מ"ג תהלים קכז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


מ"ג תהלים קכז · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שיר המעלות לשלמה אם יהוה לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם יהוה לא ישמר עיר שוא שקד שומר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְהוָה לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה
אִם־יְהֹוָ֤ה ׀ לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת
  שָׁ֤וְא עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ
אִם־יְהֹוָ֥ה לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֗֝יר
  שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שיר המעלות לשלמה" - שיר זה אמר דוד על שלמה בנו שצפה ברוח הקודש שעתיד לבנות בית המקדש ובו ביום ישא שלמה את בת פרעה ועל זה נאמר (ירמיהו ל"ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה לכך אמר המזמור הזה למה לך בני לבנות בית ולסור מאחרי המקום מאחר שאינו חפץ בה לשוא עמלו בוניו בו

"שוא שקד שומר" - על חנם צופה בה השומר

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיר המעלות לשלמה", השיר הזה ושאחריו נסמכו בכונה, שבראשון יבאר שהשתדלות האדם אין מועיל כל מאומה רק הכל נעשה ונגמר בעצת ההשגחה העליונה, ובסימן שאח"ז יבאר מתי ההשתדלות מועיל, ואופנים אשר יובילוהו אל המטרה הנכונה - "אם לא ה' יבנה בית" אם לא ילוה אל הבנין עזר אלוה, "אך שוא עמלו בוניו בו", ואין ההשתדלות מועיל מאומה, ולא לבד בהוצאת כלל הדבר אל הפועל, שאין האדם לבדו יכול עליה בעמל בלא עזר ממרום, כי בשמירת הדברים שכבר הם עשוים כמו בשמירת העיר הבנויה, גם בזה "אם לא ה' ישמר עיר שוא שקד שומר" והשתדלות האדם בשמירתה לא יועיל מאומה - ולא לבד בפעולות כלליות כי גם בפרטים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שוא שקד שומר" - הלא לחנם היא מהירת והתמדת השומר בשמירת העיר כי בא יבוא האויב העירה ויחרב הבית

"אם ה' לא ישמר עיר" - בעבור המעשים האלה

"לשלמה" - אמר זה על שלמה כי צפה ברוה"ק אשר בעת יבנה את בה"מ ישא את בת פרעה ועליו אמר מה תועלת א"כ בבנין כי אם ה' לא יבנה הבית ר"ל אם המקום לא יחפוץ בבנין על מעשיך אשר לא טובים א"כ הלא לחנם עמלו בו הבונים כי לא תתקיים

מצודת ציון

"שקד" - ענין המהירות והשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח)