מדריך רחובות חיפה/י
יא[עריכה]
י"א הספורטאים[עריכה]
י"א הספורטאים הישראליים (דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, משה ויינברג, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא ויעקב שפרינגר) שנרצחו באולימפיאדת מינכן (ספטמבר 1972).
יב[עריכה]
יבנאלי שמואל[עריכה]
שמואל יבנאלי (ורשבסקי) (1961-1884), מהבולטים באנשי העלייה השנייה*, מראשי תנועת הפועלים בארץ. נולד באוקראינה. עלה ארצה בשנת 1905. עבד במושבות יהודה והיה חבר הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה. בשנת 1911 יצא לתימן* לעודד את עליית הקהילה היהודית במקום; ערך מסעות ארוכים בלב תימן כשהוא מחופש לתימני, שם התקבל כמבשר הגאולה*. עורר תנועת עלייה של יהודים מתימן לארץ ערב מלחמת העולם הראשונה ולימים כתב ספר בשם "מסע לתימן". עם כיבוש דרום הארץ בידי הבריטים היה אחד ממחולליה הראשונים של תנועת ההתנדבות לשורות הגדוד העברי*. ממייסדי אחדות העבודה, ההסתדרות* ומפא"י. פרסם מאמרים רבים בענייני דיומא והתנועה הציונית.
יבנה[עריכה]
עיר צעירה ועתיקה במישור החוף (מערבית לרחובות). עיקר חשיבותה כמרכז רוחני אחרי חורבן בית שני בו החלה למעשה "יהדות בית הכנסת". רבי יוחנן בן זכאי* קבע בה את מושבו ועשה אותה למרכז ההנהגה הלאומית והדתית. בעיר פעל לראשונה הסנהדרין מחוץ לירושלים*, ובה הונח היסוד למשנה. החל מהמאה החמישית היתה נוצרית ברובה. בשנת 634 כבשו הערבים את העיר. היא נחרבה ונכבשה שוב בידי המוסלמים במאה ה-13. בשנת 1949 הוקם על חורבות הכפר הערבי יישוב כפרי יהודי, וממנו צמחה העיר של היום.
יג[עריכה]
יגאל אלון[עריכה]
יגאל אלון (1980-1918) אלוף בצה"ל*, מראשי תנועת העבודה, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. נולד בכפר תבור ולמד בבית הספר החקלאי כדורי. בשנת 1931 הצטרף לשורות ההגנה* ובהיותו בן 18 התמנה למפקד פלוגות השדה בגליל*. ממייסדי קיבוץ גינוסר (1937) שלחוף הכנרת* וחבר בו עד יום מותו. ממקימי הפלמ"ח* ומפקדו בשנים הראשונות. במלחמת העצמאות פיקד על חזית המרכז והדרום. בשנת 1950 פרש מהשירות הצבאי, היה לחבר בהנהלת הקיבוץ המאוחד והצטרף למפ"ם. נבחר מטעמה לכנסת בשנת 1955. בשנת 1960 יצא לשנת לימודים באוקספורד. שב לכהן בכנסת הרביעית ונבחר לשורה של תפקידים בכירים בממשלות ישראל.
יגור[עריכה]
קיבוץ בעמק זבולון, למורדותיו המזרחיים של הכרמל. נוסד בשנת 1922 על ידי חברים בגדוד העבודה והיה לאחד הקיבוצים* הגדולים בארץ. הקיבוץ שימש בסיס חשוב של ארגון ההגנה* והיה בין היישובים שאליהם פרצו הבריטים ב"שבת השחורה" בשנת 1946. הגברים, חברי הקיבוץ נעצרו ואף נשלחו למחנות מעצר בלטרון ורפיח. בחיפוש שנמשך כשבוע נחשף מחסן נשק ("סליק") מחוזי גדול של ההגנה.
יגיע כפיים[עריכה]
קיבוץ בעמק זבולון, למורדותיו המזרחיים של הכרמל. נוסד בשנת 1922 על ידי חברים בגדוד העבודה והיה לאחד הקיבוצים* הגדולים בארץ. הקיבוץ שימש בסיס חשוב של ארגון ההגנה* והיה בין היישובים שאליהם פרצו הבריטים ב"שבת השחורה" בשנת 1946. הגברים, חברי הקיבוץ נעצרו ואף נשלחו למחנות מעצר בלטרון ורפיח. בחיפוש שנמשך כשבוע נחשף מחסן נשק ("סליק") מחוזי גדול של ההגנה.
יה[עריכה]
יהואש המלך[עריכה]
יהואש בן אחזיהו, מלך יהודה (798-836 לפנה"ס לערך). הגיע לשלטון אחרי שדודו יהוידע הכוהן הגדול מרד במלכה עתליה והכריז עליו כשליט (מלכים ב 11-12). בהשפעת יהוידע שיפץ את בית המקדש והשמיד את פולחן הבעל. לאחר מות יהוידע פרץ סכסוך בין המלך לאנשי הכהונה; עבודת האלילים התחדשה וזכריה בנו של יהוידע הוצא להורג במצוות המלך. בימי שלטונו היתה יהודה נתונה להתקפות מצד חזאל מלך ארם. כדי להגן על ירושלים* מפני פלישה שילם יהואש מס לחזאל, מאוצרות המקדש. למרות זאת, שבו הארמים לאחר שנה, בזזו את ירושלים והמקדש והמיתו רבים. בעקבות כשלונו זה נרצח בידי קושרים מחצר המלוכה. אחריו מלך בנו אמציה*.
יהודה הלוי[עריכה]
יהודה הלוי (1141-1075 לערך), מגדולי המשוררים העבריים, פילוסוף ורופא. נולד בטודלה שבספרד, נדד לטולדו ולקורדובה, שם התפרנס מרפואה. כתב כאלף שירי קודש וחול בעברית (הידועים שבהם שירי הגעגועים לציון*) וספר פולמוס: "ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת המושפלת" (נכתב במקור בערבית ותורגם לעברית בשם "הכוזרי"). שאף לחיות בארץ ישראל והביע אותה, בין היתר, במילים הבלתי נשכחות: "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב". בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה שבמצרים, שם התקבל בברכה על ידי מעריציו. כעבור שישה חודשים עלה לארץ ישראל, ומסופר שבכורעו ברך ליד הכותל המערבי לנשק את אדמת ירושלים*, נדרס בידי סוסו של פרש ערבי. רבים מפיוטיו שובצו במחזורי התפילות; הנודע שבהם הוא הקינה "ציון הלא תשאלי".
יהודה עמיחי[עריכה]
יהודה עמיחי (3 במאי 1924, כ"ט בניסן ה'תרפ"ד, וירצבורג, גרמניה – 22 בספטמבר 2000, כ"ב באלול ה'תש"ס, ירושלים, ישראל) משורר, סופר, מחזאי ומתרגם ישראלי, זוכה פרס ישראל לשירה (1982). נחשב לפורץ דרך ומחולל מהפכה בשירה העברית החדשה, ונמנה עם הבולטים בשירה הבינלאומית במאה ה-20.
יהודית[עריכה]
גיבורת סיפור היסטורי מימי בית שני שנכלל בספרים החיצוניים. עיקרו במעשה שעשתה יהודית, המתוארת כאלמנה יהודייה חסידה, חכמה ויפת מראה, כדי להציל את עירה הנצורה בתוליה (בית-אל). כשהולופרנס, שר צבא נבוכדנאצר שם מצור על עירה, יצאה יהודית אל מחנהו, רכשה את אהבתו ואמונו, ובעודו ישן בשכרותו כרתה את ראשו. כשנודע הדבר לאשורים הם נמלטו. יהודית שבה לעירה ונפטרה בגיל 105.
יהושע[עריכה]
יהושע חנקין (1945-1864), פעיל ציוני שעסק ברכישת קרקעות בארץ ישראל. יליד אוקראינה, עלה ארצה בשנת 1882 עם אביו והתיישב בראשון לציון. שניהם ארגנו את האיכרים במקום למרד נגד פקידי הנדיב* הידוע (הברון רוטשילד), ולכן גורשה המשפחה מהמושבה ועברה לגדרה* (1887). רכש קרקעות בשם חברות יק"א, פיק"א*, הכשרת הישוב*, קרן קיימת לישראל* ועוד. בשנת 1923 התמנה למנהל חברת הכשרת הישוב. רכישותיו החשובות ביותר: האדמות שעליהן הוקמו רחובות (1890) וחדרה* (1891), ורוב שטחי עמק יזרעאל (1909, 1920). כונה "גואל העמק".
יהושפט המלך[עריכה]
יהושפט בן אסא מלך יהודה. מלך עם אביו בסוף המאה התשיעית לפנה"ס והמשיך למלוך אחריו. כרת ברית עם ישראל וכך הסתיים מצב המלחמה בין שתי הממלכות. ברית זו הביאה לשגשוג ביהודה. הנהיג כוננות צבאית וארגן את השלטון האזרחי. יצא נגד עבודת האלילים ושלח כוהנים ולוויים לכל רחבי הארץ ללמד את ספר התורה.
יו[עריכה]
יואב[עריכה]
יואב בן צרויה, שר הצבא של דוד המלך*. מילא תפקיד חשוב בכינונה של ממלכת דוד, באיחודה ובחיזוקה. בנה הבכור של צרויה אחות דוד, ואחי אבישי ועשהאל, אף הם מגיבורי דוד. עמד בראש תומכי דוד בקרב שפרץ בגבעון* והביס את תומכי אישבעל (בנו של שאול המלך*) שהונהגו על ידי אבנר. האח עשהאל נהרג במלחמה זו וכנקמה על מותו הרג יואב את אבנר. הוא זה שבניגוד להוראתו ותחינתו של דוד הרג את אבשלום*. כאשר תפס שלמה את כס המלוכה ציווה להרוג את יואב בנימוק ששפך דם נקיים.
יואל[עריכה]
יואל בן פתואל, הנביא. דברי נבואתו כלולים בספר השני בתריעשר. תקופתו אינה ברורה ומשוערת לסוף המאה התשיעית ותחילת השמינית לפנה"ס. משמעות שמו: ה' הוא האלוהים. התנבא ביהודה אך התייחס אל כל השבטים כממלכה אחת מלשון התקומה הצפויה לעם ישראל. נושא זה שמזכיר את עניין ביאת המשיח, מוזכר גם אצל עובדיה אך הוא מרכז הנבואה של יואל ומוכר גם כיום: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס.... וִיהוּדָה, לְעוֹלָם תֵּשֵׁב; וִירוּשָׁלִַם, לְדוֹר וָדוֹר" (יואל ד 18-20).
יודפת[עריכה]
עיר מבצר קדומה בגליל התחתון. בפרוץ המרד התבצרו בעיר לוחמים יהודים, בפיקודו של יוסף בן מתיתיהו, שהגנו עליה בגבורה במשך 47 ימי מצור. בשנת 67 הובקעה העיר ונהרסה בידי לוחמיו של אספסינוס. מגיניה התאבדו, ובן מתתיהו מסר עצמו לידי הרומאים. גם אחרי החורבן היה בה יישוב יהודי. בשנת 1960 נוסד בסמוך לעיר הקדומה מושב שיתופי.
יוחאי בן-נון[עריכה]
יוחאי בן נון (1994-1924), אלוף בצה"ל מפקד חיל הים*, גיבור ישראל. יליד חיפה, פעיל בהגנה* מנעוריו. בשנת 1945 הקים את חוליית החבלה הימית של הפלמ"ח*. באוקטובר 1948 פיקד על הכוח שטיבע את אוניית הדגל של הצי המצרי "אמיר פארוק" וזכה על כך באות גיבור ישראל. היה מפקד המשחתת שהשתתפה בלכידת האונייה המצרית "איברהים אל-אוואל" במערכת סיני בשנת 1956. עם איחודן של שתי יחידות הקומנדו הימי, "סירות הנפץ" ו"הצוללים", לשייטת אחת, התמנה למפקדה. בשנת 1960 מונה למפקד חיל הים ופרש מצה"ל* בשנת 1966. כשנתיים אחר כך ייסד וניהל את החברה הממשלתית לחקר ימים ואגמים לישראל ובמסגרתה הקים את המכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה בחיפה.
יוחנן הקדוש[עריכה]
יוחנן הקדוש (754-700), מאבות הכנסייה היוונית-קתולית. שימש שר האוצר בחליפוּת אומאיה בדמשק עד התנצרותו. עבר לחיות במנזר בארץ ישראל סמוך לירושלים*. כתב ספר על הדת היוונית-קתולית בשם "מקור הדעת" וקבע את עיקריה. על שמו קרוי מסדר אבירים כנסייתי שהתפתח בארץ ישראל בתקופה הצלבנית.
יוכבד[עריכה]
יוכבד בת לוי, אשת עמרם ואמם של אהרן*, משה ומרים*. לפי המסופר בתורה ילדה את בנה משה בזמן גזירת פרעה להשליך אל היאור (הנילוס) את ילדי העברים, והצפינה את בנה במשך שלושה חדשים. משלא יכלה עוד להסתירו, הכניסה אותו לתיבת גומא* והשיטה אותה ביאור. בת פרעה, שמצאה את התיבה, חמלה על הילד ומסרה אותו ליוכבד שתיניק אותו, מבלי לדעת כי היא אמו.
יוליוס סימון[עריכה]
יוליוס סימון (1969-1875), כלכלן ופעיל ציוני, שמעולם לא חי בארץ. נולד בגרמניה למשפחה יהודית אמידה. בשנת 1898 הצטרף לתנועה הציונית. היה ציר בקונגרסים הציוניים והתנגד נמרצות לתוכנית אוגנדה. היה חבר הוועד הפועל הציוני הגדול וחבר מועצת המנהלים של בנק אוצר התיישבות היהודים. במהלך מלחמת העולם הראשונה ישב בהולנד*, שם טיפל בענייני קרן קיימת לישראל*. בשנת 1918 עבר ללונדון וניהל בה את סניף המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית שהקים ארתור רופין*. בשנת 1920 נבחר להנהגה הציונית בארץ, אולם עבר לארצות הברית ופעל משם לפיתוחה הכלכלי של הארץ. משנת 1930 עד לאמצע שנות החמישים היה נשיא "החברה הכלכלית לארץ ישראל".
יונה[עריכה]
יונה בן אמיתי, מנביאי ישראל, היחיד אשר ניבא לעם אחר. ניבא בימי ירבעם בן יואש, במאה השמינית לפנה"ס (מלכים ב 14) . הספר הקרוי על שמו, החמישי בתרי-עשר, מספר כי נמלט מפני ה' שפקד עליו ללכת לנינוה ולנבא כי תחרב אחרי ארבעים יום. במהלך הבריחה עלה על ספינה ביפו* אך הושלך לים בכדי להשקיט סערה "אלוהית" שסיכנה את הספינה. לוויתן בלע אותו והקיאו ליבשה רק כאשר הבטיח כי ילך לנינוה להעביר להם את בשורת הדין.
יונתן[עריכה]
יונתן, בנו בכורו של שאול המלך* מאשתו אחינועם. נקרא גם יהונתן. בהיותו מפקד על חלק מהצבא וממונה על חיל המצב היכה בנציב פלשתים ושומרי ראשו והרים את נס המרד בפלשתים כדי להסיר את ע?לם מעל בני ישראל. דוד המלך* עורר את אהבתו של יונתן כלפיו, כאשר בא אל חצר מלכותו של שאול. ליונתן היה די נהיר שדוד מתעתד להיות למלך הבא ולא הוא. למרות זאת, כששאול רצה להרוג את דוד הצילו יונתן מפניו. יונתן נהרג בקרב נגד הפלשתים בגלבוע* עם אביו ושני אחיו. הם נקברו ביבש גלעד, אך אחרי מספר שנים העביר דוד את עצמותיהם וקבר אותם בקברות קיש אבי שאול. קינת דוד על מות שאול ובניו היא מהשירים היפים ביותר בתנך: "צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב א 26).
יוסיפון[עריכה]
ספר המכיל אוסף סיפורים היסטוריים המתייחסים בעיקר לתולדות ישראל עד חורבן בית שני. ספר יוסיפון מתבסס על ספריו של יוסף בן-מתתיהו, על אחדים מהספרים החיצונים והמדרשים, על ספרי החשמונאים* ועל מקורות נוספים. מחברו הוא יהודי איטלקי אלמוני מאמצע המאה העשירית. הספר נכתב בשפה העברית, אך תורגם לשפות שונות והתחבב גם על לא-יהודים.
יוסף[עריכה]
יוסף טרומפלדור (1920-1880), חלוץ ואיש צבא ציוני, גיבור תל חי*. נולד בקווקז, התגייס לצבא רוסיה בשנת 1902 והשתתף במלחמתה עם יפן, שם נגדעה ידו. עלה לארץ בשנת 1912, עבד במגדל ובדגניה*. היה מיוזמי גדוד נהגי הפרדות והתמנה לתפקיד סגן מפקד הגדוד שלחם בגליפולי שבטורקיה במלחמת העולם השנייה. בשנת 1916 יצא ללונדון וסייע לז'בוטינסקי* להקים גדוד יהודי חדש (הגדוד העברי*). בשנת 1917 שב לרוסיה ונמנה עם מקימי תנועת החלוץ*. בשנת 1919 חזר לארץ בשנית אך לא השתלב בפעילות המפלגתית וקרא להפסיק את המריבות הפנימיות ולאחוד של כל תנועות הפועלים. נשלח לצפון כדי לבחון את המצב. ארגן את פעולות ההגנה של היישובים העבריים בגליל מטעם ועד ההגנה. נהרג בתל חי בי"א באדר תר"פ (1920), בהתנגשות עם חוליית ערבים. מותו ההירואי באמירה המיוחסת לו: "טוב למות בעד ארצנו" ושל חבריו, הפכו מיד למיתוס של מעטים מול רבים. מורשתו זו מונצחת עד היום. כן, ניתן גם לראות בהקמתה של הסתדרות העובדים בחיפה, בשנת 1920, כמורשתו של מי שקרא לאחוד תחת האיום הקרב.
יותם[עריכה]
יותם בן עוזיהו, מלך יהודה. עלה על כס המלוכה לאחר מות אביו בהיותו בן 25. לחם בעמונים והביסם. המשיך במפעלי הבנייה של אביו ואף הרחיב את היקפם, בעיקר בחבל ההררי. בנה את השער העליון של המקדש ומבצרים ומגדלים על הגבעות המיוערות.
יח[עריכה]
יחזקאל[עריכה]
יחזקאל חרל"פ (1949-1897), פעיל ציבור. נולד בפולין. היה חבר הוועד הציוני בגרוזיה. עלה ארצה בשנת 1921 ועבד כפועל בחקלאות ובבניין. בשנת 1923 התיישב בחיפה ועסק בראיית חשבון ובפעילות ציבורית. ממקימי קואופרטיב התחבורה "חבר" בחיפה ומנהלו. ממייסדי קרית חיים וחבר הנהלת ועד הקריה. במלחמת העצמאות התמנה למזכיר ועדת המצב, שדאגה לפליטים יהודים. היה פעיל בתנועת הפועל הצעיר ובהמשך במפא"י ושימש מזכיר מועצת פועלי חדרה*. ניהל את לשכת הגיוס של חיפה בזמן מלחמת העולם השנייה. נחטף ונפצע בידי חברי אצ"ל* (1944) כתגובה על פעולת ההגנה* נגד משתמטים. במשך שנים רבות היה פעיל בבית משפט השלום העברי ועד פירוקו של מוסד זה שימש סגן יושב ראש מחוז חיפה.
יחיאל[עריכה]
ד"ר יחיאל צ'לנוב (1918-1863), ממנהיגי הציונות* ברוסיה, רופא במקצועו. נולד באוקראינה בשנת 1877, עבר עם משפחתו למוסקבה, שם למד רפואה. ממייסדי חובבי ציון. בשנת 1892 השתתף במשלחת אל הברון רוטשילד שמתחה ביקורת על התנהגות פקידיו בארץ. השתתף בקונגרסים של ההסתדרות הציונית העולמית, והיה מראשי המתנגדים לתוכנית אוגנדה. לימים התמנה לסגן נשיא ההנהלה הציונית. יזם את הקמתה של המושבה מגדל ליד הכנרת*. בשנת 1912 הניח את אבן הפינה לטכניון בחיפה ורכש אדמות בתל אביב*. בראשית 1918 יצא לאנגליה לסייע במאמץ להשיג את הצהרת בלפור*. נפטר בלונדון באותה שנה.
יחיעם[עריכה]
קיבוץ בגליל המערבי, ממזרח לנהריה. נוסד בשנת 1946 ונקרא תחילה "הסלע". לאחר ליל פיצוץ הגשרים, ביוני 1946, שבמהלכו נהרג יחיעם וייץ, הוסב שמו ליחיעם. בקרב נפלו 13 לוחמי פלמ"ח* נוספים מהתפוצצות חומרי הנפץ, ולזכרם הוקמה במקום אנדרטה. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ במצור ושוחרר במבצע בן-עמי*. שרידי המצודה הצלבנית שבמקום שימשו בסיס לחוליות של ערבים בעת המרד הגדול (מאורעות 1936-1939), ואחר כך משכן זמני ומבצר לחברי המקום.
יל[עריכה]
יל"ג[עריכה]
ראשי תיבות שמו של יהודה לֵיבּ גורדון (1892-1830), החשוב שבמשוררי ההשכלה, סופר ומבקר ספרותי. נולד בוילנה. גדל בבית אמיד, שנהר אחר רעיונות ההשכלה. קיבל חינוך יהודי ורכש בכוחות עצמו השכלה חילונית. לאחר שסיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים בעיר מולדתו היה מורה בבתי ספר ממשלתיים, עד שמונה למזכיר הקהילה היהודית בפטרבורג ומנהל "חברת מפיצי ההשכלה" (1872). היה מבין הלוחמים התקיפים לתיקונים בחברה היהודית ולהשכלה כתנאי לאמנציפציה ולהשתלבות בתרבות האירופית. מספריו: "אהבת דוד ומיכל" (1856), "דוד וברזילי (1856), "משלי יהודה" (1859), "שירי יהודה" (1868), וכן הפואמות "שני בני שמעון", "שומרת יבם" ו"קוצו של יוד". לרחוב זה מתחברות מדרגות המכונות יל"ג דרומית ויל"ג צפונית.
ילדי טהרן[עריכה]
לכבודם של 716 ילדים יהודים שהובאו ארצה דרך טהרן באמצע מלחמת העולם השנייה. הילדים הגיעו לארץ ב-18 בפברואר 1943 אחרי מסע מפרך, שבסופו הם רוכזו במחנה מעבר בטהרן, ומכאן כינוים. רבים מן הילדים היו יתומים של יהודים שברחו מפולין הכבושה בידי הנאצים לברית המועצות שטרם הותקפה, נדדו בסיביר ומתו בתלאות הדרך, בקור ובעבודה ביערות. בינואר 1943 הועמסו הילדים על אונייה בריטית גדולה ביחד עם אלפי חיילים בריטים שנסעו להודו. דרך הים הערבי הגיעו הילדים למצרים ומשם ברכבת ארצה. המבצע נוהל על ידי שליחי עליית הנוער*.
ינ[עריכה]
ינקולביץ חיים[עריכה]
חיים ינקולוביץ (1990-1912), פעיל ציבור וחבר מועצת העיר. יליד רומניה. תרם רבות מזמנו וממרצו למען המוסדות הציוניים והציבוריים ברומניה. בזמן מלחמת העולם השנייה היה פעיל במחתרת הציונית. בשנת 1950 עלה ארצה ועבד כגזבר בחברת סולתם. פעל רבות למען העולים שגרו במעברות והיה ממייסדי הקופה "עזרה לעולה". היה חבר בלשכת כרמל של ארגון בני ברית* וכיהן פעמיים כנשיאה. הקים מוסדות לעזרה הדדית וקופות לגמילות חסדים לתושבי חיפה. במשך מספר שנים היה חבר בהנהלת העירייה במסגרת המפלגה הליברלית העצמאית. סייע רבות לספריה העירונית וביוזמתו הוקמה בעיר הספרייה הניידת. זכה באותות רבים למען תרומתו לחיפה ובתואר יקיר העיר.
יע[עריכה]
יערות[עריכה]
שטח אדמה שגדלים בו עצי סרק שונים. ביערות ארץ ישראל גדלים בעיקר האורן* והאלון*. חלקות היער הטבעיות בארץ אינן רבות, והן השתמרו בעיקר סביב אתרים מקודשים. יערות של האלון המצוי נשמרו בכרמל בחורשת הארבעים, ביער ברעם ובמורדות החרמון*. חלקות יער טבעי של אורן ירושלים מופיעות בכרמל כתופעה ייחודית בנוף הצומח של הארץ בשל תפוצתם הנרחבת באזור, וכן מוצאים יערות של אורן ירושלים בהרי יהודה. הרחוב עצמו טבל בשפעת עצי אורן שהקיפו את האזור, ולמרות הבינוי הרב עדיין נותרו בו אורנים.
יערי מאיר[עריכה]
מאיר יערי (1987-1897), ממנהיגי השומר הצעיר ומפ"ם וחבר בכנסת ישראל. נולד בגליציה, שירת כקצין בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה. נמנה עם מייסדי השומר הצעיר בוינה. עלה ארצה בשנת 1920 ועבד ב"גדוד העבודה" בכביש טבריה*-צמח. עמד בראש מקימי ביתניה עילית, הקבוצה הראשונה של השומר הצעיר בארץ. בשנת 1924 נבחר למזכיר השומר הצעיר העולמי. בשנת 1927 יסד את תנועת הקיבוץ הארצי ונבחר למזכירה. בשנת 1929 היה ממקימי קיבוץ מרחביה*, שהיה לביתו. בשנת 1948, עם ייסודה של מפ"ם, היה ממנהיגי המפלגה וכיהן מטעמה כחבר הכנסת הראשונה עד השביעית. מבין כתביו: "בדרך ארוכה" (1947), "מבחני דורנו" (1957) ו"בין חזון ומציאות" (1963).
יפ[עריכה]
יפה הלל[עריכה]
הלל יפה (1936-1864), מחלוצי הרפואה בארץ ישראל הציונית. נולד באוקראינה. עלה לארץ בשנת 1891 ושימש רופא בזכרון יעקב. נחשב ללוחם המרכזי בקדחת שחור השתן ובמלריה, ופעל בתחום זה במיוחד בחדרה*, שרבים ממתיישביה הראשונים סבלו ממחלות אלו. בשנים 1905-1895 היה בא כוחם של חובבי ציון בארץ ישראל. ליווה את הרצל* בעת מסעו בארץ (1898). היה חבר משלחת ציונית לסיני* שנועדה לבדוק את תוכנית אל-עריש*. פרסם מחקרים ברפואה, בייחוד בתחום המלחמה במלריה.
יפה נוף[עריכה]
רחוב על רכס הכרמל, שנשקף ממנו נוף מרהיב של מפרץ חיפה, עכו, הרי הגליל*, פסגות החרמון* וראש הנקרה. בעבר נקרא הרחוב פנורמה (ביוונית: כל הנוף), ושמו שונה עם קום המדינה, על פי הפסוק "יפה נוף, משוש כל הארץ, הר ציון, ירכתי צפון קרית מלך רב" (תהילים מח, 3), שממנו שאב יהודה הלוי* את מילותיו הידועות, "יפה נוף, משוש תבל, קריה למלך רב".
יפעה[עריכה]
יופי, נוי, הדר. "והריקו חרבותם על יפי חוכמתך וחיללו יפעתך" (יחזקאל כח ז')
יפתח[עריכה]
יפתח הגלעדי, מנהיג ואחד משופטי ישראל מחבל גלעד. נלחם עם בני עמון לאחר ניסיון שווא ליישב את הסכסוך בדרכי נועם. יפתח שפט את ישראל שש שנים, ניחן בחוש מדיני מפותח והיה מנהיג כריזמטי. בצאתו להילחם בבני עמון נדר להקריב לה' את כל מי שיצא לקראתו מדלתי ביתו בשובו בשלום מהמלחמה. בחוזרו כמנצח יצאה לקראתו בתו היחידה בתופים ובמחולות. בעצם הנדר, בקיומו הנורא והן במלחמתו בשבט אפריים, הוקע כמנהיג גחמני וחסר שיקול דעת.
יצ[עריכה]
יציאת אירופה[עריכה]
מהמפורסמות באוניות המעפילים*, נקראה Exodos 1947, ובעברית "יציאת אירופה תש"ז". האונייה עזבה את צרפת ב-11 ביולי 1947 לכיוון הארץ כשעל סיפונה 4,515 מעפילים משארית הפליטה*. עוד לפני שנכנסה לתחום המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל עצרו אותה הבריטים והשתלטו עליה. במאבק ההתגוננות מצאו שלושה מעפילים את מותם. הספינה הובאה לנמל חיפה ומשם הוחזרו המעפילים בכוח באוניות גירוש לצרפת*. ניסיון לאלצם לרדת לחוף נכשל. ספינות הגירוש הופנו לגרמניה ושם הורדו המעפילים בכוח בנמל המבורג. אטימות הלב וקשיחותם של הבריטים, עוררה עליהם את דעת הקהל בעולם אשר תרמה רבות להצבעה באו"ם על הקמת המדינה בכ"ט בנובמבר.
יציב יצחק[עריכה]
יצחק יציב (1947-1890), עיתונאי, עורך ופעיל ציבור. נולד ברוסיה, עלה ארצה ב-1910 ולמד בבית המדרש למורים דוד ילין בירושלים*. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד הארצישראלי. השתלם בבתי ספר גבוהים בגרמניה. היה חבר מפלגת פועלי ציון ופעיל בה. עסק בהוראה בירושלים ובתל אביב*. היה מעורכי העיתונים "קונטרס", "דבר" ו"דבר לילדים". בית יציב העומד ברחוב זה בקרית חיים קרוי על שמו.
יק[עריכה]
יקוט[עריכה]
שהאב א-דין יקוט אל-חמוי (1229-1178), מגדולי הגיאוגרפים והביבליוגרפים המוסלמים. נולד ביוון. פירוש השם יקוט הוא אודם (אבן יקרה). נפל בשבי המוסלמים ונמכר לעבדות בעיר חלב שבסוריה. עסק במסחר בין סוריה למפרץ הפרסי עד שיצא לחופשי. כבן חורין התפרנס מהעתקת ספרים ונדד מארץ לארץ. חיבר שני מילונים חשובים: "לקסיקון הארצות", שבו איגד נתונים היסטוריים וגיאוגרפיים על ערים וכפרים בארצות שונות, ולקסיקון הסופרים הערבים והמוסלמים עד זמנו.
יקינתון[עריכה]
צמח בר פקעתי ממשפחת השושניים, בעל תפרחת אשכולית של פרחים כחולים. הסוג מונה כ-30 מינים, אולם בארץ נפוץ מין אחד, היקינתון המזרחי. מקור הפרח בחלק המזרחי של הים התיכון.
יר[עריכה]
ירושלים[עריכה]
בירת ישראל והעיר הגדולה בארץ. לירושלים שמות וכינויים רבים ובהם ציון*, עיר האלוהים, עיר הצדק, ירושלם, קריה נאמנה ואריאל. גילה מוערך ב-4,000 שנה. שוכנת בהרי יהודה על פרשת דרכים קדומה. דוד המלך*, כבש אותה מידי היבוסים וביסס אותה כעיר הבירה של ממלכתו. בימי צדקיהו* נפלה ירושלים בידי בבל (586 לפנה"ס) לאחר מצור כבד. מאז היתה תחת שלטונם של היוונים, הרומים, הנוצרים הביזאנטים, הפרסים, המוסלמים, הצלבנים, הממלוכים, העותומנים והבריטים. בתום מלחמת העצמאות היה חלקה המערבי בידי ישראל וחלקה המזרחי ובו העיר העתיקה והרובע היהודי בידי ממלכת ירדן. לאחר 19 שנים, בעקבות מלחמת ששת הימים* כבשו חיילי הצנחנים את העיר העתיקה מידי הירדנים. רחוב ירושלים היה בעבר הרחוב היוקרתי שברחובות הדר הכרמל.
ירושלמי אליעזר ד"ר[עריכה]
ד"ר אליעזר ירושלמי (1962-1900), מחנך ומתעד תקופת השואה. נולד בבלרוס ולמד באוניברסיטה בקובנה שם סיים לימודי דוקטורט בהיסטוריה והתחיל לעסוק בהוראה. החל משנת 1941 שהה בגטו שבלי, שם עסק בחשאי בחינוך ובהוראת ילדים. ניהל יומן ובו תיעד ברציפות את האירועים בגטו. בשנת 1944 נמלט מהגטו והגיע לוילנה, משם עבר ללודג' ומאוחר יותר לרומא. בשנת 1949 עלה לארץ והתיישב בחיפה. היה ממקימיו של בית חינוך לילדי עובדים ברחוב שבתאי לוי* ומנהלו (כיום משמש המבנה כמשכנו של מוזיאון חיפה) וממקימי בית המדרש למורים בעיר, לימים מכללת גורדון. ממייסדי ארגון המורים. היה פעיל מאוד בחיי התרבות בחיפה ובאגודת הסופרים. יזם וניהל בית ספר ערב, היה פעיל בתיעוד ביד ושם, פרסם מאמרים, ספרים ומסות.
יש[עריכה]
ישורון[עריכה]
כינוי מליצי לעם ישראל: "אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו" (ישעיהו מד 2). מקור המילה בשורש י.ש.ר', והשם מרמז ליושרו ולתום ליבו של עם ישראל (ישר-אל). יש המתרגמים ישורון כ"האהוב".
ישעיהו[עריכה]
ישעיהו בן אמוץ, מגדולי נביאי ישראל. החל את פעילותו הנבואית בימי המלך עוזיהו*, בשנת 745 לפנה"ס והמשיך עד שנת 700 לפנה"ס לערך. היה אחד מבין שלושת נביאי הכתב הגדולים. ספרו הוא הראשון בספרי נביאים אחרונים. ניבא בנושאים שעניינם נחמה וגאולה*, כגון חזון אחרית הימים.
ישראלי בן ציון[עריכה]
בן ציון ישראלי (1954-1881), מאנשיה הבולטים של העלייה השנייה*, ממפתחי החקלאות בארץ ישראל. נולד ברוסיה ובשנת 1906 עלה ארצה. היה פועל חקלאי במושבות יהודה והגליל*. ליכד קבוצה של מתיישבים לגרעין "קבוצת בן ציון", לימים קבוצת כנרת*. שמו נקשר לביסוס ענף גידול התמרים בעמק הירדן. הכניס לארץ את ענף הבננות. במלחמת העולם השנייה היה מן המטיפים הנמרצים לגיוס לצבא הבריטי. התנדב לשירות בגיל מתקדם ושירת בבריגדה היהודית בקרבות צפון אפריקה ואיטליה*. לאחר המלחמה היה מפעילי הרכש והבריחה באירופה. היה חבר מרכז מפא"י. נהרג בעת התרסקות מטוס על קהל המשתתפים באזכרה לציון גבורתם של הצנחנים מארץ ישראל במלחמת העולם השנייה בקיבוץ מעגן.