מדרש תנחומא תזריע א

א. [ עריכה ]
אשה כי תזריע וילדה זכר, זה שאמר הכתוב: מי יתנני כירחי קדם וגו' (איוב כט, ב). הפסוק הזה איוב אמר. אימתי? בשעה שבאו עליו הייסורין. אמר: מי יתנני כירחי קדם ולוואי שהייתי כאותן הימים שהייתי במעי אמי. כימי אלוה ישמרני (איוב, כט). מלמד שהולד משתמר במעי אמו. בהלו נרו עלי ראשי, לאורו אלך חשך (איוב כט, ג). מכאן את למד, שהאורה לתינוק כשהוא במעי אמו. כאשר הייתי בימי חרפי, בסוד אלוה עלי אהלי (איוב כט, ד). כשם שהגשם מוחה בקרקע ומלכלך אותה, כך התינוק מלוכלך במעי אמו. דבר אחר: בסוד אלוה עלי אהלי מדבר בתינוק וכשם שהתינוק מלוכלך כך אדם מלוכלך מעונות והצרות באות עליו. באותה שעה הוא אומר: מי יתנני כירחי קדם, ולוואי היו לי אותן הירחים והימים שהייתי במעי אמי. מה אומר באחרונה? כאשר הייתי בימי חרפי. אמר רבי אבהו: התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם, והם מחבבין אותו. וכן מנהג כל אשה שתלד, מחבבין אותו הולד. וכל שכן אם הוא זכר. הוי אומר: אשה כי תזריע וילדה זכר. אשה כי תזריע, זה שאמר הכתוב: אחור וקדם צרתני (תהלים קלט, ה). במי הכתוב מדבר? באדם הראשון. אמר רבי יוחנן: כתיב בו באדם הראשון שתי יצירות שני יודין, שנאמר: וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב, ז), יצירה אחת בעולם הזה, ויצירה אחת לעולם הבא. אבל הבהמה והחיה והעוף יצירה אחת כתיב בהן ביו"ד אחת, דכתיב: ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה (בראשית ב, יט). לפיכך הוא אומר: אחור וקדם צרתני. רבי שמעון בן לקיש אומר: אחור למעשה בראשית. מה טעם? דכתיב: ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראשית א, ב), זו נפשו של אדם הראשון. לפיכך הוא אומר: אחור וקדם צרתני. רבי אלעזר בן פדת אומר: אחור למעשה יום השישי, וקדם למעשה יום השישי. כיצד? ששה דברים ברא הקדוש ברוך הוא ביום השישי, ואלו הן: נפש חיה ובהמה וחיתו ארץ, ואדם וחוה. ונפשו של אדם נבראת תחילה, שנאמר: נפש חיה (בראשית ב, יט). ואין נפש חיה, אלא נפשו של אדם, שנאמר: ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב, ז). הוי, קודם [ל]מעשה יום השישי. ואחור למעשה יום השישי, שהיה עוסק בו כל יום השישי. הוי, אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום השישי וקודם למעשה יום השישי. רבי שמואל בר נחמני אומר: מהו אחור וקדם צרתני? אלו דו פרצופין, זכר ונקבה, שנאמר: זכר ונקבה בראם וגו' ויקרא את שמם וגו' (בראשית ה, ב), הוי אומר: אחור וקדם צרתני. אמר אדם: אחר שברא הקדוש ברוך הוא כל הבהמות והעופות והשקצים והרמשים, ואחר כן ברא אותי. כך התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו, הקדוש ברוך הוא מצווה אותו ואומר לו: מזה תאכל ומזה לא תאכל, וזה לכם הטמא, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. ומי שהוא מקבל עליו במעי אמו כל המצות שבתורה (ו)אחר כן נולד, לכך כתיב: אשה כי תזריע: