מדרש תנחומא נח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · נח · ד · >>

דשאלתא דאסור להון לבית ישראל למגזל ולמחטף מידי חד מן חבריה דאין לך חמור בכל האסורין שבתורה מעונש הגזל, דא"ר אליעזר: כל עבירות שבתורה עברו דור המבול עליהן ולא נחתם עליהם גזר דינן למחות את זכרם במי המבול עד שפשטו ידיהם בגזל. שנא': כי מלאה הארץ חמס וכתיב (יחזקאל, ז): החמס קם למטה רשע וגו'.
א"ר אליעזר: מלמד שזקף החמס ועמד כמקל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבש"ע: אני לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם.

א"ר אבהו: ג' – אין הפרגוד ננעל בפניהם: אונאה וגזל ועכו"ם.

  • אונאה - דכתיב בה (עמוס, ז): כה הראני והנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך.
  • גזל - דכתיב (ירמיה, ז): חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד.
  • עכו"ם - דכתיב (ישעיה, כא): העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות וגו'.

וא"ר יוחנן: כל הגוזל שוה פרוטה מחבירו – כאילו נוטל נשמתו הֵימנו, שנאמר: (משלי, א): כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.

ומאן דגזל ועבד תשובה ומהדר גזילה למריה מכפר ליה, אי מאית נגזל מהדר ליורשיו ומכפר ליה.
וכי מהדר לנגזל מבעי ליה לאחולי על גביה כי היכי דלא למנע מלמעבד תשובה, דתנו רבנן: "הגזלנין ומלוי רבית שהחזירו – אין מקבלין מהן, וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו" (ע"פ תוספתא מסכת שביעית סוף פרק ח').
ה"מ שאין גזלה חוזרת בעינה; אבל, חוזרת בעינה – מקבלין. דא"ר יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו- מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו: "ריקה! אם אתה עושה תשובה – אפילו אבנט שאתה חוגר אינו שלך!" ונמנע, ולא עשה תשובה. באותה שעה אמרו: "הגזלנים ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו" (ראה בבא קמא צד ב).

שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מן הגזלן? שהגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה'? והגזלן כתיב ביה "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה וגו' " (ויקרא, ה)? אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו. כביכול עשה עין של מעלה כאילו אינו רואה ואוזן כאילו אין שומעת, שנאמר: (ישעיה, כט): הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו'. וכתיב (תהלים, צד): ויאמרו לא יראה יה וגו'. וכתיב (יחזקאל, ח): עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה.

תניא: א"ר מאיר, משלו משל משום רבן גמליאל: למה"ד? לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה. אחד זימן כל בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן לא את בני העיר ולא את בני המלך. איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר- זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך.
א"ר מאיר: בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה: שור, שביטלו ממלאכתו – חמשה. שה, שלא בטלו ממלאכתו – ארבעה.
ורבן יוחנן בן זכאי אומר: בא וראה שחס הקב"ה אפי' על גנב, שור שהלך ברגליו ה', ושה שהרכיבו על כתפו ד'.

והיכא דגזל ואמר אישקול השתא דצריך לי והדר אשלם רשע מקרי. דכתיב: (יחזקאל לג, טו): חבול ישוב רשע גזלה ישלם. אף על פי שמשיב – רשע הוא! ברם, צריך את למילף. ה"מ היכא דקא גזיל אדעתא למישקליה לנפשיה. אבל, היכא דקא בעי למיתן מתנה לההוא נגזל ולא בעי לקבולי, אומר אגנוב מניה כי היכי דאהני ליה ואשלם ליה תשלומי כפל, א"נ שבק מאני בדוכתא דלא מנטר או זוזי ופשע, ואשכחינהו איניש אחרינא ואמר אקניטנו עד דיתבעהו ויזדהר במאניה זימנא אחרינא ולא ליפשע מאי כיון דלהנאתו קא מכוין ושרי, או דלמא כיון דעד דמהדר ליה אית ליה צערא מאי, ת"ש דתניא לא תגנוב ע"מ למיקט לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל, מ"ט קרא יתירא הוא דכתיב: "לא תגזול". וכן הלכה: