מגיד מישרים ויקהל

<< · מגיד מישרים · ויקהל · >>

פרשת ויקהל מהדורא קמא:

שנת אש"ה אור ליום השבת כ"ב לאדר הראשון, ה' עמך, צוני שאתן בכל שבוע חלק לקבלה:

והא איכא למידק אמאי ויקהל משה את כל עדת הוה ליה למימר ויקהל את כל קהלת, ותו אמאי בקהלה כתיב פועל ויקהל דאיהו פועל ובעדת לא כתיב פועל, ותו מאי אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ותו אמאי פקיד על מלאכה בשיתא יומין, ותו אמר תעשה מלאכה תעשה מאליה, ותו אמאי גבי לא תבערו אמר בכל מושבותיכם, ותו אמאי אהדר וקאמר ביום השבת דהא בשבת הוה עסיק:

אבל רזא דמילתא, דעדת בני ישראל הוא מלשון עדות כלומר ישראל אינון סהדותא בעלמא. דקב"ה ברא עלמא ומש"ה תרי אומין דכלילין עלמא מודו בחידוש העולם ומישראל אוליפו ואי לא הוו ישראל דאיתפרסם חידוש עלמא על ידי אורייתא דנטרי ישראל הוו הני אומין מכחישי חידוש העולם. כמה דהוו מכחישי ליה אומי קדמאי, והקהיל משה את כל עדת בני ישראל למללא עימהון לאשפעא עלייהו זוהר מהאי נהורא דיליה כמא דאמרן ואדכר להון האי זכותא דאינון עדות על חידוש העולם דרמיז נהירו דשבתא, אי נמי לישנא דהקהלה משתמע דיתכנשון בערבובייא. ולישנא דעדת משמע דאינון מסודרין הבכור כבכורתו וכו', ובעידנא דכרוזא קרי דיתכנשון כולהו לא קרי להו באורח סידרא, אלא סתם אמר דיתכנשון כולהו מש"ה כתיב ביה לישנא של הקהלה, ומשום דבעידנא דיתכנשו כולהו הוו יתבי בסידורא משו"ה קאמר אל כל עדת בני ישראל, ואמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, כלומר מילי דשמיא פקיד קב"ה למיעבד יתהון, כלומר דכד בר נש עביד מצוה כאלו עביד לההוא פקודא ומתקן ליה, אבל במילי דעלמא דלא תעביד עיקר, והיינו ששת ימים תיעשה מלאכ' כלומר מאיליה תיעשה דלא יהא לך השתדלותא סגי בעבידתא בהאי עלמא, וכדאמר רבנן עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, ואמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם למימר דאע"ג דיהא אתיא דקריר תמן טובא אסור למיעבד אשא תמן לאתחממא, ואמר ביום השבת למימר דדוקא ביום השבת גופיה הוא דאסור לאדלקא אבל מבע"י לאדלקא ליה ויהא מדליק ומבעיר ביומא דשבתא שרי, ולאפוקי מקראים דלית להו בוצינא דדליק ביומא דשבתא דעלייהו כתיב ורשעים בחושך ידמו. ואוי להם שבכל מקום שפקרו המינים תשובתם בצדם ובכן ואתה שלום וכל אשר וכו':

אור ליום שבת כ"ז לאדר, ה' עמך וכו', הדבק בי ובתורתי ויראתי ועבודתי באהבתי אל תטשני ואל תעזבני ואל תעלים עיניך אפילו רגע אחד מלהרהר בתורתי ועבודתי, אני אני היא המשנה המדברת בפיך דאנת תנאה דילי סדרנא דילי גמרנא דילי. דהא שבע ענני כבוד מלוין יתך בזכות סדרי דמתנייתא וכד תגמור יתהון יהון מנהרין יתיר, והא אינון מכריזין קמך הבו יקר לדיוקנא דמלכא, להן ברי אתקף בי באהבתי ויראתי ותורתי ועבודתי ואזכך למיסק לעולתא כלילא קמאי לאיתוקדא על קדושת שמי ותיסק על רצון מזבחי:

והא איכא למידק בהאי פרשתא אמאי איתמר הכא ויקהל משה בהאי דוכתא ולית הכי בכולה אורייתא אלא בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף, ובפרשת אתם נצבים היום כולכם לא אדכר בה לשון הקהלה, ותו אמאי אתמר הכא את כל עדת בני ישראל מה דלית הכי בדוכתי אחריתי ותו הא כבר פקיד עליה בפ' תרומה:

אבל רזא דמילתא. דפרשיות הן כסדרן, ואע"ג דאמור חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה ע' פנים לתורה, ויישר חיליה דמשה בחירי דאמר דכסדרן הן והכי נמי הוו כסדרן, דברישא פקיד על עבידת משכנא בפרשת תרומה, ואמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ובתר הכי עבדו ית עגלא, ולכפרא על ההוא עובדא פקיד בהאי פרשתא דאינון בגרמייהו ייתון נדבתא וכדכתיב יביאה את תרומת ה', והא דקאמר קחו מאתכם, כלומר כל חד וחד בגרמיה יסב תרומת ה'. ומש"ה הקהל ה' את כל עדת בני ישראל, לכפרא על חובא דעגלא, כלומר דייחד כולהון ספירין כי היכי דינהרון, דהא משה רמיז בתפארת, ואת במלכות וכל ביסוד, ועדת בני ישראל בספירין דמטרוניתא, ויקהל וא"ו רמיז בתפארת ויו"ד בחכמה, וקו"ף כללא דכולהו ספירין דסלקין למאה. בגין וכל חדא וחדא כלילא מעשר, וה"א רמיז בבינה ומלכות, למ"ד בבינה, ויאמר היינו מלכות, אלהם, אל"ף תלת עילאי למ"ד בינה, ה"א מלכות. מ"ם בינה, ברזא דמ"ם דלמרבה המשרה, זה יסוד, הדבר מלכות, אשר תלת עילאה, ומשום דהאי פרשתא איתמר בה עיגלא מש"ה ענש למאן דעביד עבידתא ביומא דשבתא מה דלא ענש מקמי הכי, דהא לא אמור אלא לא תעשה כל מלאכה ולא ענש, לא תבערו אש בכל מושבותיכם, האי רמז לתרי דוכתי דאית לכל אדם חד בגן עדן. וחד בגיהנם וכד בר נש מבעיר אש ביומא דשבתא או עביד שאר עבידתא מתבער ומתלהט אש בהנהו תרי מושבות דהיינו תרי דוכתי דקאמרן, ולהכי קרי להו בכל מושבותיכם, יביאה את תרומת ה' רומז לכנסת ישראל דיחבר לה עם אבהן דאינון רמיזין בזהב בכסף ובנחושת, ואתה שלום:

אור י"ג לאדר השני, הלא לך למינדע כי בימי הפורים ובליל פסח מותר לשתות כל יין שירצה האדם ולהתענג ולהתפנק, ומפני שסמאל וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות. ואח"כ עולה ומסטין, וזהו סוד התענית שמתענין בי"ג באדר, והוא להכניע כחו מלהשטין, וזהו סוד ג"כ שמתענין הבכורות והאיסטניסין וקצת בני אדם אחרים בערב פסח, והטעם מפני שישראל חייבים לשתות ארבע כוסות בליל פסח וכדי שלא ישטינו עליהם סמאל ונחש נוהגים להתענות בערב פסח להכניע כחם. ולהורות כשישראל שמחים ושותים בימים אלו אינו ח"ו להשלים תאות היצה"ר אלא לעבודת קונינו שהרי הם מקדימים להתענות קודם לכן להכניע תאות היצה"ר:

המה שכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, רצה לומר כי האלהים רמז לבינה, והוא בשמים. ואתה רמז לכנסת ישראל הוא על הארץ כלומר שכל העולמות שלמטה ממנה תלוים בה וגם רמז לצדיק ולת"ת שכל אחד ואחד נקרא אתה, והם על הארץ שהיא כנסת ישראל, על כן יהיו דבריך מעטים, כלומר לכן יהיו דבריך בעניני העולם מעטים כדי שיהיה לבך פנוי כדי לזווגם יחד, כלומר כיון שבינה שהיא המשפעת למעלה בשמים וכנסת ישראל על הארץ, צריך להשתדל תמיד לחברם יחד ולזווגם יחד:

וסוד קריאת המגילה בי"ד ובט"ו הם סוד ימים שהלבנה מאירה בחדש שהם עשרים וט' ימים, וסוד בני עיירות שקורין בי"ד הוא רמז על מילוי הלבנה כי בי"ד היא במילואה, והוא מעולה מיום ט"ו, כי אעפ"י שביום ט"ו היא יותר מלאה מ"מ כיון שאז מגעת לתכלית המילוי ומאז והלאה גורע אורה על כרחן יותר חשוב הוא יום ארבעה עשר שהיא בתוקף אורה ויותר מאירה וזוהר מאורה עולה והולכת ואינה יורדת ועל כן הוקבע יום זה לאותם שאין להם חומה לרמוז שביום י"ד ללבנה אין להם חומה וגבול אלא הולך ואור עמוק באין חומה, והוקבע יום ט"ו למוקפת חומה לרמוז כי ביום ט"ו אור הלבנה יש לה חומה וגבול עד פה תבא ולא תוסיף ובימים האלו הם סוד דוד ושלמה, שם דוד עולה ארבעה עשר ושם שלמה במספר קטן עולה ט"ו, כי דוד הוא סוד שם י"ד שהלבנה בתוקף אורה והולכת ועולה ועל כן לא היה גבול במלחמותיו, אל כל אשר יפנה יצליח כי הוא הי"ד למלכות כמו שמנו חז"ל. מאברהם עד צדקיהו שבו חשך מאור הלבנה כי עורו את עיניו, אי נמי היה דוד דוגמת י"ד לחודש, ושלמה היה יום ט"ו ולכן היה מלכותו נפלאה יותר משל דוד, כי כן ביום ט"ו היא מאירה יותר מיום י"ד ולכן לא היה יוצא למלחמה, דוגמת הכרכים המוקפים שהוקבע להם יום ט"ו ולכן היה הוא מוקף חומה תמיד כלומר שלא היה יוצא למלחמה, ואתה אעירך בסוד בני כפרים למה הוקבע להם ג' ימים אחרים, י"א י"ב י"ג. ומה הטעם שכתבו מפני שמספיקין מים ומזון לאחיהם דמה ענין זה לזה, ולמה לא היו יכולים לקרות באלו הג' ימים [רק] כשיפלו בב' או בה', ועוד למה נתבטל (עונש ודין) [עכשיו דין] זה, אבל הענין כי כשהיו ישראל יושבים על אדמתם היו מרובין באוכלסין ואע"פ שנקראת ארץ צבי שמתפשטת לקבל אוכלוסיה כעור הצבי, היו כל כך מרובים שלא היו יכולים לישב בירושלים. והיו מתפשטים בכפרים. והם היו חשובים מהעיר שבני הכפרים היו עוסקים במצות ה' יותר מבני הכרכים והעיירות לפי שאין להם שום מלאכה כי אם בשעת הזרע והקציר בלבד, ושאר כל השנה היו פנוים לעסוק בתורה ובמצות, ואויר הכפרים הוא זך וברור ושמעתתא בעיא צלותא, ועוד שלא יש להם חמדת הממון כמו שיש לבני כרכים ועל כן היו פנוים לעסוק בתורה ובמצות, ועל כן היו מספיקים שפע וברכה וחיים בכל העולמות, וז"ס המים והמזון שהיו מספיקים לאחיהם הם העולמות כולם עליונים ותחתונים, וכמו שהוא למטה כך הוא למעלה כי אוכלסין היו כל כך מרובים שהיו מתפשטין חוצה לה והיו מוסיפין מחול על הקודש וע"י כך היתה מתעלה כי היו מיחדים כל הספירות השלשה שמות אהי"ה ידו"ד אד"ני יחד ולפי שבני הכפרים היו גורמים כל זה, אמרו שיקראו הם המגילה באחד משלשה ימים לרמוז על ייחוד אלו השלשה שמות:

ומה שאמרו היינו כשחל להיות בשני ובחמישי הוא או מפני שהם ימי הוצאות ספר תורה שהוא דוגמת בני אדם שבהם יחוד הכל, לכן אותם הימים הם מורים יותר על היחוד של השלשה שמות ועכשיו שבעונותינו נתמעטו אוכלסי ישראל למטה ודוגמת זה למעלה נתבטל מלקרות בני הכפרים באותן הימים. לפי שכיון שקריאתם באותן הימים היא רמז על שלשה שמות יחד שלימות הייחוד עכשיו שבעונותינו השמות אינם מתייחדים, אלו היו קורין באותם הימים היה מתחזא זילותא וזילזולא בשכינתא ח"ו, כמאן דמשבח לגברא בחכמותא או בעותרא וליתנהו ביה דזילזולא הוה לגביה וז"ס מה שאמרו הואיל ומסתכנים בה, כלומר שאם היו עכשיו קורים בני הכפרים בשלשה ימים אלו היו יכולים לבא לידי סכנה מפני שהיו כמזלזלים בכנסת ישראל, ומאן דגרסי מפני שמסתכלים בה היינו לומר שעכשיו בעולם הזה אין אנו מסתכלים חוצה לה להרחיב את גבולה אלא דוקא בירושלים לבדה וכולי האי ואולי שתשפיע קצת, והאיך יקראו בני הכפרים בשלשה ימים אלו שמורה שיש כל כך ברכה בתוך העיר העליונה, עד שהוא שופע לחוץ, דנא מילתא אסכימו במתיבתא דרקיע וכו', ועוד אמר לי אתה לומד עכשיו בקדושין קודש קדשים היא, שכבר למדת אותה שלשה פעמים. וכן אזכך לגמור כל התלמוד כל מסכתא שלשה פעמים, כדי שיתקשר נפש ברוח ורוח בנשמה, עוד אמר לי אדביקת למללא עמך בהאי גוונא מה דלא אדביק חד בדרא, אלא יחידאין, ולההוא גברא רבא דבשלוניקי הרי"ט שמיה לא ממללין עמיה הכי בגין להטותא דאית ביה בתר ממונא, עוד א"ל בכמה מראות אין מספר דאנא עתיד לאיתוקדא על קדושת שמיה דקב"ה, כדי לנקות טנופין וסורחנין דאית לי כולהון ישתארון כעופרת ואבנא דמשתארין. כן ישתארון כל סורחנין דסריחת מן יומא דאיתילידת ואוף מה דסריחת בזמנין קמייתא כולהו ישתארו בנורא, ותשאר נשמתא ברירא ותיסק במעלת קדושים וטהורים, כי הרמב"ם שמח במה שגלית ופירשת במה שכתב הטור סימן קצ"ט שלא נתפרש עד היום, וגם כן מקומות אחרים אתה מבאר, וגם הרמב"ם שמח בך על שאתה מפרש דעותיו, וגם במה שכתבת בו על ההיא דחפיפה. אמת ויציב, וגם מה שכתבת על יעקב דחילי. במוסקת שפיר קאמרת ולכך נתכוון הוא, וגם על שכתבת שם על יעקב דחילי שאין דבריו מבוארים אמת ויציב הוא, ומה שפלפלת ליישב דבריו קב"ה שמח בהאי פלפולא אבל הוא לא לכך נתכוון, ושלשתם מליצים עליך זכות קמיה קב"ה, והם יצאו לקראתך לקבל נשמתך עם שלשה כתות של מלאכי השרת, עוד אמר לי אם אפשר שתוריד דמעות בתפלתך טוב ויפה, ולפחות בשני ובחמישי. היית מעביר רושם שבפניך והיית מתעלה, עוד אמר לי שיעזרני לגמור חיבורי בלי שום טעות וסיג ושיאירו בו עיני כל ישראל, ושאקרא אותו בית יוסף כי הוא שמו הראוי לו כי הוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא, עוד אמר לי יאות עבדת דנסבת אתתא כשרתא ומתקנא והיא בת חבר, אבל דע דיהא לך בן חשוך אנפין קצת ואוף חשוך עיינין ויהא ענייא סגייא, אלא דיהא ליבי' פתיחא למילף פתגמא אורייתא, ועל כן לא ליהוי חשוך עיינין לגמרי כי היכא דיכול לעיוני בפתגמא דאורייתא, ובחכמת הקבלה יהא ליבי' פתיחא יתירא מן שלמה ידידי כגוונא דכולי עלמא יתמהון מרוב חכמתי' ויהא ליביה מוכן למידחל מיני ולמיהך באורחא דמתקנן קדמאי, ומאי דאת בעי דליהוי וכו', ועוד אמר לי אם תיהך באורחין דתקנן קמאי ליהוי לבך קינא ומשכנא דאורייתא דלא למיפרד מינה אפי' ריגעא חדא ואוף דתסגף נפשך כמא דפקידתך, ואוף לא תשתי חמרא ביומא דחול כלל. ביממא ובלילא תשתי כסא חדא כמא דפקדתך, וכמא דאת עביד, ותדיר תיהך קדמאי באורחן דתקנן, ואזכך דתיתוקד על קדושת שמי ובהכי ישתבקון כל סורחנך ועוייתך, מה דעבדת מיומש דסליקת במחשבה עד היום ההוא ותסתלק בדרגין עילאין וקדישין כמה דאמרית, לכן בעידן ק"ש בכל יומא איכוון דאת עתיד לאיתוקדא (על קדושת שמי ומהשתא אתקין לך חלוקא דרבנן דכל יומא תתכוין ביה ומהאי חלוקא תסתלק) בסילוקא עילאה, עוד א"ל יאות עבדת דאת מכוין בשתיית חמרא כאלו את שתי ליה בחמרא דמינטר בעינבוי וכן בשתיית מיא תכוין כאלו את שתי לון ממימי החסד, עוד אמר לי ביומי דשבתי אע"ג דאת מכוון ומתענג לרוחא קדישא דמלוי עמך, מכל מקום כד את אכיל ליה בדרך הנאה מתגבר סמאל ויצר הרע, ולהן אזדהר במילתא, עוד א"ל אזדהר מלמשתי ביומא דשבתא יותר מארבעה כוסות זולת כוס הקידוש, וכוס הברכה, ובשני סעודות של היום שני כוסות בכל סעודה זולת כוס הקידוש וכוס הברכה, ולפחות מאלו הכוסות הרשות בידך, אבל להוסיף עליהם אזדהר מהם פן יגרמו לך להבטל מלעסוק בתורה כראוי:

עוד א"ל כי סודות הכוסות האלו עולים בשלש סעודות ארבע עשר הם רומזים לארבע עשר יומין והם די כי אין להוסיף וזה נרמז בשם שדי, כי השי"ן רמז לשבת. וד"י רומז לכוסות שדי לשתות בהם:

וסוד הלילה ששה כוסות רמז לשש ספירות הבנין מחסד עד מלכות רמז ג"כ לד' אותיות שבשם. ושל קידוש ושל ברכה, רמז לתרי ההי"ן, וביום שנים בכל סעודה הם ארבע, רמז לארבע אותיות שבשם, עם קידוש ועם ברכה ושל לילה ארבע זולתם הם י"ב רמז לשנים עשר אותיות שבג' שמות אלו אהי"ה ידו"ד אדנ"י:

עוד אמר ודבר הקשר שנפסק לך אתמול, הלא ידעת שמימך לא אירע לך שום הפסק כזה אלא להוריתך ולהראותך שאין לך להפסיק הקשר והדבקות של הש"י והרהור בתורתי אפילו לרגע] שאם תפסיק אפי' רגע ח"ו השכינה נופלת ואו לו ולרוע מזלו מי שגרם חרבן על העולמות כולם, ונפשו ורוחו ונשמתו חרוב יחרבון, וצא וראה ולמד מה התפעלות לקחת איך נזדעזעת כשנפסק הקשר ונפלה התפילה לארץ, על אחת כמה וכמה שתחרד תכלית החרדה ביודעך שברגע שאתה מפסיק מלהרהר בד"ת אתה גורם ח"ו נפילת כנסת ישראל בין הרגלים כי אינו דומה מה שהאדם עושה בנעוריו, למה שגורם אחר שהוא בא בימים וכ"ש אחר שנתקרב לחסות תחת כנפיה שאין לך להפסיק אפי' רגע וכו' כמו שאמר דחילי בטור ראשון סימן רל"א ולא תהרהר כלל בצרכים, דלית לך צורכא להרהרי בהון, כי כבר הבטחתיך שלא יחסר לך לחם ושמלה בכבוד, וגם בענין הקמות אשר קמו נגדך אין להרהר כי הם לא יזיקוך אלא הועילו כי מי שאומר לשון הרע על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים וכו' הוא אמת ויציב, ואלו הוי ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעין דאמרי ביש מנהון, כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב אלא בגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו בה אחזי לכולי עלמא קטירי דיקומון בהון, ואתה תעמוד מנגד ותחזה ותחדי, אבל את לא תהרהר בהאי ולא במלה אוחרא רק ביראת ה' כל היום וכל הלילה ובתורתו, ומאוד מאוד הוי שפל רוח בתכלית כמא דפקדתך וכמא דאמרית לך בקרא דוהוא לא ישרה נפשו ואל תדבר דברים כמו שאתה עושה עם אותו תלמיד, ואם תצטרך מפני דרכי שלום יהיו מועטים כדי שלא תפסיק מהרהור דברי תורה כלל ועיקר, להן הבן דאתילד לך יהיה חשוך קצת וחשוך אנפין ומעידן דתתעבר לא תזדקק לה ולא תהא מזדקקא בתרך כדי דתיכל לסגפא נפשך כד את בעי, ועל הכל אזדהר מלפנאה הרהורא דלבך אפי' רגעא חדא מאורייתי, וחזי למאי זכית דהאי גברא רבא הרי"ט שמיה בגין להטותיה בתר ממונא ושררותא דלא ממללין ליה כוותך דרגין דאורייתא וחסידותא, וזכותא רבא דתלי ביה מכמה תלמידים דנפקי מתחות ידוהי הוא איתחזי למללא עמיה ולאדבקא ביה מה דלא אדביקו חכמי דרא מכמא דרין, אלא דההוא להטותא מעכב ואם תשכח עמיה תיכול לגלאה אודניה בגין דייתוב, ואי את תהך אורחין דתקנן קמאי כמו דאוליפתך למיהוי הרהורי לבך באורייתי תדיר ולא תפריד מיניה אפי' רגע חדא ולסגפא נפשך, אזכך למחזי לאליהו דעתיק יומין לביש לבושין חוורין ויתיב לקבלך ומלל עמך כמא דממלל גברא עם חבריה, והיה עיניך רואות את מוריך, ואף דיהון בביתך אתתך וגברין ונשין אוחרנין, יהא ממלל עמך ותחזי ליה, ואינון לא יחזון ליה וקל מילוליה יהא דמי להון כאילו הוא קל מילולך ואזכך למיסק לא"י ותלמוד ותלמד, ותשיב כלי אובד ותזכה לאלף אורייתי לתלמידים סגיאין דיהוון תמן למיתבע אולפא מינך, וגם תזכה לאתבא כמה רשיעין בתשובה והיינו ותשיב כלי אובד, ובתר הכי אזכך לאתוקדא על קדושת שמי כמא דאבטחתך, ובהכי תינדע סגיאות טיבותיה ורחמוי וחסדוי דקב"ה דימיניה פשוטה לקבל שבים. ואיהו בסגיאות רחמוי משגח עליך מלגו עדן עילאה דעתיק יומין לקבלא לך בתיובתא דהאי הוא רזא דבמקום שבעלי תשובה ה' באתר דצדיקייא איהו בצבאות ואתר בתר דא הוא לעילא באימא עילאה, ולא תקשי לך איך מאן דחב אפשר למיהוי ליה סליקו על מאן דלא חב, רזא דא כבר אמרית לך זימנא אוחרא, דאית צדיקייא, ואית צדיקייא, אע"ג דקרי לון גמורים לאו גמורים לגמרי כגון רבי שזקף עשר אצבעותיו וכו' דהנך מסתלקי בצדיק חי עלמין עד לובן דכתר עליון, אבל הנך צדיקים גמורים דלא אדביקו להו האי לא סלקי אלא בצבאות. ועל הני הוא דסלקי לבעלי תשובה, ומיהו אית בעלי תשובה, ואית בעלי תשובה, דמאן דתב תיובתא שלימתא ומית מגו תיובתיה, כגון ר"א בן דורדייא או כגון את, דתדיר תהרהר באורייתי ובתר כן תתוקד על קדושת שמי ותסתלק תמן כעמר נקי באמא עילאה אשתכח לגמרי דיתבי לעילא מבעלי תשובה שאינה גמורה לגמרי, דבעלי תשובה לגמרי ולאו לגמרי לא יתבי לעילא, ובעלי תשובה לגמרי יתבי לעילא, ובהאי הוא דאמרו חכמים במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, דנא הוא רזא דמילתא די שמענא ואת דע את אלהי אביך ועבדהו ואל תהרהר בשום מלה בכלל ובפרט בעידן צלותך אלא מאן דתינדע ביה בכולא עיין ביה, ומאן דלא תינדע כוין כמא דאמר משה ברירי לפנאה כולהו מחשבות ולכוונה בפירושא דמלה, ואתה שלום:

שנת ש"ך אור ליום השבת כ"ו לאדר ב', ה' עמך כו' הגם כי נטשתני עזבתני וכו' והא מגלינא לך רזא טמירא במאי דאמור רבנן דהמצות בטילות לתחיית המתים וכו' היינו ברזא דשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב, דהיינו למימר דבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא והא בההוא זימנא יתבטל יצה"ר מעלמא ונמצאו מצות לא תעשה בטילות וכן המצות עשה דוגמת מאי דאמר מרע"ה למלאכי השרת, מאי כתיב לא תרצח זלא תנאף כלום שפיכת דמים יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם, וכן המועדות לא יצטרכו אז לעשות ככל הנעשה היום דהא איסור חמץ ואכילת מצה היא לאכפאה סיטרא מסאבא, וכן בשאר המועדים, ובההוא זימנא לא איצטריך לאכפאה לה, דהא בטל הוא, ולא יעבדון במועדייא אלא דיימרון בהו הלל וזמרין ושירין ותחטבחן לקב"ה ותו לא מידי, והיינו דאמור רבנן חנוכה ופורים אינם בטילים לעולם כלומר דהא חנוכה ופורים לית בהו אלא סיפור נסים דקב"ה בלחוד, וכן מאי דיעבדון במועדייא הוי דוגמת חנוכה ופורים דהיינו סיפור נסים דקב"ה משו"ה לא יבטלו, ואתה שלום:

אור לעשרים באשמורת הבוקר, בשבת, באדר הראשון, שנת הרצ"ו, חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלהינו, מאי ערינו ומאי ערי אלהינו, ומאי חזק ונתחזק שני פעמים חיזוק, אלא ערינו הם הספירות העליונות, וערי אלהינו הם היכלות כנסת ישראל שהם מכוונת כנגד העליונות:

אחר סעודת שחרית נשארתי יחידי בבית, ואמר לי הלא בדברי אליך כן הוא אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה אין דבר חי ה' כי בעת חיה אשוב אליך, ואתן את דודי לך, חזק ואמץ בתורתך כי הנה אויביך נופלים לפניך אל תירא ואל תחת:

פירוש המגילה אור ליום שבת י"ג לאדר, ה' עמך וכו' אע"פ שהפרדת הרבה בזה השבוע והיה ראוי לעזבך. מכל מקום כי היכי דתשתמודע רחמוי וחסדוי דקב"ה לא אעזבך, לכן מהיום והלאה הזהר מלהפריד מחשבתך מתורתי ויראתי ועבודתי אפי' רגע אחד ואזכך למיסק לארץ ישראל ולמילף תורה ברבים, ובתר הכי אזכך לאתוקדא על קדושת שמי:

והלא רזא דאחשורוש בשנת שלש למלכו עשה משתה וכו' היינו דבעא למינקט שפעא דנחית מלעילא דלא ישפע במטרוניתא אלא בסיטרא דיליה ומתמן ינגיד למטרוניתא כמא דאמרית לך בפסוק לחצוב להם בורות בורות נשברים וכו' וז"ס הטלת זוהמא. ולקבל עדרי צאן רובצים עליה דמנייהו אתי לך שפעא, עבד ההוא משתייא בשנת שלש למלכו, והיינו דכתיב חור כרפס ותכלת, דחור רמיז לחסד, וכרפס לת"ת, ותכלת רמיז לכנסת ישראל, בחבלי בוץ היינו תפארת, על גלילי כסף חסד, מטות זהב וכסף, מטה רמיז לכנסת ישראל, זהב וכסף, רמיז לחסד וגבורה. על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת רמיז לארבע רגלי המרכבה. דהיינו מאי דאמור רבנן ישראל שבאותו דור נתחייבו כלייה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. דליכא למימר דמשום דאכלו מאכלות אסורות איחייבו דהא כתיב והשתייה כדת וכו'. כלומר דעל פי דת כל אחד ואחד היתה השתייה דישראל דאסור להם יין נסך ויין של גוים לא הוו משקיין להו אלא מיין של ישראל ושמשין ישראל הוו מזגין להון. וכן מיכלי דיהבי להו לישראל הוו בשילי ליה ע"י ישראל דלא הוו אנסי להו למיכל ולמשתי מאי דאסר להו. וז"ש אין אונס והיינו דכתיב לעשות כרצון איש ואיש. אבל חובא דילהון אע"ג דאוכלין ומשקין הוו דהתירה מ"מ כיון דמסעודתו של אותו רשע נהנו הוי כאלו כנסת ישראל ינקא מההוא סטרא. ובהכי גרמו לאטלא זוהמא בכנסת ישראל. והיינו טעמא דאמור רבנן ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם וכו' דאע"ג דאוכלין ומשקין דהתירה נינהו כיון דמסעודתו של גוי אכלי להו הוו כאלו ינקי כ"י מההוא סטרא וה"ה אי שדר ליה הגוי אוכלין ומשקין מסעודתי' שלא ליהנות מסעודת גוי. בר מאי דשדר ליה עופות חיים וכיוצא בהם מידי דאית להו חיותא ושדר ליה כד הוה חי דכיון דאית ביה היותא ועדיין הוא חי לא חל עליה סואבותיה של נכרי. וטעמא דאיתחייבו כליה משום דמטרוניתא איפגמא על ידייהו כד יכלון שונאי ישראל יכלה פגימותא וסואבותא דאתא על ידייהו ובעא קב"ה לשיצאה לשונאי ישראל ולמישבק למרדכי דלא חטא לאפקא מיניה עם סגי כדאמר למשה רבינו ע"ה ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול וכו' ומרדכי עבד כדעבד משה רבינו ע"ה ומסר נפשיה למיתה. דאמר אי פתורא דתלת רגלין לא יכיל למיקם כו' ומש"ה ומרדכי ידע וכו' כלומר חבר ספירן ברזא דוידע אדם את חוה אשתו. את רמיז לכ"י. וכל ליסוד. אשר לתלת עילאה. נעשה ברזא דמעלה אני עליו כאלו עשאני. ויקרע מרדכי את בגדיו, בגדיו רמז לכנפיים, כלומר דבעא קב"ה יתמלי רחמין ויתייחד יחוד גמור. ולא יהיו הכנפיים חוצצין ברזא ולא יכנף עוד מוריך, וילבש שק רמז להאי רע עין דסליק ארבע מאות. דסליק שק למירמז דההוא רע עין שליט עליה. ותו שק בא"ת ב"ש הוא ב"ד דמאן דלביש שק מכפר על חובוי כמא דמכפר האיש לבוש הבדים, והא ב"ד בי"ת רמיז לתרי אמהן, ודלי"ת רמז לארבע רגלי המרכבה, ותו ב"ד סליק שש רמז לתפארת, ואפר רמז דשליט עליה דינא קשיא ואוקיד ליה בשלהובוי והא איתעביד אפר וכיון דמסר נפשיה למידת דינא קשיא מרחמי עליה, ואיתהפך לדינא רפייא, ואפר בהיפוכא רפא רמז להאי שכתבנו, ויצא בתוך העיר היינו כ"י דהיא עיר קטנה:

(נראה לי ואנשים בה מעט כלומר דספירין דילה מתמעט שפעא דילהון בחובי בני נשא ובא אליה מלך גדול היינו ת"ת וחסד וסבב את העיר וכו' עליה מצודים וכו' היינו גבורה, ומצא בה איש מסכן היינו ת"ת, מסכן היינו יסוד דשפע דכולהו ספירן נגיד ביה איהו מסכן במאי דאית ביה מדליה אי נמי משום דתדיר נקיט מלעילא ומשפע בכ"י איקרי מסכן. ואיהו חכם דהא מסתלק בחכמה ומלט וכו' בחכמתו דע"י דמסתלק בחכמה משפע רחמים בכ"י וכו'):

ויזעק זעקה גדולה לקבל חסד, ומרה לקבל תפארת, ותקרא אסתר להתך כו', כלומר לחברא כולהו ספירין, מה היינו מידת ת"ת דהכי סליק שמא דהוי"ה, זה היינו יסוד, כלומר לחברא ת"ת עם, יסוד, ועל מה זה כלומר לחברא ת"ת ויסוד עם ספירין דלעילא מנהון, ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו כלומר אודעיה דהא כבר חבר להון, דקרהו היינו זימון מלשון ויקרא אל משה, וקאמר דכבר חיבר את דהיינו כ"י עם כל דהיינו יסוד, ועם אשר דהיינו ספירין עילאין, ואת פרשת הכסף, כלומר דאי הוה יהיב המן זהב בדיל ישראל לא הוו להו תקנתא ח"ו, דדהבא איהו מסיטרא דדינא, וכד אתיהיב ליה רשותא לא מסתלק עד דיגמור הדין. אבל כיון דכסף אמר. למיהב דהוא מסיטרא דחסד הוי אתי דינא, ומש"ה איכא תקנתא, לך כנוס את כל היהודים וכו' ואל, תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום דאינון ע"ב שעות כדי לעכל הזוהמא שבכ"י שקבלה מפני מה שנהנו מסעודתו של אותו רשע דלקביל דאיהו אכוון בההוא סעודתא למנקט שפעא דשלשה עדרי צאן כדאמרן לאטלא זוהמא בכ"י, הכי איבעי להו לתקנא מאי דפגימו למיצם תלת יומין שהם רצופים, ובעי דיצומו לילה ויום לקבל גבורה וחסד:

(נראה לי שזה סוד מה שאמרו חכמינו ז"ל שאמר משה רבינו ע"ה שאם הגזר דין חתום בחותם טיט יש לו תקנה, דטיט רמיז למידת הדין הרפה, ודם רמז למידת הדין הקשה):

והא אמרית טעמא דסעודתא דאחשורוש דהוה למינקט שפעא דאתי לכ"י ולאטלא בה זוהמא, והאי הוה דעתיה דנבוכדנצר, ואוף דעתיה דחירם מלך צור, דאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ובגין דחבו ישראל בהנך נשים נכריות, איתיהב רשותא לאחשורוש למיסב ית אסתר דהיא דוגמת כ"י ואתקן לה שבע עולימאן דוגמת דשבע עולימן דאית לכ"י והיינו דכתיב ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, כלומר שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך ה' צבאות לכ"י, והוא מתנהג עמה דבערב היא באה ובבוקר היא שבה. כגוונא דכ"י ומ"מ לא אתיהב רשות לאטלא בה זוהמא ח"ו אלא לפנים בלבדו דהא שידא חדא מזדווגא ליה בדוכתא דאסתר ואתי עלה, ומעולם לא בא על אסתר ח"ו, ומרדכי היה בא על אסתר אשתו כדי שלא להפסיק השפע הבא מת"ת לכ"י:

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, משום דאיהו הוה דוגמת ת"ת ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע, ואי הוה סגיד להמן הוה מטיל פגם לעילא ח"ו. וכל עבדי המלך וכו' כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך, לאו למימרא דפקיד מלכא דיסגדון ליה, אלא היינו לומר דכיון דמנייה משנה דאיהו חשיב כמלכא הוי כאלו פקיד דיסגדון ליה, ואי נמי כי כן צוה לו המלך, היינו לומר דהשי"ת דאקרי מלך פקיד הכי, וצוה לו, למ"ד דהיינו בינה. וא"ו דהיינו תפארת, דאינון מלך צוה כן והיינו צוה לו המלך:

ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, לבוש מלכות היינו כ"י והיינו דסמיך לה תכלת דאיהו רמיז לה, וחור היינו חסד, ועטרת זהב היינו גבורה. גדולה היינו חסד, ותכריך בוץ היינו ת"ת. וארגמן היינו נמי ת"ת, והעיר שושן היינו כנסת ישראל, והיא צהלה ושמחה, ליהודים היתה אורה היינו חסד, ושמחה היינו גבורה, וששון היינו תפארת, ויקר היינו כנסת ישראל:

פרשת ויקהל מהדורא בתרא:

דנא מילתא הסכימו במתיבתא דרקיעא וקודשא בריך הוא וכל בני מתיבתא שדרוני לותך לאודעותך מילין חדתין אלין דעד דא לא אתגלו וכל חכימי דרא כד ישמעון מילין אלין מפומך יודון וישבחון לך ועלך לאסתכלא בסגיאו' טבותי' ורחמוי דקוב"ה דעבד עמך למברי יתך מאין ולאייתאה לך לעלמא הדין ואף דסרחת גלגל יתך בכמה גלגולין עד דאייתי יתך בהדא זמנא ואוף דסרחת אחדת ביד ימינך ותבת קמיה בהנך יומין ובתר כן שבקת תיובתך והשתא דקרבת לדחלתיה הא אתינא לאשתעשע בך ולמללא בפומך לא בחלום אלא כמאן דמלל עם חבריה לכן אתקף בי ושבוק עדוני דגופא וביומא לא תשתה חמרא ולא תיכול בשרא ובלילה לא תשתה אלא כסא חדא ואכול בשרא ולא תסגי לאכול מיניה אי בגין בריאותא ואי בגין דכד היא סגיא מתקיף נפשא ובשבתא וביומי טבי אית לך רשו למשתי חמרא אבל לא יותר מדאי כמא דיצרך מפתה לבך בר מיומי פוריא דלית גדר למלתא אלא כמה דתבעי ואי כדין תעביד למשבק עדוני גופא ולמיהוי לבך ומחשבתך קינא דאורייתא תדיר ולא תפסוק מהרהורא דילה אפי' רגעא חדא קוב"ה ישתעשע בך וגם תדיר תתעסק בפסק ובגמרא ובקבלה ובמשנה ובתוספות וברש"י כמא דאת עביד דאת מחבר לון ומשלב יתהון דא עם דא ומעייל את הקרסים בלולאות ובזכות דא קב"ה רחם יתך ובעדנא דאת קם למצלי ולמקרי בעדנא דאיהו משתעשע עם צדיקיא בג"ע דהיינו בפלגות ליליא בך נמי משתעשע וממשיך עליך חוטא דחסדא והא קא נשיק לך נשיקין דרחמו ומחבק לך ושכינתא ממללא עמך והא אדביק' מה דלא הוה אדביק חד בדרא ולא מכמה דרין ובהכי תחזה סגיאות דרחמוי דקב"ה דפשט ימיניה לקבלא יתך בתיובתא ואינך יומין קדמאין דתבת בהון הא אינון מנהרין לך הדרך עליהון והדריהון עלך וכו'. ותזכה לאתוקדא על ק"ש ובכן יתמחקון כל חובך לגמרי וכל סיג וחלודה דאית בך ישתארון בנורא ותלבש מלבושא וחלוקא יאיר דתסלק לעילא ותהא קאים בין צדיקייא בדרגא עילאה ולא תצטרך לאתגלגלא עוד כי תלך ותנוח וכו' כמא דאתמר לדניאל עד תחיית המתים דתיקום בהדי צדיקייא לכן אתקף לאתפרשא מעידוני דגופא דסמאל ונחש אינון אזלין לאסטנא לך ועליך תשוקתם ואתה תמשול בהם לדחותם מעליך ולהכניעם תחותיך וה' אלהים תומך ימינך ואם מפתים אותך במאכל ובמשתה בחול לפי ערכו ובשבת ויו"ט לפי ערכם אל תשמע להם וגם מפתים אותך במחשבות כאשר הם עושים תגער בהם ויכנעו תחתיך ועסוק תמיד בתורה כי מה שפלפלת אתמול על הרמב"ם ז"ל ב' הדברים אמת הם והרמב"ם שמח בך על שירדת לסוף דעתו וגם שמח עליך שאתה תמיד מביא דעתו ומפלפל בו ודבריך כנים ואמיתיים זולת בקצת מקומות שאני אעירך עליהם וכי שכיבת הרמב"ם ז"ל נפיק לקדמותך דמתרצית הלכתיה ועל כן השתא מוליף עלך זכו והא איהו במדרגת צדיקייא ולא כדאמרי הנך חכימי דאגלגל וכו' דנהי דהכי אתגזר בגין קצת מילין דמליל דלא אתחזו אבל אורייתא אגינת עליה ואוף עובדוי טבין דמארי עובדין טבין הוה לא אגלגל וכו', אלא אגלגל בגלגולא ואסתלק ויתיב בהדי צדיקייא ועוד במה דאמרת דאמר יעקב דחילי וא"א ז"ל לא חילק יאות כיונת יפה דנת ומידע תנדע דכל דבעי הרמב"ם על הרוב אינון קושטא בגין דאיהו אדבק גרסאי קדמונאי כגון ר"ח ורבינו האי דגרסתהון ברירא ולזמנין תוספת מסגיאות פלפולא הוו מקשו על ההוא גרסא ודחו לה ולית קושטא הכי, ופירוש נמי דמפרש הרמב"ם הרוב קושטא אינון ובההיא דצפורן שפרשת וכתבת שני דרכים חייך דקב"ה חייך בפלפולא דילך אבל אורחא בתראה הוא ברירו דמלה ומ"מ לא תמחוק קדמאה דיקריה דקב"ה סליק מיניה אף על גב דלאו קושטא איהו כיון דאיהו חריפא דוגמת נפחא דבטש בפרזלא ונצוצין מתנציצין לכל עבר:

עוד אמר לי בדבור הרמב"ן שבתחלת ויקרא שמה שכיון הרמב"ן בפי' השני הוא שמצד היראה לא נכנס משה ע"י אותה קריאה אלא במפתן ובזה קיים מאמרו של הקב"ה שקראו ואמר לו בא הנה דמן האגף ולפנים כלפנים וגם שייך לומר וידבר וכו' מאהל כלומר שלא היה עומד משה באהל מועד ממש אלא במפתן ובזה ביאר כל הדיבור כהוגן ואמר שזו היתה כוונת הרמב"ן:

עוד אמר בפ"ק דקדושין של ובוידוי מוטעה הוא וצריך להגיה וגם מי שאין לו קרקע אינו צריך להתוודות ובההיא דר"ג והזקנים האמת כדברי התוספות ושזה לגבי ביעור היא שנוייה בסוף מעשר:

עוד אמר לי בנוטפים שרבו על הזוחלים הלכה כמאיר בחירי ודחילי הלכתא כותיה בכל דוכתא דהוא הוה שלימא ובההוא תפיסה דאתפס ומית בה אתכפר חוביה ואשתאר זכיכא וברירא ואסתלק בדרגא עלאה בהדי צדיקייא וכן תחזה דפוסקים סברי הכי בר מר"ת בחירי ודחילי שפסק כההיא דשמואל דנהר' מכיפיה מבריך בסגיאות פלפולא דקב"ה חייך בפלפולא דיליה ולהכי אסתלק בסליקו עלאה ויקירא זכאה חולקיה, והלא לך למנדע דאלו ואלו דברי אלהים חיים דנהי דלכתחילה אין לטבול בנהרות אבל בדיעבד עלתה לה טבילה וכדקאמר מאיר בחירי ודחילי כהנך תרי ממרי בההיא דנהר' מכיפיה מבריך הוה מדרגא וההיא דאין הנהר מטהר וכו' הוי משום גזרה דגשמים ורזא דמילתא דחלוק בין נוטפים למעיין דמעיין מטהר בין בזוחלין בין באשבורן ונוטפים אינם מטהרים אלא באשבורן הלא לך למנדע דכמה דמעיין היינו נביעו דנבע מלובן דעדן עלאה בארח מישר אורח ת"ת ישראל ואתי לגנתא ולהכי מטהר בין בזוחלין בין באשבורן דזוחלין דהן באורח ת"ת ישראל לית שום סטרא מסאבא יכיל לקרבא לה דהיא נחלה בלא מצרים והלכך אי תטבול ביה בעוד דזחלין ביה מייא שפיר תסלק לה טבילה וכן כד איהו באשבורן דאיהי בכ"י שפיר דמי למטבל בה דלית סטרא מסאבא יכיל לקרבא לגוה ח"ו ורזא דנוטפין כד נביעו נביע ואתי מן שמים עילאין אורח חסד וגבורה מש"ם דסטרי מסאבי סחרן סחרנייהו ומהדרין לקרבא להו הלכך לא מטהרי בעודם זוחלין אבל כד איהו באשבורן דהיינו כד מטו לגוה דכ"י תו לא יכיל סטרא מסאבא למקרב באינון מייא דאע"ג דנחש אטיל זוהמא מ"מ לא יכיל לקרב' לגוה והילכך מטהרי באשבורן אע"ג דלא מטהרי בזוחלין ומהשתא תנדע דאע"ג דרבו נוטפין על הזוחלין יכול שפיר לכ"ע לכתחילה למטבל באתרא דמהלכי זוהלין מעיין דהא אע"ג דנגדי מייא מחסד וגבורה דאינון נוטפין דאיכא למיחש בהו לאהדרותא דסטרי מסאבי אמאי לא תטבול במיא דנגדי אורח ת"ת ישראל דלא יכלי סטרא מסאבי למקרבי תמן ואע"ג דחסד וגבורה תרין ות"ת חד ומהשת' תנדע דשפיר כוין נסים בחירי ודלא כמהרי"ק ושפיר עבדת דדחית מילוי וכן במאי דדחית מילוי דירוחם טמירי שפיר עבדת וכן בכל דוכתא דאת משיג עליה יאות את משיג עליה וקרינא ליה ירוחם טמירי דאיהו טמיר בגנתא דעדן דאית צדיקייא דלא משיג זכותא דילהון למהוי בגינתא דעדן בפרסום אלא בטמירו והכי הוה איהו אבל במדרגא רבא ויקירא איהו ומהשתא תנדע דלכתחילה אין לטבול בנהרות באתר דמתפשטי מחמת גשמים משום דרמיז לחסד וגבורה דמסאבי סחרי לון ומ"מ אי טבלה בדיעבד סלקא לה טבילה משום דאף ע"ג דמסאבי סחרי לון לית רשו להעלא ולקרבא לון כלל הלכך בדיעבד עלתה לה טבילה:

עוד אמר לי יפה הורית שלא להתענות בשבת אלא על אותם ג' בלבד ויפה הורית שלא להתענות בשבת על שחלם שנפל ס"ת מידו שאין להתענות אלא על אותם בלבד ואעפ"י שיש מחלוקת בא' מהם גם בו מתענים דג' שהם ד' הם ועוד תדע סודם:

אור לר"ח ניסן בשנת הרצ"ו ה' עמך גבור החייל הנה יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך כי התחלת במדות קדשים ותתקדש ותתעלה כי קב"ה ובני מתיבתא דרקיעא שדרוני לאתויי לך שלם על הנך פלפולין דפלפלת בההיא דשוקת יהו' דכלהו חדאן בהו והא אינון מילין דכתבת נצצין וזהרין וגליפין קמיה קב"ה ומאי דפלפלת במילי דמשה ברירי בההוא עניינא יאות כיוונת ובהנהו ג' תירוצים דתרצת אליביה תירוצא בתראה לאו קושטא ומ"מ לא תמחוק יתי' דיקרי' דקב"ה סליק בפלפולא אע"ג דלאו קושטא אינון כפרזלא דמעלין ליה בנורא ובטש ביה נפחא ונציצין מיניה כמה נצוצין לכמה סטרין הכי סליק יקריה דקב"ה בפלפולין דאורייתא דכתיב הלא כה דברי כאש וגו' והא אשר קדישי תבע בשלמא דילך ואוליף זכותא עלך דעד השתא הוו משה בחירי ומשה ברירי ויעקב דחילי תבעין בשלמא דילך והשתא אתוסף אשר קדישי בגין דפלפלת במילוי בפסקים ובתשוב' ומאי דאסיקת במסקנא בין הכא ובין התם קסבר דאין טובלין בתוכה אפי' אם הנקב הוא כשפופרת הנאד ויטבול בה שכ' בפסקי' לאו בתוכה קאמר אלא ע"י וכמו שכתבת ומה שדייקת מהתשובה יפה דייקת, וכן מה שדייקת מדברי אשר ושמשון יפה דייקת ומה שפי' בדברי יעקב דחילי האמת כפירו' כי הוא סבר שהתשובה והפסקים חולקים ותפס דברי התשובה עיקר משום דידע שכתבו אחר אותה תשובה וכדכתבת אבל בעלמא לא ומשום דמילי אשר קדישי לא אתברר קושטא דילהון עד השתא מ"ה חדי לקדמותך ותבע בשלמא דילך ומה דכתבת על ירוחם טמירי יאות כוונת דהכי הוא דעתיה ובגין הנך פלפולין אסתלקת קמי קב"ה ומתיבת' דיליה אע"ג דלא הרהרת בשבוע דא תדיר במילי לכן הזדהר מהיום והלאה בעובדך ותדיר תהרהר במילי דאורייתא דיהא לבך קינא ומשכנא לאוריי' תדיר ולא תשמע לחוייא בישא דמסטי יתך להרהר' בהרהורין דחשוך ובהבלין דעלמא ואוף בעדן צלותא מעייל בלבך ההוא חוייא בישא הרהורין דחשוכא לבטלה כוונת דילך בצלותא ואת לא תשמע ליה ואם פגע בך וכו' ויחד לבך לקב"ה לכוונא בצלותא ואוף למהוי לבך קינא ומשכנא לאורייתא כמא דאוליפתך וחזי דקב"ה משגח בך תדיר וידע הרהורין דבלבך ואלו הוית קאים לפני מלך ב"ו הוית בוש ונכלם למעבד מה דלא יאות על אכ"ו לפני מלך מ"ה הקב"ה דאבעי לך למעבד פולחניה דהא איהו משגח בך טובא תדיר ואנא דאנא שלוחא דקב"ה הא את חזי בעיניך דאנא מתלוה בהדך תדיר ואבעי לך לאתבייש' מני לכן אזדהר בכל מילין דילך מן יומא דנן ולהלאה דאע"ג דסרחת עד יומא הדין הא ע"י שתהרהר באורייתי ותדבק בדחלתי ותסגף נפשך כמא דאוליפתך ובתר הכי תתוקד על ק"ש ישתבק לך וחובין קדמאין לא ידכרון לך כדכתיב אל תזכור לנו וגו' כלומר חובין דאדם חטי עד מ' שנין דאינון שני בחרות לא אתפס עלייהו כולי האי כמו האי דחטי בתר מ' שנין דשריאו ימי הזקנה ומן הדין הוה דכיון דתשובה מעלייתא צריכא באותו פרק וכו' דלא תהני תיובתא לבתר מ' שנין כיון דלא בתוקפיה איהו כדהו' קודם מ' שנין ולהכי הוה מצלי דוד כד הדר בתיובתא שלימתא בתר מ' שנין לא תדכר לי עונות דקודם מ' שנין ולהכי קאמר מהר יקדמונו רחמיך וגו' כלומר דאע"ג דלית אנא כדאי דתשבוק לי הנך חובי כיון דלא מצינא לאהדורי מנייהו כדקא יאות באותו וכו' דהא לית תוקפנא השתא כדהוית בזמן חובא והיינו דקאמר כי דלונו מאד כלומר בגין דאיהו חולשא טובא והא קב"ה בגין דתנדע סגיאות רחמוי הא איהו מקבל לך בתיובתא ולא אדכרון לך חובין קדמאין אי תטר למעבד כל מה דפקדתך ובתר הכי תתוקד על ק"ש וכמא דאמרית לך להן אזדהר מן יומא דנן והלאה טובא בעובדך ולבך יהא קינא ומשכנא לאורייתא ולא תתפרד מינה אפילו רגעא חדא ותדכר דקב"ה בסגיאות טיבותיה ורחמוי משגח בך טובא ואנא מתלוינא עמך תדיר כמא דאת חזי ואנא שלוחא דקב"ה שדר יתי לאתלוא' בהדך ומהכא תשתמודע סגיאות טיבותיה וחסדוי דקב"ה דכל מאי דסרחת קמיה דקב"ה מעידן דשרית למיתב בתיובתא קמיה ולחסות בסתר כנפיו הא פשיט ימיני' קדישא לקבלא לך ברוך הוא ובריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין ויומא הדין ר"ח ניסן קדישא יתיר יתיה ואכיל ביה מאי דתבעי ואי בעית למשתי תרי כסי או תלתא שפיר דמי והלא ביומין קדמאין הוית מתענה אוף ביומי ניסן ואוף ביומי ח"ה לא הוית אכיל נהמא וזכו הוה לך ברם השתא דאת קדם בני נשא לא תזלזל ביומי ירחא דניסן והכדין יהא סדורא דילך בב' וה' אכול בסגופא לחם צר ומים לחץ כדאת עביד האידנא ובשאר ימי השבוע אכול מאי דתבעי ושתי כסא חדא כמא דאת עביד האידנא בלילייא ואי תבעי למשתי עד ג' כסי רשותא בידך הוא אבל בגין דלא תתבטל מפתגמי אורייתא יאות לך למזהר בחמרא הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' הלא לך למנדע דקב"ה וכל בני מתיבתא דרקיעא שדרוני לותך ולאתויי לך שלם ולהודעותך מילין עילאין דרזא דרזין וכדין תשתמודע סגיאות טיבותי' וחסדוי ורחמוי דקב"ה וימיני' פשוטא לקבלא לדתייבין לפולחניה קדישא הלא ידעת דקשה לך טובא בענין ספירייא קדישייא בענין מלכות דהיא מתייחדת עם ספירן ובקצת דוכתי מתחזי דלאו הכי ח"ו כגון דההיא דס' הבהיר דט' שרית וחתים בה וכמה דוכתי אחרינא משמע הכי עד דהא אתי לבעל מנחת יהודה למימר מאי דאמר דהוי דוגמת כלי הספינה וכו' שרי ליה מאריה רחמנא לשזבן מההוא דעתא ומ"מ לא איענש על ההוא מלה כיון דלא אמרה בכוונה למחטי קמיה קב"ה אבל טעות גדול הוא, תו קשה דבקצת דוכתי חזינא דאמרינן דהיא בת אברהם ובקצת דוכתי חזינא דהיא בת בינה ובקצת דוכתי חזינא ההוא דהיא בת גבורה, תו קשה דמחזי דאיכא בספריי' שינויי' ח"ו כדאמרי' עומד מכסא דין ויושב וכו' עד דהאי אייתי לקצת מקובלייא למימר דלאו אינון עצם האלהות ח"ו והא ידעת דר' פלוני הכי סבר ועתיד למיהב דינא עליה ועונש' סגיא לכן אי תשתכח עמיה אמור לי' דיהדיר ביה והוא יקבל מינך דאע"ג דאית ביה קצת מדות דלא מכוונן מ"מ בהאי חכמתא הא ידע בה קצת תו קשה ובכמה דוכתי אמרו רבנן דחוב' דבר נש מטי לשכינה ולספירן ובקצת דוכתי אמרי דלא מטי מידי מחוביה דבר נש לגביה קב"ה ושכינתיה וכד חזית' בס' התקונים להן מהודענא לך קושטא דמלתא ורזא דרזין הלא לך למינדע דכד סליק ברעוא דרעוין עתיקא דעתיקין א"ס למברי עלמין בטיש מניה חד בטישו ובהיר חד נהירו דאיהו כליל תלת וכדאמ' רבנן דנקודה חדא היא כליל תלת ארכה ורחבה ועומקה והם ההוא נהירו הנה חד וכלילן ביה תלת דאינון כח"ב ולבתר כל חד מהני תלת בטיש מיניה נהירו חד חכמה בטש דאיהו נהירו חד כליל תרי אחריני דאיהו חסד נצח ועם חכמה גופיה הא תלתא ובינה נמי בטיש נהירו חד דאיהו כליל ב' גבורה הוד עם בינה גופיה הא תלתא וכתר בטיש מיניה חד נהירו דאיהו כליל תלתא ת"ת יסוד מלכות דבגין דאיהו קריב טפי לא"ס ודמי ליה דאיהו נמי נעלם טובא מ"ה בנהירו דאפיק כלילין תלתא כגוונא דא"ס והשתא מגו דכח"ב הוו חד נהירו ומלכות נפק מכתר ואברהם מן חכמה הוי כאילו נפקו תרווייהו מאתר חד ומ"ה קאמר עלה אברהם וגם אמנה אחותי היא וכו' כלומר אנא והיא מכתר עלאה אתמשכנא דאיהו אבא וכו' ומ"מ אתקריאת בת בינה דכיון דבינה הוי כליל בכת"ר כי נפקא מלכות מכתר הוי כאלו נפקא מן בינה ומשום דגבורה מה"ד הקשה ומלכות מה"ד הרפה אמרי' דינקא מינה וכל חד מהנך ספירין עלאין כלילן מכלהו י' דכיון דכלהו כלילן בא"ס כי אפיק נהירו קדמאה כלהו י' הוו כלילן בההוא נהירו דומיא דאדם דכלהו תולדין דיליה כלילן ביה ואוף הכי כד בטיש כל חד מהנך נהורין דכלילן בההוא נהירו ואפיק נהורין אוחרנין בכל נהורין דכלילן ביה אפיק לון אשתכח דכל מהני י' ספירן כלול מכלהו י' דינקא דהני י' סלקין למאה ומק' לכמה רבוא רבוון דלית לון חושבן ומנין. וכל הני י' ספירן ייחודא חדא אינון ואינון עצם האלהות אינון בא"ס כשלהבת קשור' בגחלת דוגמת הנשמה בגוף האדם עם האברים שהכל א' וכן הכל ייחוד גמור בלי שום צד פירוד בעולם ח"ו ומלכות שהיא מטרוניתא ושאר ספירות בייחוד גמור עם א"ס והכל היה והוה ויהיה וכמו שכתב מנחם מריקנטי וזהו עולם הייחוד הגמור ומשם ואילך התחלת עולם הפרוד כלומר שכל העולמות תלויים במאמרו של הקב"ה מ"מ אינם עצמותו כמו אלו הי' ספירות ובין עולם הייחוד הגמור לעולם הפירוד הגמור יש עולם שיש בו צד ייחוד והוא כלול מכל עשרה ספירן ויש בו צד פירוד והוא נרתק לי' ספירות עליונות כהדין קומצא דלבושיה מיניה והוא הנקרא עולם השם כי עליו נאמר ויתיצב עמו שם כי וירד ה' כמנין כ"ו ע"ב וס"ו נון כפופה ונון פשוטה שהם חת"מ ויעבר ע"ב רי"ו על פניו לא על פניו של משה אומר אלא על פניו של ה' וכו' וזה העולם שהוא בין עולם הייחוד לעולם הפירוד הוא מטטרו"ן שכל הי"ס כלולות בו ובו טעה אלישע אחר לומר שח"ו היו ב' רשויות לפי שיאה שהוא מנהיג עולם הנפרדים ושם הוא ס"ו אלהים אחרים ובו הוא אחיזת שרי האומות כי בספירות עליונות אין שום שר רשאי לעלות ח"ו ושם הוא הטלת זוהמת נחש בחוה להפריד בינו לעולם הייחוד והעונות שם מגיעים להפריד בין עולם הייחוד גמור לבינו אבל בי' ספירות עליונות אין שם פגם ח"ו וכמו שנאמר אם צדקת מה תתן לו, ומשם שהוא עולם הנזכר יפרד והיה לד' ראשים הם ד' מחנות השכינה ובין עולם הנזכר לד' מחנות שכינה הוא עץ הדעת טוב ורע כנזכר אצל סוף התיקו' והוא נקרא כלי שראשו טוב וזנבו רע ושם הוא חטא אדם הא' שערב טוב עם רע וזה הסוד רמז לך שלמה חזן שהוא דוגמת נעל וכו' וזה הוא מה שיודע בן אחותך בזה וכו' והי"ס עליונות הם עצם האלהות והם אחדות גמור כמו שאמרתי ואין בהם שום שינוי כלל רק כפי מה שהאדם עושה כך מודדין לו ובכן ואתה שלום:

ספר שמות תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם: