מדבר שור ו
לשון הפסוק שאמר: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות"א, נראה שעשה עיקר צואת ההדלקה מה שיהיו הנרות אל מול פני המנורה, ולכאורה זהו רק פרט אחד קטן ועיקר ההדלקה היא המצוה העיקרית בזה. ובמד"ר פ' זו: "ד"א 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות' שלא תהיו מבזין על המנורה, הוי 'כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה'ב, 'אלה' זו המנורה, 'שבעה' אלו שבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים שמשוטטין בכל הארץ כך הם חביבין שלא תהיו מבזין עליהן"ג. וראוי לבאר איך הי' עולה על הדעת לבזות חלילה על המנורה, ולמה הי' צריך אזהרה בזה יותר מבכל המצות שבתורה, ובמה יתוקן זה במאמר: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". והנה חז"ל אמרו סימן להרוצה שיחכים ידרים, ממה שמנורה בדרוםד, ראינו שסגולת המנורה שתאיר אור החכמה בישראל. אמנם החכמה היא אחת בעיקרה, אבל כ"א יקבל החכמה כפי הכנת טבעו, והדרך לבא אל עומק החכמה הוא שכ"א ילך בדרך שטבעו מורה ע"ז, שזה אות שלכך נוצר. והנה לפעמים ידמה אדם שכ"כ גבר שכלו, עד שא"צ כלל ללכת ע"פ טבעו ומדותיו, שכבר הוא משכיל בעמקי החכמה למעלה מכל טבע ומדה שבו. מ"מ ידענו כי לא יצדק דבר זה לגמרי, כי עכ"פ לכך יצר השי"ת את כל אחד בטבע מיוחד והכנה מיוחדת כדי שיקבל עניני השלמות לפי ענינו, ובזה יושלם רצון השי"ת בכלל המציאות, שמקיבוץ כ"א להשלים את שלו תבא השלמות הכללית. והנה שבעת כוכבי לכת פועלים על מזג האדם ותכונתו, כדחז"ל בפ' מי שהחשיך: ?מאן דבצדק יהי גבר צדקן וכו"'ה, ובודאי סלל השי"ת לכ"א מסילה מיוחדת איך שיאיר עליו אור התורה לפי דרכו וענינו. אבל הדבר העיקרי בזה הוא שלא ילך בדרך טבעו לגמרי כאילו הי' רשות בידו לברור לו דרך לעצמו, כי כבר אמר השי"ת: "הקהל חקה אחת לכם וגו"'ו, אלא שצריך שיכין עצמו לקבל אור התורה לפי ענינו ותכונותיו, אבל העיקר שתהי' קבלתו רק מאור התורה המיוחד ששם במקורה היא אחדות החכמה. ע"כ אמר: "בהעלתך את הנרות", ובזה תהי' הסגולה לכל נר, המורה נגד א' מז' כוכבי לכת, להגביר שפע החכמה ע"פ עומק דרך המדה הנאותה לאותם האנשים מבנ"י השייכים בטבעם למדה זו, צריך עיקר השמירה ש"אל מול פני המנורה" שהיא אחת ?יאירו שבעת הנרות", להורות שהסתעפות הפרטים אינם דרכים מיוחדים, כ"א כולם מקבלים אור החכמה האחת שהקב"ה מאיר לעולם כולו בכבודו ע"י התורה. וביאר: "וזה מעשה המנרה" שהיא מקשהז, להורות על אחדות כל החכמות, וכל הדרכים שמתחלקים לפי טבעי האנשים כולם באים מצד אחדותה. ע"כ אמר שבא מקרא זה של "מול פני המנורה" לומר שלא תהיו מבזין על המנורה, כשתראו סגולת המנורה בשבעה נרות להאיר לכ"א בדרך פרטי, תאמרו שאין זו הדרך המעולה, שהרי כשיתעלה האדם יבא אל שורש החכמה הכוללת באחדותה כל הדרכים כולם. ע"כ אמר, אמת הדבר כי עיקר החכמה היא בדרך ההתאחדות של כל הדרכים, אבל זאת הקבלה של ההתאחדות הזו א"א כ"א ע"י אמצעות כ"א לטבעו. והעד שהרי ברא השי"ת שבעה כוכבים המשוטטים בכל הארץ שהם פועלים על כל דרכי בנ"א, ולמה ברא דברים שיפעלו לחלק דרכי בנ"א, אלא שידע ית"ש שזו היא השלמות הנרצית שכ"א יבא להשגת אמתת אחדות החכמה ע"י חילוק הדרכים של כאו"א ע"פ מדותיו. א"כ חביבים הם הנרות כשבעה הכוכבי לכת, שהם פועלים ומשלימים את פעולתם. והביא הכתוב שאמר: "ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל". כי הכתוב אומר: "בחכמה יבנה בית"ח, ופרטי החכמה כשהם מחולקים בהשגת כאו"א, הם כדמיון אבנים מפוזרות שמהן יוסד בנין. וכשיבא משיח צדקנו, אז תקובץ שלמות החכמה מכ"א מישראל כפי מה שהשיג בעמלו לפי דרכו, ויבנה מזה בנין אחד. וזו ההתחלקות תביא הוד והדר בסידורה, וההתחלקות נולדת מצד חילוק הטבעיות והמזגים של כאו"א. ע"כ אמר: "כי מי בז", מי יוכל לבזות, "ליום" פי' ביום שתבא התכלית, "קטנות" את כל השגה קטנה, הבאה לפי טבע ומזג של כאו"א. ומפרש ש"שמחו וראו את האבן הבדיל", שהיא כלי במה לישר הבנין ולאחדו, יראו "ביד זרבבל". "שבעה אלה עיני ד' המה משוטטים בכל הארץ"ב, כי השגחת השי"ת על האדם היא כפי ערך חכמתו ומעשיו, ע"כ ההכנה של כ"א נקראת "עיני ד "'שהיא סיבת השגחת ד' עליו, והן משוטטות בכל הארץ, ומפוזרות בלב כל אחד ואחד לפי הכנתו. וביד זרובבל תהי' אבן הבדיל ליסד מכל אלה בנין גדול שיתאחדו אל מול פני המנורה, ע"כ ישמחו. ולכן היתה ההזהרה גדולה שבהעלותו את הנרות, לעורר טבע שפע החכמה המיוחדת, כ"ז שעדיין היא מחולקת, אבל תהי' באופן שתהי' אל מול פני המנורה שהיא באחדות אחת, כדי שיגיע מזה ענין ההתאחדות לעת קץ.לפ' תצא י"ל טעם פשטי להיתר יפת תואר במלחמה, כיון שהתורה אמרה מפורש בטעם איסור בנותיהם דהוא משום "והזנו את בניך אחרי אלהיהן"א, ובמלחמה אמרי' בכתובות: "לבעול יש פנאי לנסך אין פנאי"ב, א"כ ליכא אז חשש הסרה אחר ע"ז, ואח"כ אין היתר כ"א אחר כל המעשים כולם לכו"ע. וי"ל שכונת "לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר"ג י"ל שרצון השי"ת הוא שיהי' מותר ע"פ התורה, א"כ תהי' פת בסלו ולא יבא לידי מעשה כענין "הרי מזון והרי מים" דיומא למשלח את השעירד.