מדרש תנאים - המהרז"ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מדרש תנאים
על פרקי רבי אליעזר
ושלושים ושתיים מידות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי עם הגהות וביאורים

(זאב וואלף בן ישראל איסר - המהרז"ו)


מדרש תנאים - המהרז"ו
מחבר זאב וולף איינהורן
שפת המקור עברית
נושא פרקי דרבי אליעזר, ברייתא דל"ב מידות
הסכמות ר' אברהם אבלי, ראב"ד וילנא, רבי בנימין דיסקין
הוצאה וילנא
שנת הוצאה 1839
קריאת היצירה
היברובוקס ספר אלקטרוני במאגר hebrewbooks
קטלוגים
הספרייה הלאומית ספר אלקטרוני באתר הספרייה הלאומית, ירושלים, ישראל    001987255
לעיון נוסף
ויקיפדיה ויקיפדיה מדרש תנאים - המהרז"ו



ברייתא דשלושים ושתיים מידות דר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי[עריכה]

כל מקום שאתה מוצא דברי רבי אליעזר בן ר' יוסי הגלילי — עשה אזניך כאפרכסת, שנאמר "הט לחכמה אזנך". בגמרא חולין ד', פ"ט גרסינן: אמר ר' יוחנן משום רבי אליעזר בר"ש: כל מקום שאתה מוצא דברי רבי אליעזר בן ר' יוסי הגלילי בהגדה, וכן הגירסא בערוך ערך אפרכסת בהגדה. ובילקוט וירא, על פסוק "וה' פקד את שרה", הועתק כל המאמר הזה, ושם איתא ג"כ תיבת בהגדה. גם ברש"י (ד"ה ב) מעתיק שם מאמר זה, ואיתא שם תיבת בהגדה (ועיין בילקוט בראשית סי' ך', וכן בילקוט באזינו)

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: בשלושים ושתיים מידות הגדה נדרשת:

א. בריבוי. ב. במיעוט. ג. בריבוי אחר ריבוי. ד. במיעוט אחר מיעוט. ה. בקל וחומר מפורש. ו. בקל וחומר סתום. ז. בגזרה שוה. ח. בבנין אב. ט. בדרך קצרה. י. מדבר שהוא שנוי. יא. מסידור שנחלק. יב. מדבר שבא ללמד ונמצא למד. יג. מכלל שאחריו מעשה והוא פרטו של ראשון. יד. מדבר גדול שנתלה בקטן ממנו להשמיע האוזן בדרך שהיא שומעת. טו. משני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. טז. מדבר שהוא מיוחד במקומו. יז. מדבר שאינו מפורש במקומו ומתפרש במקום אחר. יח. מדבר שנאמר במקצת ונוהג בכל. יט. מדבר שנאמר בזה והוא הדין לחברו. כ. מדבר שנאמר בזה ואין ענין לו אבל הענין לחברו. כא. מדבר שהוקש לשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשניהם. כב. מדבר שחברו מוכיח עליו. כג. מדבר שהוא מוכיח על חברו. כד. מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו. כה. מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על חברו. כו. ממשל. כז. ממעל. כח. מנגד. כט. מלשון גימטריא. ל. מלשון נוטריקון - תרי אפי: חד אפי בחילוף האותיות, וחד שהוא בחשבון האותיות. לא. ממוקדם ומאוחר שהוא בענין. לב. ממוקדם ומאוחר שבפרשיות.

מידות[עריכה]

תיבת "מידות" בכאן וכן במאמר ר' ישמעאל בי"ג מידות התורה נדרשת בהם, ייתכן בפירושם מלשון הנהג' ודרך, רגיל לשון זה בדברי חז"ל. "שלא כמידת הקב"ה מידת ב"ו" - שפירושו הנהגה ודרך. וכן כאן, פי' שהתורה נדרשת בי"ג דרכים ומתנהגת בדרשות באופנים אלו. וכן אצל הגדה, בל"ב דרכים ואופנים אלו.

גם, ייתכן שפירושו מלשון מידה ומדידה ממש, כי באמת התורה ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, והחכמה מאין תמלא, ומה יעשה האיש בשכלו החלוש, וברוח בינתו המעוטה, ובאיזה אופן ילמד דעת תורה? ע"כ ה' ברוב רחמיו נתן התורה לישראל בעין יפה, ומסר להם אופנים איך לדלות מים חיים מזה הים גדול רחב ידיים, מעט מעט. כגון, איך יידע שהפסח דוחה שבת? בגזירה שווה דמועדו מתמיד הרי עפ"י אופן זה נודע לו עניין אחד מהתורה, במידה ושיעור. וכן, אם ילמוד דבר אחד זה נודע מריבוי ודבר אחד ממיעוט, ודבר א' מק"ו, ומכל שארי מידות, הרי דולה מים חיים, במידה ושיעור מהים הגדול ורחב, שאין לו שיעור ומידה. ואם לא יעשה כן, לא יעלה בידו מאומה. ואם יעשה כן, שימדוד לו ממנה מידות קטנות, מעט מעט יתקבץ אצלו לשיעור גדול. וכן מוכח ממדרש ויקרא רבה, פרשה ג': טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם, ממי שונה הלכות ומידות ואינו רגיל בהם. אלא, רעותא דמתקריא בר מכילאן, שההלכות הם פסקי הלכות בלא טעם, וראיה ולימוד. ומי שדעתו מעוטה, טוב לו יותר שילמוד הלכות לבד, בלא מידות. אלא, שרוצה שיקראו אותו שלומד מכילתות, היינו שדורש ההלכות עפ"י מידות שהתורה נדרשת בהם, ובלשון ארמית מידה היינו "מכילה"; "וימודו בעומר", תרגום אונגלוס, "וכלו בעומרא". ובזה ייצא כנוגה שם הקדוש של ספר המכילתא דר' ישמעאל, ובת"כ מכילתא דמילואים.

הגדה נדרשת: לא ייתכן לפרש שאותן ל"ב מידות הגדות לבדם נדרשות בהם, ולא ההלכות. חלילה לחשוב כן, כי באמת גם ההלכות המאוששות יוצאות ונלמדות מכל הל"ב מידות, ובכללן שישה מי"ג מידות, והם: קל וחומר, וגזירה שווה, ובניין אב, כלל ופרט, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, שני כתובים המכחישים זה את זה, שהם מי"ג מידות דר' ישמעאל. וכאשר יתבאר בעז"ה בפנים בביאורי המידות, גם בגוף הברייתא מביא כמה דרשות של ההלכות, שהם גופי תורה כמו במידת מריבוי, גם לרבות את הולד למיתה. גם במידת גז"ש מידה ז', ומידה יא', ובמידה ךה' עיין שם. אלא על כרחך שכך פירושו: שבא להשמיענו שגם ההגדות נדרשות בכל הל"ב מידות. ובעבור שהל"ב מידות נוהגות בין בהלכות בין בהגדות, על כן מביא ראייה בעניין המידות בין מהלכות בין מהגדות, כנ"ל. והיתה כוונת התנא בזה לחבב לנו את עניין ההגדות, להראות גודלם ותפארתם, ושהם מעיקרי התורה שבע"פ, ובעיקרי הדת. ולגודל ערכם ותפארתם מסר לנו הקב"ה שלושים ושתיים מידות שנדרוש על פיהם דרכי ההגדה, ומכללם איזה מידות שלא ימצאו בההלכות, כי אם במעט מקומות, ועיקרם בהגדות. והנה לא מצאנו בהדיא בדברי חכמינו ז"ל שיודיעו לנו עניין שלושים ושתיים מידות אלו, אם הם מקיבלות מסיני הכללים האלו בלשונם, או שנאמר שחז"ל אשר ידעו כל התורה כולה בהלכות ובהגדות, נודע להם בבירור ע"פ רוחב ידיעתם שבמידות אלו התורה נדרשת, והם הודיעו לנו הכללים האלו ומסרו לנו. אך מאחר שעיקר לימוד ההגדות קיבלנו מסיני, כמו שכתבו חכמינו ז"ל בהרבה מקומות, ובייחוד בהפסוק "פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש", ודרשו חז"ל במסכת סופרים, הובא בילקוט ואתחנן, ובפיסקתא רבתי פרשה ךה', הניא ר' חנינא בר פפא פנים תרי בפנים תרי, הרי ארבע אפין: פנים של אימה למקרא, פנים בינונית למשנה, פנים שוחקות לתלמוד, פנים מסבירות להגדה. הרי שעיקר לימוד הגדות קיבלנו מסיני. א"כ גם כל דרכי המידות שההגדות נדרשות בהם ג"כ קיבלנו מסיני. הוכחה שנית: מאחר שאנו רואים שחשב בהדיא שישה מידות משלוש עשרה מידות דר' ישמעאל, בתוך אותן השלושים ושתיים מידות (הגם שאין אתנו יודע אל נכון למה חשב ר' ישמעאל שלוש עשרה, ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי חשב שלושים ושתיים, אשר לא ייתכן לומר דר' ישמעאל לית ליה שארי המידות. שהרי במכילתא דר' ישמעאל מבוארים כל הדרשות עפ"י כל השלושים ושתיים מידות, וכאשר הבאתי לדוגמא אצל כל מידה בביאורי בס"ר), וכאשר ידענו בבירור שאלו השישה מסיני הם, גם השאר בוודאי כוונת התנ' שהם מסיני. דאם לא כן, איך לא עשה התנא שום הבדל בין מידות גזירה שווה וק"ו, ובין מידות דרך קצרה, ודבר שהוא שינוי, מאחר שאלו מסיני, והם אינם מסיני – אלא על כרחך כולם מסיני.

הוכחה שלישית: מאחר שאנו רואים שהרבה מל"ב מידות אשר רוב גופי התורה יוצאים מהם כמו מידת מריבוי ומידת ממיעוט, ומדבר שהוא שנוי, ומדבר שאינו עניין לזה תנהו עניין לחבירו, ומדבר שבא ללמד ונמצא למד, ודומיהם אשר אינם מי"ג מידות אלא מל"ב מידות. ואין שום הפרש בין ההלכות שאנו לומדים מגז"ש וק"ו ובין ההלכות שאנו לומדים מריבוי ומיעוט וכנ"ל, שהם ממש בלא מספר, הן לחיוב מיתה או מלקות או ממון, הן לפטור מכולם. וזה ראייה אמיתית שכל המידות הם מסיני, וגם מזה הוכחה גמורה שלא נמסרו הל"ב מידות שלו להגדות בלבד, שהרי כל המידות הנ"ל ודומיהם שאינם מי"ג מידות, ורוב גופי תורה תלויין בהם, ואינם אלא מל"ב מידות.

ומלבד הנ"ל יש כמה מידות מהל"ב הנ"ל שהם מפורשים בתורה, כמו מידת ק"ו מידת ממשל שהתורה בעצמו תדין דבר מדבר בק"ו, כמ"ש בפנים הספר, מידה ה , ותאמר משל ואח"כ תפרש הנמשל במידה ךו'. וכן הארבע מידות ךז', ךח', ךט', ל' שאמר בהם לשון מניין, שהם כולם מפורשים במקרא, וגם מהם אנו לומדים כמה הלכות. וכאשר הבאתי בס"ד בפנים כל אחד על מקומו, ולא השמיענו התנא שום הפרש בין מידות אלו ובין שאר המידות, כי בוודאי אין הפרש בין דבר שכתוב בהדיא ובין דבר שנמסר לנו מסיני בע"פ, או מה שאנו לומדים ע"פ דרכי המידות שמסרו לנו מסיני.

הרי בארנו שהשישה מידות מקל וחומר, ומגז"ש, ובניין אב, כלל ופרט, כל דבר שהיה בכלל וכו', ושני כתובים המכחישים זה את זה הם מי"ג מידות. ושישה מידות והם ק"ו, ממשל, מנגד, ממעל, נוטריקון, גימטריא מפורשים בתורה. והק"ו מי"ג מידות וגם מפורש בתורה, ו"י ישנם י"א מידות, מהם מפורשים, מהם ידועים שהם מקובלים מסיני. ולא דקדק התנא לסדרם יחד ולהקדימם בעבור חשיבותם, וזה הוכחה שאין הפרש בין אלו להשאר, כמו מריבוי וממיעוט וכן כולם. וע"כ נאמר שכולם אהובים ברורים נאמרו מסיני, וכל הלכות והפירושים והדרשות שנדרוש על פיהם דומים ממש כאילו עמדנו אצל הר סיני, וקיבלנו הדרשות האלו מבואר מפי אדון-כל ית"ש, ניתנו מרועה אחד.


ברייתא דל"ב מדות דרבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי - ל"ב מדות[עריכה]

מידה א'- מריבוי:[עריכה]

כיצד הריבוי? — ג' לשונות
– את, גם, אף

פירוש שג' תיבות אלו באים תמיד לרבות על עניין הכתוב, ומאותו עניין שנכתב שם. והנה באמת שכל תיבה ומילה יתרה באים לרבות, ואפילו אות יתירה באה לרבות, כידוע בכל דברי חז"ל. ואותה תיבה ואות, כשתבוא במקום אחר, ואינה יתרה אינה באה לרבות. גם ייתכן שאותה תיבה ואות שבאה כאן לרבות, תבוא במקום אחר למעט. ועיין בסוכה כ"א שדורש שם בברייתא האזרח דסוכה להוציא את הנשים, והאזרח דיו"כ – להביא את הנשים. ולא קשייא להו בגמרא שם, אלא על משמעות תיבת האזרח. ולא מקשי כלל איך ייתכן שאותה תיבה ואותה שבאה כאן לרבות, תבוא במקום אחר למעט. שבוודאי כך הוא המידה, שהכל לפי המקום. וגדולה מזו מצינו שגם במקום אחד תבוא לרבות ולמעט ביחד, כמ"ש במכילתא משפטים ח', ד', פסוק "וכי יזיד איש": איש להוציא את הקטן, איש להביא את האחרים; רעהו להביא את הקטן, רעהו להוציא את אחרים. הרי שתיבה אחת מיותרת היא ריבוי ומיעוט ביחד. כפי שמשמעותה עוד שם פ' י"ב: שור איש להוציא שור של קטן, שור איש להביא שור של אחרים; שור רעהו וכו' כדלעיל. עוד שם פ' י"ג שאין ת"ל חיים, אלא להביא את החיה, חיים שניים ישלם ולא מתים. הרי שתיבת חיים ריבוי ומיעוט ביחד. וא"כ אין התיבה בעצמה גורמת הריבוי, כ"א משמעותה לפי העניין. אך ג' תיבות אלו: א"ת, ג"ם, א"ף באין תמיד לרבות, ולא למעט. ע"כ לא מנה רק תיבות אלו, אבל באמת כל התיבות והאותיות הבאות לרבות הם בכלל המידה הזאת, המקובלת מסיני. וכדאיתא חגיגה י"ב: שאל ר' ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך: "אתה ששימשת את נחום איש גם זו, שהיה דורש כל אתים שבתורה, את השמים ואת הארץ, מה היה דורש בהם?" אמר לו: "אילו נאמר שמים וארץ, הייתי אומר שמים וארץ שמותיו של הקב"ה הם וכו', ובבראשית רבה פ' א'. ופרשה כ"ג הגירסא ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה, אכין ורקין – מיעוטים, אתים וגמים – ריבויים. אלמא שהיה דורש כל אתים שבתורה שבכל מקום שכתוב תיבת "את" לרבות באה. ולפי גירסת המדרש, כן העניין גם אצל כל "גמין", ואצל כל "אכין ורקין" שבתורה, שבאים למעט תמיד. ולא כן כל התיבות שבתורה שבאים לרבות ולמעט כפי העניין וכנ"ל. ועוד קמ"ל, מאחר שאלו הג' תיבות אינם פעלים, רק מילות ושימושים של פעלים, ויש הרבה פסוקים בתורה שאינם כתובים השימושים האלו, א"כ בכ"מ שהם כתובים שם מיותרים הם, וע"כ הם באים תמיד לדרשה למר דאית ליה ולמר כדאי' לי' לר' עקיבא תיבת "את" סימן הפעול, ודבר הנעשה. וכמ"ש במאמר הנ"ל בדברי ר"ע על פסוק בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, אילו לא נאמר "את" הייתי אומר שמ"ש שמיים וארץ קאי על תיבת אלקים, או להקדים. ולר' ישמעאל תיבת "את" לרבות וסוגיא דעלמא בכל התורה, בהלכות ואגדות כר"י, וקמ"ל האי תנא דסבר כר' ישמעאל, וכדמסיים במדרשים הנ"ל שאמר ר"ע לר' ישמעאל: אילו נאמר בראשית ברא אלקים שמיים וארץ, היינו אומרים שמיים וארץ אלהות הן. אמר לו (ר' ישמעאל לר"ע): "כי לא דבר רק הוא מכם", ואם רק הוא מכם, למה שאין אתם יודעים לדרוש בשעה שאי אתם יגעים בו. "כי הוא חייכם" – אימתי הוא חייכם? בשעה שאתם יגיעים בו. אלא "את השמיים" לרבות חמה ולבנה ומזלות, ו"את הארץ" לרבות אילנות ודשאים וגן עדן. וכן הוא ברש"י בחומש, פסוק "יהי מאורות" וכן במכילתא דורש תיבת "את" לרבות בכמה מקומות. וכן בכל המדרשים כר"י, ולא כר"ע.

וצריך עיון דכאן משמע בגמרא ומדרשים הנ"ל דר"ע לא דריש תיבת "את" לרבות, ואילו בפסחים , כב' איתא בהדיא שמעון העמסוני וכו' היה דורש כל אתים שבתורה וכו', עד שבא ר"ע ולימד "את ה' אלקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים. וכן תיבות "גם" ו"אף" שהם יתרים בכל מקום שהוראתם לחבר בין שני עניינים ואינם מעיקרי הפעלים. ויש פסוקים הרבה בתורה שכתובים בלא תיבות אלו בין שני עניינים, ע"כ במקומות הכתובים לדרשה אתא. וגם במשמעותם של ג' תיבות אלו מרומז הריבוי שבאים תמיד בים שני מאמרים להוסיף עניין שני על עניין ראשון, ובאה הקבלה מסיני שהם ג"כ לרבות עניין אחר שאינו כתוב בהדיא.