מועד לכל חי סימן ה
<< · מועד לכל חי · סימן ה · >>
סימן ה[עריכה]
על ק"ן ספור יגיעו אתיא זכירה,
לספירת תפארה
א יביע ע'ומר ולילה לילה, ויעשה זריזות גדול לבל ישכח מלספור את העומר, וזה לשון השל"ה הקדוש, ענין ספירת העומר הוא ענין גדול וקדושה עליונה ממשיכין על עצמן, על כן צריך שיתעורר לבו בכונה ויהיה קדוש וטהור, עכ"ל, וכתב בספר תולעת יעקב דמי שאינו סופר ספירת העומר אינו בכלל טהורים ואין לו חלק בתורה הקדושה, ובספר מדבר קדמות מערכת ע' אות י"ט ה"ד ויוסף עוד דוד להביא מאמרי רז"ל, כי העומר מכניע עמלק ורמז בזה דהעי"ן הוא עשיו, ומ"ר גימטריא עמלק יעויין שם, ואין ספק דמי שמתעצל לספור העומר ואתי לידי שכחה קרינן ביה דשכחה הוי פשיעה, ועליו נאמר ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו בהיות דשוב לא יוכל לספור בברכה.
ב כשמברך צריך שידע קודם המספר של אותה הלילה, ולא יסמוך על מה ששומע מאחרים, ובדיעבד יצא ולכתחילה לא יעשה כן, (ועיין משבצות זהב בפריו סימן תפ"ג).
ג אף על גב דבלשון הקדש יוצא אף על פי שאינו מבין, מכל מקום יותר טוב אם הוא מונה בלשון שמבין איש איש ממקומו למקומותם בארש'ותם, (ועיין ברכי יוסף, וזכור לאברהם חלק א', ועיקרי הד"ט סימן כ"א אות ב'), וכתב בספר בית עובד אות ט' דלא יצא, ולא ראה מה שכתב בספר ערך השולחן, (ומור וקציעה, ובספר עמודי שמים ח"ב דף נ"ג ע"א) דיצא, יעויין שם.
ד הנה נודע דאם שכח ולא בירך דהיינו שלא ספר אז יספור ביום בלא ברכה, ואם שכח גם ביום ההוא לגמרי אז ימנה שאר הימים בלתי ברכה כמו שכתוב בסימן תפ"ט שם, ואם שכח ליל השישי והתפלל ערבית ליל שבת מבעוד יום ונזכר, יספור בעת ההיא בעד ליל הששי, וימנה שאר הימים בברכה, (זרע אמת סימן ס"ו הלכה ד', המחזיק ברכה שם), ודוגמא לזה תמצא בתשובות רש"ל לענין ספירת נדה ובכמה נדונות דומין לזה, היכא דהתפלל ערבית מבעוד יום אי חשיב עדיין יום שעבר, וכבר כתבתי בזה במקום אחר ואין כאן מקום להאריך, ולענין בין השמשות אם נזכר עיין בית דוד, וברכי יוסף, וצרור הכסף סימן ד' דעלתה לו ומונה שאר הימים בברכה.
ה מנה בראשי תיבות יספור בלא ברכה, (עיין למודי ה' לימוד קד"ם, ובר"י שם), ואם היה שכתב כתב לחבירו ולא כיון לספירה צריך שיחזור ויספור בברכה, (ברכי יוסף, ושיורי ברכה, ועיין זכור לאברהם חלק א', ונעלם מהם דדבר זה נפתח בגדולים קמאי ובתראי, בין בענין מצוות אי צריכות כונה ובין בכתיבה אי הוי כספירה, ורבו הדעות בענין זה כמו שתראה בספר מגן שאול סימן כ', מקראי קודש דף ק"פ, שבות יעקב חלק א' סימן ל', קרית חנה סימן ח"י, קול אליהו חלק א' סימן נ"ג, חיים שאל חלק א' סימן ע"ד, אגורה באהלך דף י"א, עיקרי הד"ט אות ג', שערי תשובה שם, תנא ושייר סימן ז"ך יעויין שם), טעה ומנה השבוע ולא הימים, עיין מכתב שלמה סימן ע"ה, והיכא דהוא מסופק הוא ספק ספיקא ולא יברך עוד, (ערך השלחן, ונהר שלום), ועיין עמודי שמים דכתב להיפך, ועיין שם בבא לצאת עם השליח ציבור ידי חובה.
ו אונן דלא ספר בלילה ומנה ביום בלא ברכה מונה שאר הלילות בברכה, ואם היה אונן כל אותה הלילה וכל אותו היום ולא מנה, אז ימנה שאר הימים בלא ברכה כדין שכח, (ברכי יוסף, ומחזיק ברכה, ואגורה באהלך דף י"ט, ועיין בספר שלמי חגיגה דף רח"ץ, ועיקרי הד"ט אות ד', ובספר צרור הכסף סימן ד', ובספר בארות המים סימן י"ט), והוא הדין מי שהיה חולה בקדחת ולא ספר באותה לילה וגם ביום דיספור בלא ברכה, וכן מי שהיה חבוש בבית האסורים במקום מטונף יספור בלא ברכה, ומה טוב דיספור בלשון לע"ז, (ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן חקקי לב חלק ב' סימן ה' דף כ"ב ע"א בסייעתא דשמיא, ועיין מה שכתב רב אח"א משבחא כמהר"א אשכנזי נר"ו בספר מעשה אברהם אורח חיים סימן כ"ו יעויין שם, ועיין מלאכת הקודש דף קמ"ג ע"ג).
ז אם זה ששכח לגמרי יכול להיות שליח ציבור, כתב הרב פרי חדש דדין שהורה להיות שליח ציבור היתה שגגה, דקיימא לן כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובה, (וכוותיה דמר כתב מורינו הרב אבי התעודה בתשובות כנסת הגדולה סימן כ"ט, והכי סבירא ליה להרב פמ"א, ומהרד"ך הובאו דבריו בספר בית דוד סימן רס"ז, וכן כתב בברכי יוסף אות י"ט, ובספר כסא אליהו, וכן נראה דעת מורינו הרב בתי כהונה), אכן מורינו הרב מקראי קודש דחה דברי הפרי חדש וסבירא ליה דיכול להיות שליח ציבור, (וכן כתב בספר מאמר מרדכי, ובספר סמא דחיי סימן י', וכן הוא דעת הרב בית דוד שם דצידד להתיר, ובספר חק יוסף ס"ק כ"ה), ולענין הלכה נראה דנקטינן כדעת האוסרים שלא להיות שליח ציבור לכתחילה דשב ואל תעשה עדיף, אפילו אם הוא שליח ציבור קבוע יעבור אחר תחתיו לאותן הלילות, ומה גם דלפעמים המצא תמצא מי שאינו בקי כלל ואינו סופר דסומך על השליח ציבור ונותן מכשול לאחרים, דלא יצאו ידי חובה בספירתו ויפסידו הספירה לשאר לילות, דזהו הנידון של הרב סמא דחיי, אלא דבדיעבד אם עבר ונעשה שליח ציבור יש מקום להקל אבל לא לכתחילה, (ועיין בספר שערי תשובה שם בסימן תפ"ט ודו"ק, ובמה שכתב הרב מכתם לדוד סימן ט"ז, ותשב"ץ חלק ד' סימן א', ועיקרי הד"ט אות י"ב יעויין שם, ועיין להרב ערך השולחן).
ח גר שנתגייר וקטן שהגדיל מונין בלא ברכה, ואם ביום אחד מנו בלא ברכה, אז מונין שאר הימים בברכה, (ברכי יוסף, ומשפט כתוב).
ט אם שאל לו חבירו ועדיין לא מנה הנשאל, יאמר לו אמש ספרנו כך וכך כמו שכתוב בשלחן ערוך שם, אלא דעל זה נסתפקתי אם השיב לו ללילה שיבא אנו סופרים כך אם נימא דבכלל מאתיים מנה וצריך שיספור בלא ברכה, או כל שלא אמר בפירוש ולא כיון לצאת יספור בברכה דמה לפנים ומה לאחור ואין מוקדם ומאוחר, וצידדתי דהצד השני נראה דיותר נכון, ומצאתי סמוכות ממה שכתב בספר עיקרי הד"ט אות ב', וגם ממה שכתבו הפוסקים היכא דמנה ארבעים חסר אחד הלא בספרתם, ובקורא בשלחן ערוך ואמר דרך לימודו היום שמונה וכיוצא יספור בלא ברכה, (ועיין מקראי קדש דף ק"פ), ובזכור לאברהם נסתפק בשואל מחבירו ומשיב הן, עיין שם דהלכה רופפת בידו.
י בירך אדעתא דארבעה שהוא האמת ואמר חמשה בטעות יחזור ויספור בלא ברכה, (תורת חסד סימן ב', ועיקרי הד"ט אות י"א, ושלמי חגיגה אות כ"ה), ואם לא מנה השבועות ושכח לגמרי לא הפסיד הברכה לשאר הימים, (לימודי ה' לימוד קד"ם, ושלמי חגיגה, ומשבצות זהב בפריו, ועיקרי הד"ט אות י"א), ואם טעה בימים ולא נזכר עד יום שלאחריו, אם לא טעה בשבוע מונה השאר בברכה, הא לאו הכי הוה ליה כשכח לגמרי, (טורי זהב, ושלמי חגיגה דף רח"צ ע"א).
יא בברכה יכול לצאת בחבירו אבל בספירה בעינן וספרתם לכם כל אחד לעצמו, ובדיעבד יצא, (עיין מגן אברהם, ופרי חדש, ומלכי בקודש, ובאר היטב, ושלמי חגיגה, וזכור לאברהם, ואשל אברהם בפריו, ועיין להרב ערך השולחן).
יב אם נכנס במקום שמתפללים ומצא אותם שהם באים לספור את העומר, יספור עמהם משום כי ברוב עם הדרת מלך ואחר כך יתפלל ערבית, (כמו שכתב בספר מגן אברהם והביאו להלכה בשלמי חגיגה אות י"ד, ועיין שם בשלמי חגיגה דף רצ"ו ע"ב), ואם לא הספיק להיות סופר העומר עם הציבור צריך שיאמר ערבית תחילה ואחר כך לספור דקריאת שמע קודם לספירה כמו שכתב בספר שאגת אריה סימן ב"ך.
יג בלילי שבתות חלוקים במנהגים, דיש מהם דמתפללים ערבית ואומרים קידוש ועושים סעודה ואחר כך סופרים, ויש מהם שממתינים להתפלל ערבית עד שיהיה שעה לספור, ובמשבצות זהב בפריו הוכיח במישור להמתפללים מבעוד יום וסופרים, ומיהו צריך שימתין לפחות שיהיה חצי שעה אחר י"ב שעות וכמו שכתב במ"ב כאשר יעויין שם, ומי שאוכל קודם ספירה יש מהם דלזכרון קאתי אינו אוכל פירות בשלחן עד שיספור, אלא דלפי מה שכתב הרב שאגת אריה אשכנזי סימן ב"ך דברכת המזון קודם לספירה בשבת, ואם כן יותר טוב שיברך ברכת המזון תחילה ויספור ואחר כך יאכל פירות, ובקונטרס כף החיים הבאתי בזה דרך נכון לעשות בכל סעודה משום ספק ברכות כאשר יעויין שם בסייעתא דשמיא, ואם אירע בחול דשכח ונזכר בתוך הסעודה יספור קודם ברכת המזון כמבואר להרב הנזכר, ובעריכה גדולה התקנה היא דכולם כאחד ימתינו בליל שבת עד שחשיכה וסופרים את העומר ואחר כך מקדשין, וכדי שלא יבואו לידי קטטה נתקן כך מעיקרא.
יד יאמר שבוע אחד ולא יאמר אחת, וכן שני שבועות ולא יאמר שתי, וגם יאמר לעומר ולא בעומר דכן הוא גירסת רבינו האר"י זיע"א, גם יאמר מנין המועט תחילה, ובכל אלה אם היפך בדיעבד יצא, (עיין פרי חדש, ושלמי חגיגה, ומשבצות זהב, ומחצית השקל, ושל"ה, וחק יעקב, ושיירי כנסת הגדולה, ובאר היטב, ושערי תשובה).
טו אם ספר כשהיה ישן בתחילת הלילה אם יברך אחר כך, או היכא דשכח לספור העומר ואחרי כן ספר בחלום ונזכר בלילה אחרת אם יכול לספור בברכה או לא, על זה הארכתי בתשובות בסייעתא דשמיא.
טז לכתחילה צריך הברכה והספירה מעומד, דאל תקרי בקמה אלא בקומה, וגם דרשו דורשי רשומות דהוא מראשי תיבות עצ"ת ה'. (ועיין באר היטב, ושלמי חגיגה, ועיין בספר אורה ושמחה דף י"ד ע"א וב' דהביא להלק"ט ולהדרכי נועם ולהרב חיד"א בספריו היקרים, יעויין שם).
יז אשכחן תלתא מנהגי דעבידי רבנן דאתו לאדכורי, אחד, דיש מקומות דיש להם בבית הכנסת כמו מגילה כתובה בה כל ימי העומר באותיות גדולות מרובעות וגוללין אותו היום דשם ס'פורים יכוננו, ועיניהם ישיתו אם שכחו לספור באותה הלילה והוא מנהג טוב ויפה, זאת שנית יש מקומות שנוהגים דאחר קדיש תתקבל מתפילת שחרית או קודם אמירת קוה אל ה' אומר הש"ץ בקול רם, אמש היתה הספירה כך וכך ומי ששכח יספור בלא ברכה והוא מנהג נכון, והבאתי את השלישי דיש מקומות דאומרים למנצח בנגינות בשחרית וגם שבת במנחה, וגם זה מנהג ותיקין.
יח כמו צער בנפשי על כמה בתי ישראל דנאספים אגודות אגודות להתפלל ערבית בחצריהם ובטירותם ושוהים עד שיהיה זמן ספירת העומר, וביני וביני מדברים דברים בטלים, ואם הוא מהלכות מלכים ומלחמותיהם או דברי סחורה אינו כל כך רע, אך העושים שחוק וקלות ראש ומדברים לשון הרע וליצנות וניבול הפה זו רעה חולה וגדול עונם מנשוא, ובכל עת ובכל זמן כל כהני מילי הם תועבת ה' ואשמה גדולה, כל שכן וקל וחומר בימי העומר שהם ימי דין וחוששני כי בנפשו דיבר, ואיסור מוסיף לעתות כאל דבמקום לקשר מידת יום במידת לילה בדברי תורה וקדושה, עושים קשר רשעים בעבותות עגלה חטאה, ובכן מי שנגע יראת אלהים בקרבו והוא מאריה דביתא או בעל החצר, יבקש שיהיה באותו מנין איזה תלמיד חכם או למדן קצת דיודע ספר וישאל ממנו שיאמר איזה דבר מחכמה ומוסר מתוך הספר או בעל פה, ומזכה את הרבים דמקיימים סור מרע ועשה טוב, דמלבד דאינן מדברים דברים שאסור לדבר ומקיימים ודברת בם ולא בדברים בטלים, מרובה מדה טובה דבעת ההיא עושים קשר של קיימא לקשר מידת יום בלילה בדברי תורה ומתפללים ערבית מתוך דברי תורה והוא ענין גדול נורא ונשגב מאד.
יט לפי מה שכתב בשיירי כנסת הגדולה הוא, דבתחילה צריך שיאמרו הצבור הספירה ואחר כך השליח ציבור, (ועיין בשלחן גבוה ס"ק ו' כאשר יעויין שם), אלא דיש מקומות דהשליח ציבור מברך תחילה על ספירת העומר מסיבה דהעם הנמצאים מבקשים לשמוע כדי לידע החשבון ולברך אחרי כן, ומאן דנהיג הכי לא משתבש ואדרבא בכל דבר שבקדושה דאתי בכפילא אשכחן דשליח ציבור קדים לציבור דאומר הוא תחילה ואומרים אחריו, ומיעוט הוא דהציבור קדים כמו פסוקי מגילה.
כ מי שחננו ה' להתפלל ערבית במנין דכולם סרים למשמעתו, יאמר קודם הספירה לשם יחוד כאשר הובא במחזורים, וגם בכל שבוע יאמר התפילה שסידר הרב הגאון חיד"א בספר כף אחת סימן כ', (ועיין שלמי חגיגה אות ג"ל), וידוע המחלוקת שהיא לשם שמים בין מורינו הרב חנן אלהים ומורינו הרב בתי כנסיות חלק ב' סימן ד', ובעיר הקדש טבריא ת"ו נוהגין כאתריה דמר המלך חיים.
כא בכל ימי העומר יאמר בשעת ברכת כהנים מזמור למנצח בנגינות בצורת המנורה, והוא סגולה נפלאה דיצליח בכל מעשיו ואינו ניזוק כל אותו יום, (שלמי חגיגה דף רצ"ח ע"ד משם אגרת הרמב"ן, ועיקרי הד"ט אות י"ד יעויין שם), ומורינו הרב חסיד שבכהונה בספר שבט מוסר פרק ל"א הביא זה בסתם, וכנראה דהבין דהוא לכל ימות השנה.
כב נשים אינן עושות מלאכה כשהגיע זמן ספירת העומר והוא עד הבוקר והוא הדין לאנשים, (עיין כנסת הגדולה, וטורי זהב, ופרי חדש, וברכי יוסף, ובית עובד, ועמודי שמים דף נ"ד ע"ב, ומשבצות זהב בפריו, ונהר שלום שם), ולאחר ל"ג לעומר יש להקל אחר שמנה העומר, (ועיין אליהו רבה, וזכור לאברהם חלק א' וחלק ג').
כג על מה שאין אומרים מוסף על העומר, תראה טעם נכון בסוף ספר תו"ר בסוף הליקוטים לספר חיי יצחק יעויין שם, ועיין בסימן הקודם.
כד מה טוב ומה נעים העושים תיקון כרת בליל השישי של הספירה בכל שבוע, ובשבוע ששית בכל הלילות והכל לפי כוחו של אדם, ואשרי שיאחז בלימוד ספר צמח צדיק, (א"ה, הוא סדר הלימוד שסידר הרב חמדת ימים בפ"א משבת אות ע"א - פ"א לתקון פגם היסוד לאומרו בליל שישי כל ימות השנה, וכן בלילות שקודם הברית, ולימי השובבי"ם יעויין שם), וכך היה המנהג באיזה מדרשים משנים קדמוניות ללמוד בספר צמח צדיק בכל ליל השישי של שאר ימות השנה, וגם טוב שיעשה כסדר הלימוד שתיקן הרב הגאון חיד"א ז"ל בספר יוסף בסדר, תראנו משם.