מדריך רחובות חיפה/כ

כ"

כ"ץ יאיר

יאיר כץ (1964-1904), מחנך ומייסד בית הספר חוגים בחיפה, פעיל בנושאי חינוך ותרבות בעיר. נולד בוילנה. מנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית, לימד במוסדות התנועה ונלחם כי שפת ההוראה תהיה עברית. למד מדעי הרוח באוניברסיטת מינכן בגרמניה ועבר לארצות הברית. בשנת 1930 עלה ארצה עם גרעין חלוצי והיה ממייסדי קיבוץ רמת יוחנן. בשנת 1934 עבר לחיפה עקב לחץ עולים חדשים שבאו מגרמניה ויסד בשכונת הדר הכרמל בית ספר לילדיהם. לימים נוספו כיתות תיכוניות לבית הספר חוגים והוא עבר לרחוב ישורון שעל הכרמל. חלק הרחוב שבו שוכן בית הספר קיבל אחרי מותו את שמו הנוכחי.

כ"ץ יעקב

יעקב כץ (1967-1906), רב ואיש ציבור, חבר כנסת, סגן ראש עיריית חיפה, ממנהיגי אגודת ישראל. נולד בפולין שם קיבל חינוך חרדי. עלה ארצה בשנת 1934, התיישב בחיפה ונבחר למזכיר סניף פא"י (פועלי אגודת ישראל) בעיר. בזמן מלחמת העצמאות היה חבר ועדת המצב וועדת הגיוס. היה חבר מועצת העיר וחבר הנהלת העירייה, וכיהן כסגן ראש העירייה. נבחר לכנסת השלישית מטעם מפלגת חזית התורה, לכנסת הרביעית מטעם מפלגת חזית דתית תורתית; ולכנסות החמישית, ששית ושביעית מטעם אגודת-ישראל. פעל רבות למען הציבור בחיפה וברחבי הארץ.

כא

כאהן יעקב

יעקב כַּהַן (1961-1881), משורר עברי. חתן פרס ישראל לספרות יפה פעמיים (1953, 1958). נמנה עם אבות ספרותה של התקופה. יליד בלרוס. חי לסירוגין ברוסיה, בפולין ובשווייץ. למד פילוסופיה. נושאי שירתו לאומיים ואוניברסליים. היה פעיל במפלגה הרוויזיוניסטית בפולין. שימש מרצה לספרות עברית בוורשה משנת 1927 ועד שנת 1933, אז עלה ארצה. כתב גם סיפורים ומחזות ותרגם יצירות מהספרות האירופית לעברית ובתוכן משל גתה והיינה. עמד בראש אגודת הסופרים העברים.

כב

כבירים

תרגום לעברית של השם כבאביר. הרחוב שוכן על גבול הכפר כבאביר לשעבר, היום שכונה על הכרמל. השכונה התפתחה ככפר של מוסלמים מכת האחמדיה, שנוסדה בהודו במאה ה-19 על ידי מירזה גולאם אחמד (אל-מהדי). ראשוני המתיישבים בכפר, בני משפחת עודה המוסלמית, באו מהכפר נעלין שליד רמאללה. בסוף שנות ה-20 הפך כבאביר לכפר האחמדי הראשון והיחיד בארץ ישראל ולמרכז התנועה במזרח התיכון.

כברי

קיבוץ בגליל המערבי, ממזרח לנהריה. הוקם בשנת 1948 על מקומו של הכפר הערבי אל-כבארי, שננטש במאי 1948 לנוכח התקפת חטיבת כרמלי. מייסדיו היו כ-100 מחברי קיבוץ בית הערבה שפונה במלחמת העצמאות. במרוצת השנים קלט הקיבוץ עולים ממדינות שונות. בקרבת מקום נמצאו שרידי ארכיאולוגיים ובהם שרידי אמות מים עתיקות מהתקופה ההלניסטית והרומית וכן שרידים מהתקופה הביזנטית.

כג

כגן רחל

רחל כגן-כהן (1982-1888) ,נשיאת ויצ"ו וחברת כנסת. ילידת רוסיה, למדה מתמטיקה באוניברסיטת אודסה. עלתה לישראל בשנת 1919 והתיישבה בחיפה. היתה חברה באסיפת הנבחרים. שימשה יושבת ראש "ועדת העזרה הסוציאלית" בעיריית חיפה. נמנתה עם מייסדי ויצו וכיהנה כיושבת ראש הארגון בישראל משנת 1946, ושנים רבות גם כנשיאת ויצו העולמית. ממייסדות "הסתדרות נשים עבריות" ומיוזמי הקמת טיפת חלב ובתי תינוקות. נבחרה לכנסת מטעם התנועה הליברלית. השתתפה בוועדות ציבוריות רבות בנושאים חברתיים ופעלה רבות לשמירה על זכויות הנשים.

כה

כהן ברוך

ברוך כהן (1973-1935), השתייך למודיעין הישראלי. נהרג בספרד בעת מילוי תפקידו. יליד ישראל, דור חמישי בארץ, התגורר בחיפה. הצטרף לשירות הביטחון בשנת 1959. בשנת 1970, כאשר תכפו פעולות הטרור והחבלה בחו"ל, הושאל ל"מוסד" ושירת בשגרירות ישראל בבלגיה. יצא לספרד בשם הכיסוי משה חנן ישי. ב-26 בינואר 1973 נורה ונהרג ברחוב הראשי של מדריד בידי ערבי פלשתינאי שקבע פגישה איתו.

כו

כורש

המלך כורש, מייסד הקיסרות הפרסית (530-600 לפנה"ס לערך). דמות חיובית במסורת היהודית. בימיו החל עידן חדש במזרח הקדום, בהתירו לעמים כבושים לחזור אל עריהם ומקדשיהם. במסגרת מדיניותו זו נולדה "הצהרת כורש" (עזרא א 1-4) שקראה ליהודים לשוב לירושלים מגלותם בבבל. כינה עצמו שליט העולם והקדיש עשר שנים לארגון ממלכתו. סיפח כמעט את כל שטחה של אסיה הקטנה לפרס. נהרג במלחמה באזור טורקמניסטאן.

כי

כיאט

משפחה ערבית נוצרית ותיקה וידועה היושבת בחיפה מאמצע המאה ה-19. מוצאה ככל הנראה סורי. לבני המשפחה היו נכסי נדל"ן רבים ברחבי העיר. ביניהן רצועת חוף עליה עומדים כיום מגדלי חוף הכרמל. מהבולטים שבהם: פרנסיס כיאט - כיהן כשופט בית הדין העליון של העדה היוונית-קתולית, ויקטור כיאט - איש עסקים עשיר; עזיז כיאט - תרם לכלכלת העיר באמצעות בניית המרכז המסחרי שמחוץ לגבולות השוק הישן "בתי כיאט". בני משפחה שונים נשאו שנים רבות את התואר קונסול ספרד בחיפה.

כיכר

כיכר אבי רן

אבי רן (1963-1987) היה שוער כדורגל בקבוצת מכבי חיפה ובנבחרת ישראל, ונחשב לאחד מגדולי השוערים הישראליים בכל הזמנים. נהרג בתאונת שיט כתוצאה מפגיעת סירת מרוץ באופנוע ים שרכב עליו בכנרת.

כיכר אדם פיש

כיכר זכויות אדם ע"ש עו"ד אדם פיש (2014-1957) לוחם למען זכויות אדם. זכה באות הנשיא למתנדב על פועלו המשפטי למען אוכלוסיות מוחלשות. כיהן כחבר מועצת

כיכר אונסק"ו

כיכר אונסק"ו לסובלנות ולשלום היא כיכר עירונית במושבה הגרמנית בחיפה. הכיכר ממוקמת בתחתית הגנים הבהאים, בצומת הרחובות בן-גוריון ורחוב הגפן, המוביל אל השכונות הערביות בעיר התחתית של חיפה.

כיכר אליזבט

אליזבת מבוואריה (1876–1965), הייתה מלכת בלגיה לאחר נישואיה לאלברט הראשון, מלך הבלגים, ודוכסית בוואריה מלידה.

כיכר אמיל גרינצוויג

כיכר עירונית על שם אמיל גרינצוויג, פעיל שלום עכשיו שנרצח במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו" בירושלים ב-1983.

כיכר אמיל חביבי

אמיל חבִּיבִּי (1922–1996) היה סופר, עיתונאי, חבר הכנסת ופעיל ציבור ערבי-ישראלי. חתן פרס ישראל לספרות ערבית לשנת תשנ"ב (1992). חביבי נולד למשפחה ערבית-נוצרית-פרוטסטנטית וגדל בשכונת ואדי ניסנאס שבחיפה. בשנת 1956 עבר לנצרת וחי בה עד מותו. ב-1940 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ), ובשנת 1943 היה ממייסדי הליגה לשחרור לאומי - פלג ערבי פלסטיני של פק"פ, שתמך בהקמת שתי מדינות לאומיות בשטח המנדט הבריטי ובתוכנית החלוקה של האו"ם.

כיכר אנוראת סאדאת

מוחמד אנואר א-סַּאדַאת (1918–1981) היה נשיא מצרים בשנים 1970–1981. ב-1977 ערך ביקור היסטורי בישראל, שהוביל לחתימת הסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום בין ישראל למצרים – הסכם השלום הראשון בין ישראל לבין מדינה שגובלת בה. על מאמציו להשגת הסכם זה זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1978. נרצח בהתנקשות בידי אנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי.

כיכר אריך לב

ד"ר אריך לב (1909-2002) עלה לארץ בשנת 1936 מגרמניה לאחר שמינויו לשופט בוטל על ידי השלטון הנאצי. לאחר הגיעו לארץ עבד בתחום הספנות ולקח חלק בהקמת ממגורת דגון. לב היה פעיל בתנועת החרות (לימים הליכוד), היה חבר בהנהלת התנועה ושימש כיו"ר התנועה בחיפה והצפון. בשנים 1984-1987 שימש כסגן ראש עיריית חיפה תחת ראש העיר אריה גוראל ושימש כחבר במועצת העיר. לב גם כיהן כשופט בבית הדין לענייני עבודה בחיפה. בשנת 1991 קיבל את תואר יקיר העיר חיפה. לב גם התנדב בארגון איל"ן המסייע לנכים וסייע לילדים חולי פוליו.

כיכר בולגריה

כיכר כבוד לעם הבולגרי על הצלת יהדות בולגריה בשואה.

כיכר בני אחוזה

האנדרטה לחללי שכונת אחוזה במערכות ישראל הוקמה בשנת 1974 בשכונת אחוזה, בסמוך לבית החולים כרמל, להנצחת חללי מערכות ישראל מבני שכונת אחוזת שמואל שבחיפה שנפלו במערכות ישראל. התכנון והביצוע של הקמת האנדרטה הופקדו בידי האמן גרשון קניספל. האנדרטה נחנכה ב-19 בספטמבר 1974, ג' בתשרי תשל"ה, לקראת מלאת שנה למלחמת יום הכיפורים.

כיכר ברוך רפפורט

ברוך (ברוס) רפפורט (1922–2010) היה איש עסקים ונדבן ישראלי-שווייצרי. רפפורט נולד בחיפה למשפחה שעלתה מאוקראינה בשנת 1919. אביו, יששכר, היה ממקימי מפעל המלט "נשר". הוא שירת בצבא הבריטי ובצה"ל והיה ממקימי חיל המשטרה הצבאית, אחר כך שימש כמשפטן, היה ממקימי הפרקליטות הצבאית ואף שימש כשופט צבאי. הוא הוסמך כעורך דין בשנת 1953. לאחר שחרורו מצה"ל עבד במשרדו של אהרן חטר-ישי לצידו של עו"ד יצחק טוניק שאת קשריו עמו המשיך לאורך שנים.

כיכר ברנר מילה

מילה (שמואל) ברנר (1921–1999) היה מחלוצי הספנות העברית, מראשוני חיל הים, איש עסקים ויזם, מבעלי "החברה הימית להובלת פרי" ו"אטלנטיק". ברנר נולד בעיר טירספול בברית המועצות (כיום במולדובה). הוריו התגרשו בהיותו תינוק. ב-1922, בגלל התהפוכות הפוליטיות ומלחמת האזרחים, עבר עם אמו ומשפחתה לעיר צ'רנוביץ ברומניה, שם גדל והתחנך. האווירה הציונית ששררה בקהילה היהודית בצ'רנוביץ הביאה את ברנר לפעילות במכבי הצעיר.

כיכר גיורא פישר

גיורא פישר (1937–2014) היה ממלא מקום ראש עיריית חיפה למשך כחצי שנה, וסגן ראש העיר במשך כעשר שנים. ישר, יליד קריית חיים, כיהן כיו"ר ועד הקריה במשך 39 שנים. הוא נבחר לראשונה למועצת עיריית חיפה בשנת 1978, וכיהן בה שש קדנציות רצופות, ומתוכן שתי קדנציות כסגן ראש העיר חיפה (1993-2003). בשנת 2003, לאחר שראש העיר עמרם מצנע פרש מתפקידו והתמנה לחבר הכנסת, מונה פישר לראש עיריית חיפה בפועל, וכיהן בתפקיד כחצי שנה, עד בחירתו של יונה יהב. פישר היה נשוי ואב לשניים. הוא נפטר ב-15 באוקטובר 2014, בגיל 77, ונקבר בבית הקברות תל רגב. ב-2015 נקרא על שמו ארכיון קריית חיים. עיריית חיפה בחרה להנציח את שמו ופועלו של גיורא פישר בכיכר הסמוכה לבית בו התגורר. ב-11 ביולי 2017 נחנכה הכיכר בנוכחות בני משפחתו ותושבי חיפה.

כיכר דנמרק

לציון שבעים שנה להצלת יהודי דנמרק, נחנכה בשנת 2013, כיכר דנמרק בחיפה, בסמוך לתחנת הרכבת חוף הכרמל. במעמד השר הדני למדע, חדשנות ולימודים גבוהים, מורטן אוסטרגארד, הוצג פסלו של דן רייזנר שזכה בתחרות.

כיכר ד"ר אלי נחמיאס

כיכר ד"ר אלי נחמיאס (2016-1948) כחבר ועד נווה שאנן ורמות רמז פעל נמרצות לפיתוחה של נווה שאנן, שכונת מגוריו. כיו"ר דירקטוריון "שקמונה" עשה לשיקום הדב

כיכר האוניברסיטה

כיכר האוניברסיטה מהווה כניסה לאוניברסיטת חיפה למי שנכנס מרחוב אבא חושי.

כיכר הבורג'

בורג' א-סלאם הייתה מצודה שנבנתה על ידי דאהר אל-עומר בשנת 1762 כמצודת מגן על העיר החדשה שנבנתה על ידו בחיפה. בשנת 1761 הרס אל עומר את חיפה העתיקה ששכנה על יד שכונת בת גלים של היום. הוא העביר את העיר דרומה (בעיר התחתית אזור קריית הממשלה של היום) וקרא לה "אל-עמארה אל-ג'דידה" שפירושו היישוב החדש. להגנת העיר בנה סביבה חומה ועל רכס שנישא מעל העיר והשקיף עליה, בנה מצודה בת שתי קומות. בסיס המצודה היה בעל צורה של מלבן. מקום המבצר היה מדרום לעיר החדשה, בקצהו הצפוני של "גן הזיכרון" של היום הנמצא מצפון לרחוב חסן שוקרי, מול בניין עיריית חיפה. המצודה צוידה בתותחים. כדי להגיע אל המצודה נסללה אליה דרך מהעיר. הדרך נקראה במשך שנים "הבורג" עד ששמה שונה ל"רחוב מעלה השחרור. על שמה של המצודה, הוקם כיכר בצומת הרחובות מעלה השחרור ושיבת ציון בשם כיכר הבורג'.

כיכר הגבורה

לכבודם ולזכרם של אנשי ההגנה שנשלחו לכבוש את בניין ועד השכונות הערביות המזרחיות (בית הנג'אדה), במערכה על שחרור חיפה. ב-21 באפריל 1948 נודע שהבריטים מפנים את העמדות שבין קווי היהודים והערבים בחיפה. ההגנה תכננה להשתלט עליהן ולהיערך למבצע שיבטיח את שליטת היהודים בצירי תחבורה וברבעים שונים בעיר המעורבת. על כן, הוחלט להשתלט על בית הנג'אדה (בניין ועד השכונות המזרחיות) ששכן על הכביש הראשי מהדר הכרמל מזרחה. למשימה נשלחה מחלקה מגדוד 22 של חטיבת כרמלי, בפיקודו של יצחק סורוקה. אחרי לחימה קשה של כמעט יממה ועם חבירת הכוחות שנעו מנוה שאנן לחליסה, תם הקרב והמבנה נכבש.

כיכר היינריך היינה

היינריך היינה (1797–1856) היה משורר, פילוסוף, פובליציסט ומבקר ספרות יהודי-גרמני מומר, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19.

כיכר הכט ראובן

ראובן רודולף הֵכְט (1909–1993) היה ציוני-רוויזיוניסט, תעשיין וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ח (1988) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. על שמו הוקם בחיפה מוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה, כיכר ראובן הכט שכרמל צרפתי, בית הכט במרכז הכרמל, ופארק הכט שהוקם בשנת 2008, ממול לשער העלייה.

כיכר המר זבולון

זבולון המר (1936–1998) היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. זבולון המר נולד בחיפה למשפחה שהייתה מזוהה פוליטית עם מפלגת הפועל המזרחי, הוריו היו מנחם, עובד בחברת שמן תעשיות, ומלכה שעלו לארץ ישראל מפולין. המר למד בבית ספר דתי ולאחר מכן למד בתיכון "יבנה" בחיפה, היה חבר בתנועת בני עקיבא, קומונר וחבר ההנהלה הארצית. שירת בחיל השריון של צה"ל במסגרת הנח"ל. בוגר תואר ראשון ביהדות וחינוך מאוניברסיטת בר-אילן. בוגר המכללה לביטחון לאומי במחזור השלישי ובעל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן, ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, טורו קולג' והאוניברסיטה הפתוחה. את דרכו הפוליטית החל כיו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1957 נכנס לעבוד כמרכז בשכר של "המשמרת הצעירה" של המפד"ל, שפעלה להקמת סניפים לצעירים של הפועל המזרחי ברחבי ישראל, שיהוו מקום בילוי עבורם ויקרבו אותם אל התנועה. המר הועמד בראש מחלקת הנוער והקים את "רשות הנוער" של המפד"ל כדי לקרב את הנוער אל התנועה. במקביל הטיח המר ביקורת במפלגה על חוסר פעילות ומבלי לחלוק על דרך התנועה דרש שהמפלגה תעסוק יותר בענייני חברה, חוץ וביטחון ולא תמקד את עיקר פעילותה בנושאים דתיים. בבחירות לכנסת השישית הוא הוצב במקום ה-15 ברשימת המפד"ל.

כיכר הרב כהן שאר יישוב

כיכר הרב שאר ישוב כהן (תרפ"ח-תשע"ו; 2016-1927) הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בחיפה בשנים 1975 - 2010. חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

כיכר ואצלב האוול

מחזאי, סופר, דמוקרט, פעיל זכויות אדם וידיד ישראל. נשיאה הראשון של הרפובליקה הצ'כית.

כיכר וידרא נפתלי

נפתלי היינץ וידרא (1909–1987) היה ממייסדי ענף הספנות בישראל, מנכ"ל חברת הספנות הלאומית צים, יו"ר מועצת המנהלים של רשות הנמלים, ומייסד "מכון וידרא לחקר הספנות והתעופה" באוניברסיטת חיפה.

כיכר זאהי כרכבי

זאהי כרכבי (1926–2013) נולד בשפרעם ועבר להתגורר בחיפה בשנת 1945 כשהחל לעבוד בבנק ברקליס בעיר התחתית. במהלך השנים מילא שורה של תפקידים ציבוריים בהם פעל רבות לקידום השלום והידוק הקשרים בין יהודים לערבים בחיפה. בין תפקידו שימש בין היתר כמנהל המרכז למחקר ע"ש אמיל תומא, מזכיר מק"י בחיפה וחבר הוועד המרכזי של מק"י. בשנות כהונתו במועצת העיר בין השנים 1978 – 1988 ייצג כרכבי את תושבי העיר הערבים והיהודים כאחד וסייע לרבים בפתרון בעיות ומצוקות אישיות. בתוך כך פעל כרכבי להעמקת שיתוף הפעולה בין הנהלת העירייה לציבור הערבי בחיפה והטביע בכך חותם על פיו נהגו ממשיכי דרכו הערבים במועצת העיר.

כיכר זיו

במפגש שדרות טרומפלדור ורחוב שלום עליכם הייתה בעבר כיכר תנועה ובה מזרקה, אלא שעם הרחבת הכביש הועברה המזרקה לרחבת המרכז המסחרי הצמוד, ובהמשך בוטלה לחלוטין. הזיהוי של "כיכר זיו" נעשה עם הרחבה ועם הצומת.

כיכר זינגר יוסף

יוסף זינגֶר (1923–2009) היה פרופסור לאווירונאוטיקה ונשיא הטכניון. חתן פרס ישראל בתחום ההנדסה והטכנולוגיה לשנת 2000. זינגר נולד בווינה בירת אוסטריה למשפחה ציונית ממוצא פולני. בשנת 1933 עלו לארץ ישראל והוא החל, עם אחיו מיכאל, בלימודים בבית הספר הריאלי. בנעוריו היה פעיל בגדנ"ע ובארגון "ההגנה", תחת פיקודו של חיים לסקוב. בשנת 1941 היה בין הראשונים בארץ בעלי רישיון טיס, אותו קיבל לצד לימודי הנדסה אווירונאוטית שערך בהתכתבות עם האגודה המלכותית הבריטית לתעופה. בשלהי מלחמת העולם השנייה גויס לשורות הצבא הבריטי והועסק כמכונאי מטוסים במצרים. לאחר שחרורו, בשנת 1946, החל בלימודי הנדסת מטוסים באוניברסיטת לונדון וסיימם בהצטיינות. בשנת 1949 שב למדינת ישראל והצטרף לחיל האוויר. בשנים 1982–1986 שימש נשיא הטכניון. לאחר מכן מונה ליו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית (1986–1987). בין תפקידיו הציבוריים האחרים לאורך השנים היה חבר הוועדה המייעצת של המדען הראשי במשרד הביטחון (1968–1976), חבר המועצה להשכלה גבוהה (1975–1981) וחבר הוועדה לבדיקת תשתיות החלל במשרד המדע. בשנים 1970, 1971 ו-1979 היה חבר ועדת פרס ביטחון ישראל. בשנים 1982 ו-1986 שימש נשיא המועצה הבינלאומית של מדעי התעופה ובשנת 1951 היה ממייסדי האגודה הישראלית לתעופה. על שמו, הוקמה כיכר במרכז הכרמל בחיפה.

כיכר זכאי אברהם

אברהם זכאי (1923–1989) היה המפקד הראשון של הפלוגה הימית של הפלמ"ח ואיש המוסד לעלייה ב' באיטליה. עם קום המדינה גויס כקצין לחיל הים, בו מילא שורה של תפקידים, עד לתפקיד ראש מספן הציוד (רמחצ"ד) בדרגת אלוף-משנה. לאחר שחרורו מילא תפקידי ניהול בכירים, ביניהם פיקוח בניית אוניות ביפן, ניהול מכון דוד רפאל. בתפקידו האחרון היה המנהל הכללי של פרויקט השפד"ן. ב-1 בספטמבר 1939 השתתף זכאי, יחד עם חבריו, בהורדת מעפילי אוניית המעפילים טייגר היל. היה זה היישום הראשון של ההכשרה לפעילות ההעפלה. לאחר סיום הלימודים בגימנסיה הרצליה בשנת 1940 נשלח זכאי על ידי המחנות העולים לקומונת המדריכים של התנועה בחיפה. החברים הועסקו באמצעות סולל בונה בעבודות ביצורים בבתי הזיקוק בחיפה ובעבודות שונות בנמל חיפה. ב-1941 התמנה זכאי לחבר המזכירות הארצית של המחנות העולים בתל אביב, והיה בין אלה שיזמו ופעלו לצרף את חברי התנועה לארגון ההגנה. בשנת 1942 יצא עם חבריו לחדש את ההתיישבות בקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן. באותה שנה יצא לקורס מפקדי כיתות של ההגנה שהתקיים בקיבוץ רמת יוחנן. בשנת 2004 החליטה ועדת השמות של עיריית חיפה לקרוא לכיכר הנמצאת בצומת הרחובות הסחלב ואמנון ותמר ברמת אלמוגי, על שמו.

כיכר חביב

עזיז (חביב) כיאט (1875–1943) בנו השני של חביב. ב-1887 סיים את לימודיו והחל לעבוד לפרנסת המשפחה. את שם המשפחה כיאט אימץ עקב מקצועו של אביו. ב-1892, כשהיה בן 17 בלבד, היגר לארצות הברית ופתח גלריה לעתיקות במנהטן. עסק בחיפוש, איסוף וסחר בינלאומי בעתיקות מהמזרח התיכון, עם התמחות בחפצי זכוכית. ביצע חפירות במאות אתרים בסביבות צור, נצרת וחיפה, וכן בסוריה ובמצרים, עם מאות פועלים בכל אתר. ב-1896 נשא לאישה את מֶרי והשתקע בחיפה, אך המשיך את עסקיו בניו יורק. בנה בחיפה את המרכז המסחרי "בתי כיאט", וב-1932 את "בית חברת הנפט" (כיום מוסד סיעודי "נוף הגפן"). עשרות פועלי בניין הכריזו על שביתה בדרישה לקיצור יום העבודה מ-12 וחצי שעות לשמונה שעות; כולם פוטרו ונמצא להם מחליף. בשנת 1936 הקים את בוסתן כיאט שבנחל שיח, כמקום נופש למשפחתו. הלך לעולמו ב-9 באוקטובר 1943 בחיפה. על שמו, הוקם בחיפה כיכר בשכונת רמת הנשיא, בפינת הרחובות המלך שלמה והאלמוג.

כיכר חורב

כיכר חורב היא כיכר עירונית במרכז שכונת אחוזה שבחיפה. הכיכר שכנה בעבר במקום בו הורחב מאוחר יותר רחוב חורב , וכיום היא נמצאת לצד הצטלבותם של רחוב חורב, דרך פיק"א ורחוב גת, ובמושגים רחבים יותר כוללת אף את נקודות המפגש עם רחוב פרויד ורחוב ד'יזראלי ואת כל האזור העירוני שסביב הצומת. הכיכר וסביבתה מהוות את קצהו הדרומי של מרכז העסקים העירוני של רכס הכרמל בחיפה, שנמשך עד ל"מרכז הכרמל" ומכונה "ציר מוריה"; זהו אחד מחלקיו הסואנים ביותר של כביש הרכס.

כיכר חיל הרפואה

לכבודו של חיל הרפואה של צה"ל, החַיִל שנועד לשמור על בריאותם של אנשי הצבא. הכיכר נמצאת סמוך לבית החולים הצבאי הפיקודי - בי"ח 10 , שם ניצבת אנדרטה לזכרם של חללי החיל.

כיכר חיפה - בוסטון

שותפות חיפה בוסטון (באנגלית: Haifa Boston Connection) היא הזרוע הישראלית לפעילותו הפילנתרופית של ארגון ה-CJP, הפועל למען הקהילה היהודית בבוסטון ובחיפה וקהילות יהודיות ברחבי העולם. השותפות עושה ופועלת במגוון רחב של תחומים ותוכניות לחיזוק הקשר בין התפוצות לישראל בכלל ולעיר חיפה בפרט, לקידום יזמות צעירה ולחיזוק אוכלוסיות חלשות. בראש הזרוע הישראלית עומדת המנכל"ית הילה פרלמן-פניאל. שותפות חיפה בוסטון הוקמה ב-1989, בעת גל העלייה הגדול מברית המועצות. השותפות הייתה הראשונה ליצור את מודל הקשר בין קהילה מישראל לקהילה יהודית בצפון אמריקה. המודל ששוכפל על ידי הסוכנות היהודית יצר מהפכה בתחום קשרי ישראל והתפוצות והעמקה בקשרי הקהילות ביהדות ארצות הברית וישראל. במרוצת השנים השותפות סייעה וקידמה מגוון רחב של תוכניות ופרויקטים למען תושבי חיפה וישראל.

כיכר חתני פרס נובל

לציון זכייתם של תושבי העיר חיפה בפרסי נובל: פרופ' אברהם הרשקו פרופ' אהרון צ'חנובר (2004), פרופ' דן שכטמן (2011).

כיכר טוביה פרידמן

טוביה פרידמן (1922–2011) היה צייד נאצים חיפאי, מייסד ומנהל המכון לדוקומנטציה. פרידמן נולד ב-23 בינואר 1922 בראדום שבפולין. פרידמן עלה לישראל בשנת 1952, התיישב בחיפה והחל לעבוד כעיתונאי. בשנת 1954 מונה לנהל את הסניף החיפאי של "יד ושם". בתקופה זו, במקביל לעיסוקו בלכידת פושעי מלחמה, פעל רבות לתיעוד עדויות של ניצולי שואה. בשנת 1957 ייסד פרידמן את המכון לדוקומנטציה בישראל לחקר פעולות הפושעים הנאציים. עיקרי פעילות המכון הן פנייה למדינות שונות בתביעה להשיב רכוש שנגזל בשואה לבעליהם היהודים; חיבור ספרים וחוברות בנושא השואה, הדפסתם והפצתם; ועריכת תערוכות והרצאות בנושא השואה בארץ ובחו"ל.

כיכר יד לבנים

יָד לַבָּנִים הוא ארגון ישראלי התנדבותי להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל וטיפול במשפחות השכולות. הארגון הוקם ב -1949 ונרשם כעמותה בשנת 1982. הארגון נוסד בעקבות מכתב למערכות העיתונים ששלחה בדצמבר 1948, בשלהי מלחמת העצמאות, ד"ר מרים שפירא, אם ששכלה את בנה במלחמה. במכתב, שנשלח בתמיכת אמהות נוספות ונשא את השם "יד לבנים", היא קראה לאמהות השכולות להתאחד בייסוד קרן למען הקמת מוסד הנצחה לבנים שנהרגו ובית-ילדים ליתומי המלחמה. מטרתה הייתה גם לתת עידוד ותמיכה לאמהות השכולות.

כיכר יצחק חופי

כיכר יצחק (חקה) חופי (1927–2014) היה ראש המוסד, אלוף בצה"ל ואיש הפלמ"ח. שימש בתפקיד אלוף פיקוד הצפון במהלך מלחמת יום הכיפורים. חופי נולד בתל אביב, להורים שעלו לארץ ישראל מאודסה ב-1922. בתום לימודיו בבית ספר יסודי הצטרף לתנועת המחנות העולים והחל ללמוד בבית ספר תיכון חדש. עזב את לימודיו בבית-הספר התיכון משום שהוריו לא יכלו לממן את שכר הלימוד, והצטרף להכשרה צעירה בקיבוץ מעוז חיים. בתחילת 1944 התגייס לפלמ"ח ויצא להכשרה מגויסת בבית הערבה. ב-1945 עבר קורס מ"כים והיה מפקד כיתה בחפציבה. הדריך בקורס מפקדי כיתות במשמר העמק ובסוף שנת 1946 עבר קורס מ"מים בגניגר. במלחמת העצמאות שירת כמ"פ בגדוד הראשון של הפלמ"ח שהשתייך לחטיבת יפתח. במסגרת קרבות החטיבה נלחם ברבים ממבצעי המלחמה, ובהם קרב משמר העמק, שם בלם את כוחותיו המשוריינים והעדיפים בהרבה של פאוזי קאוקג'י, באמצעות מארב שטמן לו מחוץ לקיבוץ, במורד גבעה, ובקרבות מלכיה. בשלהי 2015 החליטה עיריית חיפה לקרוא כיכר על שמו בכניסה למשרדי חברת חשמל.

כיכר ישעיהו לייבוביץ

מדען רב תחומי במדעי הטבע והוגה דעות ישראלי, יהודי אורתודוקסי. הישגו המדעי הבולט היה עריכת האינצקלופדיה העברית.

כיכר ליאו גולדהמר

כיכר אריה לאו גולדהמר (זהבי) (1884–1949) היה עיתונאי, משפטן, סוציולוג, סטטיסטיקן, מנהיג ציוני ואיש ציבור יהודי-אוסטרי ומאוחר יותר ישראלי. גולדהמר נולד במיכאילן שבבוקובינה, האימפריה האוסטרית, לטייקון יצחק גולדהמר ואשתו סופי. גדל בבירת הדוכסות, צ'רנוביץ, וב-1904 עבר לבירת האימפריה, וינה. ב-1914 נישא לסידוני, נולד לו בן אחד, אלפרד (עימנואל), ושני נכדים, רות גולדהמר (אלדר) ואהוד גולדהמר. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל המנדטורית. הוא מת ב-1949 לאחר שסבל במשך זמן מה מגידול מוחי. על שמו, הוקם כיכר בחיפה.

כיכר מאירהוף

יוסף מאירהוף (1985-1899), איש עסקים יהודי אמריקאי ופעיל ציבור ציוני. נולד באוקראינה והיגר עם הוריו לארה"ב בשנת 1906. עמד בראש מוסדות כלכליים חינוכיים ותרבותיים בארץ ובארצות הברית, ובהם המגבית המאוחדת. נמנה עם מועצת המנהלים של הטכניון, של אוניברסיטת תל אביב ושל האוניברסיטה העברית. עמד בראש החברה הכלכלית למען ישראל וחברת "גב ים", שבין השאר יזמה וביצעה את בניית המרכז המסחרי הסמוך לכיכר.

כיכר מוסינזון יגאל

כיכר יגאל מוסינזון (1917–1994) היה סופר ומחזאי ישראלי. יצירותיו הידועות ביותר היו סדרת ספרי חסמבה והמחזות בערבות הנגב וקזבלן. יגאל מוסינזון נולד במושב עין גנים שליד פתח תקווה בי' בטבת תרע"ח, 25 בדצמבר 1917, לאשר מוסינזון (במקור זלמן זומר), שעלה לארץ ישראל בסוף 1910, והיה ממייסדי המושב ומורה במקצועו, ולדבורה. הוריו הם ילידי העיירה קמניץ-פודולסקי שבאוקראינה. אשר ודבורה נישאו באפריל 1915, כשנתיים לפני לידתו של יגאל. כמה ימים לפני לידתו הסתיים קרב צליחת מעברות הירקון שגרם לשחרור פתח תקווה, ולכבוד המאורע בחרו אשר ודבורה לקרוא לבנם הפעוט יגאל. יגאל מוסינזון נפטר ב-1 במאי 1994, כ' באייר תשנ"ד ונקבר בבית העלמין ירקון. להנצחתו נקראו על שמו כיכר בחיפה.

כיכר מסריק

כיכר טומאש גאריג מסריק (1850–1937) היה פילוסוף, פובליציסט ומדינאי צ'כי, מנהיג תנועת העצמאות, ונשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה. זכה לכינוי "אביה של צ'כוסלובקיה". מסריק נולד ב-1850 בעיירה הודונין שבחבל מוראביה לאב סלובקי (שעבד כפועל חקלאי באחת מאחוזותיו של הקיסר האוסטרי ואחר כך כרַכָּב ושרת באחוזה) ולאם צ'כית שקיבלה חינוך בגרמנית. בגיל 6 החל ללמוד בבית ספר גרמני ובגיל 10 החל ללמוד בבית ספר תיכון בעיר שכנה. לאחר שנתיים נאלץ להפסיק את לימודיו עקב מחסור כספי ואז חזר לעיר הולדתו ועבד במתן שיעורים פרטיים. בגיל 14 שלחו אותו הוריו ללמוד מקצוע טכני ולעבוד כשוליית מסגר. בעבודה זו החזיק 6 חודשים ואז החל ללמוד, בעזרת מלגה, בתיכון בעיר ברנו. ב-1869, כשהוא בן 19, עבר לווינה תחת חסותו של ראש משטרת וינה (שעם בנו התחבר בתיכון בברנו) שם למד ועבד כמורה ביתי. לאחר סיום התיכון המשיך ללמוד באוניברסיטת וינה וב-1876, כשהוא בן 26, הוסמך לדוקטור לפילוסופיה. על שמו הוקם בחיפה כיכר בצומת הרחובות הנביאים, שבתאי לוי והרצל.

כיכר מרדכי מנו

כיכר מרדכי מנו (1969-1922) מחלוצי הספנות העברית. הקים בשנת 1943 את סוכנות האוניות הראשונה ולימים הקים חברות ספנות שהיו למובילי מטענים מישראל וממנה

כיכר נפתלי אילתי

פעיל ציוני, עיתונאי, ממונה על מחוז חיפה בין השנים 1968 – 1980.

כיכר סולל בונה

כיכר על שמם של סולל בונה, אחד מחברות הבנייה הגדולות בישראל, והוותיקה שבהן.

כיכר ספקטור

אברהם אהרון ספקטור (1972-1884), מראשוני המתיישבים היהודים בהר הכרמל. נולד בירושלים, אחיינו של רבי יצחק אלחנן ספקטור. בשנת 1907 עקר עם בני משפחתו לחיפה ופתח את בית המרקחת היהודי הראשון בחיפה, "ג'רוסלם פארמסי". בצד עבודתו לפרנסת המשפחה התמסר לפעילות ציבורית ענפה. היה חבר פעיל ב"הגנה" וטיפל בהצלתם של יהודים אסירי דמשק. משנת 1920 עד הקמת המדינה היה ה"מוכתר" של הר הכרמל. ממייסדי האגודה לאספקת מים להר הכרמל ויושב הראש שלה. היה מבוני בית הכנסת המרכזי בעיר. ייסד את התחבורה הציבורית בהר. נודע ביחסיו הטובים עם הקהילה הערבית בעיר. זכה בתואר אזרח כבוד של העיר חיפה.

כיכר ספר (כיכר דוד הכהן)

דוד הכהן (1898–1984) ממנהיגי היישוב בתקופת טרום המדינה, חבר הכנסת, מדינאי ודיפלומט. על שמו נקרא כיכר בשם כיכר דוד הכהן אשר נמצא בציר מוריה.

כיכר עולי הגרדום

עולי הגרדום, או הרוגי המלכות, הוא ביטוי המכוון לאנשים שהוצאו להורג בשל פעילותם למען הקמת מדינת ישראל. במובנו המצומצם הוא מכוון ל-12 חברי האצ"ל והלח"י שהוצאו להורג, או התאבדו בסמוך למועד הוצאתם להורג, על ידי שלטונות המנדט הבריטי. אך יש המוסיפים למניין עוד מוצאים להורג כמו אנשי מחתרת ניל"י שהוצאו להורג בידי השלטונות העותמניים וחנה סנש, שהוצאה להורג בהונגריה בימי השואה. לזכרם של עולי הגרדום אתרים רבים ברחבי מדינת ישראל.

כיכר עמנואל זמיר

עמנואל זמיר (פשצנר) (1925–1962) היה מלחין, משורר ומחנך ישראלי, מהיוצרים החשובים בזמר העברי בשנות ה-50 וממייסדי חוגי השירה בציבור. ידוע בפרט בשירי הרועים שלו. נולד בפתח תקווה לחיים זלמן פישצנר (תושב פתח תקווה ומוותיקי הפרדסנות בארץ). כישרונותיו של זמיר התגלו כבר בהיותו ילד, ואהבתו לזמר העברי התגבשה עוד בעת לימודיו בגימנסיה אחד העם. הוא למד הוראה בבית המדרש למורים העברי בירושלים ובמקביל באוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי סיום לימודיו התגייס לצה"ל ב-1948, ומילא תפקידי פיקוד שונים בתחומי החינוך והתרבות בצבא. עם הקמת הנח"ל היה קצין האמנות הראשון של פיקוד הנח"ל, וחיבר את המנונו, "מגל וחרב" (כלרוב השירים שכתב, תרם הן את הלחן והן את המילים). לאחר שחרורו מצה"ל ב-1950 ראה לעצמו ייעוד להפיץ את הזמר העברי בכל רחבי הארץ. אחת מתלמידיו באותם ימים הייתה הזמרת מרים אביגל. על שמו, הוקם כיכר בחיפה.

כיכר עציוני משה

משה עציוני (1908–1997) היה שופט בית המשפט העליון בישראל. משה עציוני נולד בז'אבנו שבגליציה באימפריה האוסטרו-הונגרית (לאחר המלחמה בפולין), לשיינדל לבית גרוסברד ויעקב קלפהולץ. בשנת 1932 סיים תואר מוסמך במשפטים באוניברסיטת קרקוב וב-1935 קיבל בה תואר דוקטור למשפטים. בנעוריו החל לפעול בתנועת השומר הצעיר. בשנים 1932–1936 ערך בקרקוב את "נאשה ואלקה". ב-1936, בסיום לימודיו, עלה לארץ ישראל. תחילה עבד כפועל בתל אביב ולאחר מכן עבר לירושלים, שימש מזכיר ועד רחביה ולמד בבית הספר המנדטורי למשפטים. בשנת 1940 הוסמך כעורך דין ועבד כשנתיים במשרדו של עו"ד מרדכי עליאש. בשנים 1942–1945 עבד בעריכת דין והיה היועץ המשפטי של מחלקת התעשייה הכבדה והייצור המלחמתי בממשלת המנדט. בשנת 1945 מונה לשופט שלום בתל אביב. עם קום המדינה בשנת 1948 התמנה לשופט ראשי בבית משפט השלום בחיפה. מאוחר יותר הוא שימש נשיא בית משפט השלום בחיפה, שופט ונשיא בבית המשפט המחוזי בחיפה ומשנת 1971 שופט בית המשפט העליון, עד פרישתו לגמלאות בהגיעו לגיל שבעים. בעת פרישתו עמד עציוני בראש ועדת הבחירות המרכזית. ביוני 1943 נשא את יהודית שפָּאן. היה אב לשניים: יעקב ועמוס. בנו הצעיר הוא פרופ' עמוס עציוני, מנהל בית החולים מאייר לילדים שליד בית חולים רמב"ם בחיפה. אחד מנכדיו, עו"ד דוד עציוני, כיהן כסגן ראש עיריית חיפה. על שמו כיכר בחיפה.

כיכר פאפא

פּרוֹדְרוֹמוֹס כְריסְטוֹ פַּאפַּאוואסִילְיו (1919–2006) היה קפריסאי-יווני שסייע לאנשי ההעפלה ולפליטי השואה שהוחזקו במחנות בקפריסין. נעשה סוכן של חברת צים והיה ידיד אישי של רבים מאנשי ההעפלה, חיל הים וצי הסוחר הישראלי. הקשר של הקפריסאי הפעלתן עם היישוב היהודי בארץ ישראל החל בשנת 1945, כאשר שירת בחטיבה הקפריסאית, בצבא הבריטי, במצרים. התהדק בימי מאבק ההעפלה העצמאות. בראשית ימי המדינה נעשה סוכן של צים. הקשר נמשך עם בנו ממשיכו לאחר מותו. פאפא נולד ב-15 במאי 1919, וגדל בכפר לימניה, צפונית-מערבית לפמגוסטה. אביו כריסטוס ואימו פרסקבו פאפַּאוואסִילְיו. פרודרומוס היה הבן החמישי במשפחה, שהיו בה שתי בנות וארבעה בנים. הם חיו חיי כפר. בני המשפחה גידלו בשדותיהם, בין השאר, דגנים, ירקות שונים, צאן שסיפק חלב ומוצריו, ותרנגולות. המשפחה לא הייתה עשירה, אולם חיה בנוחות וברווחה. ב־25 בדצמבר, ערב חג המולד של 1945, יצא פאפאוואסיליו לחופשה מבסיסו בפורט-פואד. לא היו טיסות לקפריסין, והאונייה היחידה לקפריסין באותו יום הייתה ה"אאולו" שנועדה להפליג מחיפה. פאפאוואסיליו יצא ברכבת לחיפה. הוא היה עם ידיד מן הצבא, ג'ונתן גוטיסמן, ויחד החליטו לנצל כמה שעות פנויות לטיול בעיר. את הביקור הראשון הזה תאר, 50 שנה אחר כך, בדייקנות צלולה, בנאום שנשא בעת שקיבל את אות "יקיר הכרמל". חיפה מצאה חן בעיניו ובעיני ידידו, סיפר, אבל הכרמל כבש את לבם. הם טיילו ברחוב פנורמה: "מזג האוויר היה טוב. הנוף היה מדהים. העצים, הצפורים, הבתים, הכבישים, הים, הנמל, האניות, הצבעים הרבים, יצרו תמונה בלתי נשכחת, פנורמה אמיתית. מצב רוחנו היה מצוין. חשנו מאושרים מאד. רצינו לשוחח עם האנשים, לחלוק את החוויה עם אחרים. אבל עוברי אורח לא פנו אלינו. הם נראו קודרים ושקועים במחשבות. הוצאתי את פנקסי מכיסי וכתבתי: האנשים האלה אינם מחייכים". רק מאוחר יותר, הוא אומר, הבין את הסיבה. זוועות מלחמת העולם השנייה והשואה באירופה הטילו את צילם הכבד על הכול. התובנה הזאת ליוותה אותו בכל השנים של קשריו ופעילותו לצד היהודים ומדינת ישראל. ב-30 באפריל 2018 בהחלטת ראש העיר יונה יהב נקרא כיכר בחוף הים בחיפה "כיכר פאפא" על שמו של פאפאוואסיליו.

כיכר פדרמן יקותיאל

יקותיאל פדרמן (1914–2002) היה איש עסקים בין לאומי, תעשיין ומלונאי. מייסד רשת מלונות דן. קותיאל פדרמן נולד בשם קסיל פדרמן בקמניץ במדינת סקסוניה שבגרמניה לדוד אהרון וציפורה פדרמן, הוא ומשפחתו היו חסידי תנועת ההשכלה, אח לשמואל פדרמן (יליד 1916). אביו היה בעל מאפיה בעיר והנחיל ציונות לילדיו כך שבאופן טבעי החל פדרמן להיות פעיל בתנועות הציוניות החלוץ ודרור. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין. ב-1933 עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתחזקות ההתנכלות ליהודים החליטה המשפחה לעזוב את גרמניה וב-1936 היגרו לבלגיה כשהאחים יקותיאל ושמואל נשארו מאחור על מנת להמשיך את פעילותם בארגונים הציוניים. לאחר ליל הבדולח ב-1938 החליטו גם האחים לעזוב את גרמניה ובסופו של דבר עזב יקותיאל רק באוגוסט 1939 ועבר לאנגליה. ב-1940 עלה פדרמן ארצה ועבד תקופה קצרה בקיבוץ. למד וקיבל רישיון טיס ואף ניסה להתקבל לצבא הבריטי אך נדחה בגלל מוצאו. עבר לחיפה והחל לעבוד כמלצר במסעדת "ירדניה". בשל היותה פופולרית בקרב החיילים האנגלים שהוצבו בארץ התבקש פדרמן, על ידי ארגון ההגנה, להאזין לשיחות האנגלים ולהעביר ידיעות חשובות למפעיליו. במקביל היה פעיל ברכש ואספקת ציוד למחנות הצבא הבריטי ועם סיום המנדט רכש סחורה רבה שמכרו הבריטים ממחנותיהם. ב-1946 היה אחד היזמים שהקימו את חוף גליה בקריית ים כ"מפעל מרחצאות עברי של חיילים משוחררים". פדרמן עתיר הנכסים נהג לתרום מכספו למטרות שונות, בעיקר בתחום החינוך, ולשם כך הקים קרנות והיה שותף בחבר הנאמנים של מוסדות חינוך רבים (כמו האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן, אוניברסיטת חיפה, הטכניון, והאוניברסיטה הפתוחה). פדרמן ייסד קרן נאמנות לסיוע לחיילי צה"ל בתחומי השיקום, החינוך, התרבות והבריאות. על שמו, הוקם כיכר "יקותיאל פדרמן" בכרמל הצרפתי בחיפה.

כיכר פייסל

כיכר פייסל (נקראת גם כיכר פייצל) היא כיכר עירונית בשכונת ואדי סאליב בחיפה. הכיכר נמצאת על יד המקום בו שכן בעבר השער המזרחי בחומת חיפה העותמאנית, שנבנתה בשנת 1761 על ידי דאהר אל-עומר. הכיכר נוצרה עם היציאה מן החומות בתחילת המאה ה-19. בשנות השלושים של המאה ה-20 עבר בכיכר ארונו של פייסל הראשון, מלך עיראק, בדרכו משווייץ לעיראק דרך נמל חיפה. לרגל המאורע שונה שמה של הכיכר לשמה הנוכחי, והוקמה בה רחבה מרוצפת ואנדרטה. צורת האנדרטה כעמוד קטוע, ועל בסיסה קבועה כתובת בערבית: "לזכר העברת גופת הוד מלכותו, המנוח הגדול של הערבים, המלך פייסל הראשון", וכן אִמרה המיוחסת לפייסל: "העצמאות נלקחת ולא ניתנת - חירות העם בידיו". מיקום הרחבה והעמוד השתנה במהלך השנים בעקבות שינויים שנעשו בנתיבי הנסיעה. בתחילה שימשה הרחבה כמעגל תנועה והעמוד הוצב במרכזה, לאחר מכן בוטל מעגל התנועה והעמוד הוצב ממזרח לכביש ליד גדר בית הקברות, ולאחר מכן הועבר למקומו הנוכחי ממערב לכביש.

כיכר פלומר

כיכר פלומר היא כיכר מלבנית בעיר התחתית של חיפה. הכיכר קרויה על שם הלורד הרברט פלומר, שהיה הנציב העליון הבריטי השני לארץ ישראל. בעבר היה רחוב שער פלמר שער הכניסה הראשי של נמל חיפה ולאחר שהוקמה תחנת הרכבת חיפה מרכז, הוקם בצמוד לתחנה ומעל הכיכר גשר עילי העובר מעל תחנת הרכבת ומשמש בעשור השני של המאה ה-21 בתור הכניסה הראשית לנמל חיפה. לאחר הקמתו של הגשר הפך רחוב שער פלמר ("שער מספר 5") לאזור מסחרי ונסגרה הכניסה הישנה לנמל דרכו.

כיכר פריז

כיכר פריז (לשעבר כיכר חמרה) הייתה כיכר מלבנית בעיר התחתית של חיפה שנבנתה בתקופה העות'מאנית. הכיכר התפתחה בצמוד לשער המערבי של "חיפה החדשה" שהייתה בין חומות ושימשה כמרכז הפעילות של העיר. בשנת 1954 החליטה עיריית חיפה להקים את הכרמלית. הרכבת הוקמה על ידי חברה צרפתית. ייתרת השטח המקורי של כיכר חמרה נבחר להיות נקודת המוצא של הרכבת בעיר התחתית. בתקופה זו הייתה מערכת היחסים בין ישראל וצרפת מאוד ידידותית, ולכבודם הוחלט לשנות את שם הכיכר ל"כיכר פריז". בשנת 2011, שופץ אזור הכיכר במסגרת תוכנית השיקום הכוללת של עיריית חיפה בעיר התחתית. הכיכר תוכננה על ידי חברה צרפתית. ב-28 בנובמבר 2011 התקיים טקס חנוכת הכיכר המשופצת בנוכחות ראש עיריית חיפה יונה יהב, ראש עיריית פריז ברטראן דלנואה שגריר צרפת בישראל, ראשי העדות בחיפה ונוספים. עיריית פריז תרמה לכיכר ריהוט וגופי תאורה בסגנון פריזאי.

כיכר פרימו לוי

פְּרִימוֹ מיקלה לוי (1919–1987) היה סופר וכימאי יהודי-איטלקי. כתב זכרונות, סיפורים קצרים, שירים ורומנים. ידוע ביותר ביצירתו על השואה, ובמיוחד על תיאורו של הזמן שעבר עליו במחנה העבודה אושוויץ מונוביץ. ספרו "הזהו אדם?", העוסק בתקופת שהותו באושוויץ, תואר כאחד הספרים החשובים שנכתבו במאה ה-20. פרימו לוי נולד ב-1919 בטורינו שבפיימונטה, ממלכת איטליה למשפחה יהודית ליברלית. אביו, צֶ'זַרֶה, היה קורא נלהב ואוטודידקט. הוא עבד בבית החרושת "גנץ", ובילה חלק ניכר מזמנו בהונגריה, מקום החברה. אמו של פרימו, אסתר, הייתה משכילה ובוגרת ה־Instituto Maria Letizia. אף היא הייתה קוראת נלהבת, ידעה לנגן בפסנתר ודיברה צרפתית שוטפת. נישואי הוריו היו ביוזמת אבי אמו, צ'זרה לוּצַאטִי. ביום חתונתם העניק סבו לזוג הצעיר את הדירה ברחוב 75 Corso Re Umberto, שבה חי פרימו לוי מרבית חייו. על שמו כיכר בחיפה.

כיכר צייזל

ירוחם צייזל (1909–1987) היה ראש העיר חיפה בשנים 1975-1978. על שמו רחוב בחיפה וכיכר על שמו בקריית חיים.

כיכר צים

כיכר בבת גלים על שם חברת שירותי ספינות בשם צים.

כיכר רובי

יליד חיפה, אוהב הכרמל והים. אוהד, ונשיא קבוצת הכדורגל הפועל חיפה בין השנים 1993 – 2001. איש אציל נפש אוהב אדם. "לתת את הנשמה ואת הלב לתת..."

כיכר רוטרי חיפה

מועדון רוטרי חיפה נוסד בשנת 1932 ופועל בהתנדבות לרווחת הקהילה בסיוע לבני נוער, חיילים בודדים, קשישים נזקקים ועולים חדשים.

כיכר רות מושכל

כיכר אל"מ רות מושכל (2015-1935) ילידת חיפה. דור שמיני בארץ ישראל. מפקדת חיל הנשים וקצינת ח"ן ראשית המיתולוגית (1973 -1976). שירתה בצה"ל 21 שנים. התפרי

כיכר שבבו שושנה

שושנה שַׁבַּבַּוֹ (1910–1992) הייתה סופרת ארץ ישראלית, בת למשפחה ספרדית שמקורה בצפת. יצירתה של שבבו סובבת סביב תמורות במעמדה של האישה בת המזרח. פרסמה שני רומנים - מריה ואהבה בצפת, וכן סיפורים קצרים ורשימות. שושנה שבבו נולדה בזכרון יעקב לשלמה וטובה, ששורשי שניהם מיוחסים למגורשי ספרד שהגיעו לצפת. אחת מסבתות אמהּ הייתה "מוסקובית", כלומר ממוצא רוסי. לפני הולדתה התגוררה המשפחה בצפת. אביה היה מורה לערבית ולתנ"ך. לאחר תקופה עברו להתגורר בקהיר שם לימד האב ערבית באוניברסיטת אל אזהר. לאחר כשלוש שנים במצרים הוזמן ללמד בבית הספר שהוקם בזכרון יעקב בכספי הברון רוטשילד ומאוחר יותר גם ניהל סניף בנק במקום. שם נולדה שושנה שבבו. על שמה כיכר בשכונת ורדיה בחיפה.

כיכר שלמה וול

כיכר שלמה וול (2019-1932) יו"ר ועד נווה שאנן, יקיר העיר, חבר מועצת העיר, פעל לפיתוחה של נווה שאנן בה התגורר. סייע רבות לקשישים, לעולים ולכל נזקק.

כיכר שמואל טנקוס

שמואל "שמוליק" טנקוס (טנא) (1914–2012) היה מפקד חיל הים הישראלי בשנים 1954–1960. טנקוס נולד בשכונת נווה שלום ביפו ולמד מכיתה א' בגימנסיה הרצליה בתל אביב. בחופשות הקיץ עבד במשק של דודו במושבה סג'רה (כיום אילניה) בגליל התחתון. שם התוודע אל עבודת החקלאות ותכנן להמשיך ללימודים גבוהים בתחום זה. מתוך כוונה זו נרשם ללימודי אגרונומיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אך תוכניותיו להמשך הלימודים בתחום האגרונומיה השתבשו בגלל דחיית הקמתו המתוכננת של המכון הגבוה לחקלאות ברחובות, ובסופו של דבר הובילו אותו האירועים אל קריירה ימית. בשנת 2019 נקראה על שמו כיכר בדרך המובילה לבה"ד חיל הים בבת גלים בחיפה.

כיכר שמידט אנטון

אנטון שמידט (‏9 בינואר 1900 – 13 באפריל 1942) היה חייל ורמאכט ממוצא אוסטרי שסייע ליהודי ביאליסטוק בזמן השואה והוכר כחסיד אומות העולם. שמיד היה חשמלאי שבבעלותו חנות רדיו קטנה בווינה. הוא לא השתייך לאף מפלגה, ולאחר ה"אנשלוס" סייע למספר יהודים לצאת מאוסטריה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, גויס לוורמאכט, ואחרי תקופה בשירות הגיע לדרגת פלדוובל (מקביל לדרגת סמל ראשון בצה"ל). בסתיו 1941 הוצב ליד וילנה, ביחידה שתפקידה היה לאסוף חיילים גרמנים שנותקו מיחידותיהם. הוא היה עד לכינוס היהודים בגטאות, ולהשמדתם של אלפי גברים, נשים וילדים בפונאר. במכתב לאשתו, שטפי, תיאר את האימה שבמראה הרצח ההמוני, ואת "הילדים שהוכו בדרכם אל המוות". הוא המשיך וכתב, "את יודעת שלבי רך. איני יכול שלא לסייע להם". באוקטובר 1941 החל שמיד לסייע ליהודים, הסתיר אותם וסיפק להם דרכונים מזויפים. בין היתר סייע למנהיג המחתרת מרדכי טננבוים להעביר את אנשיו מווילנה לביאליסטוק, שם סייע לארגן את המחתרת היהודית. במהלך משפט אייכמן העיד אבא קובנר כי שמיד סייע למחתרת להעביר את לוחמיה לביאליסטוק, ולשם כך העניק להם תעודות מזויפות ואף מכוניות צבאיות. קובנר דיבר בעדותו על אנטון שמיד כ"אחת הפרשיות המופלאות והנדירות בקורות הימים ההם". עיריית חיפה הנציחה את שמו בכיכר ליד המושבה הגרמנית.

כיכר שפירא יצחק

יצחק שפירא (1907–1993) היה איש חינוך ישראלי, שכיהן כמנהל בית הספר הריאלי בחיפה. שפירא נולד בט"ז באלול תרס"ז לאברהם יעקב שפירא ולאסתר בת נתן דוד רבינוביץ בפרצ'ב שבפולין, בן לשושלת אדמו"רים של חסידות דרוהוביץ', צאצאי המגיד מקוז'ניץ. אחיו הוא הסופר ש. שלום. עלה לארץ ישראל בשנת 1922 יחד עם כל משפחתו, בראשות סבו האדמו"ר מדרוהוביץ' רבי חיים מאיר יחיאל שפירא. ב-1925 הצטרף עם אביו, האדמו"ר מדרוהוביץ' רבי אברהם יעקב שפירא, לקבוצת החסידים שייסדו את כפר חסידים בעמק זבולון, בראשות קרובי משפחתו האדמו"ר מקוז'ניץ והאדמו"ר מיבלונה. על שמו כיכר בעיר חיפה.

כל

כל ישראל חברים

השם העברי של אגודת "אליאנס איזראליט אוניברסל", שנוסדה בצרפת בשנת 1860 בעקבות מאורעות אנטישמיים, במטרה להגן על זכויות היהודים. הנשיא הראשון, השר הצרפתי אדולף כְּרֶמְיֶה, כיהן בתפקיד עד מותו בשנת 1887. ביוזמתו של קרל נטר הקימו אנשי הארגון את בית הספר החקלאי מקוה ישראל בשנת 1870. לשיא פעילותה הגיעה האגודה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר ארגנה מפעל סיוע נרחב ליהודי פולין וברית המועצות בשנת 1919 ובשנת 1922. אחר השואה וקום המדינה הקדישה האגודה את מאמציה לטיפוח היהודים מצפון אפריקה שהיגרו לצרפת.

כליל החורש

עץ חורש נשיר ממשפחת ההקסאלפיניים. יליד הארץ ואגן הים התיכון, גדל בר בחורש הכרמל, בהרי יהודה, בשומרון ובגליל. מקובל גם כעץ נוי. הפריחה מתחילה כאשר העץ עדיין בשלכת; גזעיו וענפיו מתכסים בשפע של פרחים ורודים הצומחים באשכולות קטנים על כל ענפי העץ. בעבר נכרת העץ בצורה שיטתית בגלל עצתו המשובחת ושימש לעבודות גילוף ונגרות. קירות המקדש וריהוט המקדש היו עשויים מעצתו של כליל החורש.

כלניות

עשב רב-שנתי ממשפחת הנוריתיים. בשפעת פרחיה מעניקה הכלנית בסוף החורף גוון מיוחד לנוף הפריחה של ארצנו. מין זה מופיע בצבעים שונים, שהשולט בהם הוא האדום. הצבעים האחרים, לבן, ורוד סגול וארגמן, נפוצים פחות. הכלנית נפגעה בארץ חמורות על ידי קטיפת יתר, אולם ניצלה באמצעות הפיכתה לפרח מוגן, ביוזמת החברה להגנת הטבע. את הכלנית מגדלים גם כצמח נוי.

כלפון הרב

אברהם כלפון (1886-1820), הרב הראשי השני של חיפה. נולד במרוקו, קיבל חינוך מסורתי ומונה לרב בעיר מולדתו, טיטואן. עלה לארץ בשנת 1860 עם בני משפחתו והיה לרב הראשי של טבריה. אחרי פטירת הרב אליעזר הכהן חמצי בשנת 1881 התמנה לראש ישיבה ואב בית הדין בחיפה, וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו. נקבר בבית העלמין הישן שברחוב יפו, בחדר בו קבור הרב אבדימי, מאמוראי ארץ ישראל.

כנ

כנרת

ימה של מים מתוקים בבקעת כִּנְרות, הנמוכה בעולם (212 מ' מתחת לפני הים) ומקווה המים המתוקים הגדול בישראל. נקראה בעבר גם ים הגליל, ים טבריה וים גינוסר. הירדן נשפך אליה מצפון וחוזר ויוצא ממנה בדרכו דרומה אל ים המלח. סביבתה שופעת נחלים ומעיינות ומימיה עשירים בדגה. בשנת 1932 נבנה סכר על מוצא הירדן מהכנרת (סכר דגניה) לצורך ויסות אספקת המים מן הימה אל תחנת הכוח בנהריים. מאז משמשת הכנרת כמאגר מים מלאכותי שמפלסו ניתן לוויסות, וממנה נשאבים המים אל המוביל הארצי. הימה היא מוקד משיכה לתיירות פנים ולצליינים. ההתיישבות החדשה סביב חופיה החלה עם הקמת המושבה כנרת (1909) וקבוצת כנרת (1913).

כס

כספי יעקב

יעקב כספי (1964-1889), ממייסדי שכונת בת-גלים ומחלוצי הספנות העברית. נולד בירושלים וקיבל חינוך מסורתי. בשנת 1909 עבר לחיפה במסגרת עבודתו בחברת "וילהלם גרוס", חברה גרמנית שסחרה בגלויות מארץ הקודש, והיה פעיל בענייני הציבור היהודי שהתהווה בעיר. בשנת 1920 הקים בחיפה סוכנות למסחר, ביטוח וספנות ימית. היה שנים רבות חבר ועד לשכת המסחר העברית בעיר וסגן הנשיא שלה, וחבר בוועד לשכת הספנות הישראלית. עם סיום המנדט קיבל ל"ידיו" את נמל חיפה מידי הבריטים. ממייסדי לשכת "כרמל" של בני ברית בחיפה ונשיאה במשך שנתיים. לאחר שפרש ממנהלת הנמל היה נשיא אגודת סקאל לעידוד התיירות בעיר ונשיא מייסד של האיגוד לחוק ימי בישראל. זכה בתואר אזרח כבוד של חיפה.

כספרי ד"ר

ד"ר יואכים כספרי (1966-1892), מראשוני רופאי הילדים בחיפה. נולד בגרמניה למשפחה ציונית. בשנת 1916 סיים את לימודי הרפואה במינכן. במלחמת העולם הראשונה גויס כרופא צבאי לצבא הגרמני. בשנת 1919 התקבל להתמחות ברפואת ילדים בבית החולים האוניברסיטאי בברלין. עלה לארץ בשנת 1924 והחל לעבוד כרופא של בית הספר הריאלי בחיפה בהנהלת ד"ר בירם. לאחר מכן עבד במחלקת הילדים בבית-החולים הדסה בירושלים ובתחנות טיפת חלב בעיר. בשנת 1926 שב להתגורר בחיפה ועבד בבית החולים רוטשילד וכיועץ במרפאות שונות. בהמשך עבד כרופא ילדים פרטי ובמגן דוד אדום. היה פעיל בארגון ההגנה. ספרו "העל-מודע" ראה אור בגרמנית.

כצ

כצמן משה

משה כצמן (1975-1918), פעיל ציבור, יושב ראש ועד ההורים הארצי. תושב חיפה, עבד שנים רבות בחברת סולל בונה. תרם מזמנו וממרצו לגופים ציבוריים בעיר ובארץ ובהם ארגוני הגנת הדייר בישראל, אגודת הפועל, וּועד ההורים הארצי, שם היה פעיל כ-15 שנה. היה יושב ראש ועד ההורים המרכזי בחיפה ועם פרישתו מהתפקיד הוענק לו התואר נשיא כבוד. עסק בפעולות סיוע לתושבים הדרוזים בכפרים עוספיא ודלית אל-כרמל.

כר

כרוך אריה

אריה כרוך (1983-1892) מורה ומחנך בבית הספר הריאלי ומאבות תנועת הצופים בארץ. נולד בפולין. למד בבית ספר טכני בלבוב ואחר כך בדרזדן, ובשנת 1920 עלה לארץ ישראל. היה מורה למתמטיקה ושימש סגן מנהל בית הספר. בשנת 1925 הוקם בעיר שבט הצופים משוטטי הכרמל בהנהגתו. בעקבותיו הוקמו בעיר שבטים נוספים - בבתי הספר הכרמל, גאולה והלל. כרוך שימש כנשיא תנועת הצופים עשרות שנים. חיבר ספרי לימוד שונים.

כרמי

זאב כרמי (1964-1884), איש העלייה השנייה, מחנך נודע ואיש רוח. נולד בגליציה ושימש בה מורה. בשנת 1905 עלה לארץ ישראל. לימד ביבנאל ובמנחמיה. בשנת 1914 יסד בחיפה בית ספר חדשני בשם עממי א' וניהל אותו במשך 27 שנים. התבלט כמחנך בעל שיטות לימוד חדשניות. שימש המנהל הראשון של מחלקת החינוך של עיריית חיפה והמשיך בתפקיד זה עד לפרישתו. היה מזכיר המכון לחקר סוציאלי של ההסתדרות הכללית. מבין כתביו: "מדיניות ושכר, מגמותיה ובעיותיה" (1957), ו"האיגוד המקצועי בישראל ובעמים" (1959). אחר מותו התפרסמו זיכרונותיו, "מחנך ודרכו".

כרמיה

יצחק משה (אדולף) כְּרֶמְיֶה (1880-1796), משפטן ומדינאי צרפתי, שפעל רבות למען היהודים. היה ללוחם בכל ההגבלות החוקיות שחלו על יהודי צרפת. פעל לצד מונטיפיורי נגד עלילת הדם של דמשק והיה ממייסדי אגודת כל ישראל חברים. בשנת 1842 נבחר לפרלמנט הצרפתי. במסגרת תפקידו פעל להענקת אזרחות צרפתית ליהודי אלג'יריה. פעל גם למען יהודי שווייץ, רומניה וארצות הבלקן. היה ממנהיגי המהפכה בשנת 1848 והתמנה לשר המשפטים. ביטל את עונש המוות לאסירים פוליטיים ואת העבדות בקולוניות הצרפתיות.