מדרש תהלים מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

למנצח אשרי משכיל אל דל. (א) זש"ה (קהלת ט) עיר קטנה ואנשים בה מעט. עיר קטנה זה האדם ואנשים בה מעט אלו האברים ובא אליה מלך גדול וסיבב אותה זה יצר הרע. ובנה עליה מצודים גדולים (ב) כמנן רברבן. ומצא בה איש מסכן זה יצר הטוב דלית כל עלמא שמע ליה. ומלט הוא את העיר אמר דוד הואיל ולית כל עמא שמע ליה טב לי דאשמע ליה. הה"ד אשרי משכיל אל דל:

דבר אחר אשרי משכיל אל דל. (ג) זש"ה (משלי טו) מלוה ה' חונן דל. (ד) א"ר יוחנן כל מי שהוא מבקר חולים מעבירין ממנו אחד מששים בחוליו (ה) ומי שאינו מבקרו מוסיפין לו אחד מששים. (ו) א"ר אבא אם כמיניה דר' יוחנן יסקון לגבי ביש שיתין בני אנשא ויסקון ליה. ר' אלעזר אמר מי (ז) שהוא קובר מת מצוה. ר' אבא אמר מי (ח) שהוא משכיל יצר טוב על יצר רע. (ט) ר' אסי אומר מי שהוא נותן פרוטה לעני שנאמר ישרהו ויחייהו. ומאי טעמיה דמאן דאמר שהוא משכיל יצר טוב על יצר רע שנאמר אשרי משכיל אל דל. מאי טעמיה דרבי יוחנן דאמר מי שמבקר חולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. ומאן דאמר (י) קובר מת מצוה שנאמר ואושר בארץ:

דבר אחר אשר משכיל. (יא) אמר רבי יונה אשרי מי שהוא משכיל עליו להח(?)נותו. כיצד אדם גדול היה וירד מנכסיו משכיל עליו והולך אצלו ואומר לו לפלוני שמעתי עליך שירושה שבאה לך ושפלוני חייב לך אלוה לך ואתה פורע לי לכשתבוא לידך. וזהו משכיל. ביום רעה ימלטהו ה'. אין לך יום רעה אלא יום המיתה יום יציאת הנפש. אמר הקב"ה מה אעשה לך ביום רעה אמלטך. שנאמר ביום רעה ימלטהו ה' אי זה יום הוא שכתוב בו (מלאכי ג יט) כי הנה יום בא בוער כתנור. מה כתיב בתריה (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה מהו שמש צדקה אותה הצדקה שעשיתם היא עומדת לכם לאותו היום. וכן הוא אומר (ישעיה נח י) ותפק לרעב נפשך. ומהו ונפש נענה תשביע. הנפש הזאת אין לה טובה אפילו כל מעדני עולם אתה מאכילה ומרעיבה שעה אחת היא מבקשת לצאת מיד ולנוע את מאכלה ומהו וזרח בחשך אורך. ואם חלה מה שכרו ה' יסעדנו. שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. וכי יש ערש של דוי. כשאדם חולה ביום ראשון הוא עושה תפלה וכן יום שני ומהו אומר דוי הוא. אותה שעה אמר הקב"ה נעשה דוי בעיני כל אדם אני סועדו ומעמידו עכשיו לכך יסעדנו על ערש דוי. ומהו כל משכבו הפכת בחליו כל מה שחטא כל הימים שהיה עומד על רגליו הקב"ה הופך עליו חליו לכך כתיב כל משכבו הפכת. אמר דוד אני איני כן אלא אמרתי ה' חנני. אויבי יאמרו רע לי. וכי אויבים היו לו לדוד והכתיב (שמואל א יח טז) וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד. ואומר (שמואל ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. אלא מי הם אויביו אותם שרוצים לעשוק ולחמוס ולא היה מניחן לכך הן אויביו:

ואם בא לראות שוא ידבר לבו. נכנסין לבקרני אומרים לי הקב"ה ירחם עליך ובפיהם מתפללין עלי אבל בלבם יבקשו און לי בפני מתפללין וכשיוצאין לחוץ ידברו. יחד עלי יתלחשו. מהו דבר בליעל יצוק בו. אמרו פקח הוא דוד יודע על מה עושה את הדבר הזה יכול הוא לעמוד אלא רמאי הוא כדי להכיר דעת של כל אחד ואחד לכך נאמר דבר בליעל אומרים לי מי אמר עליך דבר זה שמא אדם נכרי אומר להם איש שלומי אשר בטחתי בו אמר דוד איני נותן את דבריהם בלבי אלא אני בוטח בך. ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם. אמר לו דוד מה אתה משלם להם רעה אמר חס ושלום ואני בחלותם לבושי שק. כשחליתי הם היו מתפללים עלי שאמות וכשהם חולים אני מתפלל עליהם ומתכסה שק. ענתי בצום נפשי אמרו לו דוד מי יודע מה השק הזה ומה אתה מתפלל עליהם אמר להם אם כן יבוא עלי ותפלתי אל חיקי תשוב לכן ואתה ה' חנני. והקב"ה אומר לו הואיל ועשית כן יודע אני כי חפצת בי. ואני בתומי תמכת בי. ומה יש לי לעשות על זאת לברכך. ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם אמן ואמן:


https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14127&st=&pgnum=187