מועד לכל חי סימן יג
<< · מועד לכל חי · סימן יג · >>
סימן יג[עריכה]
שפתי תפתח כי תרבו תפילה לאלקינו שבשמים,
וסדר התשליך לשטף מים
א בחודש הזה יתאמץ בתפילותיו מפני דהתפילה במדה שביעית שהיא ואמת, ובתשרי נענה אפילו יחיד, וזהו לכל אשר יקראוהו באמת, וכן קרוב אתה ה' וכל מצותיך אמונה, והיינו נמי ענני באמת ישעך, (הרב חומת אנך סימן קי"ט אות ה'), ולפי זה מה נעים טעם הרמב"ם דבחר הקדוש ברוך הוא לדון בתשרי שיש בו שבע מצוות, שופר, כפור, סוכה, ארבעה מינים שבלולב, דהם שבע ולכך נקרא שביעי, (עיין שולחן גבוה סימן תקפ"ד), ולפי האמור אתי שפיר דבא בכוון לקבל תפילתינו ברצון בזכות שבע בזמן הראוי לו שב"ח ב"ן בחר"י.
ב תפילות ראש השנה ויום הכפורים יצטרכו ליחיד בכל עת, לכך אנו אומרים קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין. (חומת אנך סדר וילך, ועיין נמי שם בתהלים על הפסוק ואני תפילתי לך ה' עת רצון).
ג כתוב בליקוטי יקרים, ובספר עבודה ומורה דרך דף רע"ז ע"ב וזה לשונו, ועוד צריך אני לעוררך בענין התפילות של ראש השנה ויום הכפורים שהעולם אומרים אותם באמת בהתעוררות גדול, אך עיקר מגמתם שהם מתעוררים הוא בפיוטים ותפילות החדשים הנאמרים במחזור, אבל התפילה הסדורה בפסוקי דזמרה וקרבנות וקריאת שמע ותפילה הם אומרים במרוצה כמו בכל השנה, ואינם יודעים כי זה העיקר וזה התוספת ולא יקובל התוספת בלתי העיקר, ובדרושים של הרב רבי בער יש שם דרוש ארוך בגנות אנשים האלה, ואתה ידעת ממנהג הקדוש מוהר"ר מנחם ז"ל שעשה העיקר עיקר, ובפרט ביום נורא כזה דצריך לשום נפשו בכפו ובכוונת התיבות והאותיות ובזה מעלים התפילות הפסולות של כל השנה, עכ"ל, ובחמדת ימים האריך בזה בתפילת מנחה של ראש השנה פ"ז אות קמ"ה, שיכוין להעלות שאר מנחות דנפסלו מחסרון כונה.
ד טוב לומר בחזרה עם שליח ציבור תיבה בתיבה בשפה רפה וגם פיוט אוחילה, זולת דהשמות לא יזכיר היחיד, (כן כתב בספר שערי תשובה).
ה ליל ראש השנה שחל במוצאי שבת מתפללין מתוך הספר, ולא יהיה חושש בשביל שעדיין לא אמרו ברכת מאורי האש דיש להקל בדבר, (שערי תשובה סימן תקצ"ט).
ו חייב אדם לחזור התפילות של ראש השנה ויום הכפורים שיהיו שגורים בפיו כראוי אפילו שאינו שליח ציבור, וכן ילמד לבנו סדר התפילה כדי שלא יצטרך להפסיק באמצע תפילתו כדי להורות לו. (הרב באר היטב).
ז בראש השנה נותנין שני אנשים הנגשים אל ה' משני צדדי השליח ציבור, מזה אחד ומזה אחד כמו ביום הכפורים, ונכון הוא, (מרדכי פ"ק דתעניות, ושולחן גבוה סימן תקס"ו ותקצ"א).
ח ראוי לגבאי הקהל קדוש לחקור היטב קודם ראש השנה אם יש להשליח ציבור איזה הקפדה וקטטה עם איזה יחיד מהקהל הקדוש דיעשו שלום ביניהם, ואם הדבר קשה דאי אפשר לתווך השלום ביניהם, יבקשו מהיחיד שילך לקהל קדוש אחר להתפלל. (ועיין משבצות זהב בפריו).
ט לפחות בימים נוראים כשאומר י"א סממני הקטורת יכוין למדות העליונות כי"מ אוה"מ חג"ת נחב"ה, ובברוך שאמר יכוין לי"ג מכילן דרחמי אחת לאחת כנודע, גם יזהר לפחות בראש השנה ויום הכפורים ושבת תשובה לומר גם כן פסוק מה יקר חסדך אחר שילבש הטלית.
יוד כל מי שאינו בוכה בתפילות ראש השנה ויום הכפורים הוא הוראה דאין נשמתו הגונה, ואם נופלת עליו בכיה יחוש שמא דנין אותו בעת ההיא ויגמור בלבו לשוב אל ה' מלב ומנפש, (כן כתב מוהרח"ו, ומדרש תלפיות מערכת ב').
יא כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, כל שכן חזנים בתפילת הציבור שזכות הרבים מסייעתן ואינן צריכין למליץ לבקש מהמלאכים, רק שיהיו הגונים ויתנהגו בדרכי השליחי ציבור הטובים והכשרים כדי שתהא כתר זו הולמתן להפיק רצון מה', ולא יהיו מאותם שנאמר עליהם נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, על כן לא יתגאה בקולו הערב, ולא תהיה כונתו אלא לכבד ה' ממה שחננו ולהשיג רצונו, ואם ידע לפני מי הוא עומד אזי טוב לו ואין צורך יותר כי בזה יזכה לכל המעלות הטובות ולהתפלל ממעמקי הלב, לפיכך יצייר ה' יתברך נגדו תמיד ולא יזוז ממחשבתו ומובטח שתקובל תפילתו, וביחוד להשגיח על מוצא שפתיו שיהיה מתוקן, ושיהיו פיו ולבו שוין לטובה בכונה שלימה, (הרב עמודי שמים דף פ"ז ע"א, וכבר הזכרתי בקונטרס כף החיים דלא הבאתי שם מדיני שליח ציבור והנהגותיו, מאחר דשמתי לך מקום במקום הראוי לו ואספתי באומרי"ם כיד ה' הטובה עלי).
יב בתוכי ישתומם לבי, דלפי הזוהר הקדוש חלק ג' דף קצ"ו ע"ב, ועוד שם בחלק ג' דף קמ"א ודף קמ"ב, מוכח ונראה דכשם שאנו אומרים יהי רצון על מנוחת הנשמות בניסן, כמו כן ראוי להתפלל בתשרי, וכן ראיתי שכתב בספר הזכירה דף ל"א ע"ב כאשר יעויין שם, ואם כן אנכי לא ידעתי מדוע לא נתקן לאומרו היהי רצון הלז כאשר נדפס בספר שכיות החמדה גם בחודש תשרי, ולפחות בעשרת ימי תשובה דספרי כולם פתוחים ונידונים כל העולם ושוכני עפר בכלל, מן הראוי להתפלל עליהם לעתות כאל.
יג מה שכתב הכלבו דשליח ציבור המתפלל שחרית יקרא בספר תורה, הנה בימים הנוראים דראוי להחמיר בכל דבר צריך לחוש לדברי הכלבו, אלא דהדבר קשה לעשותו משום דתכבד העבודה על השלוחי ציבור דעייפים ויגעים, ונותנים הפרשה להמסייע או להמברך השני, ואי לדידי צייתי לא יחושו על הכבוד ולא יקפידו זה על זה, ויקיימו דברי הכל בו לתת להשני לומר גם שחרית, ומאן דקפיד יאמר הכל, ורשאי אדם לעייף את עצמו, ובשוין לטובה יבוא על נכון מיום לחבירו.
יד כתוב בספר החסידים סימן ק"ל וזה לשונו, יאחז צדיק דרכו, יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעות עיניו אשר תמיד בוכה ומתחנן, אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקדוש ברוך הוא תפילתו ועושה חפצו שנאמר טהור ידים יוסיף אומץ, עכ"ל, ובסימן קל"א כתב וזה לשונו, אם שואל אדם דבר שהוא שבח לבורא, כגון על לימוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים ושופך את נפשו עליו, הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו ואף על פי שאין בידו מעשים טובים, עכ"ל.
טו הואיל ואתא לידן דברי ספר החסידים הללו, שייך השת"א הכא להביא פה כדי שיהיה לזכרון בין עיניך, ואעתיק לפניך לשון התיקונים תיקון ו' דף כ"ב ע"א וזה לשונו, ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דלהון, הדא הוא דכתיב לאמור לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא איש לדרכו פנו בעסקין דלהון באורחין דלהון, איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא, ולאו אינון מסטרא דאילין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, אלא כולהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזוני וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים טובים ואינון עזי נפש ככלבים דאינון אומין דעלמא דצווחין לגביה ולית לון בושת אנפין דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזור שכינתא לקודשא בריך הוא דאיהי מרחקא מיניה למיהדר לגביה ואידמיין לכלבים דאיתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, ועוד אינון שאלין מזונא וכסויא ועונה דאיהי עונת זווגייהו דאתמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע ולא אית מאן דשאיל מזונא דאיהי תורה, ושארה דשכינתא ואיהי אימא עילאה דאיתמר בה ואל תטוש תורת אמך, כסותה דא כסויא דציצית ועטיפו דיליה ותפילין דיד דאיתמר בה תפילה לעני כי יעטוף, ועונתה דא קריאת שמע בעונתה, דאם שלש אלה לא יעשה לה לשכינתא ויצאה חנם אין כסף, לית ליה כיסופא מן שכינתא חציף איהו, עכ"ל, ויחרד האיש וילפת הקורא דברים הללו, ואיך לא ישים אל לבו לכוין בתפילותיו דלא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד לאקמא שכינתא מעפרא, וראה בעיניך בספר אור המאיר דהעתיק דבריו בספר עבודה ומורה דרך, מוסר מלכים על החושבים דהם שאלות גשמיות לתועלת האדם, ושם פירש כל אמירות יהי רצון של לילי ראש השנה דאינן דברים כפשוטן תועליות גשמיות, עיין שם.
טז אף על גב דבימים נוראים ליכא משום משמיע קולו בתפילתו, הא מיהא לא יהא בקול רם אלא בקול נמוך בלב נשבר ונדכה ושלא יבלבל לאחרים העומדים בצדו, (עיין ברכי יוסף, ומחזיק ברכה סימן תקפ"ב, ושלמי חגיגה דף ש"ט ע"ב, ובאר היטב, ושולחן גבוה, וחמדת ימים פ"ו מר"ה אות נ"ד - נ"ו, ושם פ"ז אות ע"ג, ועבודה ומורה דרך דף ס"ז סוף ע"ב, ומשחא דרבותא, וכרם שלמה, ובזכור לאברהם, ועיין נמי באליהו זוטא שהאריך בזה יעויין שם), וביותר צריך להזהר בחזרה דלא ירים קול יותר מן השליח ציבור, (ועיין בספר בית דוד סימן שע"א, וסימן שע"ו), ובמשבצות זהב בפריו סימן תקצ"ד כתב, דרשאים שנים להתפלל בספר אחד, ואחד קורא ואחד שומע אחריו ואומר עמו מלה במלה יעויין שם, ובספר אדני פז קרא תגר על המנהג דאומרים הקהל בקול רם זכרנו, מי כמוך, וכתוב, ובספר חיים, עיין שם, דיש ללמד זכות דהוא בכונה מכוונת שלא ישכחו מלאומרו.
טוב. אונן יתפלל כדרכו בראש השנה כיון דאין קוברין כי אם אחר יציאה מבית הכנסת, (כן העלה להלכה בספר כרם שלמה), והיכא דנקבר מתו ביום ראשון של ראש השנה אם מותר להיות שליח ציבור ביום השני, עיין אשל מפרי סימן תקפ"א, והגאון הגדול הרמ"ז הורה לשליח ציבור שלא לעבור לפני התיבה שהיה אונן ביום הכפורים, ולטעם דמדת הדין מתוחה כנגדו, אפילו אם פסק שבעה אמרו דאין מתפלל, וצריך לומר דבשליח ציבור קבוע דליכא דעדיף מיניה מה יעשו ומוכרח לעבור לפני התיבה היכא דהוא אבל, (ועיין בספר מקום שמואל סימן ע"ז, ובספר נודע ביהודה חלק א' סימן ג"ל, ובספר שער המלך חלק א' דף ב', ודו"ק).
חי. כתב בספר הזכירה דף ט' סוף ע"ב משם רב ש"ג וזה לשונו, כל המכוין בעת התחלת אדון עולם בזה כידוע שתפילתו נשמעת ואין שטן ומקטרג בו ואויביו נופלים תחתיו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים איתו, אדון עולם גימטריא אין סוף, אדון עולם אשר ראשי תיבות גימטריא ע"ב וסופי תיבות מר"ן, ונרמזים בו ארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אשר מלך אותיות מיכאל, הוא מוליך כל התפילות ומקריב קרבנות לה' יתברך ועל ידי זה מוחל עונות, (של"ה), ועל כל פנים אם לא יכול לכוין כל פעם יזהר לכוין בראש השנה וביום הכפורים, וביותר יזהר השליח ציבור בזה, עיין לעיל ענין שליח ציבור, עכ"ל, (ועיין בקונטרס כף החיים סימן ט' אות ה' מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא).
יט בענין הפיוטים עיין הרדב"ז חלק ג' סימן תקל"ב, (דעת קדושים מערכת ק', וברכי יוסף, ומחזיק ברכה משם מוהרח"ו, ושל"ה הקדוש משם הגאונים, ובספר שמש צדקה סימן ל"ז, ובתורת השלמים סימן תקנ"ב), ובכפל לעילא ולעילא עיין מחצית השקל, ועיין מה שכתב בנוהג כצאן יוסף, וכנראה דהוא מנהג אשכנז בלבד.
ך כתב בספר הזכירה דף ט' ע"א מספר מ"מ וזה לשונו, שמעתי שהיה רב אחד גדול והיה אומר על שהיו מאריכין בברכות ותפילות ונענש על זה בעולם הזה, וכתב עוד שם מעון אריכת הגלות שהחזנים מנגנין ומאחרים זמן קריאת שמע בזמנה, (ועיין מזה בשל"ה, וסולת בלולה סימן נ"ג), וביותר יזהרו בימים נוראים, ומצאתי כתוב מעשה שאירע בחסיד אחד שהיה מתפלל בראש השנה וביום הכפורים כמנהגינו שמהדרין אחר אנשים מהוגנים, ובתוך התפילה ראה החסיד שהקליפות מתגברין עליו לעכב תפילתו, מה עשה החסיד הפסיק מניגון הראשון והתחיל לומר בקול מר ובכיה בניגון אחר של התעוררות ועל ידי זה זכה שעלתה תפילתו לשלום, ואחר כך התחיל לומר בניגון כבראשונה והיה באותו העם שליח ציבור קבוע עומד מאחוריו וצחק בו וסבר שהוא טעה, והרגיש החסיד בדבר זה ולא חש לשטותו, ולאחר התפילה אמר לשליח ציבור למה צחקת בי, דע כי מות תמות בשנה זאת, ושאל להחסיד למה עשית כך, והגיד לו כל המעשה הנ"ל, ונתקיים כדבריו.
כתב בע"ה דף קע"ג ענין המלאכים המקבלים התפילות של ציבור ויחיד וצדיקים ורשעים, ובאם שאחד לא כיוון בכל הברכות בפעם אחת מחמת טרדות, רק היום מכוין בברכה אחת או שתים או שלש ולמחר גם כן בשאר ברכות, באופן שכשמגיע ראש השנה ויום הכפורים אז בודאי מכוין כל הברכות בכונה נכונה, אז מלאך סהדיא"ל מעכבה אצלו עד יום כפור, ואם לא נתכוין כך כל השנה עד יום כפור, אז המלאך הנ"ל משליך אותה אל מקום פסולי המוקדשים שהוא סוף רקיע כו', וגם המורים בתורה שלא כהלכה כן דינם, וכן כתב בזוהר בראשית, עכ"ד, (ועיין בקונטרס כף החיים סימן כ"ח אות ל"ד מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא, ועיין בספר מחזה אברהם סימן מ"ב דף קס"ז ע"ב לענין להתפלל בכריעה, יעויין שם).
כא ראיתי במחברים דאגב אורחייהו הקילו ללמוד בשעת ניגון הקדיש של ראש השנה ויום הכפורים, ולא כן אנכי עמדי, וכן אם אינו נוהג לומר הפיוטים של אחר ברוך שאמר והקהל אומרים, לא ילמוד בעת ההיא תהלים אלא יסתכל בספר בפיוטים שהם אומרים וידום, (ועיין בקונטרס כף החיים סימן י"ד אות ט"ו מה שרשמתי שם בעזר משדי, ועיין בית יעקב סימן ט"ו).
בך מזמור ממעמקים אחר ישתבח קודם קדיש לא ימנע מלאומרו משום דאינו יודע לכוין מידת יום ביומו, דמשום דלא ידע אנוש לא הוי הפסק. (וכונתו תמצא בא"ז, ובספר עטרת זקנים, ועיין מה שכתב בזה נהירו דעיינין הרב ספרא רבא ויקירא כמוהרח"ף נר"ו בספרו הנחמד פתח הדביר דף ע"ו ע"ב).
כג כשאומר תכלה שנה וקללותיה יכוין לכלול גם כן על החטאים ועל העונות שיש עליו כמו שכתבו גורי האר"י, וכשאומר וביום שמחתכם יתן דעתו שצריך להפסיק בין אני לה' אלהיכם.
כד ותודיענו דאומר מועד וחגיגת הרגל משום דסדר הבדלות הוא מונה, (וכמו שכתב בספר המנהיג וכרם שלמה, והיינו כדברי מרן החבי"ב בתשובות כנסת הגדולה אורח חיים, הזכרתיו בקונטרס כף החיים בסדר הבדלה יעויין שם, ועיין משבצות זהב בפריו סימן תקצ"ט, ובספר הפרד"ס דף מ"א ע"ד, ושלמי חגיגה דף ש"ז ע"ב).
כה בראש השנה ויום הכפורים, כשאומר האל הגדול הגבור והנורא, יכוין בראשי תיבות בגימטריא שם אהי"ה, וכשאומר סומך נופלים יכוין לאלו המלאכים עינא"ל עירי"ה עריא"ל יהידא"ל, ובתיבת ובכן יכוין אני והוא, או אנ"א יהו"ה, (כן כתב בספר הזכירה דף ס"ו ע"ב), ובחשבון ובכן לשם ע"ב. (עיין מה שכתב בזה בספר מאמר מרדכי, ועיין בספר שולחן גבוה ברמז ובכן אבוא אל המלך, ובטעם הרביעי).
כו אם לא אמר זכרנו, אם לא חתם הברכה חוזר, (לקט הקמח משם הרדב"ז, ועיין שלמי חגיגה, ובנוהג כצאן יוסף הטעם דאין צריך לחזור בזכרנו, ומי כמוך, וכתוב, ובספר, ועיין הרדב"ז חלק ב' סימן רל"ט, ומשחא דרבותא, וראש יוסף, וישועות יעקב, ומאמר מרדכי, ושולחן גבוה, ומה שהקשה שם בספר ראש יוסף דאין שואלין צרכיו בראשונות, הלא זאת חקרוה שרים וכתבו דאין זה צרכיו כמו שתראה בספר הפרדס, ונגיד ומצוה, וישועות יעקב).
כז כתב הטור באורח חיים סימן תקפ"ב, דבעשרת הדברות יש בהם ס"ח אלפי"ן על שם הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה, ולכך תיקנו לומר בעשרת ימי תשובה זכרנו לחיים שיש בהם ס"ח אותיות ואנו מבקשים חיים בזכות התורה, יעויין שם, האמנם בעשרת דברות שבואתחנן הם ע"א אלפי"ן כמו שכתב מרן בית יוסף שם כאשר יעויין שם, ונראה דהם כנגד שבעים סנהדרין ומשה על גביהן, ולענין החשבון אם הם ששים ושמונה עיין בספר יד אבישלום, (ועיין בספר נוה שלום, ובספר משנת חסידים דף קט"ז), לא יוסיף לומר אל חי, כמו שכתב בספר נגיד ומצוה, וברכי יוסף, (ועיין להרב דברי יוסף סימן א', ובזכור לאברהם, ומאמר מרדכי).
כח אם שכח לומר המלך הקדוש והמלך המשפט צריך לחזור, (עיין מחזה אברהם סימן מ"ב, ועיקרי הד"ט סימן ל"א אות ט"ו, ואדני פז, ועיין מה שכתב בזה בספר ישועות יעקב, ובזכור לאברהם חלק א'), ותשעים פעמים לא מהני, (עיין אשל ריש סימן תקפ"ב, ומחצית השקל, ושערי תשובה, ונהר שלום, ובאר היטב), ואם טעה בברכת מעין שבע ואמר האל הקדוש מחזירין אותו, וכן אם חתם מקדש ישראל והזמנים מחזירין אותו, (מחזיק ברכה סימן תקפ"ב, ועיין שלמי חגיגה, ועיין י"א, וזכור לאברהם חלק ג', ושלחן גבוה, ומאמר מרדכי, ואדני פז, וכרם שלמה, וישועות יעקב, ומשבצות זהב, ואשל), ושליח ציבור שטעה ולא אמר המלך הקדוש, כשחוזר לראש אומר נמי הקדושה, ובשאר ימות השנה אם אמר המלך הקדוש או המלך המשפט אינו חוזר, (באר היטב, וברכי יוסף סימן קי"ח, ועיין זכור לאברהם חלק א', וראש יוסף, ויד אבישלום בארוכה, וכסא אליהו, וישועות יעקב, ונהר שלום, ומאמר מרדכי, ומשבצות זהב בפריו).
כט בפיוט שופט כל הארץ לא יאמר וצועקים על חטאתם ועל עונותם יבכיו, שופכים שיחתם ולחייהם יבעיו, אלא יאמר במקומו מתחננים לפניך ורחמיך יבעיו, ובאלקי אל תדינני, במקום גמול עלי יאמר חמול עלי, ושם באמירת ביום פקדו, לפירוש הרב אבן עזרא סדר תשא היינו ראש השנה, (ועיין בספר יד נאמן דף ט"ז, אכן מורינו הרב בתי כנסיות פירש פירוש אחר עיין עליו, ובפיוט ידי רשים דכתוב ואין אפוד ותרפים והוא פסוק בהושע סימן ג', עיין בתרגום יונתן בן עוזיאל, ובכנסת הגדולה סימן תקפ"ד, ובספר בתי כנסיות שם).
ל יזהר לומר זכרנו לחיים הלמ"ד בשבא, (שיירי כנסת הגדולה, וי"א, ובאר היטב, ובני חיי, וכסא אליהו, ומשבצות זהב, ואשל, ועיין בספר מטעם המלך חלק השישי סימן תשצ"ז), ועיין בספר מאמר מרדכי בזכרנו דהוא חסר וי"ו, ואמירת חיים ארבעה פעמים נגד ארבעה חשובים כמת, ואי נמי נגד ארבע מלכויות, ואמרו במדרש במחשכים הושיבני כמתי עולם דבגלות נחשבים כמתים, ובא במקום הראוי בגמר אמירת למען שמו, דהגאולה היא למעני למעני אעשה - מסיים למענך אלהים חיים, ופתח ומביא גואל כו', כן נראה לעניות דעתי, ויאמר בנשימה אחת כתבנו בספר חיים בלי הפסק כמו זכרנו ויעלה ויבוא, וכך שמעתי משליח ציבור מובהק דנזהר בכך, וברוך טעמו משום דשלשה ספרים נפתחים, לכך צריך לומר בספר חיים בבת אחת בלי הפסק כלל.
לא. שהשלטן, יש בזה סברות חלוקות דיש אומרים השי"ן בקמץ חטף, ויש אומרים בחיריק, (עיין כסא אליהו, וכרם שלמה, ובתי כנסיות, ומשבצות זהב בפריו, ואשל שם, ובאר היטב), כשאומר ויבין כל יצור צריך לומר היו"ד בשבא, (כן כתב בספר עבודה ומורה דרך), ובמחזורים כתוב בקמץ כמו כל פעול, ואינו כן, הגירסא הנכונה היא ותמלוך אתה הוא כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תקפ"ב בסייעתא דשמיא, ושם תמצא טועמיה חיים למה בחלוקת תן כבוד לא נאמר ה' אלקינו.
לב. לא יאמר כמו שידענו, (כן הכריח בספר בתי כנסיות, ובספר יד אבישלום דף מ"ח סוף ע"א וריש ע"ב, ובספר נוה שלום, ושלמי חגיגה), ויאמר אגודה אחת האל"ף בפתח ולא בסגול, (כמו שכתב בספר בתי כנסיות, ומשבצות זהב), ויאמר והרשעה בחיריק, בעשן בבי"ת, (כמו שכתב במשבצות זהב בפריו, ובספר בתי כנסיות, ובבאר היטב, ועיין בקונטרס רוח חיים בזה בסייעתא דשמיא), כשאומר עוז בידך יכוין שידענו שאתה הופך הימין לשמאל לרשעים והשמאל לימין לצדיקים, וכשאומר תהלה ליראיך יכוין דסר מרע משתולל בעולם הזה, ולעתיד לבוא התהלה והתפארת ליראיך, כן נראה לעניות דעתי, וכשאומר עיר מקדשך יאמר השי"ן בסגול, וכן ראיתי שכתב הרב מוהר"א חיים דוד ז"ל בזכרונות שלו.
גל אם אמר בחול זכרון תרועה או בשבת יום תרועה אין צריך לחזור, (פרי חדש, וזכור לאברהם).
לד יאמר יום תרועה באהבה, (בית דוד סימן תכ"ז, וכסא אליהו, ומשחא דרבותא, ונוה שלום, וישועות יעקב, שולחן גבוה, ואשל מפרי, ומשבצות זהב שם, וכתב שם בספר נוה שלום דגם בקידוש הלילה יאמר יום תרועה).
לה אם לא חתם בשל שבת אפילו שהזכיר שבת באמצע צריך לחזור, (ברכי יוסף, ומחזיק ברכה, ושלמי חגיגה, ובתשובות הארכתי היכא דלא הזכיר במוסף שבת וביעלה ויבא ובחתימה הזכיר, יעויין שם), ביעלה ויבוא בין זכירה לפקידה לא יפסיק כמו שכתב בספר כנסת הגדולה, (ועיין בקונטרס כף החיים בהלכות ראש חודש בסייעתא דשמיא).
לו כשאומר יום הזכרון יכוין לראש חדש, דהרי כתיב על ראש חדש נמי והיו לכם לזכרון, (עיין שלמי חגיגה, ובנוהג כצאן יוסף, ומשחא דרבותא), כשאומר בימינך יאמר בסגול דהוא מופרד דהוא שבח אחד, ושמך נורא שבח אחר, (שלמי חגיגה, וקמח סולת).
לז יאמר מלוך על כל העולם כולו בכבודך, ואינו לשון כפול אלא לשון מהודר, (שלמי חגיגה, וקמח סולת, וי"א, וכסא אליהו, ומשבצות זהב, ובספר יד אבישלום האריך בזה בכל הצורך, ובספר ישועות יעקב).
לח יאמר ודברך מלכנו אמת כו', (שלמי חגיגה, וקמח סולת), ובאמירת ודברך מלכנו אמת וקיים לעד, לדברי הכלבו צריך שיכוין על הבטחת הגאולה כי ימלוך ה' לבדו, אכן בספר הזכירה דף ס"ו ע"ב כתב דעיקר לכוין בזה הוא לימי שנותינו בהם שבעים שנה כי כך הבטיח ה' לאדם הראשון דבניו היוצאים ממנו יהיו זוכים למספר שנים שבעים, ועל זה אנו אומרים ודברך מלכנו אמת וקיים לעד במה שדיבר לאדם הראשון שיהיו חיי האדם שבעים שנה, ומאריה דאתרין היינו תנא קמא מר קשישא בספר ראש יוסף פירש בזה כוונת הפסוק אבוא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקתך לבדך, כלומר עד שבעים שנה היו מן הדין מצד הבטחת אדם הראשון, אבל משבעים ואילך אין לו לאדם הראשון כלום, ובכן כשאבוא בגבורות אז ה' אלהים אזכיר צדקתך דהוא צדקה מה' אלהים לבדו ואינו מסיבת אדם הראשון, זה תוכן דבריו דברי פי חכם חן ונאים הדברים למי שאמרן. (ועי' ימי דוד דרוש ב' לר"ה פי' על נוסח תפלה של ר"ה, ובספר יוסף תהלות שם).
לט בראש השנה ויום הכפורים יאמרו בקול רם כל הקהל כאחד ברום עולם משפטיך, (ספר הזכירה דף א' ע"א).
מ בעשרת ימי תשובה ומה טוב אם עושה כן מראש חודש אלול, להתפלל בהוצאת ספר תורה על בניו שיהיו זריזין לעבודתו יתברך שמו, ויאמר י"ג מדות שלשה פעמים, ואני תפילתי שלשה פעמים, (באר היטב סימן תר"ג, ועיין במה שכתב בספר אליהו זוטא), וגם יאמר פסוק לעולם ה' י"ב פעמים, ויכוין בתיבת דברך שישאר הדין למעלה, וגם יאמר התפילה שסידר בספר שומר ישראל סימן טו"ב בשעת הוצאת ספר תורה בראש השנה ויום הכפורים, ותמיהני איך עדיין לא הדפיסו אותה במחזורים מאחר שהיא תפילה קצרה והוא נוסח נורא ונשגב מאד, והביטה וראה בספר נוהג כצאן יוסף בהגה"ה דכתב רמז על מה שמסיימים אחר פרשת העקידה ואת תחש ואת מעכה, הגם דכל זה לא היה שייך לקרותו לענינא דיומא, ועל זה אמר מר דמצא בזה סמך והוא, דראשי תיבות מעכ"ה, מ'לך ע'ל כ'ל ה'ארץ.
מא באמירת עת שערי רצון יאמר במר בוכה הכ"ף בקמץ כמו עיני נגרה עיני יורדה, ואם חל בשבת יאמר אם אפס ביום ראשון ועת שערי רצון ביום שני, וכך הוא מנהגינו, ודע דיש טעות במחזורים בתיבת שחר והשכים, וצריך לומר השי"ן בחיריק.
מב כתב הרב המאיר עיני הגולה בספר מורה באצבע סימן ט' אות רס"א וזה לשונו, יתאמץ במוסף הנשגב והנורא בבכיה ובכונה שלימה, וישים עצמו כאין באמת כי בעונותינו הרבים בדור יתום זה אנו יתושים, ואם האמוראים עליהם השלום אמרו אנו כחמורים, להיות אנחנו יתושים הוא מעלה ואינו ענוה כי דלונו מאד בתורה ובמצוות וביראה, ויתעורר ויבקש ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בלב נשבר אולי יחנן ה', עכ"ל, ואנכי עבדו מוסיף על דבריו דקודם הקדיש של מוסף יאמר בינו לבין עצמו בנוסח זה, אנה אני בא לפני ה' אלהי עולם מלא חטאים לאין מספר, להיות מלאך מליץ בין העם למלכו של עולם, ואיך אשא פני מול פני האדון ה' אם לא כי נשענתי על רחמיך הרבים ה' ועל זכות הקהל הקדוש הזה שעלי יסמוכו, ובכן יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי כו', (ועיין בחמדת ימים בהלכות יום הכפורים פרק ה' אות כ"ד - כ"ז), ויחזור פסוק לאדם מערכי לב פעם שניה השליח ציבור לבדו בהכנעה גדולה כדי לעורר את העם בבכיה.
מג צריך להקדים מלכיות אף דבקרא נזכר באחרונה והיינו משום דצריך שתמליכהו תחילה, (ועיין חמדת ימים פ"ז מאלול אות קי"ח, ובהקדמת נביאים לכתובים עיין אבודרהם, ושלמי חגיגה, וזכור לאברהם חלק א', ובספר שולחן גבוה האריך בזה, ועוד שם על פסוקי הקרבנות, ומזה אתה תחזה מה שיש להשיב על מה שחקר בספר מאמר מרדכי דפסוקי הקרבנות הם דלא כמאן, יעויין שם, ואין צורך להאריך).
מד בכתר יאמר הוא מושיענו הוא יושיענו ויגאלנו ברחמיו וישמיענו שנית, גם יאמר להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם, ובמחזורים השמיטו אני ה' אלקיכם, וכשיגיע שליח ציבור לאמירת מפני חטאינו גלינו מארצינו יאמר נוסח התפילה של ספר כף אחת סימן ז', ולא כמו שכתוב במחזורים, וכבר נדפסה נמי בשומר ישראל סימן ח"י.
מה יאמר ואין אנו יכולין להקריב לפניך את קרבנות חובותינו ולא כהן שיכפר בעדינו, גם יאמר ותגדל כבודו בימינו, (ובאמירת מפי כבודך עיין שלמי חגיגה דף רכ"ד ע"ד, ובמה שכתבתי בקונטרס רוח חיים בעזר משדי).
מו כשיאמר עלינו לשבח יפסיק בין אמת למלכנו, ויאמר אפס בלי וא"ו בתחילה, (שיירי כנסת הגדולה), ועל כן נקוה לך יאמר בוא"ו בתחילה, (באר היטב סימן קל"ב ס"ק ג' משם י"א מכנף רננים למוהר"א אזולאי), ולכבוד שמך יקר, תיבת יקר בקמץ טועה הוא, (הרב אברהם אבן עזרא בקהלת סימן י'), אם לא אמר את מוספי בראש השנה אפילו חל בשבת אין צריך לחזור, (קשר גודל סימן כ"ד, מחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן תקצ"א, ועיין שולחן גבוה, ושלמי חגיגה, ובטעם יום שני של פסח ושבועות, אורים גדולים למוד כ"א, ובאר היטב, הלק"ט חלק ב' סימן רנ"ב, ונוהג כצאן יוסף, ומחצית השקל, ואשל בפריו, ועיין להגאון הגדול הרב מורי זקני זיע"א בחקרי לב אורח חיים סימן כ"ד, ובשלמי חגיגה דף שי"א ע"ב ודו"ק, ובמה שכתבתי בתשובותי בזה בחמלת ה' עלי), גם לא יאמר ואת מוספי אלא את כמו שכתבתי בקונטרס רוח חיים, ובקונטרס כף החיים, בסייעתא דשמיא.
מז בדברי קדשך הן ארבעה וכן צריך לומר, (שיירי כנסת הגדולה סימן תקצ"א אות ה', ועיין להרשב"א חלק א' סימן תס"ט, ומור"ם באורח חיים סימן תס"ח, ובהפרש בין דברי קדשך ובין על ידי עבדיך עיין משבצות זהב בפריו, ובאבודרהם דברים נכונים בטעמן, ושלמי חגיגה, וזכור לאברהם חלק א').
מח בפסוקי מלכיות אין לומר אחר שמע ישראל, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכן בקדושת כתר, (תשובות כנסת הגדולה סימן מ"ה, ובתי כנסיות).
מט היום הרת עולם צריך לשחות עצמו ולאומרו בכפיפת קומה, (סדר היום, ושלמי חגיגה), וכשאומר אם כבנים אם כעבדים יכוין אם כבנים מסטרא דאליהו גימטריא ב"ן, ואם כעבדים מסטרא דחנוך דנקרא עבד נאמן, וזה הוא סוד זכור רחמיך מסטרא דאליהו, וחסדיך מסטרא דחנוך דהוא עבד אברהם גימטריא ממ"ט דעבד מלך כמלך, ומפרש דהטעם דיזכור לנו את אלו הוא כי מעולם המה, דהרי אלו שני בני אדם היו בזה העולם כשאר בני אדם ולקחת אותם ומסרת בידם שתי עולמות יצירה ועשיה, (מדרש תלפיות דף ס"ח סוף ע"ג), ובאמירת היום הרת עולם בלחש יכוין בתקיעה לבטל יצר הרע דגילוי עריות, ובחזרה דשפיכות דמים, כן כתבו גורי האר"י, (ובפירוש היום הרת עולם ראה תראה בספר הפרדס דף ס"ג ע"א, וישועות יעקב, ובספר בתי כנסיות, ומשבצות זהב בפריו, ומחצית השקל, הלא בספרתם), ועיין להשלחן גבוה דקיים הגירסא של משפטינו היום יעויין שם, והדבר פשוט דכיון דאמר תחילה היום לא הוה צריך מעיקרא.
ן ועל המדינות מזכיר תחילה הפורענות, ובבריות מזכיר הטובה תחילה, ועיין בספרי הקטן רוח חיים טועמיה חיים בזה.
נא באמירת איזו לשובע, יאמר הלמ"ד בשבא והשי"ן והבי"ת בקמץ כי כן היא גירסת הרב אברהם אבן עזרא, ויאמר מי לא נפקד כהיום הזה ולא יאמר ביום הזה כי כך היא הנוסחא בספר נגיד ומצוה, גם יאמר ולא תכלים לנצח ולא יאמר ולא יכלמו כמו שהוכחתי בקונטרס רוח חיים בסייעתא דשמיא.
בן רבים משליחי ציבור נתחכמו לדלג בהביאך את מי המבול כדי שלא להזכיר ביום הזה גזירת דין מהמבול, ואני בעניי בספרי זוטא רוח חיים הכרחתי דצריך לאומרו ולא טוב עושה המדלגו כאשר יעויין שם בעזר משדי, וגם יאמר וינחם מלרע ולא מלעיל.
גן באלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב, השמיטו במחזורים אהבת הקדמונים אברהם ויצחק וישראל עבדיך, גם השמיטו ותתנהג עמנו ה' אלקינו במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנס לנו לפנים משורת הדין, והזריז יכתבנו בספרו כדי שלא ישכח, ויפה רמז בזה הרב ועצום החזרן במצוות כמוהר"ר בכור בנימין מלמד נר"ו, והוא דמילוי אלהים הוא מדת רחמים ולנו הוא מדת הדין שהוא גימטריא אלהים, ועל זה אנו מכוונים ותכנס לנו דהיינו שיצרף אלהים עם מה שבפנים מאלהים, ועל ידי זה ישוב חרון אפך ומשורת הדין נעשה רחמים, זה תוכן דבריו בקיצור.
דן כשאומר כי שומע קול שופר יכוין דהוא מצדיק מעיקרו, וכשאומר ומאזין תרועה יכוין מבעל תשובה, וכשאומר ואין דומה לך יכוין למאנין תבירין דקודשא בריך הוא, (כן כתב באשל מפרי סימן תקצ"ב).
הן גם כשחל בשבת יאמר כי שומע קול שופר כו', וגם יאמר היום ברחמים, (הרב כסא רחמים דף ס"א ע"ב, ובשיירי כנסת הגדולה, ובית דוד סימן תי"ז, וי"א, וזכור לאברהם, ואשל מפרי, ושערי תשובה, ומאמר מרדכי, ובספר ערך השולחן), ובספרי הקטן רוח חיים כתבתי דיאמר קול זכרון תרועת עמו ישראל היום ברחמים, עיין שם בעזר משדי.
נו כבר נתייסד בפי כל העולם שלא לומר לזרע יעקב תזכור כי אם לזרעו תזכור, (עיין להריב"ש, ומוהר"י באסן, ומגן אברהם, ובספר דגול מרבבה סימן קמ"ד, ויוסף אומץ סימן כ"ה, וישועות יעקב, ואשל, ומשבצות זהב בפריו, ומחצית השקל, ובספר שערי תשובה, והרב שולחן גבוה האריך בזה).
זן כתב בספר מכלל יופי, דהגורסים בערפלי טוהר הרי"ש בשו"א טועים הם כי הוא מיוסד מתיבת ערפל שבפרשת יתרו, גם ראיתי שהשמיטו במחזורים אחר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, ומן הראוי הוא לאומרו.
חן יש להפסיק כשאומר ה' צבאות יגן עליהם דהוא סיום הכתוב, ואחר כך יאמר דרך בקשה עליכם ועלינו, וגם ראיתי במחזורים דהשמיטו בתקע בשופר וקבצנו מהרה יח'ד מארב'ע כנפו'ת הארץ לארצינו, וראוי לאומרו ולכוין בשם הקדוש חב"ו, ואל תתמה דאנו אומרים חצי פסוק מזכריה סימן ט' דכמו זה תמצא כהנה וכהנה, (עיין בקונטרס כף החיים בקידוש וברכת הלבנה, ולמורינו הרב מרן זקני בספר בתי כנסיות סימן ס"א וסימן תקפ"א, ובמה שכתב רב רחומאי הרב פתח הדביר נר"ו דף ע"ג ע"ג).
נט מאה ברכות יצטרפו בברכת הפרי מהלילה, ושתי ברכות יתירות בתפילה, ושתים מהתקיעה דשומע כמברך, (עמודי שמים).
ס "וכתוב" יש בו שש תיבות נגד שש קצוות, ומתחיל בוי"ו ומסיים בכ"ף רומז להוי"ה ברוך הוא, (גורי האר"י זיע"א).
סא ה"א יתירה דעושה השלום כדי לכוין בגימטריא השם הקדוש כנודע, הנה זה הוא דוקא בעמידה ולא בקדיש, (ועיין בספר הכוונות לרבינו האר"י זיע"א, ובנגיד ומצוה, ובטוב עין סימן י"ח).
סב האומרים אלהי עד שלא נוצרתי יאמרוהו אחר יהיו לרצון ולא קודם, וכן הוידוי שאומרים במנחת יום הכפורים וביום הכפורים אחר העמידה, יקדים לומר יהיו לרצון, (מאמר מרדכי סוף סימן תקפ"ב).
סג יש גורסים במקום תקובל צעקתכם תקובל צלותיכם, ואומרים דהגירסא הנכונה כך היא, ועוד שמעתי משליח ציבור מובהק, דבשערים אין לומר בכל אות כי אם אחת לאחת דוקא ותו לא, ובשחרית אין אומרים שערים וכן במנחה, כי אם במוספי ראש השנה ויום הכפורים, ובערבית יום הכפורים ובנעילה.
סד בנוסח ואתם הדבקים יאמר ותכתבנו וידלג תיבת היום, (שיירי כנסת הגדולה, וזכור לאברהם, וכסא אליהו, ופרי חדש), וזכרון בין עיניך שלא יאמר היום, ראוי לומר בדרך צחות אוי לנו כי פנה היום, משום דאין אנו צדיקים גמורים לכך צריך להשמיט תיבת היום, האמנם יש להוסיף דברות אחרות, דהיינו תזכנו בדינינו תטהרנו מטומאות עונינו, תסעדנו סעד טוב, תצדקנו במשפטיך, תקרבנו לעבודתך וליראתך, תקבל תפלתינו ברצון לחיים טובים ולשלום.
סה אחר עלינו לשבח יאמר פסוק ה' יחתו מריביו בקול גדול.
סו תפילה על הפרנסה יאמרנה כתיקונה כסידור שכתוב בסוף ספר יוסף בסדר, ולא כמו שנדפס במחזורים.
סז ראש השנה ויום הכפורים שחל להיות בשבת אומרים צדקתך, (בית מנוחה, וכן כתב בכסא אליהו סימן תקנ"ט, ושולחן גבוה, ומשבצות זהב, ואשל), ובספר מלך שלם דף ס"ז ע"א העד העיד בנו דבאזמיר אין אומרים צדקתך בשבת תשובה גם כשחל יום הכפורים ביום שני, (ועיין תשב"ץ חלק ב' סימן רמ"ח, וחלק ג' סימן קע"ז, ועיין קשר גודל סימן י"ט אות י"ח לימי החול נמי, ועיין מאמר מרדכי, ובתי כנסיות), וכן כתב בספר בני חיי סימן תר"ב דבחול אומר נפילת אפים, ובשבת אומר צדקתך במנחה שלפניו, (ובספר מלך שלם יש טעות סופר, ועיין עוד בחידושי משבצות זהב, ובאשל סימן קל"א, ובכרם שלמה, ובמגן אברהם סימן תר"ד, ושלמי ציבור דף קנ"א ע"ב, ושלמי חגיגה דף שי"ח ע"א), אך הנוהג כצאן יוסף הסכים למוהרי"ל דבשביל אמירת משפטיך תהום רבה אין לאומרו אפילו שאינו יום שלפני ערב יום הכפורים, (ועיין שם בלבוש, ובאר היטב, ומשבצות זהב, ואשל, ושולחן גבוה, ועיין באליהו זוטא), וקודם צדקתך אומרים אבינו מלכנו, (עיין תשובת כנסת הגדולה סימן נ' ובשיירי שלו, ועיין נוהג כצאן יוסף, ושלמי חגיגה אות ט' ליום הכפורים נמי, ועיין בספר שערי תשובה, יעויין שם), ובתחילת ספר דברי שלום במנהגי בית אל הקדוש יב"ץ כתוב, דכשחל יום ראשון בשבת יאמר ואני תפילתי ואב הרחמן במנחה ואין אומרים צדקתך, וביום טוב שני אב הרחמים, עכ"ל, והוא חידוש גדול בעיני, וגם מה שכתוב שם שר"י, לא ידעתי מי כתב זה.
סח בראש השנה ושבת תשובה לא יאמר אבינו מלכנו חטאנו, ומחול וסלח, (נגיד ומצוה דף ע"ג סוף ע"א), על כל פנים כל הסדר יאמר גם בשבת שחל ראש השנה ויום הכפורים ושבת תשובה, (עיין הריב"ש סימן תקי"ב, בית דוד סימן שפ"ד, ובכנסת הגדולה, ובתשב"ץ חלק ג' סימן קע"ו, ובספר הפרדס דף מ"א ודף מ"ב, ועבודה ומורה דרך, ושלמי חגיגה, וברכי יוסף, ורא"י, ובאר היטב, ונהר שלום, ושלחן גבוה, וכסא אליהו, ועיין יד אבישלום בזה באורך, ומחצית השקל), וגם ביחיד יאמר אבינו מלכנו ואינו תלוי בציבור כמו שכתב בקיצור של"ה, ומה שכתב השולחן גבוה דאפילו במקומות שאומרים אותו ערב שבת יעויין שם בסימן תר"ב, ליתא, והמנהג ברוב המקומות להפך, ואולי יהיה שינוי בין מנחה גדולה למנחה קטנה, (ועיין שיירי כנסת הגדולה סימן תר"ד, ושלמי חגיגה סימן ד', ובספר יד אפרים שם, ועיין השומר אמת סי' ל"ד אות ט"ו).
סט כתב הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו' הלכה ט', ובאורחות חיים סימן ט"ז דף ק' ע"ד, דבמנחת ראש השנה היו אומרים במקדש מזמור לדוד הבו לה' בני אלים, יחיל ה' מדבר כו' יעויין שם, והירא את דבר ה' יזהר לאומרו בינו לבין עצמו, (ובספר ימי דוד דרוש ב' תמצא ביאור לנוסח תפילות ראש השנה), ובענין הפרשת התוקע והשליח ציבור שלשה ימים קודם ראש השנה תראה מה שכתב בשל"ה, ועבודה ומורה דרך, ושולחן גבוה, (ועיין לקמן סימן ט"ז אות ט"ז).
ע יעשו התשליך דוקא יום ראשון של ראש השנה אפילו כשחל בשבת כמו שכתבתי בספרי הקטן לב חיים חלק א' דף קמ"ג ע"א, ודלא כהרב עיקרי הד"ט סוף סימן ל', (ועיין מאמר מרדכי, ומחצית השקל, וזכור לאברהם חלק ג' יעויין שם), ומורינו הרב בתי כנסיות קרי לה משנת חסידים משום דלא נגלו אליו דברי המקובלים בזמנו, ומה שהיה בעירנו אחד מעיר ושנים ממשפחה לעשות התשליך ביום שני כשחל היום הראשון בשבת, עתה לא נשאר בהם עד אחד אלא כולם הם ביום ראשון, זולת מי שנאנס ולא עשה בראשון דיעשה ביום שני וכמו שכתב בברכי יוסף סימן תקפ"ג, (ועיין במחזיק ברכה שלו שם, ועיין בספר שערי תשובה, ואשל מפרי, ובספר עבודה ומורה דרך יעויין שם), ואני מבקש מאת כל שליח ציבור דלא יחוש בזה לטורח ציבור, ויאמר אחר התשליך התפילה שסידר הרב המאיר עיני הגולה רבין חסידא זיע"א בספר צפורן שמיר סימן י"ב וכבר נדפסה באיזה מחזורים, ואפילו אינה מודפסת במחזור שלו יעתיקנה או יקח בשאלה מאחר, ויאמרנה בשובה ונחת והכנעה גדולה, וירגיש בעצמו התלהבות גדול וכל דבריו בהתעוררות הלב, ומזכה את עצמו ואת אחרים השומעים וזכות הרבים תלוי בו.
עא הטעם שהולכים לנהר או אל הבאר, (כמו שכתב בבאר היטב, ועבודה ומורה דרך), הוא לזכור עקידת יצחק שהיו טובעים במים שעשה להם השטן לפניהם נהר גדול, (ועיין בספר מעם לועז סדר וירא יעויין שם), ועוד טעם אחר דישראל נמשלו לדגים שבמים, ועוד לכוין שלא ישלוט בנו עין הרע כדגים שבים, ועוד שיהיו פרים ורבים כדגים, ועוד לעורר עינא פקיחא של מעלה, (אליהו זוטא), ויזהר שלא יוליך פת להשליך לדגים דעביד תרי איסורי, (כמו שכתב הגאון מוהרי"ל, ומטה משה, וקיצור של"ה, ואשל מפרי), ויזהר לנער שולי הבגדים כענין ברכת הלבנה כמו שכתב באליהו רבה, וכן כתב בנוהג כצאן יוסף וביאר הענין יותר על עונות דנאחזים בבגד ומעיל, והוא מלשון מעילה ובגד בוגדים יעויין שם, ובכונת התשליך שא נא עיניך וראה בספר מבוא שערים שער ג' חלק ב' פרק י"ב יע"ש