מדרש הלל/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לא לנו ה' לא לנו – אומרים הדורות הללו לפני הקב"ה: רבון כל העולמים כמה נסים עשית לאבותינו ביום מתן תורה, ולנו תעשה נסים למען שמך הגדול. משל למה הדבר דומה? למלך שחילק מתנות לבניו ולאחד מהם לא נתן. אמר לו בנו: אבא תן לי גם כן, עשה לפי כבודך. כך כל אחד אומר בדורו:

  • משה אמר: ועתה יגדל נא כח ה',
  • יהושע אמר: וישמע הכנעני וכל יושבי הארץ,
  • דניאל אמר ה' שמעה ה׳ סלחה – חסד שעשית עם הראשונים אף על פי ש[לא] היו בידם מעשים טובים עשה עמנו כי גם מתחלה בראת עולמך בחסד שנא' אמרתי עולם חסד יבנה.
דבר אחר: לא לנו הרי זו אמורה כנגד ישראל בשעה שגלו לבבל שהיו בתוכם אלף צדיקים שנאמר החרש והמסגר אלף הכל גבורים עושי צדקה ומלאכה וכי מה גבורה היו עושים שהיו הולכים בגולה אסורים בזיקים אלא שהיו גבורים בתורה ובמעשים טובים שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' ואומר גבורי כח עושי דברו.
דבר אחר: לא לנו ה' לא לנו זו אמורה כלפי חנניה מישאל ועזריה בתוך כבשן האש ענה הראשון ואמר לא לנו ה' לא לנו, ענה השני ואמר כי לשמך תן כבוד, ענה שלישי ואמר על חסדך ועל אמתך, מיכאל אמר למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם לפי שהגוים קופצים על הפרצה ומחרפים ומגדפים ומנאצים על ישראל ואומרים איה נא אלהיהם. אמר ר' אלעזר הקפר פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגעתי כותי אחד והיה משתבח בכל הדרך ואומר אין אלוה גדול מיראתי כשהגעתי אמרתי לו תהא כאלהיך אמר לי קיללתני אמרתי לו לא קיללתיך אלא בכל הדרך היית משתבח באלהיך ועתה אמרתי שתהא כאלהיך שנ' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו עולם ועד.
דבר אחר: לא לנו ה' לא לנו שהגוים קופצים לתוך הפרצה ומחרפין ומגדפין ישראל שכן הוא אומר בנבוכדנצר הרשע לקצת ירחין תרי עשר וגו'‏[1] ואמר בנה‏[2] ירושלם ואני החרבתיה ואני בניתי את בבל הא יודע מחריבה. עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותא עדת מנך, בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל וכו' כולא מטא על נבוכדנצר מלכא‏[3].

ואלהינו בשמים – לפי שאומות העולם אומרים לישראל הרי אלהותינו אנו רואים אותם אתם היכן הוא אלהיכם, משיבין אותם כך אלהיכם מעשה ידיכם ואתם רואין אותם והם אינן רואין לכם, ואלהינו בשמים ואנחנו מעשה ידיו והוא רואה אותנו ואנו לא נראה אותו הוא רואה ואינו נראה.

כל אשר חפץ ה' עשה, ר' אומר שני כתובין הם,‏[4] כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם הא כיצד עד שלא יתחתם גזר דינם לא אחפוץ במות המת משנחתם גזר דינם כי חפץ ה' להמיתם.

עצביהם כסף וזהב – (מעשה) לשון של עצב שנא' ועתה אל תעצבו, ואומר הרבה ארבה עצבונך ואומר בעצבון תאכלנה.

דבר אחר: אין עצביהם אלא צעיר [צער] להם שכן אמר משה לישראל כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ותראו את שקוציהם הרי הן מושלכים בדרכים הפסילים של עץ ואבן ושל כסף ושל זהב מפקידין עליהם שומרים, אני [אומר] להם לאומות העולם מה הם רואין בעיניהם ושומעין באזניהם עד שאלהיהם צריכין שמירה.

מעשה ידי אדם, עני אחד מכניס איסר ומניחו בחלון ועושה אותו תרומה שנא' המסוכן תרומה עץ לא ירקב יבחר, מה עושה הולך לו אצל חרש ואומר לו אלוה אחד יפה אני מבקש לעשות לי והוא אומר לו תביא אילן שגדל בשדה בימות הגשמים שנא' לכרת לו ארזים וכו' וגשם יגדל, העשיר הולך לו אצל הצורף ואומר לו אלוה אחד יפה אני מבקש לעשות לי ואני מבקש להטיל עליה (צורף) והצורף מבקש להטיל הם מכניסים אותו לאור ושוקלין אותו שנא' הזלים זהב מכיס וכו' ישאוהו על כתף יסבלוהו ויניחוהו תחתיו ולא יעמוד ממקומו לא ימיש וכו' ושב העני ואמר מהו זה של זהב אעשנו של כסף ומן המותר אתפרנס בדמיו שאמכרנו, ושב העני ואמר מהו של כסף אעשנו מנחושת ושב העני ואומר מהו של נחושת אעשנו של עופרת ושב עוד העני ואומר מהו של עופרת אעשנו מעץ, ושב עוד העני והיה לו רובע אחד קמח בביתו ולא היה לו במה יסיקנו שלא היה יכול ללכת בשדה מפני הגשמים הלך לו לזוית אחד וקיצץ ממנו, באחרונה נוטל קורדום וקוצץ אותו כולו שנא' חציו שרף במו אש ושאריתו לאל עשה לפסלו, ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמור וכו' לבול עץ אסגוד לכך נאמר מעשה ידי אדם.

פה להם ולא ידברו – יאלם הפה המדבר המשתחוה לפה שאינו מדבר והמניח את הפה המדבר שנא' כי פי ה' דבר, ואומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.

עינים להם ולא יראו – תעוורו העינים הרואות שהם משתחוות לעינים שאינן רואות ומניחים העינים הרואות שנא' עיני ה' משוטטות בכל הארץ.
אזנים להם ולא ידברו – תחרשנה האזנים השומעות המשתחוים לאזנים שאינן שומעות ומניחים האזנים השומעות שנא' ויקשב ה' וישמע.
אף להם ולא יריחון – יאטם האף המריח המשתחוה לאף שאינו מריח ומניח את האף המריח שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח.
ידיהם ולא ימישון – יתקצצו הידים הממשמשות המשתחוות לידים שאינן ממשמשות ומניחות הידים הממשמשות שנא' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן.
רגליהם ולא יהלכו – יתפסחו הרגלים המהלכות המשתחוות לרגלים שאינן מהלכות ומניחות הרגלים המהלכות שנא' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם ואומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וכו'.
לא יהגו בגרונם, יסתם הגרון ההוגה המשתחוה לגרון שאינו הוגה ומניח הגרון ההוגה שנא' והגה מפיו יצא ואומר חכו ממתקים.

כמוהם יהיו עושיהם, שאין בהם רוח ונשמה שנא' הוי אומרים לעץ הקיצה עורי לאבן דומם אבל ישראל אינם כך.

ישראל בטח בה', שהוא אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, אתם ישראל הוו זהירין שלא יטריחו לכם אומות העולם בדברים ויאמרו אלהותינו אומרים לנו דרך נלך בם ומשתברים אותם בידם שנא' הבל המה מעשה תעתועים, לא כאלה חלק יעקב.
בית אהרן בטחו בה', הזהרו בעמידה שעמדתי לאהרן אביכם על דבר קרח שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, וכן בעוזיהו שהיה מצורע עד יום מותו.
יראי ה' בטחו בה', הזהרו בעמידה שעמדתי לאברהם אביכם שהיה ירא חטא לפני שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה אף אני עמדתי והצלתיו מאור כשדים שנא' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.

ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן יברך יראי ה' – משל למה הדבר דומה לאחד שהלך אצל מטרונה אחת אמר לה תני לי חלקי שאני כהן והיא נתנה לו, בא אחר ואמר לה תני לי חלקי שאני לוי ונתנה לו, בא שלישי אמר לה תני לי חלקי אמרה לו ומה טיבך אמר לה ראשון שהיה כהן אין בו יראת חטא אין בו כלום, וכן השני אבל אני כהן גדול מכהן ומלוי שאני ירא חטא שנאמר והריחו ביראת ה' ואומר יראת ה' היא אוצרו.

הקטנים עם הגדולים, כשם שהקטנים מעלין אבר כגדולים כך הגדולים עתידין להחליף כח שנא' וקוי ה' יחליפו כח.

דבר אחר: הקטנים עם הגדולים זה אחד מן הדברים הנדרשים לפניהם ולאחריהם.‏[5] שא"ת ארו"ר מח"ר משוקדי"ם וק"ם סימן:
  • שא"ת – אם לא תטיב שאת‏[6],
  • ארו"ר – וברצונם עקרו שור ארור או ארור אפם כי עז,
  • משוקדי"ם – ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה,
  • מח"ר – וצא הלחם בעמלק מחר או מחר אנכי נצב,
  • וק"ם – הנך שוכב עם אבותיך וקם או וקם העם הזה.

יוסף ה' עליכם, אין תוספתו של הקדוש ברוך הוא כתוספת בשר ודם: תוספתו של בשר ודם, אם ילך אדם אצל מי שהוא לוקח ממנו הוא אומר לו הוסיף לי כשירבה מוסיף לו חתיכה אחת (אצל משאוי מוכר וקודם שהוא לוקח ממנו הוא אומר לו הוסיף לי כשירבה מוסיף לו קלון אחד), אבל הקדוש ברוך הוא תוספתו מרובה ממתנתו:

שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע הרי זו מתנה, ומהו מתנה בני אברהם יצחק וישמעאל. לא יקרא לקטורה שהוא תוספת? שנאמר ויתן אברהם, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן ואת יקשן ובני מדין עיפה ועפר וכו'.
וכן ברחל הוא אומר: יוסף ה' לי בן אחר הרי מתנה, ומה היא מתנה ובני יוסף מנשה ואפרים,‏[7] לך בן‏[8] לבנימין שהוא תוספת שנ' ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וכו'.
וכן אתה מוצא בגולה [בגאולה] של מחר שהיא תוספ' שנא' והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו, ואומר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל.

ברוכים אתם לה', ברכה של עשיר כולה ברכה, כמה אתה רוצה שיתן לך בזרת שנא' ושמים בזרת תכן, מי מדד בשעלו מים, בראשי אצבעותיו, וכל בשליש עפר הארץ, במשקל הוא נותן לך, ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים.

השמים שמים לה', שתי פעמים סילק הקב"ה שכינתו בשמים אחת בימי אדם הראשון שנא' עלה אלהים בתרועה ואחת בימי מנשה שנא' אלכה ואשובה אל מקומי הראשון.

לא המתים יהללו יה, אפשר למתים להלל יה אלו הם מתי אומות העולם.

ולא כל יורדי דומה, אלו הן שבע מלכיות שעתיד הקב"ה לשקעם בגיהנם לעתיד לבא שנאמר שם עילם וכל המונה שם אשור וכל קהלה שם משך תובל וכל המונה שמה נסיכי צפון כולם וכל צידוני ושמה אדום מלכיה וכל נשיאיה אותם יראה פרעה ונחם על כל המונו. יכול אף ישראל כך ת"ל: ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ דניאל ד כו
  2. ^ כנראה צ"ל: "ה' בנה"
  3. ^ על בסיס כמה פסוקים שם.
  4. ^ כנראה חסר כאן "כתוב אחד אומר:"
  5. ^ ראו יומא נב א
  6. ^ כנראה צ"ל: "אם תטיב שאת או שאת אם לא תטיב"
  7. ^ כנראה חסר: "גם זה"
  8. ^ בראשית לה יז