב, ועיין שער המלך פרק שישי דלולב הלכה כ"ה, ובשמים ראש סימן ע"ב, וכסא דהרסנא שם, וישועות יעקב סימן תר"ם).
קכז אם בא לבית הכנסת ומצאם שמתחילין הלל יאמר הלל עמהם וינענע עם הציבור, (עיין להרב מחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן תרנ"א).
קכח כתב מוהרי"ל ומוהרי"ו דלולב אותיות ל"ו ל"ב, כלומר ל"ו צדיקים שבכל דור ודור, וכנגד ל"ו מסכתות, וכנגד התורה שמתחלת בב' ומסיימת בל', ואתרוג גימטריא שש מאות ועשר ועם שלשה מינים גימטריא שש מאות ושלש עשרה דשקול כנגד תרי"ג מצוות, גם לול"ב גימטריא חיי"ם, רמז למי שקונה אתרוג ולולב יפים זוכה לבנים צדיקים בעלי תורה שיש להם לב בתורה וזוכים לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא, (של"ה הקדוש), וכן כתב בספר אורחות יושר פרק ט"ז, דסגולת לקיחת הלולב הלא היא דזוכה לזרע כשר וחכם אם אינו עושה לשם יוהרא, יעויין שם, ובספר ארץ יהודה דף י"א ע"ד הביא עוד דאתנח סימנא, ל"ו חכמו ישכילו על ל"ו מסכתות, הרי בלולב תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ועוד הביא מספר פענח רזא שכתב דראש התורה וסופה ל"ב, וריש נביאים וסוף נביאים ל"ו הרי לולב, ובא לציו"ן הה"מ שם להנח"ק יעויין שם, ועיין עוד רמזים נכונים בקונטרס נפש חיים מערכת ל', ובספרי זוטא נפש כל חי דיבור המתחיל לולב בעזר משדי, ומנהג אשכנז שלוקחים ששים ושמונה ערבות כמנין חיים, (הג"ה בקיצור של"ה).
קכט כשאוגד הלולב יניח ההדס בימין הלולב ויהא נראה למעלה מהערבה, והערבות בשמאל הלולב, ויזהר שיהא פני השדרה נגד פניו של אדם, דהיינו ימין הלולב לימין האדם ושמאל הלולב לשמאל האדם ופני הלולב כלפי חוץ, בסוד וראית את אחורי ופני לא יראו, (ועיין בכורי עקב סימן תרנ"א).
קל ויזהר בשעת הנענועין שיהא השדרה של הלולב מגולה נגד פניו של אדם, ולא יסבב הערבות מכל צד באופן שלא יקרב ההדס לאתרוג, (השל"ה, ועיין פרי מגדים, ובכורי יעקב).
קלא לא יעביר ההדס והערבה תחת הקשר, אלא יתיר ויקשור מפני דנושרין העלין, (בכורי יעקב סימן תרנ"ב).
קלב יש להזהר לקשור בעלי לולב בשני קשרים זה על זה, או בקשר אחד ותחיבת ראשי עלין באגד שלא יותר הקשר וכדברי ראבי"ה, ובפרט שדבר קל הוא לעשות המצוה כתקונה, בכורי יעקב סימן תרנ"א, ועיין שם, ובפרי מגדים באופן מעשה הקשר
קלג בהקפה לא ימתין לחברו אלא כל אחד ממקומו יקיף, ולא יהיה הקפדה מי בראש, ועל ידי זה יועיל שלא יתבטלו מהקפה בשביל כבודם, (בכורי יעקב סימן תר"ם אות ז'), וכתבו בשיירי כנסת הגדולה, ושל"ה הקדוש, מאן דאית ליה לולב ואינו מקיף רעה רבה עושה, יעויין שם.
קלד אשה וגוי וקטן פחות משלש עשרה שאגדו הלולב במיניו יתירנו ויאגדנו מחדש, ולמעלה בלולב עלתה קשירתם, (בי"ע סימן תרמ"ט).
קלה ביום טוב ראשון טוב יותר לילך למקום שיש לולב מלילך למקום שמתפללין בלי לולב, (בסימן תקצ"ה, ועיין בי"ע ריש סימן תרנ"א).
קלו אם טעה בשבת והוציא הלולב מן המים יחזירנו, וגם ביום טוב אם לא היה במים לא יתן מים בכלי ליתן בו הלולב, (ולהחליף המים מכלי אל כלי עם הלולב בתוכו, שם בי"ע, ועיין מה שכתבתי לעיל בזה).
קלז הדס להריח בו במוצאי שבת, עיין למורנו הרב ראש יוסף, ובקונטרס כף החיים סימן ל"ב, גם לענין אתרוג להריח בו שלא בשעת נטילה דיריח ויברך עליו הנותן ריח טוב בפירות, (עיין במור"ם סוף סימן תרל"ח, ובספר ראש יוסף, ועטרת זקנים), ובאליהו רבה אסר להריח כל היום, ושל"ה כתב דלא יריח באתרוג בשעת הברכה, (ועיין שער המלך דף צ"א ע"א, ומאמר מרדכי, ובכורי יעקב סוף סימן תרל"ח, ועיין שם סימן תרנ"ב ותרנ"ג, ובמרדכי סוף סוכה, ועיין בית השואבה, ועיין נהר שלום סימן תרס"ה, לענין הוקצה למצותו בו ביום).
קלח לאכול מן האתרוג אי מהני תנאי, עיין בכורי יעקב סימן תרמ"ט, ואי מהני פדיון עיין בשמים ראש סימן ר"א, ובכסא דהרסנא, ודע דשני מיני מוקצה יש בזה, ואיכא שלשה נפקותות בין מוקצה הראשון לשני, וכבר ביארם יפה הגאון בכורי יעקב בסימן תרנ"ג, וכתב שם דאפילו קודם יום ראשון כיון שיחדו נאסר, יעויין שם.
קלט אתרוג שנתנו לנוי בסוכה וכן לולב, לא יעשה נענועין בארבע רוחות כי אם יברך וינענע קצת ותו לא, ולא יטלנו בהלל ובהקפה, (אדני פז, ועיין שיבת ציון סימן ט"ז, ובית השואבה אות נ"ג חילק בין יום ראשון לשאר הימים).
קמ אתרוגין שבאו ביום טוב מחוץ לתחום, וכן לשלוח אתרוג על ידי גוי לעיר אחרת ביום טוב עיין רש"ל סימן ח', (ודבר משה חלק א' סימן ל"ה ול"ו, ובית דינו של שלמה סימן ט"ו, ותשב"ץ חלק א' סימן ל"ז, וריח שדה סימן י"ד, ובארות המים סימן ל"ה), ובספר עוגת אליהו סימן י"ג כתב, דלא יש שום פקפוק בדבר, וכן כתב בשל"ה, אך כתב דמשבת ליום טוב לא ישלח והיינו אם יגיע לשם, (ועיין בספר מאמר מרדכי, ובכורי יעקב סימן תרנ"ה חילק בין אתרוג לשאר מינין ובין ליחיד לכשהוא לרבים, ועיין ישועות יעקב, וכסא אליהו שם, ובמה שכתבתי בספרי הקטן חקקי לב אורח חיים סימן י"ח בעזר משדי).
קמא לא טוב עושין המניחין איסטיריקה בלולב, וכן שלא ליקח הלולב בבית יד אפילו שהזמן קר וכל שכן בכריכת סודר, (עיין אגורה באהלך סימן ל"ג דף י"ב, ובכורי יעקב סימן תרנ"א, וישועות יעקב, ופרי מגדים, ועוד תשובות, ותראה שם בבי"ע באותו סימן, ועיין לעיל אות קכ"ה).
קמב אם חל יום ראשון בשבת, כל חומרות יום ראשון איתיה ביום שני אף לארץ ישראל, ואין צריך לומר בחוצה לארץ, (בכורי יעקב).
קמג נענועין באנא ה' אם הוא שתי פעמים או פעם אחת, עיין בספרי הקטן רוח חיים סימן תרנ"א שעמדתי על לשון הזוהר הקדוש ודברי התיקונין בשתי מקומות, (ובדברי חמדת ימים פ"ה מסוכות אות כ"ה, והנגיד ומצוה, ובכורי יעקב סימן תרנ"א, עיין שם באורך בסייעתא דשמיא), ובמורה באצבע אות רצ"ב כתב, בהלל ארבעה נענועים כמו שעשה בסוכה, הודו ראשון פעם אחת, אנא הושיעה נא שתי פעמים, הודו אחרון פעם אחת, יעויין שם, וכפי המגן אברהם הוא דשני נענועים בתיבה אחת, אך נוהגין לעשות בכל נקודה, ובנוהג כצאן יוסף דף פ' ע"ב הביא סיגנון אחר, הודו פעם אחת, יאמר נא ישראל שתים, בית אהרן שלש, יראי ה' ארבע, אנא הושיעה נא שתי פעמים הרי שש, הודו בסוף שתי פעמים הרי שמונה, (ועיין אוצר נחמד, ובתקונים תיקון ו' ותיקון כ"א, ומאמר מרדכי, ושולחן גבוה, ובכורי יעקב סימן תרנ"א).
קמג[הטעות במקור] ידוע החלום שמביא מורנו הרב מנחם ריקאנטי סדר אמור, דהיה מרחיק אות ה' משם הוי"ה ברוך הוא בשביל שלא היה מנענע הלולב עם האתרוג, (וכן כתב הערוך, ובספר המנהגים), ועיין גן המלך סימן קל"ח, וזקן אהרן סימן כ"ב לענין ליקח בימין האתרוג נמי, (ועיין מגן דוד דף י"ג ע"ב, ועיין בישועות יעקב), ולכתחילה יש לחוש בשעת הנטילה שלא לצרף כולם בימין, כמו שכתב בבכורי יעקב, (ועיין כפות תמרים דף ט"ו ע"ב).
קמד כתב הגאון בעל בכורי יעקב בסימן תרנ"א אות ל"ג וזה לשונו, בדין זה דנענוע רבו השיטות של הראשונים והאחרונים, ומנהגינו כשיטת השלחן ערוך, דהיינו שיוליך לכל צד שלש פעמים ויביא שלש פעמים, ובעוד שמוליך ומביא יכנס וינענע העלין, אכן הרוצה לצאת כל השיטות יעשה בדרך זה, שיעשה בתחילה הולכה גדולה דהיינו שיוליך הלולב מכנגדו להלאה כל מה שיכול, ובעוד שזרועיו פשוטות יעשה לשם שלש הולכות והבאות קטנות, דהיינו שימשך מעט אליו ויחזור ויוליך מכנגדו, ולאחר שסיים שלש הולכות קטנות יביא הלולב אליו, ויעשה גם כן שלש הולכות והבאות קטנות, וזו הולכה והבאה אחת, ואחר כך עוד שתי הולכות והבאות פשוטות בלי הולכות והבאות קטנות, ויכפפם העלין בעת שמוליך ומביא בכל הולכה שלש פעמים ובכל הבאה שלש פעמים, וכן יעשה לכל צד, וכן דעת הב"מ, ורש"ל, וטורי זהב, שבעל נפש יחמיר לעצמו כן, אכן כתב האליהו רבה דכל זה לבעל נפש בפני עצמו אבל בבית הכנסת אין לשנות ממנהגינו, עכ"ל, ועיין הרדב"ז החדשות סימן רנ"ז, דכתב דהנענוע צריך שלש פעמים על החזה ואחר כך מהפך פניו אל הימין, (ובמאמר מרדכי, ושולחן גבוה).
קמה בסדר ההקפה נוהגים כמו שנוהגים בכל הוצאת ספר תורה, (ועיין בכורי יעקב סימן תס"ז אות ה', ומה שכתב שם על דברי רב האי גאון בהקפת שתי פעמים), ובסוד הקפת התיבה מה שצריך לכוין בכל יום, תמצא בספר נהר שלום להרב הקדוש מוהרש"ש זיע"א דף ע"ז ע"א.
קמו מנהג רבינו האר"י לאחוז הלולב בידו אחר הושענות ואחר קדיש ההלל שלא יהיה עליו כמשאוי ואפילו בהושענא רבא, (אליהו רבה, ובכורי יעקב סימן תרנ"ב).
קמז כתב בספר אורחות יושר פרק ט"ז וזה לשונו, לפעמים אינו נוטל לולב כלל מפני קמצנותו שלא שלחו לו לולב יותר מהודר, וזה הוראה שאינו נוטל את הלולב אלא להתהלל נגד בני אדם, ולא יפה הם עושים אותם עשירים ששולח להם הרב לולב או אתרוג, ומשום שלא שלח להם לולב מהודר כטוב בעיניהם, או ששלח לחברו לולב או אתרוג יותר ממנו, אינו רוצה ליטול כלל ומברך על לולב של חברו ומאבד טובה הרבה לנשמתו, וכן ראיתי כמה בעלי בתים שיש לאל ידם לקנות לולב או אתרוג ונוטלין לולב שאול או במתנה או מן הקהל ותרעומת הרבה עליהן, וראיתי בעירנו זו מנהג גרוע והוא, כשהשמש נוטל הלולב ליתן לכל אחד ואחד לברך ברכת לולב, אינו שומטו השמש מידו ליתנו ביד המברך אלא מחזיק השמש הלולב בידו, ושתים רעות עשו עמי, אחד שאינן יוצאין ידי חובה דנטילה בעינן ולא נגיעה, ועוד שמברכין ברכה לבטלה שהוא מברך על נטילת לולב ואינו נוטלו אלא נוגעו, על כן הירא את דבר ה' צריך ליטלם בידו ולחבר הלולב עם האתרוג ולנענעם, וכן צריך השמש כשנותן את הלולב ליתן אותו בידם ולשמוט ידו ממנו מכל וכל שישאר ביד המברך הלולב עם האתרוג, וכן צריך ליזהר לברך עובר לעשייתן, והיינו שיברך הברכה בעוד שהלולב ביד השמש ואחר כך יטלם, והשמש לא יתן הלולב ביד המברך עד שיברך תחילה, ואזהרה זאת מוטלת על החכם או על שליח ציבור הנותן הלולב ביד השמש שצריך להזהירם על זה שהשמש איש בער לא ידע, עכ"ל, (ועיין למורנו הרב הגדול שרשי הים חלק א' דף ל"ז ריש ע"ד).
קמח נטילת לולב לא דמי לתפילה ובדיקת חמץ, ולכן אם התחיל בהיתר אינו מפסיק. (שמן המאור).
קמט ההושענות מתחיל בא' ומסיים בל' שהוא א"ל, ואנחנו נוהגים לומר המ' דהוא א"ם רמז לאם הבנים שמחה שהוא בינה בחינת סוכה כידוע, כן נראה לעניות דעתי, וכשאומר אני והו יכוין שיהיה בלי אל"ף, והוא השם הראשון משם ע"ב כך צריך לכוין, ובפירוש ההושענות ראה תראה בספר בתי אבות פירושים וביאורים נחמדים, (ועוד לו להרב ז"ל בספרו הנורא בית דוד סימן תקכ"ז ותקכ"ט, ובפיוט סובבי תורתיך עיין שם סימן תנ"ח, ועוד לו בספרו ימי דוד יעויין שם), ובסדר הושענות יום הששי, עיין בספר חמדת ימים בחלק שבת, יעויין שם.
קן ההיכל יהיה פתוח עד שמכניסין הספר תורה להיכל אחר ההקפה, (קיצור של"ה), וכן נוהגין בכל תפוצות ישראל.
קנא בענין הנענועין כתב הרב נוהג כצאן יוסף דף ע"א ע"א, דתחילה מזרח ואחר כך דרום משום כל פינות, ואחר כך מערב שהוא גם כן פנים, ואחר כך צפון, מוליך ומביא מעלה ומוריד, וכל נענוע שלש, (ועיין קיצור של"ה), ורבינו האר"י זיע"א כתב שש קצוות, (כן כתב בבכורי יעקב סימן תרמ"ד, ועיין להרמ"ע סימן נ', ובתשובות בית חדש סימן מ"ב, ומוהרח"ש סימן ט', ולקט הקמח, ופנים מאירות חלק א' סימן פ"ח, ובספר עיקרי הד"ט סימן ה' וסימן ל"ו), ועיין בספר אוצר נחמד סדר הנענועים בארבע רוחות, והביא שם דמה שאין מנענעין בהזכרת ה', אסמכוהו אקרא אז ירננו עצי היער מלפני ה', וכן הביא בקיצור של"ה, ועוד שם בקיצור של"ה דשלשים וששה נענועים נגד שלשים וששה צדיקים, ונגד שלשים וששה מליצי יושר, יעויין שם, והרב חיד"א בקונטרס מורה באצבע סימן ט' אות רצ"א כתב, דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב, עכ"ל, וצריך לומר ומעלה בוי"ו יתירה, (ועיין דב"ש סימן רפ"ט), ומה שכתב שם בקיצור של"ה דלא יהפך פניו ממזרח, הוא כפי מנהג האשכנזים ולא לנו, מכל מקום כתב שם דלא יוליך הלולב למטה כשמנענע, (ועיין בספר בית יהודה חלק א' סימן כ"ב לענין נענוע הלולב), ויהיה ראשו למעלה ועוקצו למטה, (וכן כתב בקיצור של"ה).
קנב מה שאנו אומרים בהושענות יום שני, ואנו קורין בתורה ובחמשה עשר, עיין טור ובית יוסף, וטורי זהב, ובכורי יעקב סימן תרס"ב.
קנג אין לברך ביום שני שהחיינו, (עיין כסא אליהו סימן תרס"ב, והטעם עיין בית דוד סימן תי"ז), ואם שכח לומר שהחיינו יברך בשאר הימים כמו שכתב בבכורי יעקב סימן תרמ"ד, ומי שלא היה לו לולב עד יום השביעי יאמר שהחיינו ביום השביעי, (כנסת הגדולה סימן תרמ"ח).
דק"ן ראיתי חידוש גדול ונפלא להגאון בעל ספר בכורי יעקב סימן תרנ"ח, דהנוטל לולב סביבות המקדש או אצל קברי בית דוד וקבר חולדה, גם בזמן הזה מקיים מצות עשה מדאורייתא כל שבעה, ויטול אותו בכונת ספק דאורייתא ולא על דעת שמקיים מצוה דרבנן דלא יעבור על בל תגרע ובל תוסיף, ונפקא מינה דלא יקל בשאר הימים משום ספיקא דרבנן להקל דאין להקל כן בירושלים, וגם לענין הפסולים שהוכשרו בשאר הימים בסימן תרמ"ט, יש להחמיר בירושלים כמו ביום ראשון, וכן לענין שאול יש להחמיר בשאר הימים, ולא ראה לשום אחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהזכירו דבר מזה אשר הוא ברור לדעתו, יעויין שם, [ועיין גט פשוט דף פ"ז, דביאר גבול קצה הר ציון והתחלת ירושלים, ועיין ברכי יוסף יורה דעה סוף סימן רצ"ד].
הקן אם לא נטל לולב יטול בין השמשות, וביום ראשון מחלוקת אי יברך, והעלו דספק ברכות להקל גם ביום ראשון, אך ביום שביעי בין השמשות לא יטול משום דהלילה יום טוב, (עיין פרי מגדים, ואליהו רבה, ובשלחן ערוך סימן תרנ"ב).
קנו משעלה עמוד השחר עד הנץ החמה שהוא ארבע מילין דהיינו שעה וחמישית שעה, לא יטול לכתחילה, והמתפלל בבוקר לא יטול קודם תפילה אלא בהלל, ואם עדיין אינו הנץ החמה יטול בסוכה אחר התפילה בלא ברכה, (בכורי יעקב סימן תרנ"ב), ולפי זה התפילה ראשונה שמתפללין בחול המועד בקהלה קדושה עץ החיים יכוננה בצדק, וקהלה קדושה תלמוד תורה יכוננה בצדק בבוקר השכם, לא יעשו כן בחול המועד סוכות וימתינו מעט כדי שיהא לפחות ההלל עם הנץ החמה, ובהושענא רבא איני רואה שום תיקון כי קשה להם להמתין, ומן הראוי דגזברי הקהלה קדושה יתנו דעתם על זה שיזהירו להמזמר שיאחר מלהתחיל, ויאמר הזמירות לאט לאט, שלא יברכו העם על נטילת לולב כי אם בשעת הלל, והמזכה את הרבים יצניע את הלולב ולא יראנו לעם עד אחר תפילת שחרית, וממילא רווחא דכשבאים לברך כולם אחר העמידה קודם ההלל כל העם בכנופיא זה אחר זה, יתאחר השעה ויהיה דבר בעתו עם הנץ החמה, ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"ב דכתב, דאם לקחו קודם הנץ החמה אין צורך להניחו וללוקחו מחדש, יעויין שם.
זקן יום טוב שני של גלויות הוא כדין שאר הימים, אבל אין מברכין על נטילת לולב בשמיני עצרת, (ועיין להרב בית השואבה אות נ"ה ואות נ"ט).
קנח לולב דבירך שהחיינו יום ראשון אינו פוטר זמן דקידוש ליל שני, ולכך נוהגין ליקח פרי חדש. (בי"ע סימן תרנ"א).
נקט פסולי ראשון לא מברכין בשני, ואינו משום זלזול יום טוב מה שאין מברכין אלא מספק, ולכן אם חסר כל שהוא או דניטלה מהפטמת ולא עשה גומא מברך בשני, ולכך אין נוטלין לולב ואין יושבין בסוכה ביום שמיני עצרת, (בכורי יעקב סימן תרמ"ט), ועיין שם באותו סימן דחסר לא יברך בשאר הימים והיינו היכא דניכר, יעויין שם.
קס בספרי זוטא העולה על רוח"י בסימן תרנ"ב, הבאתי מהרוקח סימן שנ"ג, ובשמים ראש סימן ע"ד, דאין לשתות מים וקאב"י בבקרים של ימי החג קודם שיברך על הלולב כמו יום תענית כאשר יעויין שם בטעמו, והגם דמלתא כדנא קשה מאד דצריך הברכה על לולב ותיקין עם הנץ החמה, ויש בני אדם דעל הרוב לא יוכלו לעשות טהרת הגוף אם לא ישתה קאב"י, ומוכרח להתאחר כדי לילך לבית הכנסת, הנה הזריז יתן דעתו לכוין את השעה ויעלה זה וזה בידו והכל לשם שמים, וזו היא ליראי ה' ולחושבי שמו כמבואר שם בהרא"ש, (ועיין בכורי יעקב סימן תרנ"ב אות ה', ועוד שם בסימן תרמ"ח).
קסא נטל לולב וחשב דהיה בו כל המינים ובירך, לא יברך עוד אלא יחבר שאר המינים ויטול, וכן אם היה חסר ערבה אחת, (יוסף אומץ סימן ב'), וכן הדין אם בירך על הפסול דאף אם יטול אחר כך כשר לא יברך, (פרי מגדים, ובכורי יעקב).
קסב ביום שני יזהר שלא יטול לולב אחר שלא נטל בראשון, אלא בשני הימים יקח לולב אחד בשביל שלא יכנס בספק ברכת שהחיינו, ואינו רשאי ליקח פרי חדש או בגד חדש בעת ההיא כדי להתחייב בשהחיינו דהוא הפסק, (בכורי יעקב סימן תרס"ב, ועיין ישועות יעקב), ולפי זה המברך על לולב של המזכה וביום שני הולך לבית הכנסת אחר להתפלל, מהיות טוב ילך לבית הכנסת שהלך ביום ראשון ויברך על הלולב ואחרי כן ילך למקום שלבו חפץ.
קסג כתב בספר בכורי יעקב סימן תרמ"ד, ישכים בבוקר לברך על הלולב בתוך הסוכה בתחילת הנץ החמה, ויברך ברכות השחר קודם ברכת נטילת לולב, יעויין שם, גם בספר מורה באצבע סימן ט' אות רצ"א הזהיר דיעשה הנענועים בבוקר בתוך הסוכה, יעויין שם, ואם שכח לברך אם אמר הלל ונענע לא יברך כמו שכתב הבי"ע סימן תרנ"א.
קסד הטעם דהברכה היא על נטילת לולב ולא על לקיחת, עיין הרשב"א חלק א' סימן קנ"ז, (ולהרב הלבוש, ונוהג כצאן יוסף דף פ' ע"א בהג"ה, ועיין להרב פתח הדביר נר"ו דף מ"ג ע"ג).
קסה בכל ימי הסוכות נוהגים לומר מזמור פ"ג אחר ההושענות. (נוהג כצאן יוסף דף פ' סוף ע"ב).
קסו בתחילה יקח האתרוג שלא כדרך גידולו כשבא לברך ואחר כך יחזירהו דרך גידולו, (נוהג כצאן יוסף דף ע"ט סוף ע"ד, ועוד שם דף פ' סוף ע"א וריש ע"ב, דהשוה דין חליצת תפילין וחבירו בא להניחם עם דין לקיחת לולב ואתרוג מיד חבירו, ועיין מאמר מרדכי, ובכורי יעקב סימן תרמ"ד וסימן תרנ"א), ובקיצור של"ה כתב דבשעת הברכה יקח בהפכו עד שיגמור הברכה, יעויין שם, ואם בירך ונטל מיושב יצא בדיעבד פרי מגדים, ובכורי יעקב.