מגיד מישרים כי תשא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרשת כי תשא מהדורא קמא:

אור ליום שבת חול המועד, ה' עמך וכו' אל תירא ואל תחת פן אעזבך, אע"פ שהיה ראוי בשביל מה שהפרדת לבך מתורתי (פקח עיניך על ענין זה) אבל אני לא אעשה כן כיון דאת אהדרת לדחלתי כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ראה כמה פרקת עול ומוסרות תורתי ועבודתי מעל צוארך ונתת תחתם עול ומוסרות היצר הרע ונחש וסמאל, לכן קום והסר אותם מעל צוארך, וחזור למקומם עול ומוסרות תורתי ויראתי ועבודתי דאנא כרועה עדרו ישא ובחיקו יקבץ טלאים עלות ינהל, כן אני מקבץ נדחי והיוצאים מהדרך כיון דאהדרותהון לדחלתי כמה דאוליפתך על פסוק ברח דודי וכו' והא את בעי מהקב"ה לאולפא לך דרכי תשובתו, והלא אינון אורחוי דאוליפתך הלא אינון דרכי הנועם ונתיבות השלום והזהר והשמר מהיצר הרע ונחש וסמאל האורבים לך תמיד כי אליך תשוקתם לאבדך להוממך, ואתה תמשול בהם ותכניעם ותשפילם, אני אני המשנה המדברת בפיך, אני אני המיישרת ומייסרת את האדם, לכן בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך ומעט באכילה ושתייה כאשר הוריתיך, ולא תוסיף יותר לשתות מהפעמים אשר הוריתיך. ואם יפתך יצרך לשתות יותר או להתענג במאכל אל תשמע בקולו, כי על זה נאמר אל תלחם את לחם רע עין בני אל תלך בדרך אתו מנע רגליך מנתיבתו כי מי שנמשך אחריו הולך כשור אל טבח יובל וכעכס אל מוסר אויל ובשבתך לאכול עם בני אדם ויפצרו בך לאכול ולשתות יותר אל תשמע בקולם בשום צד בעולם ותמיד יהיה הרהורך ומחשבותיך ביראתי ותורתי ובמשניותי ולא תפריד מחשבותיך מהם אפילו רגע אחד, פלס מעגל רגליך כלומר אפילו כשאתה הולך בדרך ותפריד מחשבתך בהנחת רגל אחד מהר ותקן וחשוב בתורתי (בהנחת) רגל שני ובזה תהיה חצי הפסיעה לפחות בד"ת, וצא וראה כמה הפרדת וכמה פגמת וכמה חסרת, לכן בני קום ותקן את אשר פגמת והשלם את אשר חסרת והדבק את אשר הפרדת ואזכך לעלות לארץ ישראל וכו' ותעלה על רצון מזבחי וכו', ועוד האריך בדברי תוכחת חיים ומוסרים מבהילים ומרעידים השומע, והלא משניותי הם לוית חן לראשך וכו' דלוית חן היינו מטרוניתא דכולהו ספירין מתלוין ומתחברין בה והיא מנהרא על ראשך דהא איהי ספירה לראשך דאיהי קדמאה מתתא לעילא, וענקים דהיינו ספירין עילאין דאינון מעניקים חמה בקומותיהון הא אינון מנהרין בך בשביל מתנייתא דאת מתני, לגרגרותיך למ"ד דלגרגרותיך היא למ"ד דלבעבור, וז"ס תתן לראשך לוית חן דהיינו מטרוניתא, וידבק בה כ"י דהיינו עטרת, וינהר להון תפארת והיינו עטרת תפארת, וינהרון להון ספירין דלעילא מינהון והיינו תמגנך, כלומר דאינון כמו מגן העומד למעלה מן האדם, כך הם למעלה מעטרת תפארת ומשפיע בהון:

ורזא דפרשתא דיומא קדישא, פסל לך הא איהו ברזא דואלה פסל את הראשונים וכו' כלומר דואלה אל"ף רמיז באין סוף או בכ"ע, ולמ"ד בבינה וסליק עד חכמה, וה"א בבינה, והראשונים רמיז להני תלת עילאי, ופסל להון כלומר אפריש להון מדעתא דבני נשא דבמופלא ממך אל תדרוש, אבל ואלה דוא"ו דביה רמיז לת"ת ושית ספירין דרמיזא בוא"ו דאית בהון קצת השגה, מוסיף על הראשונים, כלומר דמניהון משתמודעי קצת בתלת עליונות, תו פסל לך רמיז להנהו סטרי דאפסילו ואינון קליפה ואינון מחטיאין לבני נשא, ומשום דבעובדא דעגלא אתפשט בעלמא מסאבותא איצטריך בלוחי בתראי למיפסל ולאפקא מתמן להנהו סטרי דלא ליהוי להון תפיסה תמן, ומשום הכי אמר קב"ה למשה פסל לך הפסולת יהיה לך, כלומר הנך סיטרין כולהון יהון מסירין לך וכבישין תחת ידך, ומתמן נתעשר משה, דהא גדר העשיר השמח בחלקו לא ידאג בדבר ולא יחסר לו דבר ולא יצטרך לדבר, והכי הוה משה רבינו ע"ה ונתעשר מפסולת של לוחות דאינון הנך סטרין דאיתמסרו בידיה ולא הוה להון רשות למשלט ביה אלא הוא הוה שליט עלייהו:

(זה המעט שייך לפרשת יתרו). והיה נכון לבקר, ועלית בבקר וכו' כלומר לאנהרא לספירין דינהרון בבקר, ואיש ל"י עמך, דהא לוחי קדמאי רמיזי בת"ת וכ"י בספירין עילאין, או בחכמה ובינה דאינון אבא ואמא, לקבל ברא וברתא. ובין דרמיזא לחכמה ובינה, ובין דרמיזא לת"ת וכנ"י, אלו לא הוה מתברי הוו עלמין בחירו ולא הוה גלות בעלמא, ומשום דהוה מסיטרא עילאה אתיהיבי בקולות וברקים, אבל לוהי בתראי רמיזי לספירין דמטרוניתא ומש"ה לא אתיהיבו אלא בחשאי ואזהר דגם הצאן והבקר אל ירעו וכו' משום דצאן ובקר רמיזי באינך סטרי:

אור ליום שבת כ"ח לשבט, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ובתורתי ובמשניותי ולא תפסיק מלהרהר בהם ובתורתי וביראתי ואל יפתך יצרך לאכול ולשתות כאשר אתה עושה, אכן הזהר בלילה מלשתות פעם אחד וביום לא תשתה כלל ובסעודת שבת תשתה הפעמים שהורתיך, ואל תשלך דברי אחרי גוך, והלא איכא למידק מה דכתיב ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ה' ילך נא אדני בקרבנו וכו' ותו מאי וסלחת וכו' ותו מאי ונחלתנו וכו', אבל רזא דמילתא ויאמר משה דישפע במלכות דאיקרי אדני מחמשים שערי בינה, ושם אהי"ה והיינו אם נא, וחן נמי רמיז לחמשים שערי בינה ולתמניא ספירין, וקאמר דכולהו ישפיעו במלכות תתאה והיינו ילך נא אדני בקרבנו כלומר כל הני ישפיעו באדני דבקרבנו דאיהו מלכות תתאה די מהלכת ביננא, ובהכי וסלחת לעוונינו וכו' דכיון דיתגלי לובן עילאה מיד יהא סליחת עון וכו' דכיון דוסלחת לעוונינו מיד ונחלתנו וכו, דכיון דנהא זכאין נהא נחלה דילך ונדבק בך כד"א ואתם הדבקים בה' אלהיכם, וכד"א ובו תדבק, ואהדר ליה הקב"ה הנה אנכי כורת ברית כלומר דיהא לה מלתא דיהא לה קיום דהיינו ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ וכו' כלומר דהני נפלאות דאעבד לא יהיו נסים נסתרים אלא נגלים לעיני הכל ויהיו בענין שינוי ברייתו של עולם והיינו אשר לא נבראו בכל הארץ ויהון לעיני כל עלמא, והיינו ובכל הגוים ובהכי רמז שמש בגבעון דום דהוא נסא דאיתפרסם בכל עלמא, ותדע אמאי אעבד הני נסין רברבין משום דאת מיובלא ואינון מסטרא דיובלא, והיינו דקאמר וראה כל העם אשר אתה בקרבו דאת ואינון מיובלא את מעשה ה' כי נורא הוא וכו', ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וכו' אני היינו כנסת ישראל אעביר ברזא וכו' וקראתי לשון זימון, כלומר אזמין לשם ה' וחנותי דהיינו בינה, את אשר ברזא דאהיה אשר אהיה:

ביום השבת י"ו לאדר, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ובמשניותי ואל תפריד מחשבתך אפי' רגע אחד, ותכוון ותייחד תמיד מחשבותך לעבודתי, והלא בפרשתא קדישתא דא מאי דדקדקתון יאות דקדקתון, והלא רזא דמחצית השקל. ברזא דרוח ונפש ואיבעי ליה לבר נש לזכאה נפש לאדבקא לה בהדי רוח, והא רוח ונפש כד דביקין כחדא איקרי שקל, ואיקרי סלע, ומשום דבר נש הוא מלכלך בהנאין וכיסופין דעלמא איבעי ליה למיתן כופר לנפשיה לדכאה יתיה למזכי לחבקא לה בהדי רוח, והיינו כי תשא את ראש בני ישראל וכו' כלומר כד תיבעי לארמא נפשא דבני ישראל לאדבקא לה בהדי רוח, ונתנו איש כופר לה'. דמטובא דיהיב ליה קב"ה יתן לדכאה נפשיה לאדבקא בהדי רוח, ולא יהיה בהם נגף כו' כלומר דבר נש מתבר מן קדם בעל דבביה מיקרי ניגף, וקאמר קרא דכד יתנו כופר נפשם לה' לא יהיה בהם נגף בנפשיהון דלא יתדבקון ברוח, בפקוד אותם, כלומר בעידן דקב"ה יפקוד נפשיהון ודאי על ידי דיתנו כופר נפשם יתדבק נפשיהון ברוחיהון, זה יתנו כל העובר כלומר ולא אשלים נפשייהו כדקא יאות ובתר הכי קאמר ועשית כיור נחושת וכנו נחושת דרמיז לכנסת ישראל. ונתת שמה מים דתמשיך מים מחסד ובתר הכי פקיד אקטורת לקשרא כולהו ספירין כדקא יאות, ובתר הכי פקיד אשמן המשחה לאמשכא משח רבות קודשא מלעילא, ובתר הכי ראה קראתי בשם בצלאל וכו' דעד לא ייתי עובדא דעגלא יהא מזומן מאן דיתקן ויעביד משכנא, ואתה שלום:

אור ליום שבת ד' לאדר ראשון, בפרשת כי תשא ומאמר אם אני כאן הכל כאן וכו' חזק ואמץ רק כי תדבק בי ובתורתי ויראתי ומשניותי ולא תפריד מחשבתך אפילו רגע אחד, ואני עמך כמו דאמר הלל אם אני כאן וכו', אנ"י ידיע וכ"ל ידיע, ואזהר דלא ינקוט בר נש ספירין עילאין וישבוק למטרוניתא דכל מאן דבעי למיעיל לא יכיל למיעל אלא בה, והיינו דקאמר אם אני דהיינו מלכות כאן הכל כאן דהיינו צדיק וספירין דעליה כאן, ואם אין אני כאן דהיינו מלכות דלא תיעיל בה, אין הכל כאן דצדיק וספירין דעליה אין משתכחין. והיינו דקאמר אם אין אני לי מי לי, כלומר אי לא אינקוט אני דהיינו מלכות מי לי כלומר למאן מספירין עילאין יכילנא למיסב, וכשאני לעצמי כלומר כד נקטינא אני דהיינו מלכות ונקטינא לה לעצמי דהיינו מלכות תתאה כד"א עצם מעצמי, מה אני כלומר דההיא שעתא מדבקנא, דהיינו שמא דהוי"ה דסליק מ"ה ומחברינא ליה עם אני, ועוד יש לומר אם דהיינו בינה כד"א כי אם לבינה תקרא, אין דהיינו חכמה, כד"א והחכמה מאין תמצא, אני היינו מלכות, מי היינו בינה, לי היינו דמגדל הפורח באויר ורזא דיו"ד, ואם לא עכשיו אימתי כלומר דהא בכל שעתא איצטרך לאשפעא בכנסת ישראל, עד כאן למאמר אם אני כאן:

ורזא דפרשתא קדישתא דא כי תשא, כי רמיזא בכנסת ישראל דהא הכ"ף רמיזא בה ויו"ד אוף הכי נמי וקאמר כי תבעי לסלקא לה לעילא דהא איהי איקרי ראש בני ישראל דלגבי ישראל איהי ראש ולגבי ספירין עילאין איהי סופא' לפקודיהם היינו ספירין עילאין, ונתנו איש כופר נפשו לה' ולא יהיה בהם נגף וכו' כלומר דהא כד בעיא כ"י לאיתחברא בספירין עילאין הנהו סטרי מזדמני לקטרגי לה ובהכי הוי נגף בעמא, וכד יהבא כופר נפשייהו לית ליה רשות לסטרא אחרא לקטרגא, זה יתנו, זה ידיע דאיהו דרגא דצדיק, וקאמר דיחברון לה עם צדיק, כל העובר, היינו תפארת דאיהו בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, מחצית השקל, רמז דרוחא דילה כליל לעילא ואוף הכי כליל לתתא דהא איהו מנהיג לגופא. ומשום ההוא פלגא דיליה דמנהיג לגופא, איבעי למיהב מחצית השקל למירמז דההוא פלגא דמשתמשין ביה לצורכי גופא, הא סליק, דהא לעילא, לאו איהו אלא לצורכי נפשא לקיומא דילה, עשרים גרה השקל למירמז דאית עשר ספירות בדינא ויחמי:

עוד לפרשת כי תשא והא קירון עור פני משה מההוא זוהרא דנטלו ישראל בסיני כד אמרו נעשה ונשמע, וכד חבו בעגלא ויתנצלו בני ישראל את עדים, ומשה נטל כל הנהו. ומשום הכי קרן עור פניו, ורזא דמסוה ברזא דהבי המטפחת, והיינו דאיכא הפסק ביננא לשכינתא, ברזא דכי עונותיכם היו מבדילים ומאן דבעי למיזכי לזוהרא יקום כל לילה בפלגות לילא ממש לאתעסקא באורייתא לאיתחברא הוא בשעשועא דקב"ה בג"ע, ואוף דקריב לצפרא ניים לית לן בה, לחוד דיזהר בזריזות גדול דלא יפסיד אפילו לילה אחד אלא כל יומוי תדיר בפלגות לילא יקום לאתחברא בשעשוע וטיולא דקב"ה בג"ע והאי מאן דעביד הכי ינהיר עליו קב"ה זוהרא עלאה ויחמי ליה בעינא:

שנת אש"ה. אור ליום שבת י"ב לאדר, ה' עמך וכו' אזכך להעמיד תלמידים הרבה ולהדפיס ספריך ולפשטן בכל גבול ישראל רק כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ותדיר כל מחשבותיך יהיו בי באימה וביראה כי תדיר תצייר שם ההוי"ה נגד עיניך ככתוב בכתב דיו שחור וכמאמר דהע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, ובכן תכנע ותחרד תמיד מפני ה' ותסיר כל מחשבותיך מלבך ואין לך לחשוב בעסקיך כי אם בבית הכסא במקום המטונף כי ההרהור בעסקיך אינם מועילים לך ואדרבה הם לך מזיקים לכן הזהר מהם וייחד לבבך ומחשבותיך לעבודתי ואזכך להיות כתוב במצחך האי הוא ריש מתיבתא וכו' כד"א חכמת אדם תאיר פניו כלומר אע"ג דחכימא דייכול לחם צר ומים לחץ ופניו משונות מחמת הרעב, ועשיר דאכיל מאכלים טובים ואיהו בריא ושמן, הא לענין נפשא ההוא חכימא מנהרא נפשיה מחמת ההוא חכמתא די ביה, וההוא עתירא דלית ביה חכמתא פני פניו משונות, והיינו דכתיב ועוז פניו ישונה, דלעתירא קרי עז כד"א ועשיר יענה עזות ומשו"ה קרן עור פני משה דבהנהו ארבעין יומין דהוה בטורא לחם לא אכל איתרבי ואיתזן נפשיה ובהכי סגי זיו יקרא דאנפיה, וטעמא דארבעין יומין לקביל מ' יומין דיצירת הולד, והוו תלת זימנין מ' יומין לקבל תלת גלגולים דאיתגלגל, ותו מהאי נהורא דאיתעבר מישראל כולהו זכה בהו משה כמא דאמור רבנן, והכא מטא זימנא לגלאה רזא דמסוה דהוה יהיב משה על אנפוהי דהא כד חזו כי קרן פני משה וייראו מגשת אליו דכיון דאינהו הוו חשיבין דאיתעדו מנייהו הנהו נהורי ולא יכלי לאיסתכלא ביה, דוגמא לדבר כמה דבר נש לא יכיל לאיסתכלא בניצוצא דשמשא, מה עביד משה קרא להון ולא קריבי ליה אלא אהרן והנשיאים דאינון הוו ראויים יותר, ובתר הכי קריבו שאר ישראל, וכד הוה ממלל עמהון לא יהיב על אנפוהי מסוה בגין דיסתכלון ביה ויקבלון נהורא מיניה במללותיה עמהון, דוגמא לדבר בוצינא דאטפי כד תקרב יתיה לקביל בוצינא דדליק ע"י ניצוצא ושלהובי דאשא דאיכא בבוצינא דדליק אדלק ההוא בוצינא דאטפי, אוף הכי ע"י מילי דאורייתא דהוה הוא ממלל עמהון ואינון הוו מסתכלין באנפוי כד"א והיו עיניך רואות את מוריך ע"י כך הוו מנהרין מנהורא דיליה, ובתר דהוה שיצי למללא עמהון דהא ההוא נהורא הוה נהורא דשכינתא, כמא דאסור לאיסתכלא בקשת ובכהנים בשעתא דפרסי ידייהו הכי אסור לאיסתכלא בהאי נהורא, ואע"ג דבההיא שעתא דהוה ממלל עמהון הוה שרי להון לאסתכלא ביה דוגמא לדבר בגדי כהונה בשעת עבודה אין מועלין בהם שלא בשעת עבודה מועלין בהם: