"פי פערתי ואשאפה", התורה נמשלה ללחם ומים שא"א לאדם לחיות בלעדם והם מזון הגוף כן המצות הם מזון הנפש, ודוד אומר כי אצלו המצות הם כמו האויר, שהלחם והמים יוכל האדם לחיות בלעדם איזה ימים, אבל האויר אינו יכול לחית בלעדו רגע, ואני "פוער פי תמיד ואשאף" את האויר הרוחני הזה, ר"ל שבכל רגע אעשה מצוה "כי למצותיך יאבתי", והיא שאיפת חיי רוחי:
""
(משפטים)
ביאור המילות
"פערתי". היא הפתיחה יותר מדאי, ואשאפה בא תמיד על שאיפת האויר או בהשאלה על כל דבר שישאף עליו כמו על האויר שהוא חיי רוחו:
