מגן אברהם על אורח חיים שפ
סעיף א
[עריכה](א) אף משתחשך: דאסתלוקי רשותא בשבתא שרי:
(ב) לכל אחד: ואם לא עשה כן אף למי שביטל אסור (מ"מ):
(ג) מביתו לחצר: וגם הוא אסור שהרי בביתו אין לומר שהוא אורח:
סעיף ב
[עריכה](ד) ביתו מותרים: מ"ש הע"ש דא"כ למה אמרי' דף ע"ט נועל ביתו הל"ל לבטל גם רשות ביתו ויהיה מותר להוציא לא דק דהתם מיירי בשני יחידים כדאיתא בגמ' ברש"י ואז הוא אסור דחד לגבי חד לא הוי אורח כמ"ש ס"ד ועיין סי' שפ"א ס"ד ובלא"ה לק"מ דמיירי שאינו רוצה לבטל רשות ביתו שלא להרבות עליו נכנסי' ויוצאים:
(ה) בין מביתו: היינו לאחר שהחזיקו בחצר עיין רסי' שפ"א:
סעיף ג
[עריכה](ו) וי"א שאינו מועיל: לולי דמסתפינא הייתי אומר דהר"מ מודה דבחול שרי דלמה יגרע מביטול אלא דשבת אסו' לשכור דהוי כמקח וממכר דבשלמא גבי עכו"ם אין דירתו דירה אלא שאסור משום גזירה לא מיקרי קנין אבל בישראל אסור לשכור ועיין בגמרא דמקנא רשותא בשבתא אסור:
סעיף ד
[עריכה](ז) אף מביתו: ואפי' בטלו רשות ביתם מ"מ כיון דמשתמשי בחצר ה"ל משקל רשותא כיון דלא חשיבי כאורחים (רש"י) ואפי' חזקה לא מהני (כ"מ בהר"ר יונתן) וא"כ משמע דמותרים להכניס מחצר לביתו ועיין סי' שפ"א ס"ד:
(ח) אף בשל עצמו: וה"ה בשל חבירו והיינו כשנותן לו גם רשות ביתו ואם נתן לו רשות חצירו לבד אסור בשל חבירו:
(ט) אינו מועיל: כיון דלא אקני ליה שיהא הוא מותר אינו מועיל (רש"י):