מגן אברהם על אורח חיים נא
סעיף א
[עריכה](א) אומרים ברוך שאמר: מעומד אפי' ביחיד [ב"ח תולעת יעקב], בפה עמו בסגו"ל, בתשבחות בחיר"ק, ויאחוז בב' ציציות שבטלית שהם כנגד פניו בשעת אמירת ב"ש [בכוונות]:
סעיף ב
[עריכה](ב) קודם שיסיים: אבל אם סיים עם החזן בבת א' לא יענה אמן דהוי עונה אמן אחר ברכותיו ולכאורה נראה דזה לא מקרי עונה אמן אחר ברכותיו כיון שעכ"פ הוא עונה על ברכת הש"ץ ומה אעשה וכבר הורה זקן ומ"מ נ"ל דאם סיים ישתבח ודכוותייהו עם הש"ץ עונה אמן דהא הרבה פוסקים ס"ל דעונה עליהם אמן אחר ברכת עצמו כמ"ש סי' רט"ו ואף דאנן לא נהיגין הכי מ"מ בכה"ג שרי וה"ה אם החזן סיים ברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת מותר לענות אמן:
סעיף ד
[עריכה](ג) צריך ליזהר: דב"ש הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח הוי ברכה אחרונה ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק כמ"ש סי' נ"ד וביוצר הוי ברכת ק"ש עיין סימן ס"ו, כתב בכוונות דמותר לענות אמן אחר ב"ש ונ"ל דאפילו באמצע הברכ' מותר לענות אמן כיון שלא הוזכרה בגמרא עיין סימן ס' בטור וכתב רש"ל סי' ס"ד שאסור לומר פ' מי ימלל וגו' אחר ב"ש ובכ"ה כתב יש נוהגין לומר קדיש קודם ב"ש ויש נוהגין לאומרו קודם הודו כו':
סעיף ה
[עריכה](ד) בין המזמורים כו': כשצריך להפסיק יאמר ברוך ה' לעולם וגו' עד ויברך דוד וכשיחזור למקום שפסק יאמר ג"כ אלו הפסוקי' דהוי כמו ברכ' לפניהם ולאחריהם [ב"י אבודרהם ב"ח]:
סעיף ו
[עריכה](ה) צריך להפסיק כו': גם בין כי לכל יש פסיק ולכן הכ"ף דגוש' ובין העמים לאלילים ובין שמים לעשה צריך ג"כ להפסיק שלא תבלע המ"ם [של"ה]:
סעיף ז
[עריכה](ו) צריך לחזור: ואף על גב דהאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונ' כמ"ש סי' ק"א הכא דאינו אלא פ"א חוזר דיכול לכוון ע' סי' ס"ג ס"ד:
(ז) ואומרים פ' כו': כב"י בשם הכל בו הטעם שאנחנו אומרים שנזכה לברך יה גם לעה"ב כמ"ש חז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב עכ"ל ולכן אומרים אותו גם במנח' ורש"ל כתב בתשוב' דהטעם לשלשולי הללוי' בתר הללויה לכן כתב דא"ל במנחה ובשחרית א"ל אשרי יושבי רק יתחיל תהלה לדוד אבל המנהג כמ"ש. מי כמוך תנינא הכ"ף דגושה אבל מי כמוך קמא וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך הכ"ף רפויה, עם זו גאלת הגימ"ל דגושה ועיין בב"י בשם א"ח קצת רמז טעם לדבר, כ' בע"ה בשבת וי"ט יאמרו פ' ה' מלך ה' מלך וגו' בעמידה והאר"י כשהצבור אמרו ה' מלך וגו' היה עומד עמהן אף שהוא לא הגיע לשם [הכוונות] וכשאמר ואתה מושל בכל נתן צדקה מעומד [כתבים]:
(ח) אין לשחות: ומהרי"ל השתחוה מיושב פניו כלפי מזרח ואפשר דאין קפידא אלא כשמשתחוה מעומד [ע"ה] עמ"ש סי' קי"ג ס"ג:
(ט) ויברך דוד: בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלקים ויכוין ר"ת אהי"ה ואח"כ ישב [הכוונות]. טוב לומר עם השירה פ' כי בא סוס פרעה וגו' [כתבים]:
תמהתי על שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרי' ספ"ק דברכות כל פ' דלא פסקי' משה באורייתא לא פסקי' עמ"ש סי' תכ"ב ס"ג ונ"ל הטעם דאמרי' בסוטה פ"ה משה אמר אשירה לה' והם אמרו אשירה לה' א"כ מתחלה נאמרה פסקי פסקי לכן אנן נמי אמרי' אותה כך והרוקח סי' שי"ט כתב תמה אחי ר' יחזקיה על שחולקים פ' יהללו את שם וגו' כשמכניסים הס"ת וכן פסוק וקרא זה אל זה ואמר ונתן שם טעם לדבר ע"ש וצ"ע מנ"ל לחלק מאחר דבגמרא מפורש לאיסור ולמצוא טעם מלבינו עמ"ש ריש סימן רפ"ב:
סעיף ט
[עריכה](י) מזמור לתודה: יש מקומות שאומרי' מזמור לתודה בר"ה וי"כ משום דכתיב בו הריעו' לה' כל הארץ [כ"ה]:
(יא) ולא בע"פ: שמא לא יוכלו לאכלו ויצטרכו לשרפו ומה"ט א"א אותו בעי"כ ובכ"ה כתב יש נוהגין לאומרו בעי"כ ובהג"מ כתב שיש שא"א אותו בעט"ב ולא בט"ב, וכתב רש"ל בתשו' סי' ס"ד דטעות גדול הוא דהרי בזמן המקדש היה י"ט בט"ב והיו מקריבין תודה: