מגן אברהם על אורח חיים שצז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים שצז |

סעיף ב[עריכה]


(א) בינוניות:    היינו אורך ב' מנעלים מנעל א' מקום מצב הרגל ומנעל הוי בין רגל לרגל (מהרי"ו סי' ע"ה):

סעיף ג[עריכה]


(ב) כליו:    מיירי בי"ט דבשבת אסור להוציא א"נ מיירי במלבוש ועיין סי' ת"ג:

סעיף ד[עריכה]


(ג) לבנו:    לפי שדרך בני אדם להפקיד כליהם ביד בניהם ואין כוונתם למסור ברשותם (מ"מ):

סעיף ה[עריכה]


(ד) לרועה:    אפי' לרועה עכו"ם עיין ססי' ת"א:


(ה) לשני רועים:    אף על פי שמעי"ט מסר' לשניהם ובי"ט בירר דבריו שמסר' לא' מהן אפ"ה הוי כרגלי בעליו לפי שלא בירר דבריו מעי"ט (ר"ן):

סעיף ו[עריכה]


(ו) פטם:    מפני שהכל יודעים ובאים לקנותו א"כ דעת בעליו למכרו לאנשים אחרים:

סעיף י[עריכה]


(ז) בהמה בשותפות:    מפני שבחייה יונקים האיברים מהדדי:


(ח) חבית:    אמרינן יש בריר' דזהו חלקו המגיע לו משעה ראשונ' כיון דאיסור דרבנן הוא עיין סי' תי"ו:

סעיף יב[עריכה]


(ט) הרי העיס':    ולא אמרינן דליבטל מים ומלח בעיסה דכיון שבאו לתקן העיס' ה"ל כמין במינו ולא בטל בדשיל"מ עיין סי' תקי"ג עיין סי' שי"ח סס"ח:

סעיף יד[עריכה]


(י) בור של יחיד:    עיין סי' שכ"ה ס"ה עיין סי' ת"א והע"ש לא ע"ש:


(יא) אנשי אותה העיר:    ואם עירב א' מהעיר יכולין להוליכן עמו וה"ה אם נתנן לנכרי אבל אם מילאן נכרי אינו יכול להוליכן אלא למקום שכל אנשי העיר יכולין לילך (מ"מ ר"ן יש"ש):

סעיף טו[עריכה]


(יב) המושכין:    משמע בגמ' אפי' אין נובעין כיון דניידי לא קנו שבית':


(יג) הנובעין:    ואף על פי שאין יוצאין חוץ ממקום נביעתן למשך הלאה גשמים היורדים בי"ט סמוכים לעיר הם כרגלי אנשי אותו העיר וכל שכן כשירדו לתוך העיר עצמה דלא קנו שביתה באוקיינוס או בעבים דמינד נייד (יש"ש גמ') ומשמע בתוס' דף מ"ז דבתוך התחום מקרי סמוך לעיר ועיין סי' ת"ב וסי' תצ"ז ס"ח וסימן תצ"ח ס"ג וסימן שנ"ח סס"א:


(יד) כרגלי הממלא:    דמאי דקי"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו היינו מטעם מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וכיון דלא זכה אלא מכחו הוי כרגליו (תוספת והרא"ש) ודברי הב"ח צ"ע שכתב דכשנותן לחבירו הוי כרגלי חבירו דזהו דברי ר"ן דלא קי"ל כותי' כמ"ש הרא"ש והע"ש נמשך אחר הב"ח ולא דק:

סעיף יז[עריכה]


(טו) קרן זויות:    בטור וברא"ש משמע הטעם דכשייחד לו קרן זויות לא קיבל שמירתן רק שא"ל הא ביתא קמך לכן הם כמוהו וכ"מ בגמ' דקאמר הכא הוא קבל נטירתא ועיין בחושן משפט סי' שצ"ח: