מגן אברהם על אורח חיים תקיד

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים תקיד |◄

סעיף א

(א) ואין מכבין:    דלאו כל מכשירי אוכל נפש התירו חכמים (ב"י):

(ב) אם אפשר:    כגון שיכול לעשות אש במקום אחר:

(ג) מותר לכבות:    ומ"מ לא יכבנה ממש אלא ישליכנה לחוץ (רא"ש) וכ"פ הב"ח ועיין סי' תק"ב ס"ב:

(ד) לא יהיה לו מקום:    אבל אם יוכל לאכול אפי' בבית העכו"ם אסור לכבות ונ"ל דה"ה כשישרפו כלי אכילה ואין לו כלים אחרים מותר לכבות, כ' בכ"ה סי' תר"ח אסור לשתות הטוטין (שקורין טבק) משום מכבה ול"נ דאסור משום מוגמר ואינו שוה לכל נפש וכמ"ש סי' תקי"א:

סעיף ב

(ה) להטות הנר כו':    חתיכות חלב המונחים בנר מותר ליקח א' מן החתיכו' הרחוקות מן הפתילות ואף דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום הפסד כמ"ש סי' של"ד סכ"ב שאני שם דכשמגיע האש שם מתכבה ממש אבל הכא שמונעו רק מלשרוף שרי אפילו להרא"ש (יש"ש סי' כ"ח) ואף על פי שהב"ח כ' בשם רש"ל לאיסור בתר ספרו אזלי' דבתר' הוא וכ"מ ס"ג בהג"ה וסי' תק"ב:

(ו) להוסיף פתילות:    וה"ה דמות' לכפול נר של שעוה כדי שישרף במהרה עס"ט:

אסור לחמם נר של שעוה לדבקו במנורה משום דהוי ממרח כמ"ש סי' שי"ד, וכתוב בספר הזכרונות דאסור ליגע בשעוה שמא ימרח (כ"ה סי' שי"ד) ול"נ דכשמדביקו במנורה לא הוי מירוח דממרח תולדה דממחק ואם אינו משפשפו לא הוי מירוח אלא דאסור לידבק גזירה שמא ימרח וכדאי' במשנה פכ"ג דשבת אבל מותר לטלטלו דלא גזרי' שמא ימרח דהא תנן ולא יתן עליה שעוה משמע דשרי לטלטלו כנ"ל:

סעיף ג

(ז) קודם שידליקנו:    דהרא"ש כ' אף על גב דגרם כיבוי שרי כמ"ש סי' של"ד סכ"ב היינו כשאינו נוגע בדבר הדולק אבל השמן והפתיל' שניהן גורמין הדליקה והממעט מא' מהם ממהר את הכיבוי ע"כ ולכן אסור ליתן סביביו דבר המונע אחר שידליקנה עכ"ל ב"י וצ"ע מ"ש מטלית שאחז בו האור שמותר ליתן עליו מים כמ"ש סי' של"ד סכ"ד, וא"ל דהתם משום פסידא דהא הרא"ש ס"ל דאפי' בלא פסידא שרי דאל"כ לא הוי קשה כלום מגרם כיבוי ע"ש, לכן נ"ל דלא אסר הרא"ש אלא ליקח מגוף דבר הדולק אבל כשנותן דבר חוצה לה שרי וכ"מ שם מלשונו ומל' הטו' שלא כ' תיבות קודם שידליקנה משמע אפי' אחר שהדליקה שרי וחתיכ' הנשארת אינה אסורה משום מוקצה שלא היה מוקצה ב"ה ועוד שהי' יכול ליגרם לו כיבוי וא"כ לא אסח דעתיה מיניה עיין רסי' רע"ט ומ"מ נ"ל דנר של מצוה שהודלק בי"ט אף על פי שכבה אסור ליהנות ממנו ולאכלו הואיל והוקצה למצותו כמו נוי סוכ' כמ"ש התו' בשבת דמ"ב ע"ב בד"ה ואין ניאותין ממנו דאפי' לר"ש דל"ל מוקצה מ"מ שמן שמטפטף מן הנר אסור ליהנות ממנו דהוקצה למצותו עכ"ל ואף דלר"ש מותר ליהנות ממנו אחר שכבה לדידן אסור כוליה יומא דקי"ל מגו דאתקצאי לב"ה אתקצאי לכולי יומא וע' דף מ"ד ע"א בד"ה שבנר ושבקערה, מ"ש הע"ש כאן לא גזירנן גזרה לגזירה ל"ד דכ"פ מצינו זה ואמרי' כולה חדא גזירה הוא:

(ח) דהיינו שמדליקה:    פי' דוקא כדי להדליק שתיהן כאחד אבל אם עושה כדי לנתק חלק הראשון שלא ידליק צד השני אסור (יש"ש) אבל מל' רמ"א משמע דאפי' א"צ לשתיהם רק שעוש' כדי לקצרה שרי ול"ד למ"ש בס"ח דהתם כוונתו לעשות מפתילה א' שתים ולכן אסור אא"כ צריך לשתיהן דה"ל מתקן מנא אבל הכא שאין מכוין אלא לקצרה שיכבה במהרה שרי דה"ל גרם כיבוי ולדעת זה פשיטא דשרי לתחוב נר בחול אפי' הוא דולק ולכן כ' רמ"א ויש מתירין וכו' דפליג אסברא קמייתא וכ"פ הב"ח ועמש"ל דאף לסברא קמייתא שרי ועמ"ש ס"ב וס"ט וסי' תק"ט ס"ג:

(ט) סכין אסור:    דמתקן מנא:

(י) ומותר להעמיד:    נ"ל דדייק כן מל' הרמב"ם וכמש"ל סי' רע"ז ס"ב אסור לפתוח הדלת כנגד המדור' ואפי' אין שם אלא רוח מצוי' משמע דכשאין שם רוח כלל שרי אף על פי שסוף הרוח לבא וצ"ע דהא במדור' מדינא רוח מצויה שרי אלא דגזרינן רוח מצויה אטו שאינו מצויה וכ"ש דיש לגזור בשעה שאין הרוח מנשב אטו בשעה שהרוח מנשב דבכל רגע ורגע הרוח מנשב וא"א להבחין בזה וכ"מ ריש סי' רע"ז שכ' דאסור' לפתוח דלת וחלון נגד הנר ולא חילק בין יש רוח לאין רוח ועיין סי' תר"פ ומ"ש סי' רע"ז ס"ב ואפי' אין שם אלא וכו' היינו דוקא במדורה דמדינא שרי רוח מצויה רק שגזרו אטו אינ' מצויה ולכן כשאין שם רוח כלל שרי אבל בנר לעולם אסור וליכא למשרי משום גרם כבוי דהא לא שרי אלא למנוע שלא ישרף יותר אבל לגרום לכבות הדלוק כבר אסור כמ"ש ס"ב ועיין סוף סי' רס"ה:

והמנהג בליל י"ט שאין לוקחין הנרות מבה"כ לביתם כדרך שעושין במ"ש מטעם שכתבתי דלא כמ"ש בשל"ה שאסור לתחבו בחול רק יוליכנו לביתו ונהפך הוא:

סעיף ד

(יא) מותר לחתוך:    אפשר דבכלי אסור כמ"ש ס"י:

סעיף ה

(יב) של בטלה:    כ' יש"ש סי' ל"ה אפי' אחר שבירך על הנרות יכול להוסיף עליהם לכבוד י"ט ולא מקרי נר בטלה אלא כשמדליק להראות עשרו ונדיבתו בפני אחרים והעולם אין נזהרין גם בזה ויש להם על מי שיסמוכו דהרמב"ם מתיר עכ"ל:

(יג) של בה"כ:    ורשב"א מפקפק בזה לאסור מפני שלא התירה התורה אלא אוכל נפש או דבר השוה לכל נפש אבל זה שאינו אלא לכבוד אסור וכו' ע"ש בב"י ואף דקי"ל דשרי מ"מ מה שנהגו חדשים מקרוב להדליק בש"ת מיני נפט שקורין פולוו"ר פשיטא דאסור ואף שעושה לשמחה מ"מ אינו שוה לכל נפש, ולא עדיף ממוגמר שאסור ועיין סי' תרס"ט מ"ש ומ"מ מותר לקבוע פילוו"ר בנר אף על פי שגורם שהנר נכבה מחמת זה כמ"ש ס"ג:

(יד) יש מצוה:    משמע אפי' אין שם אדם בבה"כ שרי מה"ט ואם הוא סמוך לחשיכה אפילו בביתו שרי להדליק דצריך הוא לו באותה שעה (יש"ש ב"י):

(טו) ולתקן הפתילות:    נ"ל דאפי' להעמיד נרות של שעוה לצורך הליל' אסור עיין סי' תק"ג:

סעיף ו

(טז) שמא יבא להשתמש:    כיון למ"ש הרא"ש דאף אם יטלנו משם לא נקרא משתמש באילן אלא גזיר' שמא יעלה באילן כדי ליטלו עכ"ל, וצ"ע דהא איתא בעירובין דף ל"ב כשנוטל עירובו מע"ג אילן הא קמשתמש באילן ע"ש וא"ל דפריך דלגזור שמא יעלה באילן דהא ע"כ מיירי שמונח למטה מי' ול"ל לעלות ועוד דה"ל לשנויי דגזירה לגזירה הוא דעלי' גופ' גזירה הוא שמא יתלוש ועמ"ש סי' תרכ"ח (עיין סי' של"ז סס"א):

סעיף ז

(יז) אין פוחתין:    והתו' פירשו שמשימין קש באויר הנר שלא יפלו הדפנות יחד וכשנתייבש נוטלין אותו אסור ליטלו בי"ט דמתקן מנא וכ"פ היש"ש והרמב"ם כתב שני כלים שהם מחוברין יחד בתחלת עשייתן כגון ב' נרות או כוסות אין פוחתין אותן לשנים שהוא כמתקן כלי עכ"ל, משמע דאם לא נדבקו בתחלת עשייתן רק אח"כ נדבקו ממילא דרך עראי מותר לפותחן ועיין סוף סי' ש"מ:

סעיף ט

(יח) אין גודלין:    וה"ה שאסור להתיר קליעת' או נר של שעוה הקלוע' עיין סי' ש"ג סכ"ו:

(יט) שאין בו נר דולק:    דכשנר דולק ושורה בתוכו ממעט שמנה והוי מכבה דמכהה אורו מיד (תו') והרא"ש כתב דאפי' אינו מכהה אורה חייב כיון שנוטל גוף הדבר הדולק כמ"ש ריש סי' רס"ה דהמסתפק מכלי מנוקב הנוטף לתוך הנר חייב משום מכב', ולפ"ז ה"ה דאסור לחתוך נר הדולק וא"כ קשה לדעת המתירין לחתוך בס"ג ובתו' משמע דיש לחלק בין שבת לי"ט ע"ש:

סעיף י

(כ) מותר להסיר:    מדשינ' ל' הרמב"ם ש"מ דס"ל דמותר להסיר' אפי' בכלי כיון שדרך לנפצו בידו לא ה"ל מתקן מנא אבל אסור לחתוך ראש הפתיל' אפי' בידו כיון שדרך לעשותה בכלי ה"ל מתקן מנא וכמ"ש בב"י אבל ביש"ש כתב וז"ל העולם נזהרין שלא למחוט כל עיקר ואין להקל להם שמא יבואו למחוט בכלי כעין צבת ואין היתר אלא לנפץ באצבע עכ"ל ואף שהרא"ש כתב שמותר לכבות מה שמונע הדלקת הנר אפשר דבידים אסור והכי מסתבר' דהא כיבוי לא שרי אלא לצורך אוכל נפש ולא אמרינן ביה מתוך וכו':