מדבר שור כא
"והנה ד' ניצב עליו"א "א"ר אבהו משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו, כיון שבאה מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו. כך בתחלה 'והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו'ב, כיון שנתגלה עליו הקב"ה ברחו מעליו"ג. ראוי להתבונן מה הוסיף ר"א במשל שלו להביננו מענין הפרשה מה שעד כה לא ידענו. גם למה ברחו המלאכים בגילוי כבוד השי"ת, הלא להיפך מצינו, במקום שכבודו ית' יראה יראו שמה משרתיו עושי רצונו, עד"ה: "ובא ד' אלהי כל קדושים עמך"ד. ונקדים לבאר מעט תוכן דברי חז"ל בעניני התפילות שיחסו לאבות כדבריהם ז"ל: "אברהם תיקן תפילת שחרית ... יצחק תיקן תפילת מנחה ... יעקב תיקן תפילת ערבית"ה. וזאת לנו לדעת כי האבות הקדושים ערכם ויחוסם אלינו פי שנים. הא' מצד גודל מעלתם והתהלכם את האלהים, אשר יקרים וקדושים המה לנו מצד כי נכבדו בעיני השי"ת. והשנית מצד היותם אבות כשמם, שהיו כל מעשיהם לכונן אומה שלמה המכרת את שם השי"ת, ועוד שהיא תודיע אותו בכל העולם כולו לתקנו במלכות שדי. ורובי פעולותיהם היו רק לתכלית זו הנרצית להם ליסד אבני הפינה לאומה נבחרת היודעת את ד' אחרי ידיעתם שא"א לכל העולם כולו להשתלם מיד בזו השלמות הגדולה, ע"כ קבעו כ"א מאתם חלק רשום בהעמדת עם ד'. והנה התכלית האחרונה שאליה כיונו הם ז"ל, לא תבא כ"א לסוף הימים כאשר ירומם השי"ת קרן ישראל ומציון תצא תורה וגוים ילכו לאורן של ישראל ויכירו מעלתם, ויתנהגו ג"כ ע"פ הדרכת ישראל אותם, שאי אפשר כלל שיהיו הם מדריכים את עצמם בתכלית המעלה כ"א באמצעות ישראל שהם יכירו מעומק התורה כל הנהגה, תורה והדרכה, הראויה לכל אומה ולשון לכל תקופות הדורות וחילופיהם. אבל קודם שיגיע העולם למדה זו ראוי ליסד את ישראל כשהם לעצמם, ואח"כ תהיינה כל הסיבות העוברות על ישראל סיבות לקרב אל התכלית המרוממה המיועדת. והנה כשנדקדק נמצא בזה שלש תקופות שהן כולן קשורות אל התכלית האחרונה שהיא חותמת כולן וכל מעיינן בה. הא' עמידת ישראל לבדד, במצב חזק, בלתי מתערב עם האומות, באופן שכל פעולתו אינה כ"א על עצמו, אבל הוא נחוץ להכנה כדי שאח"כ יוכלו להשלים את העולם כולו. כי קודם שיצאו להשלים את העולם, צריך שתשריש הקדושה בהם שלא יתבטלו ח"ו ע"י התערבות האומות. וזה המצב הי' לישראל בעת שלותם בימי הבית הראשון. הב' היא עמידת ישראל בארץ ישראל ואומות העולם מושלים בהם אע"פ שהי' להם מלך. והיתה תכליתם אז בעיקרה בשביל טובת האומות, כדי שידעו העמים טיבן של ישראל וקדושת התורה, ועי"ז יפקחו עיניהם מעט לדעת טוב. אבל כ"ז שהי' עומד על זה המצב, לא היתה יכולה התכלית האחרונה לבא, כי גדולתם של ישראל אי אפשר להיות כ"א אחרי הירידה הגמורה בגלות בעמק עכור. רק אז יראה אור ד' ויחזור כבוד ישראל למקומו שיהיו הם המושלים על עצמם, גם על כל העולם, בממשלה המדרכת אותם לדרכי חיים ושלמות עליונה, מה שלא יוכל להנהיג השכל האנושי בלא עזרת ההופעה האלהית. והי' בזה אלה השלשה זמנים, בית ראשון, ובית שני, והגלות האחרונה. תכלית תקופת הבית הראשון להכשיר את ישראל אל מעלתם העליונה, ושיהיו יכולים לסבול כל העובר עליהם ולהשאר בקדושתם, וביותר שיהיו מוכנים אל הגדולה העתידה להם מצד עצמם. ע"כ לא היו מעורבים בין האומות בימי הבית הראשון, ולא קבלו העמים מהם השפעה גדולה לעזוב את אליליהם. משא"כ בימי הבית השני, שתכליתו היתה שיכשירו ישראל את האומות באופן שיהיו מוכנים לעתיד לקבל את האור הגדול הבא ע"י ישראל, כפי הנודע מד' הרמב"ם ז"ל ממי שנחשבים למפנים דרך לפני המלך המשיחו. ע"כ היו ישראל אז מוכנעים לאוה"ע אע"פ שהיו בארצם, והי' זה סיבה שידעו האומות עניניהם, ודבקו בעניני התורה וקבלו כמה דעות אמיתיות. אבל כ"ז שלא באו ישראל להמעלה הגדולה הראוי' להם בסוף, שיהיו הם המנהיגים את כל העולם ומדריכים אותם ע"פ דרכי התורה, עדיין לא נשלם העולם. וע"ז צריך הכנת הגלות, שע"י צירוף הגלות יזדככו ישראל עד שיהיו ראויים לקבל רוב הטובה ההיא. והנה כ"א מג' האבות, כ"א פעל בקדושתו להיות נגמרת הכנה אחת משלש הכנות הללו הדרושות אל סוף התכלית. אברהם מעת שנעשה אב ליצחק שהוא התחלת שורשן של ישראל, מני אז נפרד מהמון הארץ ע"י המילה. כנראה מדברי חז"ל, שא"ל להקב"ה כשצוהו על המילה עד עכשיו היו בנ"א באים אלי עכשיו לא יהיו באים אלי, וא"ל הקב"ה עד עכשיו בנ"א ערלים באים אליך עכשיו אני וכל פמליא שלי באים אליךז. ונראה שזו היתה עיקר כונת אברהם אבינו ע"ה במה ששאל עצה על המילה, כדחז"ל מפני מה נגלה עליו בחלקו של ממרא מפני שנתן לו עצה על המילהח, אשר יפלא מאד איך יתכן על ראש למאמינים ע"ה שישאל עצה אם ימלא דבר השי"ת, ולא מצינו לו ששאל עצה על שאר הנסיונות. ולי יראה שיתכן הדבר שנתירא פן ע"י המילה לא יהיו בנ"א מצויין אצלו באשר יראוהו נפרד מהם באות מצוין בגופו, גם יהיו יראים לקבל הדרכתו כיון שאפשר להטיל עליהם מצוה חמורה כזו, ויחשבו אולי יחייב גם אותם בזה ע"כ יבדלו ממנו. ודבר זה יהי' מנגד לכל תכלית מעשיו, שכיון לקרא בעולם "בשם ד' אל עולם"ט, להודיע שמו יתעלה בעולם, וע"י התפרד בנ"א ממנו לא יוכל להפיק חפץ זה. והיתה זאת עצתו כי אולי ראוי לו אפי' לעבור ע"פ ד' ח"ו, ויהי' זה חסרון לו בחוקו, אבל ימשיך מעלה לכל העולם כולו מה שיחסר לו בזה. והיתה עצת ממרא שאין להתחכם ע"ד ד' ית', כי עצת ד' וחכמתו גדלה מאד מדרך השכל האנושי, ע"כ הי' שכרו שהיתה השראת הנבואה עליו בחלקו, מדה כנגד מדה. שהוא נתן יקר לדיבור האלהי יותר מכל רגשות השכל האנושי, אפי' בדברים הנוגעים ע"פ השכל האנושי כפגיעה ח"ו בכבוד של מעלה, מ"מ ידע כי לא לאדם הבין את דרכו ית', ע"כ גם כבוד הנבואה נגלה לאברהם בחלקו. אמנם נתרחקו בנ"א מאברהם מני אז שנתברך ביצחק, והיתה הערה מהשי"ת אליו שישים מעתה כל מעיניו לחינוך יצחק, כי ממנו פינה ויתד לתיקון העולם ושכלולו. כי צריך להשריש מקודם קדושת ישראל מצד עצמם, אח"כ תצא מהם אורה לאור עולם. ע"כ מצינו שהרחיק את בני הפילגשים "וישלחם מעל יצחק בנו"י, גם את ישמעאל עזב מאתו ע"פ הדיבוריא. והי' בזה מעשה אבות סי' לבנים על זמן התיחד ישראל בשלמותם בתוקף ועז ממשלתם כימי דוד ושלמה. ונגד מדה זו תיקן אברהם תפילת שחרית, כאור בוקר התחלת היום כן הורה על הנהגת ישראל בעולם בראשית התיסדם לעם לד'. לא כן יצחק כי הוא קירב גם את עשו ורצה לתן לו הברכות, אע"פ שנשארו ביד יעקב, אבל לקחן לו שלא מדעתו. וזה מורה על מצב ישראל בימי בית שני, שהיתה תעודתם לתקן האומות ולברכן, אע"פ שלא קבלו הברכה העצמית מ"מ נאצלה להם ברכה עכ"פ שנתקנו ממצבם הפרוע. והזמן ההוא אע"פ שלא הי' גלות גמורה הדומה ללילה, אבל לא הי' שמשם של ישראל מאיר כאור בוקר כ"א החל לערוב ולשקע. אח"כ בא זמן הגלות הדומה ללילה, שעיקר תכליתו הוא להכין את ישראל אל המעלה הרוממה שאלי' הם ראוים, מצד עצמם, גם עי"ז יושלם העולם במעלה היותר עליונה באופן שיהי' מקור השלמת העולם ע"י ישראל ותורתו. נמצא, כשנדקדק בדבר נמצא כי אברהם אבינו אע"פ שהי' ענינו להשריש מעלתן של ישראל בפ"ע בלא התערבות האומות, אבל הי' ד"ז הכנה לטובת העולם בכללו. ע"כ נקרא ג"כ "אבהמו"ן גוים"יב, להורות כי תכלית ההתבודדות של המילה היא כדי שיהיו ראוים לפעול לטובת העולם, ואי אפשר שתהי' הקדושה אחוזה בהם באופן חזק שיהיו יכולים לפעול על זולתם, כ"א כשיבדלו מהם ע"י ברית קודש. נמצא שהיו שרי האומות למעלה והשלמת האומות עצמן, נוגעים למדתו של אברהם אבינו ע"ה, וכן יצחק הי' ג"כ עסוק במדה זו ע"כ אהב את עשו. ע"כ אמר הכ': "אברהם הוליד את יצחק"יג, ודרשו חז"ל שהיתה דמות דיוקן שלו דומה לויד, כי הדיוקן מורה על תוכן הנפש בהנהגתה. והנה היתה תכלית של אברהם ויצחק להכשיר את ישראל לתכלית השלמת העולם כולו. לא כן היא מדתו של יעקב, הוא עלה להשריש מעלתן של ישראל מצד עצמן באופן שאין כח לשום אומה להיות דוגמתה. וזהו עצמו תכלית הגלות מה שישראל מתיחדים בה בסבילת היסורין מכל אומה ולשון כדי להורישם המעלה העליונה. והנה העמים עכ"ז ישתלמו ע"י ישראל, אבל לא בתור עומדים לעצמם כ"א בתור טפלים לישראל, וכדברי הנביא ע"ה: ?ועמדו זרים ורעו צאנכם גו' ואתם כהני ד' תקראו משרתי אלהינו"טו. וזהו שתיקן תפילת ערבית המורה על זמן הגלות ותכליתה. והנה הסולם שראה הוא ודאי כל פרקי התולדה שהכין השי"ת אותם, שיהיו כולם מדרגות לבא אל התכלית הנרצית לו ית', עד שיבאו אל התכלית. והנה התולדה היא מיוסדת ע"פ הדרגה הראוי' לאוה"ע, משא"כ מעלתן של ישראל אינה מתנהגת כלל ע"פ התולדה כ"א בסדר אחר מכוון ממנו ית'. ע"כ ראה הסולם ומלאכי אלהים המושגחים ממנו ית' בכלל, לסדר דרכי התולדה אצל כל העמים. אבל בנוגע אליו, אין לא סולם ולא מלאכים, כי א"צ למדרגת ישראל ההשלמה ההדרגית של התולדה ולא הסיבות הטבעיות להשלמתם, כ"א גם בשפל המצב "והנה ד' ניצב עליו"א. אבל כ"ז שהאדם והעם הוא בעולם, הרי הוא נפעל מחמת התולדה, שהרי הסיבות שבתקופות הזמנים פועלות הרבה על הנהגת האומות ודעותיהן. ואיך יקום יעקב בהיותו קטן להנהיג הנהגה שהיא רחוקה מסדר הרוח השורר בעולם ע"פ התולדה, שהמה באמת מלאכי אלהים העולים ויורדים על הסלם. אמר כי ע"י התגלות כבוד השי"ת והשגחתו על ישראל, יכירו הכל כי אין לרוח התולדה יחש עמם, ע"כ יסורו מלהיות לשטן לישראל. ואפי' בדרך הנהגה הטבעית תהי' תורת ישראל מתקבלת אל הכל, אע"פ שהיא זרה מאד לפי רוח השורר בעולם, כי לא באו עדיין לזאת המעלה להכיר עוזה ותפארתה. ע"כ הי' המשל לבן מלכים שישן, בקטנותו, גם הוא ישן שכוחותיו נרדמים בו, כן ישראל בגלות עוד לא בא אל תכלית שלמותו, גם נרדמו בו שלמויותיו הראויות אפי' לפי הזמן. והיו הזבובים שוכנים עליו, כענין רוחות ודעות האומות המנגדות מאד לדעת וסדר הנהגת ישראל בעולם. אבל כיון ששחה עליו מניקתו, שיתגלה על ישראל כבוד השי"ת, אפי' רק כפי ההתחלה שתהי' לפי ערכם וקטנותם, מ"מ כיון שראו שסדר שלו מתנהג בהשגחה פרטית, מיד ברחו כולם. ויכירו שעניני הדעות והנימוסים ההולכים ושוררים מצד סדר התולדה של כל העמים דבר אין להם עם ישראל. ע"כ יכירו ג"כ שראוי להניח לימוד ההשתלמות של התולדה, ולהנות מאורן של ישראל ההולך ואור עד נכון היום.