מדרש הלל/ד
אהבתי כי ישמע ה',[1] כת שלישית אומרת לפני הקב"ה רבונו של עולם כשתעלה אותנו מן הצרה שאנו בתוכה אנו יודעים שקבלתנו ושאתה אהבתנו, משל למה הדבר דומה למלך שנתחייבו לו בני אדם ומסרן (לקוסטנדין) [לקוסטודין] וחבשום בבית הסוהר התחילו צווחים אמרו להם קרוביהם למה תצעקו המתינו עד שתרגישו במלך כשעובר והוא יפנה [יפדה] אתכם כיון שהרגישו במלך שעובר התחילו צווחין חננו אדונינו המלך אמר המלך ומה טיבן של אלו אמרו לו אותם הם בני אדם שנתחייבו לך, אמר להם ומה הם מבקשים אמרו לו שיצאו מבית האסורים, צוה המלך שיצאו וכיון שיצאו התחילו מקלסין למלך לכך נאמר אהבתי כי ישמע ה'.
את קולי תחנוני, אינו אומר תחנתי אלא תחנוני תחנונים הרבה יש כאן ובקשות ותפלות שנ' ברוך ה' כי שמע ה' קול תחנוני.
כי הטה אזנו לי, מלמד שאין אדם נכנס בצרה עד שהוא אומר רבון כל עולמים הנח כל עולמיך והט אזנך לי ושמעני. חזקיה אמר הטה אלהי אזנך ושמע דברי ואת כל דברי סנחריב ומה עלי להודות הריני מודה ומשבח לך לכך נאמר כי הטה אזנו לי.
אפפוני חבלי מות, אינו אומר חבל (אלא חבל אחד של חיים) אלא חבלים כולם של מיתה שנ' חבלי שאול סבבוני.
- דבר אחר: אין אף אלא חוטם, אמרו כבר הגיע צרת החוטם.
ומצרי שאול מצאוני, מלמד ששלש כתות נכנסות לגיהנם אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים ומלאכים ההורגים עומדים לתוך גיהנם ופינקסיות של אש בידם ושמותם של צדיקים ושל רשעים כתוב בהם ומבקשין שמותם של אלו ואלו ומוציאין אותם, ומלאכי חבלה עומדין בגיהנם וטככיות [וטבעות?] של אש בידם ומכין אותם והם בורחין מלפניהם ואחרים מקבלין אותם ומכין אותם והם בורחים מפניהם ואחרים מקבלין אותם ומכים אותם ויוצאין מצרה ונכנסין לצרה שנאמר ומצרי שאול מצאוני אל תקרי מצרי אלא מצירי שאול מצאוני, ומתוך צרה מתפללין לפני הקב"ה ועונה אותם ומרחם עליהם לכך נאמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא.
- שבע כתות של צדיקים עתידים להיות פניהם מאירים לעתיד לבוא לחמה וללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים ולמנורת בית המקדש ... לרקיע שנ' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לברקים שנא' מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו, לכוכבים שנאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, לשושנים שנא' למנצח על שושנים עדות לאסף מזמור, למנורת בית המקדש שנ' ושנים זיתים עליה. הכת שלישית[2] אומרת לפני ה' רבונו של עולם אין אנו מבקשים שיהיו פנינו מאירות כגון אלו אלא שנמלט נפשנו, לכך נאמר אנא ה' מלטה נפשי אין אנא אלא לשון בקשה שכן אמר חזקיה אנא ה' זכור נא.
שומר פתאים ה', אלו הם השבטים שנא' לתת לפתאים ערמה.
- דבר אחר: שומר פתאים ה' אלו הם הקטנים, שבלשון עברית [ערבית] קוראין לנער פתי ולפתי נער. מעשה באשה אחת שהניחה מעשה קדירה לפני בנה יצאה והלכה לה לשוק בא הנחש והתחיל משחק עם הנער כיון שבאה אמו וראתה הנחש התחילה צווחת והנחש ברח לו ואילולי שהקב"ה משמרו לא היה לו חיים בתוך החיות לכך נאמר שומר פתאים ה'.
- דבר אחר: שומר פתאים ה' אלו עמי הארץ שאינן משמרים המצות כראוי, כיצד אחד נכנס למדינה וראה אותם גבאי צדקה ונתן להם לע"ז ונחשב לו מתן צדקה לע"ז ומי גרם לו שלא למד ולא שנה עליהם אמר שלמה שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים.
דלותי ולי יהושיע, כנסת ישראל אומרת רבון כל העולמים דלה אני מן המצות עליך להושיעני.
שובי נפשי למנוחיכי, מלמד שמלאך המות מסלק נפשו מלמטה למעלה, יכול מלמעלה למטה ת״ל כי ה' גמל עליכי.
כי חלצת נפשי ממות, אין חליצה אלא של מות, משל למה"ד למלך שהיה יושב ודן על בימה שלו כשיקטול אוהביו אין מחזיקין לו טובה ואימתי מחזיקין לו טובה כשיקטול את החייב אמרו לו אין הנאה לך במתים שכן אמר אסף הלמתים תעשה פלא, וכן חזקיהו אמר כי לא שאול תודך חי חי יודך כמוני היום, וכן דוד אמר מה בצע בדמי ברדתי אל שחת.
- שבע מעלות של צדיקים לעתיד לבוא זו למעלה מזו, ראשונה אף צדיקים יודו לשמך[3], שניה אשרי יושבי ביתך, שלישית אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, רביעית ה' מי יגור באהליך, חמישית מי ישכון בהר קדשך, ששית מי יעלה בהר ה', שביעית ומי יקום במקום קדשו וכשם שהן שבע מעלות לצדיקים כך שבע ירידות לרשעים בגיהנם.
- שבע שמות נקראו לגיהנם, שאול, אבדון, גיהנם, באר שחת, טיט היון, ציה, צלמות, ובין כל אחת ואחת מהלך שלש מאות שנה, נמצא עומקה של גיהנם שני אלפים ומאה שנה, יכול אף לצדיקים ת"ל עניה סוערה לא נוחמה, ושמתי כדכד שמשותיך, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. הרבה שלום לעמלי תורה הרבה שלומו של ישראל עמך לעולם ועד אמן.
את עיני מן דמעה, עתידין נהרות של דמעות להיות נמשכין מדמעיהם של רשעים לעתיד לבוא שנ' עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו.
- דבר אחר: את עיני מן דמעה, אחת בוכה ואחת שאינה בוכה.
את רגלי מדחי, עתידין רגלי הרשעים להדחות תוך גיהנם שנא' יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה.
- דבר אחר: את רגלי מדחי אחת שהיא דחויה ואחת שאינה דחויה ולהיכן הם מהלכין לבית המקדש שנאמר שלש פעמים בשנה.
האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד, אין עניתי אלא ענותי מאד, אמרו כמה צער עבר על נפשנו בתוך גיהנם.
אני אמרתי בחפזי, אין חפזי אלא לשון בהילות שנ' ויהי דוד נחפז ללכת, ואומר כי לא בחפזון תצאו.
כל האדם כוזב, אין כוזב אלא לשון הפסקה שנ' ויהי בכזיב בלדתה אותו.
- דבר אחר: כל האדם כוזב לפי שהן רואים לתוכה תלמידי חכמים כגון אחיתופל וחביריו, ונביאים כגון חנניה מישאל ועזריה בן עזול [דניאל?] וחביריו, וסופרים כגון יונתן הסופר וחביריו והן רואין אלו את אלו ואומרים זה לזה כל האדם כוזב כל בני אדם באים כאן.
מה אשיב לה', כמה גמילות יש לו עלי: גמלני מפרעה מסיסרא ומסנחריב מבבל וממדי ומיון אף בזו כוס ישועות אשא, אינו אומר ישועה אחת אלא ישועות הרבה, לפי שפותחין את פיהם ומשבחין ואומרים כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
נדרי לה' אשלם, ר' מאיר אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם שאם ידור ולא ישלם תבוא עליו מות שכן יבוא (?) בגימ' מות, טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה שהוא נודר ומשלם שנאמר נדרו ושלמו לה׳ אלהיכם.[4]
יקר בעיני ה', עשרה דברים נקראו יקרים, התורה שנאמר יקרה היא מפנינים, ישראל שנא' הבן יקיר לי אפרים, עושר שנא' הון אדם יקר חרוץ, דעת שנא' וכלי יקר שפתי דעת, נבואה שנא' ודבר ה' היה יקר וגו', תבונה שנאמר יקר רוח איש תבונות[5], שכלות שנא' יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט, צדיקים שנא' ולי מה יקרו רעיך אל, חסד שנ' מה יקר חסדך אלהים, ומיתת הצדיקים שנ' יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו.
- דבר אחר: יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, משל למלך ששלח לגבות טימיא שלו השלטון שלו, והלך וחנה אצל בעל הבית אחד עשרה ימים, שיכן לו מאה מנה בכל יום הרי עשר ריבוא, אמר כל עצמו אינו חייב אלא חמשים זוז היאך אני תובעם, כך אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לצדיקים שימותו אומר לאברהם שימות שהקנני שמים וארץ וירד בכבשן האש לשמי וקדש שמי בעולם,
- אברהם בקש הוא מיתה שנאמר ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי,
- יצחק בקש מיתה שנאמר ואברכך לפני ה' לפני מותי,
- יעקב בקש הוא מיתה שנאמר אמותה הפעם,
- משה אמר כי אנכי מת בארץ,
- דוד אמר אנכי הולך בדרך כל הארץ,
- יונה אמר ועתה ה' קח נא את נפשי ממני[6],
- הא אלולי שש הצדיקים האלה לא בקשו מיתה בפיהם לא היו מתים לעולם, ולמה שאלו מיתה בפיהם אלא אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו, אם היה אברהם קיים היאך היה יצחק מנהג שררה? אלו היה יעקב קיים היאך היה משה מנהג שררה ואלו היה משה קיים איך היה יהושע מנהג שררה ואלו היה יהושע קיים איך היה שמואל ודוד המלך נוהגין שררה אלא אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו.
- דבר אחר: יקר בעיני ה' המותה לחסידיו משל למלך ששלח איפרכון וניהג שררה יפה וכשהשלים זמנו נתן לו איפרכיה אחרת אלו שיצא מאצלם מקלסין אותו שניהגם יפה ואלו שנכנס אצלם מקלסין אותו שינהגם יפה, כך כשהצדיקים מתים הבריות מצטערין עליהן ושכ"ז שהצדיקים ביניהם הם מקלסין ומצטערין כשמסתלקין מן העולם ומלאכי השרת שמחין עליהן שהם באים ושכרן לפניהם וכשהצדיקים מסתלקין מן העולם שלש כתות של מלאכים יוצאין לקראתם, ראשונה אומרת יבוא שלום, שניה אומרת ינוחו על משכבותם, שלישית אומרת הולך נכוחו, וכשהרשעים מסתלקין מן העולם ג' כתות של מלאכי חבלה יוצאין לקראתם, ראשונה אומרת אין שלום, שניה אומרת אמר ה' לרשעים, שלישית אומרת למעצבה תשכבון.
- דבר אחר: יקר בעיני ה' המותה לחסידיו משל למלך שיצא לטייל ועמד על גב תוך הארמון שלו ואמר מן כל אלו מי יתן לי קילסון אחד, וכשהגיע לישב במשתה בא אסטרטיון אחד עמד לפני המלך אמר המלך מי אתה אמר לו אני הוא שנתתי אליך קילוסין במדבר אמר לו הרי אתה עשני שלטון אמר לו לכך נתתי לך אמר לו הרי אתה כיוצא בי או יותר ממני אתה מבקש לעשות כך אמר הקדוש ברוך הוא לצדיקים הרי אתם כיוצא בי או שמא אתם יותר ממני אתם מבקשים לעשות כך אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה הא מה אני בורא עולמות אף אתם מחיים מתים.
אנה ה' כי אני עבדך, משורר שהיה דוד משפיל עצמו בכל מקום שנא' דוד בן עבדך ישי.
אני עבדך בן אמתך, ולא דומה עבד תרבות לעבד שהוא לוקח מן השוק, אני הוא בנה של רות שאמרה ופרשת כנפך על אמתך.
פתחת למוסרי, פתחת אסורי מי אמר [מתמר?] היתרת אסורי מרות.
לך אזבח זבח תודה, שכל מי שחייב חטאת מביא חטאת, אשם מביא אשם, אבל אני אזבח תודה.
ובשם ה' אקרא, מלמד שהיה דוד מחזיר בכל גבול ומתנה שבחו של הקדוש ברוך הוא בשעה שהיו עולים לירושלים, שנאמר בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים הללויה.