מדרש משלי (בובר) כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · כד · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · כד י · >>

עריכה (משלי כד י): "התרפית ביום צרה - צר כחכה" - אמר רבי אבהו: כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין לו כוח לעמוד ביום צרה.

אמר רבי יצחק: כל המרפה עצמו מדברי תורה, אינו יכול לענות ביום צרה.

אמר רבי לוי: התרפית - מכל מקום.

<< · מדרש משלי (בובר) · כד י · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כד כג · >>

עריכה (משלי כד כג): "גם אלה לחכמים, הכר פנים במשפט בל טוב" - מכאן הודיע שלמה לחכמים כדי שלא יהו מכירין פנים בדין, למה? בל טוב - הא כיצד? אם היה רשע עומד בדין, והוא בעל ממון, אל תהי נושא לו פנים בדין בשביל ממונו, והכל מקללים אותו, ואומרים לו 'אוי לו לזה שאבד את חייו, ונושא לו פנים מפני שהוא בעל ממון', שנאמר:


(משלי כד כד): "אומר לרשע צדיק אתה - יקבוהו עמים, יזעמוהו לאומים". אבל אם מוכיח בדין, מביא עליו ברכות טוב, שנאמר:


(משלי כד כה): "ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב". מה כתוב אחריו -


(משלי כד כו): "שפתיים ישק משיב דברים נכוחים" - אמר רבי לוי: אלו דברי תוכחות, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ח ט): "כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת".

<< · מדרש משלי (בובר) · כד כג · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כד ל · >>

עריכה (משלי כד ל): "על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב" - מה השדה הזאת, אם אין אדם חורשה וזורעה היא מעלה לה כולה קוצים ודרדרים; "ועל כרם אדם חסר לב" - מה הכרם הזה, אין אדם מעדרו ומנכשו - הוא מעלה עשבים; כך תלמיד חכם, אם אינו נושא ונותן בדברי תורה, סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא.


(משלי כד לא): "והנה עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה" - אמר רבי יוחנן: שפרץ גדרה של תורה, כל זמן שדברי תורה נכנסין ומוצאין חדרי לב פנויין, הן נכנסין ושרויין בתוכו, ואין יצר הרע שולט בהן, ואין אדם יכול להוציאם מתוכו.

משל למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר, ומצא שם טרקלין וחדרים גדולים, נכנס ושורה בתוכן; כך יצר הרע, אם אין מוצא דברי תורה, שולט ביניהן, ואין אתה יכול להוציאו מתוכו.

<< · מדרש משלי (בובר) · כד ל · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · כד · >>