מגן אברהם על אורח חיים תקנג
סעיף א
[עריכה](א) שלא לאכול עוד: משמע דאם אמר הריני בתענית למחר מותר לאכול היום אבל בטור ובפוסקים משמע מיד שקבל תענית אסור לאכול עוד וכ"ה סי' תר"ח ועיין סי' תקס"ב סי"א:
(ב) אינה קבלה: והב"ח כ' דהוי קבלה לכן טוב להתנות בשע' סעודה המפסקת:
סעיף ב
[עריכה](ג) ובין השמשות כו': אבל א"צ להוסיף מבע"י (מ"מ ב"י):
(ד) מותר ברחיצ': ואם קבל התענית מבע"י אסור ברחיצה (ב"ח דלא כרש"ל בתשו' סי' צ"ב):
(ה) לחלוץ מנעלים: קודם שהולכין לבה"כ (מהרי"ל) עיין סי' תרי"ד:
(ו) לאחר ברכו: ויזהר שלא יגע בהם בידיו ועיין סוף סי' ד' סי"ח וכ"א:
(ז) חל בשבת וכו': א"כ ק"ו אם חל ט"ב בשבת שאסור ללמוד כל היום דהא אסור מדינא ללמוד בט"ב ועוד דהא דברים שבצנעה נוהג כמ"ש סימן תקנ"ד סי"ט ובתשו' מור"ם לובלין כ' אם חל ט"ב בשבת מותר ללמוד דתשמיש גופא חומרא יתירה היא והבו דלא לוסיף עלה עכ"ל וצ"ע שלא הביא דברי רמ"א מיהו בתשו' מהרי"ל כ' וז"ל ט"ב שחל בשבת אסור ללמוד אחר חצות כמו בחול עכ"ל משמע דקודם חצות מותר ונ"ל הטעם כיון שנדחה נדחה ואין לו דין ט"ב רק דין עט"ב ומ"מ לענין תשמיש מחמרינן אבל בד"מ הביא בתשובת מהרי"ל עט"ב שחל בשבת וכ"ה בסימני תשו' מהרי"ל וא"כ אין ראי' משם ובכ"ה מתיר ללמוד בעט"ב שחל בשבת ואוסר בט"ב עצמו שחל בשבת ול"נ להחמי' בשניהם דהא יכול ללמוד דברי' המותרים בט"ב וכן אשכחן בגמ' שקרא ר' במגילת איכ' בט"ב שחל בשב' עמ"ש סי' תקנ"ד ס"ד: